רש"י/פסחים/קיז/א
אחת היא. כלומר תיבה אחת היא ואין התיבה נחלקת לשנים:
הללו בהך גיסא. בסוף שיטה ויה בתחלת שיטה האחרת:
שיר שבתורה. אז ישיר משה:
ועל כל צרה שלא תבא עליהם. לישנא מעליא הוא דנקט כלומר שאם חס ושלום תבוא צרה עליהן ויושעו ממנה אומרים אותו על גאולתן כגון חנוכה:
כל תפלות. כל מזמורים הפותחים בתפלה כגון תפלה לעני כי יעטוף (תהלים קב):
אפשר ישראל שוחטין את פסחיהן. מיציאת מצרים ועד דוד לא אמרו עליו הלל:
ד"א פסלו של מיכה עומד. בימי דוד בבכי באותו מקום וישראל אומרים הלל שכתוב בו כמוהם יהיו עושיהם וגו' אלא ודאי על הים נאמר תחלה ושוב לא פסק:
ניצוח וניגון לעתיד לבא. מקום שנאמר למנצח בנגינות מלעתיד הוא מדבר:
ע"י מתורגמן. הוא אומר ואחר מפרש:
יהושע וכל ישראל אמרוהו. כלומר אף יהושע וכל ישראל אמרוהו:
הללויה. כולהו דבספר תהלים:
קראי מוסיפין. בעלי מקרא מוסיפין אף אלו: