אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/פסחים/קיז

יום חמישי ה ניסן - מסכת פסחים דף קיז

דין ארבע כוסות דרך חירות או שיעשה בהן מצוה

ארבע כסי תיקנו רבנן דרך חירות

מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו, כך אומרת המשנה בסוף הדף (קיז:). הגמרא מביאה מו"מ שנערך בין רב חנן לרבא, רב חנן רצה ללמוד מדברי המשנה שברכת המזון טעונה כוס, שהרי כך נאמר במשנה שכיון שמברך על מזונו לכן צריך שימזגו לו קודם לכן כוס שלישית. רבא דוחה את ראייתו של רב חנן ואומר לו: ארבע כסי תיקנו רבנן דרך חירות, כל חד וחד נעביד ביה מצוה. ומפרש הרשב"ם: כלומר, ראוי שיעשה בו מצוה, אבל בשאר ימות השנה לא בעי כוס, שאף כאן אין הכוס בא בשביל ברכת המזון. דהיינו תקנת ארבע כוסות היא המחייבתו לשתות כוס שלישית זו אלא שתקנו חכמים שעל כל כוס יעשה בה מצוה ולכן תקנו שאת הכוס השלישית יברך עליה את ברכת המזון ובכך יקיים מצווה על הכוס שהצטווה לשתות כחלק מתקנת ארבע כוסות.

אמנם הגרי"ז (חידושי הגר"ח, סטנסיל, ובחידושי מרן רי"ז הלוי חמץ ומצה פ"ז ה"ט) דקדק לפי זה מדוע הוצרך רבא להוסיף "ארבע כסי תיקנו רבנן דרך חירות" הרי לכאורה עיקר תשובת הגמרא שארבע הכוסות הם תקנה שאינה שייכת לברכת המזון, וכיון שכבר מצווה ועומד לשתות ארבע כוסות תקנו שישתה את הכוס השלישית בברכת המזון, ומהו ענין "דרך חירות" המוזכר בגמרא.

שתאן חי ידי ד' כוסות יצא ידי חירות לא יצא

כדי לבאר דקדוק זה מקדים הגרי"ז ומביא את סוגיית הגמרא לעיל (קח:): שתאן חי יצא, אמר רבא ידי יין יצא ידי חירות לא יצא. ופירשו רש"י והרשב"ם, ידי יין יצא ששתה ד' כוסות, ידי חירות לא יצא כלומר אין זה מצוה שלימה. הרמב"ם (פ"ז מחמץ ומצה ה"ט) פסק דין זה בשינוי לשון קצת שיש בו כדי ללמדנו על גירסה אחרת שהיתה לפניו בדברי הגמרא, וזה לשונו: ארבע כוסות הללו צריך למזוג אותן כדי שתהיה שתיה עריבה, הכל לפי היין ולפי דעת השותה. ולא יפחות בארבעתן מרביעית יין חי. שתה ד' כוסות אלו מיין שאינו מזוג - יצא ידי ד' כוסות ולא יצא ידי חירות כו'. הרי שלדעת הרמב"ם ידי חובת ד' כוסות יצא ומשמע אף כמצוה שלימה שהרי לא כתב רק שיצא ידי חובת יין וכלשון הגמרא לפנינו, אלא שמוסיף הרמב"ם שידי חירות לא יצא, ולא פירש לנו הרמב"ם מהו דין זה של חירות שהוא נוסף על עצם החיוב של ארבע כוסות.

עוד כתב הרמב"ם (שם ה"ו וה"ז): בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משיעבוד מצרים וכו', ולפיכך כשסועד אדם בלילה הזה צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חירות. וכל אחד ואחד וכו' חייב לשתות בלילה הזה ד' כוסות של יין וכו', עכ"ל. הגרי"ז לומד מלשונו של הרמב"ם שדין שתיית ארבע כוסות אינו רק כחלק מחיוב סיפור יציאת מצרים שיש לספר על היין, אלא שיש כאן חיוב מיוחד שיתנהג האדם דרך חירות ואופן קיום מנהג חירות הוא על ידי שתיית ד' כוסות של יין. אמנם מלבד החיוב לנהוג מנהג חירות בשתיית כוסות של יין עמדו חכמים ותקנו שישתה ד' כוסות אלו על סדר ההגדה.

ומהיכן למד הרמב"ם דין מחודש זה, מבאר הגרי"ז שהרמב"ם דקדק זאת מלשונו של רבא בסוגייתנו "ארבע כסי תיקנו רבנן דרך חירות, כל חד וחד נעביד ביה מצוה", כלומר, בכלל תקנת חכמים לשתות ארבע כוסות בליל הסדר נכללים שני עניינים, האחד - עצם החיוב לשתות ארבע כוסות של יין שהוא "דרך חירות" שניהוג חירות הוא על ידי שתיית כוסות של יין, והשני - כל חד וחד נעביד ביה מצוה, היינו תקנה נפרדת לשתות את אותן הכוסות על סדר ההגדה באופן שעל כל כוס וכוס יקיים מצווה.

שתאן בבת אחת ידי חירות יצא ידי ד' כוסות לא יצא

ובכך מוסיף הגרי"ז לבאר גם את הדין הנוסף המובא בגמרא לעיל (שם) שתאן בבת אחת ידי יין יצא ידי ד' כוסות לא יצא. ופירש הרשב"ם: ידי יין יצא משום שמחת יו"ט ידי ד' כוסות לא יצא וכולן חשובין כוס ראשון ולא יותר וצריך להביא עוד ג' כוסות על הסדר, עכ"ל. אמנם הרמב"ם גרס אף כאן כדרך שגרס בדין הראשון, שכן פסק: שתה ד' כוסות מזוגין בבת אחת, ידי חירות יצא ידי ד' כוסות לא יצא. ומבאר הגרי"ז שכיון שעיקר החיוב של ד' כוסות אינו על סדר ההגדה אלא משום חירות לכן אף אם שתה את כל הכוסות בבת אחת יצא ידי חובת חירות, אלא שמכל מקום את הענין השני, תוספת התקנה שישתה את הכוסות על הסדר אותה לא יצא, ולכן ידי חירות יצא אך ידי ד' כוסות לא יצא.

מנהג תפוצות ישראל שבעל הבית מקדש ומוציא את בני הבית

על עיקר הדבר המבואר בסוגייתנו שתקנו חכמים שיעשה במצוה בכל כוס וכוס, העיר הקהילות יעקב (סימן סג) שלכאורה לפי זה למה נהגו בתפוצות ישראל שבעל הבית מקדש ומוצאי בקידוש את כל בני הבית, הרי בכהאי גוונא לא נעשית מצוות קידוש אלא בכוס של בעל הבית, ואם כן שאר בני הבית ישתו את הכוס שלפניהם מדין ארבע כוסות אך לא יקיימו את המבואר בגמרא כאן "כל חד וחד נעביד ביה מצוה". ולכאורה היה טוב יותר לתקן שכל אחד ואחד יקדש לעצמו. ואכן יש שנהגו שכל אחד מבני הבית מקדש בעצמו על הכוס.

הסטייפלער מביא מה שיישב לו חכם אחד שליט"א, וזה לפי מה שכתב הרא"ש (סימן טז) שכשיש כוסות לפני השומעים את הקידוש, נחשבים כוסות אלו ונכללים בגדר כוס של קידוש, ויש בהם כל דיני כוס של קידוש שצריכים שלא יהיו פגומים וכיו"ב. ולפי זה מיושב היטב שאף שבעל הבית הוא המקדש מכל מקום אף בכוסות שלפני כל אחד ואחד נעשה המצוות קידוש.

דעת התוספות שתקנת ארבע כוסות משום הברכות

בדעת התוספות הוכיח הגרי"ז בשם הגר"ח שאינם סוברים כדעת הרמב"ם ולשיטתם כל דין ד' כוסות הוא מכח מה שיש לומר הד' ברכות על הכוס, קידוש וברכת אשר גאל וברכת המזון וברכת השיר, וכיון שצריך לומר הברכה על כוס ממילא יש לנו ד' כוסות שחייב כל אחד לשתות בליל הסדר, אך אין כאן תקנה מיוחדת של ארבע כוסות דרך חירות וכפי שכתב הרמב"ם.

שהרי התוספות בתחילת הפרק (צט: ד"ה לא יפחתו הב') דקדקו את לשון המשנה "ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין" וכתבו: מתוך הלשון משמע קצת שאין נותנין לבניו ולבני ביתו כי אם לעצמו והוא מוציא את כולם בשלו. והוסיפו לומר סברת הדבר: וסברא הוא דמאי שנא ארבע כוסות מקידוש דכל השנה שאחד מוציא את כולם, עכ"ד.

ותמה הגר"ח איזה דמיון יש בין מצוות ארבע כוסות של ליל הסדר ובין קידוש של כל השנה, הלא כל השנה אין החיוב אלא לקדש וקידוש צריך לעשות על כוס של יין ולכן סגי בכוס אחת למקדש, אבל בליל הסדר שיש חיוב על כל אחד ואחד לשתות ד' כוסות דרך חירות כיצד תועיל כוסו של בעל הבית, כיון שעיקר התקנה הוא לשתות ולזה ודאי צריך כוס לפני כל אחד ואחד. והוכיח הגר"ח שאכן דעת התוספות שאין מצוה מיוחדת לשתות ד' כוסות אלא רק לעשות הברכות על הכוס כמו בכל שבת ושבת ולכן סגי בכוס אחת לפני בעל הבית.

הקהילות יעקב מוסיף שכך גם משמע מדברי התוספות בסוכה (לח. ד"ה מי) שכתבו שם שמסתמא לא תקנו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל ואגדה, ומשמע גם כן שהד' כוסות אינם אלא היכי תימצי שיוכלו לברך עליהם ולומר עליהם הלל ואגדה אך לא שיש דין מצד עצמו לשתות ד' כוסות דרך חירות.

תמיהת הקהילות יעקב על דעת התוספות מסוגייתנו

אלא שתמה הקהילות יעקב על דעת התוספות מהמבואר בסוגייתנו, שהרי רב חנן רצה ללמוד מדברי המשנה שכל ברכת המזון טעונה כוס ועל כך השיב לו רבא שאינו כן אלא אף שבעלמא אין ברכת המזון טעונה כוס כאן תקנו חכמים לשתות ד' כוסות של יין ורק תקנו שיעשו זאת על ברכת המזון כדי לקיים מצוה על כל כוס וכוס, הרי להדיא בגמרא כדברי הרמב"ם וכמו שדקדק הגרי"ז, ומה יענו התוספות על גמרא מפורשת זו. והניח הקה"י בצריך עיון.

לסיום, נביא את דברי המאירי המסכם את העולה מדברי רבא בסוגייתנו בגדרו של חיוב שתיית ד' כוסות בליל הסדר: מעתה ארבע כוסות אלו לא נתקנו לברכות, אלא הברכות נתקנו להם.