רש"י/עירובין/כט/ב
דלא אבצל זרתא. שלא גדלו זרת [יש להם ארס] בבצל:
נחש שבו. ארס שרף הבצל:
ופוסל את המקוה. כשאר מים שאובין:
מתקיף לה רב כהנא מה בין זה למי צבע. ופשיטא דפוסל:
שיכרא מיקרי. וסד"א אין עליו שם מים:
תרין ריבעי שיכרא. תרי לוגין דלוג רובע קב:
המוציא יין. בשבת:
כדי מזיגת כוס. כמו שנותנין יין חי בכוס כדי למוזגו במים:
רובע רביעית. רובע לוג יין חי:
וקתני סיפא. דהמוציא יין ושאר כל המשקין הוצאתן ברביעית דהיינו לוג:
ומדהתם בהוצאת שבת בעינן על חד דיין ארבע דשיכרא דביין תני רובע רביעית ובשאר כל המשקין תני רביעית:
הכא נמי. גבי עירוב בעינן ארבע ואמר רב לעיל מערבין בשני רביעית יין אלמא בשיכרא תרי לוגי בעינן:
דשתי כסא. של רביעית לוג שכר בצפרא וכסא בפניא וסמיך עלייהו:
אכל גרוגרות. של תרומה בשוגג:
בזוזא. בשוה זוז:
וקא משלם ליה. תמרים היקרים מגרוגרת ולא שילם לו לפי מדה אלא לפי דמים:
אלמא תמרים עדיפי. ותנן לעיל גבי עני בגורן קב גרוגרות ואמר רב וכן לעירוב וכ"ש תמרים דודאי סגי להו בהכי:
א"ל אביי. מהא לא תשמע דתמרים עדיפי לעולם גרוגרות עדיפי ולפי דמים משלם ומאי ברכה דקפיץ עליה זבינא לוקחים ולענין עירוב בעינן טפי מקב:
שתיתא. מאכל שעושין מקמח קלי שנתייבש בתנור ונותנין דבש לתוך התבשיל:
שרגושי. תרוודין:
כיסני. קליות:
בוני. מדות:
מחשבתא. דאגה:
כבויי דרעייתא דניסן. צפיעי בקר:
סוגייני דערבתא. קיסמין של ערבה:
ונכבביה. יעשה מהן גחלת ויצלה בהן אותו בשר וניכול:
חמרא מרקא. יין מזוג:
כדי לאכול בו. כל שהוא לפתן שיעורו כדי לאכול בו ללפת בו את הפת מזון ב' סעודות:
כדי לאכול הימנו. שיהו כל שתי הסעודות ממנו:
בשר חי. אינו לפתן ובעינן כדי לאכול ממנו:
בשר צלי. פליגי ביה אי הוי ליפתן אי לא:
טבהקי. חתיכות:
בגדי עניים. שלש על שלש מקבלין טומאה לעניים:
בגדי עשירים. שלשה על שלשה מקבלין טומאה אף לעשירים: