רש"י/עירובין/יג/ב
ונמלך. וחזר בו מלגרש אותה:
פסול. אלמא וכתב לה משמע לשמה הכי נמי כתיב ועשה לה משמע לשמה:
התם כתיב לה. לגבי כתיבה:
הכא. כתיב לה לגבי עשייה עשייה היינו מחיקה:
על סוף דעתו. לא יכלו להבין באיזה דבריו נכונים ובאיזה אין דבריו נכונים שהיה נותן דעת מיושב והגון על אין הלכה כהלכה:
דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה. כשלמדתי לפניו ישבתי בשורה של אחריו:
נחש שממית. אדם ובהמה ומביא טומאה בעולם:
טהור. כשמת דהא שמונה שרצים כתיבי:
הכי גרסינן מעשה קוץ בעלמא קעביד:
עלובין. סבלנין:
ושונין דבריהן ודברי ב"ש. כשהיו ב"ש מביאין ראיה לדבריהם מן התורה וב"ה מביאין ראיה ממקרא אחר והיו ב"ה דורשין את המקרא של ב"ש למה בא ולא היה קל בעיניהם כאותה ששנינו במסכת ברכות (ד' י:) ב"ש אומרים בערב כל אדם יטה ויקרא ובבקר יעמוד שנאמר בשכבך ובקומך וב"ה אומרים כל אדם קורא כדרכו שנאמר ובלכתך בדרך אם כן למה נאמר בשכבך ובקומך בשעה שדרך בני אדם שוכבין ובשעה שדרך בני אדם עומדין:
שמקדימין דברי ב"ש לדבריהן. דקאמרי להו מעשה שהלכו זקני ב"ש והדר זקני ב"ה:
הדוחק את השעה. מתיגע להעשיר ולהתגדל ורואה שאינו מצליח ואעפ"כ חוזר והולך למרחקים ומכניס עצמו לגבוהות:
שעה עומדת לו. לאחר זמן עתידה לעמוד לו שעה מצלחת:
יפשפש מעשיו. שעשה כבר ויבדוק עבירות שבידו ויתודה וישוב:
ימשמש במעשיו. כגון אם בא מצוה לידו יחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ולא יניח לעשותה בשביל ההפסד שהרי שכרה עתיד לבוא ואם באת לידו עבירה יחשב שכרו שמשתכר בה עכשיו כנגד הפסדה העתיד ליפרע ממנו:
מתני' רחבה כדי לקבל אריח. שתהא דומה לקביעות לבנות עליה בנין:
ואריח חצי לבנה של ג' טפחים. נמצא אריח טפח ומחצה רוחב:
דייה לקורה ברוחב טפח כדי לקבל אריח זה ברחבו. ובגמרא פריך טפח ומחצה בעי:
היתה של קש כו'. רבי יהודה קאמר לה:
עקומה. שאין אריח יכול לעמוד עליה:
עגולה. ואין אריח יכול לעמוד עליה אבל עבה היא שאם תחלק יהא רחבה טפח:
רואין אותה כאלו היא מרובעת. נפסלת או חלוקה ואי זו היא מדת עגולה להכשיר:
כל שיש בהקיפה ג' טפחים. שצריכה חוט ארוך ג' טפחים להקיפה סביב בידוע שיש בה רוחב טפח אם תחלק: