רש"י/סוכה/מג/ב

רש"י סוכה מג ב

תשבו. יומם ולילה ולולב מצותו שעה אחת שלא נאמר בו אלא לקיחה:

מאי טעמא דוחה. ולא גזור בה כי היכי דגזור בלולב דהא הכא נמי ליתא מן התורה בגבולין כשאר ימי החג לגבי לולב ואמאי לא גזור בה במקדש:

לפרסמה שהיא מן התורה. לפי שאינה מפורשת מן התורה בהדיא שבקו לה רווחא למידחי שבת חד יומא כדי לפרסמה שמן התורה היא:

לולב נמי נידחו. בשאר ימים במקדש כדי לפרסמו שהוא מן התורה כל שבעה דהא לא מפרשא בהדיא דאיכא למיטעי ולמימר דהאי ושמחתם לפני ה' שבעת ימים לאו שמחת לולב קאמר:

שלוחי בית דין מייתי לה. מע"ש ולמחרת אינה מצוה לכל אדם אלא כהנים המקיפין בה את המזבח:

אי הכי. דליכא למיגזר בה מידי והוא כל שבעה במקדש מן התורה:

כל יומא נמי. דאיקלע בשבת נידחי מאי שנא חד יומא ותו לא:

אתי לפקפוקי בלולב. לזלזולי בלולב משום דלא דחי בלולב אלא בחד יומא והא דחי כל יומא אתי למימר לולב לאו מצוה חשובה היא:

ולידחי. ערבה בי"ט ראשון כלולב:

לאו מוכחא מילתא. דמשום ערבה הוא דמיפרסם שהיא מה"ת דאמרי משום דנתנה לדחות אצל לולב נדחית אף אצל ערבה ועיקר משום לולב הוא:

בחד מהנך. באחד משאר הימים:

אוקמה אשביעי. יום מסויים או ראשון או אחרון:

האידנא נמי. לאחר חורבן דעבדינן ערבה חד יומא כדאמרינן לקמן (ד' מד.) מנהג נביאים היא בגבולין כיון דליכא למיחש מידי לידחי בשביעי ויטלוה ויחבטוה שלוחי בית דין לפרסמה שהיא במקדש מן התורה שהרי לא גזרו עליה בשביעי ולאחר חורבן מי גזר עליה:

לא ידעינן בקביעא דירחא. ושמא אין שביעי שלנו שביעי:

לא איקלע. הם מעברים את אלול או אחד מן החדשים כשרואין שיארע שביעי בשבת:

וכל נחותי. כל הסיעה שירדו מא"י לבבל ושעלו מבבל לא"י וחזרו:

מאן לימא לן. דערבה במקדש בנטילה דלידחי השתא ערבה איסורא מדרבנן זכר למקדש דנידחי שבת:

דלמא בזקיפה. לא היו נוטלין אותה ביד אלא זוקפין אותן בצידי המזבח לחוד כדתנן במתני' והשתא ליכא מזבח היכא נזקפה:

ואותו היום. בשביעי מדקתני פעם אחת ושבע פעמים ש"מ הקפה ברגל סביב המזבח הוא ובמה מקיפין לאו בערבה:

לא בלולב. מקיפים לאחר שזקפו הערבה סביב המזבח:

בתחילתו. בי"ט ראשון:

וערבה בסופו. בשביעי:

מרביות. נטיעות:

והכירו בהן בייתוסין. הרגישו תלמידי בייתוס והן צדוקים ואינם מודים בערבה שאינה מפורשת מן התורה:

וכבשום. טמנום כמו בהדי כבשי דרחמנא למה לך במסכת ברכות (דף י.) וי"מ כמו יכבוש עונותינו (מיכה ז) יכסה כסית כל חטאתם סלה (תהלים פה):

תחת האבנים. ויודעים הם בחכמים שלא יטלטלו למחר האבנים:

עמי הארץ. שלא היו בקיאים באיסור טלטול והם היתה ידם עם הפרושים:

והביאום הכהנים וזקפום כו'. אבל ישראל לא היה נכנס בין האולם ולמזבח ומדקתני חיבוט ערבה מכלל דביד נוטלין אותה ומנענעים ומקיפין בה הכהנים את המזבח ברגליהם ואחר כך זוקפין אותה:

ואלא לידחי. כיון דבנטילה הוה יש לו לעשות זכר למקדש ולידחי שביעי דילה שבת:

כיון דאנן. בגולה לא דחינן משום דלא קים לן בקביעא דירחא:

לדידהו

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף