רש"י/סוכה/מג/א
ויעבירנו ארבע אמות ברה"ר. הוא הדין דמצי למימר ויוציא מרשות היחיד לרשות הרבים אלא שברוב מקומות וענינים אמרינן יש לחוש להעברת ארבע אמות ואין לחוש להוצאה כגון אם היה מונח בכרמלית או בקרפף או בגינה דאין כאן איסור הוצאה דאורייתא ויש כאן איסור העברה ברה"ר או הגביהו על מנת ליטלו ולא להוציאו ונמלך להוציאו פטור משום הוצאה אם לא עמד לפוש בינתים כדאמרינן במסכת שבת (דף ה:):
הא תקינו ליה רבנן ליטלו בביתו. כדקתני מתניתין התקינו שיהא כל אחד ואחד נוטל בביתו ומתוך שלא התרת לו אלא בביתו זכור הוא ולא אתי לאפוקי:
אלא ראשון. דחשובה נטילתו דאפי' בגבולין חייב לא גזרו ביה רבנן לא בגבולין ולא במקדש אבל שאר הימים שאינו מן התורה אלא במקדש לא חשיבא נטילה דידהו וגזור ביה רבנן משום חומרא דשבת אף במקדש ואם תאמר נמצאו ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה הא אותבינה ביבמות (דף צ:) ושנינן שב ואל תעשה שאני:
אי הכי. משום דאיתיה בגבולין לא גזור ביה:
האידנא נמי. לידחי בי"ט ראשון את השבת:
לא ידעינן בקביעא דירחא. שמא אין י"ט עד למחר דהוה לן למעבד אלול מעובר:
אינהו. בני א"י שעדיין מקדשין על הראיה:
לידחו. להו אף בזמן הזה:
ותניא אידך. מתניתין היא בסוף פירקין דלעיל (דף מא:):
ביום אפי' בשבת. דמשמע כל דהו יום וקרא יתירא הוא דמצי למכתב בראשון:
ראשון אף בגבולין. לאו מרבויא דריש אלא ולקחתם ביום ראשון ולא פירש מקדש משמע אפי' בגבולין:
הראשון. ה"א מיעוטא הוא כלומר בראשון לחודיה הוא דאמינא לך ואף בשבת:
אצטריך קרא למישרא טלטול. דרבנן עדיין לא נאסר טלטול בעולם ובא הכתוב להתירו כאן:
למכשירי לולב. בא הכתוב ללמדך שמכשירי לולב דוחין את השבת כלומר תיקוניה ואפילו לקוצצו מן המחובר ולאוגדו:
ונאמר להלן ימים. בלולב מה להלן ימים ולא לילות כדכתיב ביום הראשון:
במלואים. כדכתיב (ויקרא ח) ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה וגו':
סוכה מצותה כל היום ומלואים מצותם כל היום לישב בעזרה ושלא לצאת כדכתיב ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים ונאמר תשבו יומם ולילה שבעת ימים: