כפות תמרים/סוכה/מג/א

כפות תמרים סוכה מג א

דף מ"ג ע"א

תוס' ד"ה ויעבירנו כו' כך פי' בקו' כו'. ולעד"ן דאפשר להליץ בעד רש"י דהנה בפ"ק דשבת דף ח' אשכחן אלא הא דאמר ר"י המעביר חפץ מזוית לזוית ונמלך עליהן והוציאן פטור שלא היתה עקירה ראשונה משעה ראשונה לכך וכנר' דסבר רש"י דדוקא במוציא לרה"ר מרה"י איתא להך דינא משום דמלאכ' הוצאה מרה"י לר"ה ממשכן גמרינן לה ובעי' דלהוי ההוצאה דומיא דמשכן אבל העברה ד"א בר"ה דחייב לא ילפי' לה ממשכן אלא גמרא גמירי לה כדאי' בשבת דף צ"ו ע"ב הלכך סבר רש"י דמעביר ד"א ברה"ר אע"פ שעקירה ראשונה לא היתה להעבירן ד"א ושוב נמלך והעבירן אפ"ה חייב והשתא דאתית להכי נ"ל לתרץ תירוץ חדש דמאי דנקט התלמוד שמא יעבירנו ד"א בר"ה משום דס"ל לאינשי דלאו מלאכה היא כיון שאין לה רמז בכתוב משא"כ מוציא מרה"י לר"ה דכתיב בקרא כדאי' ר"פ הזורק זה ירייה טפי ולא אתי להוציא מרה"י לרה"ר כנ"ל וראיתי בחדושי הרא"ם על הסמ"ג בה' מגילה דהעתיק דברי רש"י וכתב בסוף דבריו מש"כ ברה"ר דמסתמא קודם שימצא הבקי יעמוד לפוש עכ"ל ודוק:

גמרא והיינו טעמא דשופר כו'. כתב הר"ן דף שי"ג ע"ב וא"ת מ"ש הני דגזרי ומ"ש מילה דשרייא בשבת ולא גזרינן כו' הביא דבריו מרן הב"י סי' תקפ"ח וכתב בס' כה"ג אמר המאסף דבריו תמוהי' דכבר אמרו בפ' לולב וערבה דבלולב גזרו משום דלא ידעי' בקביעא דירחא כו' יע"ש וטעם זה שכתב הרב ז"ל דטעמא דבלולב גזרו משום דלא ידעי' בקביעא דירחא אמרוהו בשמעתין לאחר חרבן המקדש וקו' הר"ן אינה אלא בזמן המקדש דתנן לולב וערבה ששה וז' כו' לא היו נוטלין לולב במקדש משום גזרה כו' ואהא פריך הר"ן מ"ש דבלולב גזרינן ומ"ש דבמילה לא גזרינן דלולב במקדש כל ז' דיודעי' בקדוש החדש הוי כמי שאירע לו מילה בשבת ואין לו' דמילה דמיא ללולב דיום א' דדחי במקדש משום דאיתיה בגבולין דבשלמא לולב שלוקחים אותו כל ישראל בגבולין היא מצוה חשובה ולא גזור בה אבל מילה כיון דלא שייך בה אלא אבי הבן דמיא לשבת דח"ה דסוכות דלא שייכא אלא לגבי העומדים בירושלי' ונוטלים לולב במקדש כל שבעה מן התורה ואפ"ה גזור בה א"כ נגזור נמי במילה זה נ"ל בכונת קו' הר"ן:

גמרא ראשון הא תקינו ליה רבנן כו'. קשה דמאי משני הא תקינו ליה רבנן ליטול בביתו הלא לא היתה התקנה מזה הטעם אלא מפני שבאו לידי סכנה ואפשר דסבר התרצן דהתקנה היתה מתרי טעמי חדא משום שמא יעבירנו ותו שלא יבואו לידי סכנה ותנא דמתני' חדא ועוד קאמר אך ק' מאי פריך תינח אחר תקנה קודם תקנה מאי איכא למימר הלא קודם תקנה היו מוליכין לולביהם מע"ש להר הבית ושם היו נוטלי' והו"ל כאלו תקנו שיטלו בבית' י"ל דמה שהיו מוליכין לולביהן מע"ש להר הבי' כיון דלא היו עושין כן מכח תקנה אכתי מי שלא הוליך הלולב מע"ש להר הבית איכא למיחש שיעבירנו בשבת ודוק:

תוס' ד"ה לא ידעי' בקביעא דירחא כו'. דבריהם לכאו' תמוהי' דנר' דהם רוצי' לפרש דבשמעתין מיירי בדידעי' אלא דחשוב דלא ידעינן משום גזרה והא ודאי ליתא דלא אמר בריש ביצה דהאידנא ידעי' אלא כשבטל קדוש החדש מא"י והתחילו לקבוע החדשים והמועדי' ע"פ החשבון אז אפי' דידעי' חשוב כאלו לא ידעי' אמנ' בשמעתין מיירי בזמן שהיו מקדשין החדש על פי הראיה תדע דהא פריך אינהו דידעי בקביעא דירחא לידחו ופרש"י אינהו בני א"י שעדין מקדשין ע"פ הראיה ולכן יראה דודאי התוס' ס"ל דשמעתין מיירי בזמן שמקדשין החדש בא"י ובני ח"ל לא ידעי בקבי' דירחא אמנ' התו' באו לפר' דלא תידוק מדשני אנן לא ידעי' בקיבוע' דירח' דא"כ בזמן הזה האחרון דעושין ע"פ החשבון וידעו' בקביע' דירחא דיטלו הלולב בשבת לזה באו ללמד לנו דגם בזמן הזה אין אנו יכולי' ליטו' הלולב בשב' דאע"ג דעת' ידעי' חשו' כלא ידעי' ודוק:

כתבו עוד התוספת ובפ' מקו' שנהגו דבריהם סתומים ובח"ה דפסחי' גמגם בדבריהם ומתוך דברי תוס' דין מבואר:

לעיל ראשון הא תקינו ליה רבנן וכו'. ק' דתקנה ליטול בביתו לא היתה אלא במקדש ואידך דתנן לעיל מוליכין לולביהן לב"ה ואוקימנא לקמן בסמוך בזמן שאין בה"מ קיים ולא איכא חששא דשמא יעבירנו כיון דלא תיקנו ליטול בביתו י"ל דהשת' סבור דמאי דתנן מוליכין לולביהם מיירי בזמן המקדש בגבולין והמשנה היא נשנית קודם תקנה אבל אחר שתקנו ליטול בביתן לא היו מוליכין הלולבין לא במקדש ולא בגבולין ולא בב"ה ודוק:

תוס' ד"ה אינהו דידעי בקביעא דירחא כו' וא"ת כו'. יש להתבונן מה קשר יש לקושי' זו עם המסקנא והלא גם לפי ס' דהשתא דמוליכין לולביהן לב"ה מיירי בזמן החרבן מכ"ש דבזמן המקדש היו מוליכין הלולבין לב"ה בגבולין וא"כ תקשי מ"ש משופר ואפשר דלפום ס' דהשתא הו"א דכשם דשופר במקדש היו תוקעים אבל לא במדינה כמו כן לולב לא היה ניטל אלא במקדש ואחר חרבן בה"מ לפי שהיו תוקעין בכל מקום שיש בו ב"ד כמו כן היו מוליכין הלולבין לב"ה מע"ש ונוטלי' לולב בשבת לפי ב"ד העומדים בב"ה ולא היה מפרש בין שופר ללולב אמנם לפי המסקנא דמתני' דמוליכין לולביהן מיירי בזמן המקדש ובגבולין השתא נולדה הקו' מ"ש משופר ותי' דשאני לולב כו' וק' מה טע' לחילוק זה והלא טעמא דשופר ודלולב אינו אינו אלא גזרה שמא יעבירנו ולפי הך טעמא מאי שנא לול' משופר י"ל דכונת התוס' דלעול' טעמא הוי שמא יעבירנו מיהו בלולב כיון דאין חכמה בנענוע הלולב דטלטול בעלמא הוא לא שייך למגזר כולי האי שמא יעבירנו ללכת אצל בקי ללמוד הנענוע אבל תקיע' שופר גמירי דהוא מעשה חכמה ולאו כ"ע תקיע' שופר גמירי שייך למגזר טפי שמא יעבירנו ולכך לא התירו לתקוע אלא במקדש:

כתבו עוד ועוד דבדין הוא וכו'. ודאי דהך תרוצא קאי לקו' א' מ"ש לולב משופר וכ"כ בחדושי ה' בפ' בתרא דר"ה אך ק"ל בהך תרוצא לפי מ"ש התוספת ר"פ בתרא דר"ה דבמקדש היו תוקעין אבל לא במדינ' דהיינו ירוש' אכתי תיקשי אמאי לא היו תוקעי' בירוש' בזמן שב"ה קיים והלא אנשי ירוש' ידוע להם קביעות החדש של ר"ה ואולי דהתוס' דהכא סברי כהרמב"ם דמפרש דמ"ש במקדש היו תוקעי' ר"ל גם בירוש' אבל לא במדינה ר"ל שאר גבולין וכ"כ ה"ה פ"ב דשופר דהתוס' פי' כדברי הרמב"ם יעו"ש ואם נפשך לומ' דהתוס' חולקים על הרמב"ם יעו"ש י"ל דלא רצו להתיר לתקוע אפילו בירושלים משום דרוב השנים לא היו יודעים בשחרית אם הוא ראש השנה דלא היו באים עדים של קדוש החדש בשחרית ולפיכך אמרו שבירושלים לא היו תוקעים שאם נתיר להם לתקוע כשבאו עדים שחרית לשנה הבאה יתקעו אעפ"י שלא ראיו עדים עדין ויאמרו אשתקד מי לא תקעי' עכשיו נמי נתקע ולפי' לא רצו להתיר אלא במקדש מקום זריזים כמ"ש הר"ן בפרקין הביא דבריו מרן בכ"מ ומיהו יש לי גמגו' על מרן דלא היה לו לכתוב תרוץ זה דר"ן על הרמב"ם דהרי הרמב"ם ס"ל דבירושלים היו תוקעי' ויש ליישב ודוק:

גמ' דאיתא מן התורה בגבולין מנ"ל וכו'. קשה מאי בעי והלא זיל קרי בי רב הוא דכתיב ולקחתם לכם סתמא ולא פי' מקדש ש"מ אפי' בגבולין י"ל דנסתפק המקשה משום דכתיב בסיפיה דקרא ושמחתם לפני ה' אלוקיכם ז' ימים ובכלל ז' ימים הוי יום א' אלמא דיום א' נמי הוי דוקא במקדש ומאי דקאמר תחלה ולקחתם לכם ביום הא' היינו משום דרצה להפריד יום א' משאר ימים דיום א' בעי לכם למעוטי שאול וגזול אבל שאר הימים שאול וגזול כשר אפילו במקדש ולעולם דלקיחת הלולב ביום הא' לא הוי מן התורה אלא במקדש ומשני דיום א' הוא מן התורה בגבולין מדכ' ולקחתם לכם סתמא ולא פי' מקדש ש"מ אפי' בגבולין ומאי דכ' ושמחתם כו' ז' ימים ר"ל תשלום ז' ימים דהיינו ו' ימים הנשארי' דהנהו דוק' במקדש לא בגבולין וכן ראיתי בספר המאור דפי' ז' ימים דר"ל תשלום ז' הימים ודוק:

אמר רבא לא נצרכה וכו'. כתב הרמב"ם פ"ז דלולב דין י"ג מצות לולב וכו' וקשה דלדידן דלא קי"ל כר"א ומכשירי לולב לא דחו שבת א"כ ביום לא אתא לומר אפי' בשבת דאיהו אצטריך קרא למישרי טלטול וא"כ למאי אייתי הרמב"ם קרא דביום לענין שבת ואפשר דלא אייתי קרא דביום לענין שבת אלא לומר שניטל בכל מקום ובכל זמן מדכתיב סתמא ולקחתם לכם ביום הא' ולא פי' מקדש ומ"ש דניטל גם בשבת מסברא נפקא לי' דטלטול מן התורה לא מתסר או אפשר דקאי גם לשבת והרמב"ם אזדא לטעמיה שיש לשבותין סמך, מן התורה מתשבות כדמוכח מדברי הרמב"ם רפכ"א מהלכות שבת וכמ"ש שם ה"ה ז"ל דזהו דרך הברייתות שבמכילתא אמנם תלמודא דידן אוקמה כר"א משום דס"ל דאיסור טלטול וכל השבותין הם מדרבנן ודוק:

ורבנן אי מהתם הו"א וכו'. וא"ת היכי תיסק אדעתין לדון ג"ש זו הא אין אדם דן ג"ש מעצמו אלא א"כ קבלה מרבו וראיתי בתוס' שבת (דף קלא ע"ב) דהוקשה להם קו' זו ותרצו וי"ל דשמא בעלמא ניתן לידרש וכו' יעו"ש ודוק:

ת"ר בסוכות תשבו שבעת ימים. בסוגייא זו היה לי כמה דקדוקי' ישוב מצאתים ביבין שמועה דף מ"ד ע"ב ומ"ה ע"א והכל רוצה לתרץ בהקדמה א' דג"ש דימים ימים אינה ג"ש ממש אלא גילוי מלתא בעלמא אך מדברי התוס' דפר"א דמילה לא משמע הכי ודוק:

תוס' ד"ה וסוכה גופה מנ"ל וכו'. עד מיהו למאי דקאמרי' למי דומה ק'. כלומר דהיה לו להכריח דסוכה הוי יום ולילה מדכתי' תשבו דהוי כעין תדרו מה דירה בין ביום בין בלילה ואפשר לו' דהתנא כשפתח תחלה ואמר בסוכות תשבו ז' ימים ימים ואפי' לילות היינו מכח תשבו וכשחזר ואמר או אינו אלא ימים ולא לילות היינו מכח משמעות דימים דמשמע ימים ולא לילות א"כ הפסוק מצד עצמו אין בו הכרע גם אחר כך בא לדון ג"ש דימים ימים ומצא בו ב' ג"ש ונשאר הדבר שקול ולא מצא להכריע כי אם מכח ג"ש דתשבו ודוק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף