רש"י/מועד קטן/טו/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מנודין ומצורעין מהו. להכי קאמר להו בהדדי משום דפשיט להו בהדדי:
מנודה שמת וכו'. סיפא דברייתא היא:
כגלו של עכן. דכתיב (יהושע ז) ויקימו עליו גל אבנים גדול:
והן מתעטפין. מפורש במסכת תענית לאחר שהתענו שלש עשרה ת"צ:
מנודה לשמים. כי הני שאני דחמירי ולהכי צריכי עטיפת הראש אבל אחרים אינן צריכין עטיפת הראש:
יעטה. משמע עטיפת הראש:
פארך. זה תפילין:
דבר שהוא חוץ מגופו אף הוייה. האמורה בראש ראשו יהיה פרוע משמע מגולה כענין דכתיב ופרע את ראש האשה (במדבר ה) דבר שהוא חוץ מגופו ולא אמרינן משער שהוא מגופו:
מאי לאו. שיהא ראשו מגולה מתפילין:
אכומתא וסודרא. כלומר שיהא ראשו מגולה מכומתא וסודרא אבל תפילין מניח:
דהא א"ל רחמנא ליחזקאל האנק דום. כלומר בדבר זה תנהוג אבילות שתדום ולא תשאל לשלום:
ת"ש. דתני גבי תעניות הן יושבין כמנודין ואבלים כו':
שפם. משמע שפתותיו מדובקות:
מי קתני כמנודה. שאסור בשאילת שלום:
מוחרם. שמחרימין בחרם לאחר ל' יום לאחר הנדוי:
בפקתא דערבות. בשוק של אותו מקום:
בעלי קריין אסורין. לפי שבא להם מחמת שמחה וקלות ראש וליכא אימה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |