רש"י/זבחים/נט/א

רש"י זבחים נט א

גירסת פירוש רש"י לדף זה באוצר הספרים היהודי השיתופי היא גירסה מוגהת ומוערת
ע"פ כתבי יד, דפוסים מוקדמים וחידושי רבותינו. החפץ לעיין או להעתיק מתוך
גירסת דפוס וילנא המקובלת יעיין נא בגירסת וילנא בקישור זה

והיכן היה נתון משוך קימעא. מזוית המזבח ולדרום נמצא שאינו כנגד המזבח כלל אלא כבין אהל מועד ולמזבח. ה"ג [לה] בתורת כהנים ובמס' מדות ומדמצריך ליה ר' יוסי הגלילי למושכו מכנגד המזבח ולדרום והוא אינו צריך להרחיקו אלא מבין המזבח ולפתח פשוט מינה דכולי מזבח בצפון קאי ולפיכך מושכו על כרחו מכנגד המזבח כולו שאם נתנו כלל כנגד המזבח אי אפשר שלא יפסיק בינו לבין הפתח כדמפרש ואזיל:

דמאי קסבר. שלא קיים את המקרא שכת' בין אהל מועד ובין המזבח והוא מושכו קימעא:

אי כוליה בדרום. הרבה מן המזבח יש בדרום כנגד ההיכל שלא כנגד הפתח והיה לו לתתו שם:

לוקמיה מכותל ההיכל ולדרום. כלומר משהתחיל כותל פתח ההיכל ליסתם לדרום דהוי בין פתח האולם ולמזבח וכנגד ההיכל שפתח האולם עודף על של היכל ה' אמות לכל צד:

ואי נמי קסבר קדושת היכל ואולם חדא היא. ופתח אולם כפתח היכל והוצרך למושכו אף מכנגד פתח האולם דהוא נמי קרוי פתח אהל מועד:

נוקמיה מסתימת כותל אולם ולדרום. דהוה ליה אכתי כבין האולם ולמזבח ונתקיים בין אהל מועד ובין המזבח דכותל אולם נמי אהל מועד איקרי:

ואי נמי קסבר חציו בצפון כו'. יש לו שש עשרה אמה בדרום צא מהן חמש אמות של פתח עדיין יש לו מקום י"א אמה לתתו שם מכותל מזוזת היכל ולדרום בבין ההיכל ולמזבח:

ואי נמי קסבר קדושת אולם והיכל חדא היא. ופתח אולם כפתח היכל והוצרך למושכו אף מכנגד פתח אולם:

נוקמיה ממקום סתימת פתח אולם ולדרום בבין האולם ולמזבח. דעדיין יש שם מקום שש אמות:

אלא לאו משום דקסבר כוליה מזבח בצפון קאי. ודרומו של מזבח כלה לפני הפתח ואם היה נותנו כנגד המזבח כלל נמצא מפסיק בין המזבח לפתח:

ולוקמיה בין המזבח ולהיכל בצפון. מסתימת כותל היכל מזוזה צפונית ולצפון:

קסבר קדושת היכל כו'. וצריך למושכו אף מכנגד פתח אולם:

שיהא פנוי מכלים גרסי' הכא וכיור הוא כלי:

צפונה. מדהוה ליה למיכתב על ירך המזבח צפון וכתיב צפונה לדרשא אתא:

מאן תנא דפליג כו'. ואמר כוליה בדרום קאי:

בדר' אליעזר גרסינן פנוי מכלום:

שנשחטו שם. בעזרה:

כשהוא שלם. והאי עליו משמע בגינו ובשבילו:

אחד זה ואחד זה. בין שנשחטו בשעת פגימתן בין שנשחטו אחר תיקונו פסולין כל הקדשים שהיו קדושים באותה שעה לפי שנראו ונדחו וקסבר בעלי חיים נדחין כשחוטין:

עד שלא נבנה. משמע קודם שבנאוהו בני הגולה:

דחויין מעיקרא הן. שכשהוקדשו לא נראו ש"מ דחוי מעיקרו הוי דחוי ותיקשי למאן דאמר לא הוי דחוי:

נהרס. משמע בימי נבוכד נצר:

הא אזקינו להו. עד שנבנה בית שני ופשיטא דפסולין דגבי מומין קתני בבכורות (דף מא.) הזקן והחולה והמזוהם:

מזבח שנעקר. בפנימי קמיירי וקס"ד דהוא הדין לחיצון וקשיא דרב אדרב דלעיל דאמר כל הקדשים שנשחטו שם פסולין:

מודה רבי יהודה בדמים. דבעינן מזבח:

דברים ככתבן. שקדש את כל הרצפה כולה לשם מזבח להקטיר עליה לפי שהיה המזבח קטן מהכיל עולה ושלמים שהקריבו לחנוכת המזבח ואמרינן לקמן לר' יהודה הכי משמע קרא כי מזבח אבנים אשר תחת מזבח הנחשת קטן היה:

אמר לו ר' יוסי והלא כבר נאמר. במזבח הנחשת שעשה משה במדבר שהיה בבמה בגבעון:

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף