רש"י/ברכות/סא/א
הכל לטובה. אילו היה נר דלוק היה הגייס רואה אותי ואילו היה החמור נוער או התרנגול קורא היה הגייס בא ושובה אותי:
והא קחזינן דמזקא. שמזקת:
אוי לי מיוצרי. אם אלך אחרי יצרי ואם לא אלך אחריו אוי לי מיצרי המיגעני בהרהורים:
דו פרצופין. שני פרצופין בראו תחלה אחד מלפניו ואחד מאחריו וצלחו לשנים ועשה מן האחד חוה:
אחור וקדם צרתני. לשון צורה דהיינו שני פרצופין:
זכר ונקבה בראם. משמע מתחלת ברייתם תרי הוו:
היינו דכתיב ויבן. שהיה צריך בנין:
מאי ויבן. והלא כבר נבנה:
כדי לקבל את הפירות. שאם יהיה קצר מלמטה ורחב מלמעלה תהא התבואה דוחפת את הכתלים מלמעלה לכאן ולכאן שהמשא מכביד עליהם:
שושבין. משתדל בחופתו ובזיווגו:
ולמ"ד פרצוף. ומתחלתו היה מצד אחד זכר ונקבה מצד אחר:
הי מינייהו סגי ברישא. איזהו פרצוף היה מהלך לפנים:
אפי' היא אשתו. גנאי הדבר:
נזדמנה לו על הגשר. אשת איש והיא לפניו:
יסלקנה לצדדין. עד שיעבור לפניה:
אחורי אשה בנהר. אחורי אשת איש מגבהת בגדיה מפני המים וזה מסתכל בה:
יד ליד לא ינקה רע. אפילו כמשה רבינו שקבל תורה מימינו של הקב"ה לא ינקה רע וקרא באשה משתעי:
עם הארץ. לא שמש תלמידי חכמים שלא למד משנה זו ששנינו לא יהלך אדם אחורי אשה ואפילו היא אשתו:
ולמאי דקאמר רב נחמן. שהלך אחריה ממש אם כן אפילו בי רב עם תינוקות של בית רבן נמי לא קרא:
בשעה שהצבור מתפללים. דכיון שאינו נכנס נראה כפורק עול ומבזה בית הכנסת:
ואי דרי מידי. אין כאן גנאי דמוכחא מילתא דהאי דלא נכנס מפני המשוי:
ואי איכא פתחא אחרינא. אין כאן בזוי דמאן דחזי סבר בפתחא אחרינא ליעול:
יביע. לשון אבעבועות כל משקה מסריח מעלה רתיחה ואבעבועות:
חטאת. לשון חטה דריש ליה:
כליות יועצות. את הלב עשה כן:
והלב מבין. מה יש לו לעשות אם ישמע לעצת הכליות אם לאו ומנין שהכליות יועצות שנאמר (תהלים טז ז) אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי ומנין שהלב מבין שנאמר (ישעיה ו י) ולבבו יבין:
לשון מחתך. הדבור להוציא מפיו:
והפה. הם השפתים גומר ומוציאו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |