בית נתן/ברכות/סא/א
ואמר רב הונא וכן תאנא משמיה דר' מאיר לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הב"ה שנאמר אל תבהל אל פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר וכו' דרש רב נחמן בר רב הונא מאי דכתיב וייצר ה' אלהים וגו' שני יצרים ברא הקב"ה באדם אחד יצר טוב ואחד יצר הרע מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אלא מעתה בבהמה דלא כתיב בה ויצר בשני יודים לית לה שני יצרים והא קא חזינן דנכתה ובטשה אלא כרבי ירמיה בר' אלעזר דא"ר ירמיה ב"ר אלעזר דו פרצוף ברא הקב"ה באדם הראשון שנא' אחור וקדם צרתני (וכל מה שכתוב בנוסחתי' כדר"ש בן פזי אוי לי מיוצרי וכו' ל"ג בכ"י הכא):
בשלמא אחור למעשה בראשית היינו דלא איתברי עד וכו':
פורענות דמאי אי נימא פורעות דנחש והתניא בגדולה מתחילין מן הגדול מנא לן ממשה דכתיב ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו וכו' ובקלקלה מן הקטן שבתחלה נתקלל נחש ואחריו חוה ואחריו אדם אלא פורענות דמבול ומאי היא דכתיב וימח את כל היקום אשר על פני האדמה וגו' אדם ברישא והדר בהמה בשלמא למ"ד פרצוף היינו דכתיב וייצר אלא למ"ד זנב מאי וייצר כדר"ש בן פזי דאמר ר"ש בן פזי וכו':
הא כיצד בתחלה עלו במחשבה להבראות שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד בשלמא למ"ד זנב היינו דכתיב ויסגור בשר תחתנה[1] א"ר ירמיה ואיתימה רב זביד וכו' לא נצרכה אלא למקום חתך וכו':
מה אוצר זה רחב מלמטה וקצר מלמעלה וכו' אף אשה רחבה מלמטה וקצרה מלמעלה כדי לקבל עוברים ויב[י]אה אל האדם מלמד שנעשה הקב"ה שושבין וכו' מכאן לגדול שנעשה שושבין לקטן ואל ירע לו א"ר ירמיה דו פרצוף פנים ברא הב"ה באדם הראשון שנא' אחור וקדם צרתני הי מינייהו הוה סגי ליה ברישא אמר רב נחמן ב"י וכו' כדתניא לא יהלך אדם אחר אשה בדרך ואפילו אחרי אשתו נזדמנה לו בדרך יסלקנה לצדדין והעובר אחרי אשה בנהר לא ינקה מדינה של גיהנם (כמה גי' זו נכונה ועיי' בתוספות ד"ה וכל העובר שהרגישו בקושי נוסחתי' ע"ש ולא העלו ארוכה דהרי אמרו הבא על אשת איש יש לו חלק לעוה"ב וכו'). ואמר רב נחמן ואמרי לה במתניתא אחרי ארי וכו' עד בשעה שהצבור מתפללין ולא אמרן אלא דליכא פיתחא אחרינא ולא דרי טונא ולא רכיב חמרא ולא מנח תפילין אבל אית חד מהני לית לן בה אמר רב נחמן מנוח ע"ה היה שנא' ויקם וילך מנוח אחרי אשתו מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אלא מעתה גבי אלקנה וכו' ועוד כתיב ביה באלישע ויקם וילך אחריה הכי נמי והכתיב ויהי איש אחד מן הרמתים צופים וגו' ואמר רב אשי איש הבא משני צופים אלא מאי אחריה וכו' עד ותרכבנה על הגמלים וגו' ת"ר המרצה מעות לאשה מידו לידה או מידה לידו כדי שיסתכל בה אפילו אם הוא גדול כמשה רבנו ע"ה אינו ניצול מדינה של גיהינם אמר רבא:
יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין מפתחי הלב וכו' ת"ר שתי כליות יש בו באדם אחת בימין ואחת בשמאל של ימין יועצתו לטובה ושל שמאל יועצתו לרעה שנא' לב חכם לימינו ולב כסיל וגו' תניא ר' יוסי הגלילי אומר צדיקים יצר טוב שופטן וכו' בינונים יצר הטוב ויצר הרע שופטן וכו' אמר רבה (וכ"ה הגי' בע"י ובילקוט כמבואר עה"ג והוא נכון ע"ש) כגון אנו בינונים אנו א"ל אביי לא שבק מר חיי לברי ואמר רבה ידע איניש אי צדיק גמור הוא אי לא דאמר רבה לא נברא כל העולם אלא או לצדיקים גמורים או לרשעים גמורים ואמר רבא לא נברא העולם הזה אלא בשביל אחאב בן עמרי ולא נברא העולם הבא אלא בשביל חנינא בן דוסא אחאב בן עמרי לא שלט בו יצר טוב מעולם ת"ר לב מבין כליות יועצות קנה מוציא הקול פה מחתך לשון גומר וושט מכניס ומוציא כל מיני מאכל ריאה שואבת כל מיני משקה כבד כועס מרה זורקת בו טיפה אחת ומניחתו טחול שוחק קרקבן טוחן קיבה ישנה חוטם נעור נינערה הישן וישן הנינער נימוק והולך לו תאנא שניהם נוערים שניהם ישנים פיס' ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני ייצריך ביצר טוב וביצר הרע תניא ר' אליעזר אומר אם נאמר בכל נפשך וכו' אם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך ואם יש לך אדם שגופו חביב עליו יותר מממונו לכך נאמר בכל נפשך ר' עקיבה אומר בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך ת"ר פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו בתורה וכל העוסק בתורה ידקר בחרב בא פפוס בן יהודה מצאו לר"ע שיושב ודורש מקהיל קהילות ברבים וספר תורה בחיקו אמר לו פפוס עקיבה אי אתה מתירא מאומה זו אמר לו אתה הוא פפוס בן יהודה שאומרין עליך חכם גדול אי אתה אלא טפש אמשול לך משל לה"ד לשועל שהיה מהלך על שפת הים וראה דגים שמתקבצים אמר להם למה אתם מתקבצים אמרו לו מפני הרשתות והמכמרות שעושין לנו בני אדם לתפשנו א"ל עלו ליבשה נדור אני ואתם כדרך שדרו אבותי ואבותיכם א"ל אתה הוא שועל שאומרין עליך פקח שבחיות אי אתה אלא שוטה ומה עכשיו שאנו עומדין במקום חיותנו כך אם אנו עולים ליבשה במקום מיתתינו על אחת כמה וכמה ואף אתה ומה עכשיו שאנו עוסקים בתורה שנא' בה כי ה(י)[ו]א חייך ואורך ימיך כן אם אנו יושבים בטלים על אחת כמה וכמה אמרו לא היו ימים מועטים (וכו') עד שתפשו את ר"ע וחבשוהו בבית האסורים ותפשו את פפוס וחבשוהו אצלו אמר לו ר"ע פפוס למה הביאוך לכאן א"ל פפוס אשרך ר"ע וכו' אמרו כשהוציאו את ר"ע להריגה זמן ק"ש היה והיה מכוין דעתו שיקבל עול מלכות שמים באהבה אמרו לו תלמידיו רבנו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי דורש את המקרא הזה ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך אפילו נוטלין את נפשך ועכשו שבא לידי לא אקימנו אמרו לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו באחד אמרו מלאכי השרת וכו' ([2]כל ימי הייתי דורש מקרא זה וכו'. גירסה זו נראית יותר דווקנית מהגי' שבנוסחת הדפוס שהוא כל ימי היית[י] מצטער על מקרא זה וכו' ואיברא שגי' זאת קשה מכמה אנפי שמפשטות הלשון משמע שהיה מתאוה ועושה כל טצדק שיבא מצוה זו לידו וכמו דאיתא ביומא על ההיא צדוקי כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה ועכשיו שבא לידי וכו' ואם כך הכונה לא עשה ר"ע כדת כי ידוע שרבים תמהו מדוע לא סיפר הכתוב בפירוש הנס שנעשה לאברהם אבינו שהושלך לכבשן האש וניצול ותירצו המפרשים שבכונה מכוונת השמיטה התורה סיפור זה כי לכאורה אברהם אבינו אשר פרץ גדר תחלה לשבר ולכתת הצלמים והאלילים בפרסום נראה שעשה את אשר לא צוה ה' להתגרות בעובדי ע"ז כשאין ידו תקיפה ולפשוע בנפשו וכמעט שמתחייב בנפשו כמ"ש הרמב"ם בהל' יסודי התורה כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר ה"ז מתחייב בנפשו ודבר זה ק"ו ששב ואל תעשה עדיף. ואם תאמר שהכונה כל ימי הייתי מצטער וכו' שהיה מצטער איך אפשר לקיים מצוה זו, וא"כ אתה דורשו לגנאי, ח"ו ועוד בה שהרי ראינו שמסר נפשו באהבה רבה אלא מחוורתא כגי' הכ"י כל ימי הייתי דורש וכו' ור"ע היה נאה דורש ונאה מקיים[3]):