רש"י/ברכות/מח/א
לאתויי קטן פורח. שאין מדקדקין בו אם בא לכלל שנים או לאו ומה הן שנים י"ג שנים ויום אחד:
טללא. גג[1]:
בוצין. דלעת ואית דגרסי מקטפיה וקטף הוא שרף האילן כלומר משעה שהוא חונט ויוצא מתוך השרף ניכר אם יהיה טוב:
מקניה. מקן שלו מקטנותו:
ואיהו סבר. רבי זירא שהיה קובל[2] ומתחרט על שלא שאל על הששה סבר דילמא רובא דמנכר שפיר בעינן דליכול דגן ואי בעי מיניה ששה לא היה מתיר:
ינאי מלכא. ממלכי בית חשמונאי היה והרג חכמי ישראל שבאו לפסלו מן הכהונה במסכת קידושין (דף סו.):
סלסלה ותרוממך. סיפיה דקרא תכבדך כי תחבקנה:
היכי אבריך. ולא נהניתי אומר נברך שאכל ינאי וחביריו משלו בתמיה:
שמעון בן שטח דעבד. שבירך להוציאם ידי חובתם בשביל כוס אחד ששתה:
לגרמיה הוא דעבד. אין אדם מודה לו:
עד שיאכל כזית דגן. ומכי אכל כזית דגן מיהא מפיק אף על גב דכזית דגן שיעורא דרבנן הוא כדאמר בפרק מי שמתו (דף כ:) מיהו כיון דמיחייב מדרבנן מחוייב בדבר קרינן ביה ומוציא רבים ידי חובתן וא"ת בקטן שהגיע לחינוך הא לא אמר הכי ההוא אפי' מדרבנן לא מיחייב דעליה דאבוה הוא דרמי לחנוכיה. ובעל ה"ג פסק דוקא דאכלו אינהו כזית או כביצה דכוותיה אבל אכלו ושבעו לא מפיק ואי אפשר להעמידה דהא ינאי וחבריו אכלו ושבעו ואפקינהו שמעון בן שטח ואע"ג דלגרמיה הוא דעבד טעמא משום דלא אכל כזית דגן הא אכל כזית דגן הכי נמי:
- ↑ גג. הוא סוף דיבור, ואח"כ מתחיל הדיבור בוצין. דלעת. מקניה וכו' מקטנותו. ואית דגרסי (הגהות הב"ח).
- ↑ שהיה קובל. נ"ב נראה שהיה גורס בגמרא ששה ווי לא קמיבעיא לי שהיה מיצר על שלא שאל אותו וכ"א להדיא בב"ר פ' צ"א (הגהות הב"ח).
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |