רמב"ן/עבודה זרה/לה/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רי"ד - מהדורה קמא רמב"ן רשב"א ריטב"א מהר"ם חי' הלכות מהרש"א חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אלא א"ר ירמיה לפי שאפשר לה בלא ציחצוחי חלב. פירש"י ז"ל ציחצוחי חלב טמא נשאר בין גומות של גבינה וק"ל דהו"ל לפרושי חלב טמא ועוד מאי שאי אפשר ושמא ה"ק שאי אפשר לגבינה בלא ציחצוח חלב והו"ל כחלב דעכו"ם דאסור ומשום דטעמא דחלב מפרשא ליה לא פריש בה טפי ואכתי לא נהיר דהא לקמן חדית גמ' ואמר השתא דאתית להכי גבינה נמי איכא דקאי ביני נטפי.
ויש לפרש שא"א לגבינה בלא ציחצוח חלב שמצחצחין בחלב פניה של גבינה להחליק פניה ולצחצחן וחלב טמא יפה לציחצוח זה כחלב טהור ופעמים שעושין כן בטמא מפני שחלב טהור דמיו מרובה ושל טמא דמיו קלין יותר כנ"ל.
ור"ת ז"ל לא גריס הכא אלא אתירוצא דריב"ל קא מסמיך ליה דמשום ניקור הוא ואתא ר' ירמיה למימר אע"פ שאין מניחין אותו לישן כשהארס עצמו מעורב בו הכא חוששין שמא לאחר שעושים גבינה זו נתערב כאן ציחצוח חלב מגולה לפי שהמנהג העושין גבינות כן לצחצחן בחלב ובקום ולפי שאין הארס עצמו בגבינה מניחין אותו לישן ויש בו משום גילוי ובירושלמי אשכחן הכי למה הוא אסור משום גילוי ויניח אותו לישן ויכיר ופריק א"ר שמואל בר יצחק מפני שהארס נתון בין הנקבים כלומר מפני שלא נתערב הארס עצמו בגבינה אלא בין הנקבים שיש לה בפניה הוא נתון ולפי' מתישנות.
ול"נ תיקון הפי' הזה בגירסתו כך אלא אמר ר' ירמיה לא תימא ניקור דהיינו משגבן נקר בה והארס בניקור אלא חשש שבה לפי שא"א בלא ציחצוחי חלב כשהיא לחה והנחשים מלחכין שם ואין ניקור בה והארס נתון שם בין אותם נקבים שבפניה ומתישן וזהו עיקר לשון הגמ' דקאמרי' א"א לה דלשון הירושלמי ג"כ מוכיח שלא כפירש"י ז"ל ולא כפירושינו הכתוב למעלה.
ומאי דקאמרינן לקמן איכא דקאי ביני נטפי ה"ק השתא דאתית להכי אפי' בעי ליה לגבינה דקאמרת מעיקרא ה"נ דשרי לא היא אלא אסור משום דילמא ערב ביה עכו"ם חלב טמא וקאי ביני נטפי דכיון דחלב זבין איערובי מיערב להגדיל מדתו אבל הלוקח גבינה מן העכו"ם אין לחוש לכך כלל דמאי רווחא אית ליה דניערב ביה חלב טמא הא לא קאי ואדרבה מפסיד ליה לההוא חלב טמא ומפסיד ליה בטהור הלכך ליכא למיחש להכי.
ורבינו הגדול ז"ל שהשמיט טעם הגבינה למה אסרוה מכאן אבל במסכת חולין כתב טעמיה דשמואל אגב גררא ומ"מ אפי' למ"ד דמשום ניקור אסרוה לעולם ואפי' במקום שאין חוששין לגלוי לפי שהגבינה נאסרה במנין וצריך מנין אחר להתירו ב"ד גדול ממנו אבל שאר מגולין לא הושיבו ב"ד עליהם ולא נאסרו במנין אלא שהיו אוסרין עליהם מפני שסכנתן מצויה להם.
הא דאמר שמואל מפני שמעמידין בעור קיבת נבלה. ק"ל לרב יהוסף בן מיגאש ז"ל אפי' כשירה נמי תיתסר משום בשר בחלב ותו היכי מיתסרא בכל דהו ליטעמיה קפילא וליהוי כנותן טעם וניחא ליה אי משום בשר בחלב לא הוה מיתסר בלא נותן טעם כדתנן במס' חולין המעמיד בעור קיבה אם יש בה בנותן טעם אסורה ומשום קיבת נבילה נאסרת בכל דהו דכיון דמוקים קא מוקי לה לא בטיל דומיא דהא דאמרינן לעיל אבל משום בשר בחלב ליכא למימר הכי דכל אימת דלא יהיב טעמא לאו בשר בחלב הוא אלא האי באפיה קאי והאי באפיה קאי זהו תירוצו של הרב הלוי ז"ל.
והרב אב"ד ז"ל תירץ דלבשר בחלב לא חיישינן דאפי' ודאי דרבנן הוא דצונן בצונן מדאורייתא שרי ורבנן הוא דגזרו והו"ל ספיקא ולקולא ולא מחוור לי דהא רב נחמן אמר משום חשש דחומץ דהוא חששא בדרבנן.
ול"נ דכיון דעור קיבה של עכו"ם נבילה היא בודאי נקט לה מילתא כדאיתא דאית בה משום נבילה ומשום בשר בחלב למ"ד איסור חל על איסור ודקא קשיא ליה מ"ט לא אזלינן לה בנותן טעם ל"ק דכל דבר של עכו"ם לא הלכו בו חכמים אחר נותן טעם ואין מטעימין אותה לקפילא אלא כיון דשכיח בהו טעמא אוסרין אותה לעולם כדי שלא יפרצו שהרי למ"ד מפני שמחליקין פני' בשומן חזיר אין אנו הולכין בה אחר נ"ט וכן בשמן של עכו"ם למ"ד משום זליפתן של עכו"ם אסורין וכן בקורט של חלתית אלמא כל דבר של עכו"ם לא הלכו בו חכמים אחר נ"ט, וזה טעם נכון.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |