רמב"ן/חולין/סה/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רמב"ן חולין סה א

ה"ג וזו היא גי' רש"י ז"ל וכן בהלכות רבי' ז"ל: רשב"ג אומר דורס ואוכל בידוע שהוא טמא יש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבן נקלף בידוע שהוא טהור. וכבר כתבתי דסיפא אאינו דורס דרישא קאי משום דרשב"ג לאו בספיקו של עוף בא ללמד אלא בודאי כלו' בעוף שאנו יודעים סימניו בדריסה הלכך כיון שפסק בדורס שהוא טמא ודאי שאינו דורס הוא שבא לטהר בסי' הללו וכבר פירשתי עוד דסימנין של טהרה מני תנא ואזיל ודומיא דמתני' ובעל ה"ג ז"ל גורס [אינו] דורס ואוכל בידוע שהוא טהור וכך הוא בתוספתא (ג,ז).
וראיתי עוד שמפרשים במשנתינו דאו או קתני לפי שהעוף שאינו דורס בסי' א' בגופו הוא נטהר בודאי לפי הדרך הזו שבארנו ואין הלשון הזה מחוור אצלי דבמתני' לאו או או קתני כדקתני סיפא בחגבים. ועוד דלא תנן במתני עוף הבא בסי' א' טהור אלא בר' חייא.
[ובסוף המסכ' מצינו בשם המחבר ז"ל בענין שמועה זו דברים מבוארים היטב, וז"ל:] אחר שכתבתי בהלכ' העופות פי' מקצת הראשונים וראיתי דרכי כולם חזרתי לבדוק בעופות.
ותפשתי תחלה בעורב השחור שאין להסתפק בו מפני שחרותו מכל העופות ומפני שיש במיניו באים בראש יונים ובניו בשעת יציאתן מלובנין קצת כמו שאמרו עליו באגדה והרבה דברים באגדות ובתלמוד מוכיחות עליו והוא הנק' קורב"י על פי צעקתו שקורא כן וכדאמרי' אפיקו לי קורקור בפ' לא יחפור ובל' ישמעאל גוראב שכן מתחלפות להם עי"ן בגימ"ל בלשון תמיד ומצאתי שקרקבנו נקלף ביד בלא שמש ויש לו אצבע יתירה ואין לו זפק כלל ומעתה הדבר ברור שהוא דורס והם ב' סימניו לטומאה ונדחו דברי ר"ת ז"ל ומחלוקתו מכאן ועדיין בא זה כהוגן לדעת רש"י ז"ל ועוד דבר ידוע ומפורסם שיש עורב מחריב בכפרים מפני דריסתו שהוא צד תרנגולים קטנים ומוציא אותם מבני הפרזים תמיד עד שאינן יכולים לגדל מהן כלל וכבר פי' ענין הדריסה שהוא צודה בודאי.
וחזרתי לבת היענה הנקרא בל' חכמים נטאמ"א כתרגומו וגם היא אין להסתפק בה שהיא האוכלת הברזל וזכוכית כדאמרי' בפ' מפנין וכן אמרו בב"ר האוכלת ברזל וזכוכית והיא העושה הכל תמיד שאינה משיירה ולא משמעת קול כלל כענין שכתוב ואבל כבנות יענה ובדקו בה ואין לה אלא ג' אצבעות ב' לפניה וא' יוצא גודל ואין לה זפק אבל קרקבנה נקלף, וגם זה סותר דברי ר"ת ז"ל ואף בדברי רש"י ז"ל.
וע"ק עליהם מאד שנראת בגמרא ובכל מקום שהנץ הוא שצדין בו יותר מכל העופות כמו שאמרו ואמרי' דריסת הנץ בדרברבי מינייהו ואמרו בתרגום שיר השירים יונתי בחגוי הסלע כנישת' דישראל מתילא ליונתא דסגירא בחגוי טנרא וחויא מעיק לה לגו וניצא מעיק לה מברא וזה הענין אמרוהו עוד באגדה של שמות רבה ואנו רואין בני אדם בכל מקום ובכל זמן שהעוף המזומן להם לצידה והורגלו לצוד בו יותר משאר עופות כולן הוא נקרא אשפרכי"ר בלע"ז וכן נהגו הראשוני' ז"ל ללעז הנץ אשפרכי"ר. וכן פירש"י ז"ל בהלכה בפי' המשנה וכ"כ בפי' התורה ובל' ערבי כן נקרא נץ בחלוף קרוב ומורגל בלשונות.
ועוד ששנו במשנ' דריסת הגס ודבר ברור הוא שהגס הזה עוף טמא הוא ודורס והיאך לא קראוהו כלשון התורה או כלשון שתרגם אונקלוס אלא שאינו עוף אחר אלא (גס) [נץ] הגס שיש בנץ מינין גסין ודקין ולפי' שנו שהנץ סתם שהוא מן הדק יש לו דריסה בעוף הדק ודריסת הנץ הגס בעוף הגס והוא (דאיתצוד) [ראיה לזה] שהוא ממין הנץ וצד ודורס בעופות גדולים ממנו והרי זה ברור שהנץ הכתוב בתורה הוא ממינין הללו וכולן אין להן אלא סי' א' של טהרה והיא אצבע יתירה ואין להם קרקבן כלל ואין להם זפק ואעפ"י שיש להם רוחב בוושט עצמו שקורין גרגורא אין זה זפק כלל אלא וושט הוא ונקובתו במשהו וגם זו סתיר' בפי' רש"י ז"ל ואין צ"ל בפי' ר"ת ז"ל והם מעצמ' הם יושבי הצד יותר מכל העופות ודרוסתו אסורה מכולם [לא] נק' דורס אתמהא.
ועוד בדקתי בעוף הנקרא מילאן ובערבי אלהר"י והוא דורס לדעת כל מה שפירשו בדריס' וצד כל היום בתרנגולים קטנים וכיוצא בהן ואין לו זפק ולא קרקבן ממש אלא בליטה מועטת במקום הקרקבן בב' עורות בוושט ואינן נקלפין ויש לו אצבע יתירה והרי לך עוף טמא בא סי' א' בלבד ואינו פרס ועזניה זה מצוי בכל ישוב בבית ובשוקים תדיר.
ועוד תפשנו במיני העופות שעיניהם הולכות לפניהם כשל אדם ויש להם לסתות כאדם והם קדיא וקפוף כמו שמוזכר בפ' המפלת ומצאתי שאין לו זפק וקרקבן ויש לו אצבע יתירה, וגם זו ראי' ברורה.
ועוד תפשו העוף הנקרא דילטור שהוא דיה הנזכר בתלמוד והוא דיה האמור' בתור' והוא שרואה נבלות מרחוק יותר מכל העופות וכן רש"י ז"ל עצמו מפ' בכל מקום דיה גולטה ומצאתי שאין לו זפק ולא קרקבן כלל ואצבעו יתירה נראית וחזקה שהוא דורס וצד ביותר וגם זו ראיה אמתי'.
וכן העטלף ידוע לכל שהוא העכבר הפורח בלילה וראיתי שיש לו זפק ולא קורקבן ויש לו ה' אצבעות לפניו ואין לו אצבע יתירה אחורנית אבל שלפניו נחשבת לו לאצבע יתיר' והרי הוא בעל סי' א'.
והנה ר"ת ז"ל מצא מקום להציל עלינו במה שאמר שטעו הראשונים בנשר שלעזו אגיל"ה והיא יש לו אצבע יתירה ולא ידע שהנשר הקרח הוא הנשר שהזכירו חכמים והוא שדברה בו תורה כמו שכתוב הרחיבי קרחתך כנשר והוא אין לו אצבע יתירה כלל.
ולפי שאין אנו יכולים להכחיש דברים הנראים לעינים אנו חוזרים על כרחנו לאחוז דרך הר"ם בר' יוסף ז"ל שכתב בתשובותיו וגם הוא בתוס' בס' המאור שהוא מפ' משנתינו כפשטה וכמשמעו כל עוף הדורס לעולם טמא וכל שיש לו ג' סי' בגופו אצבע יתירה וזפק וקרקבן נקלף אין אתה צריך לחזור על דריסתו דבידוע שהוא טהור לפי שכל שאר העופות אין להם אלא סי' א' של טהרה וכולן דורסין ועורב יש לו ב' ואף הוא דורס ופרס ועזניה נמי בני חד סי' אלא שא' מהן סימנו אינו דורס ועוף הבא בסי' א' טמא דקאמר ר"ן בכל סי' א' שבעולם קאמר וכלפי שאמר ר"ן סי' א' תפס לו אמימר נמי סי' א' ופי' וה"מ דלא דריס כלומר שאותו סי' הוא שאינו דורס שאין לך בטמאים אינו דורס אלא פרס ועזניה ובב' סי' טהור בכל ב' סימנים שבעולם והוא שיכיר עורב אם היו בו ב' סימניו בגופו הא אם היה א' מהם שאינו דורס בודאי טהור.
והרב ז"ל אינו גורס א"כ שאר עופות טמאי' דכתב רחמנא ל"ל ונילף משאר עופות טמאין אלא גירסתו ונגמר מתורין א"כ עורב דכתב רחמנא ל"ל ואפשר שנכתבה הגיר' בספרים א"כ שאר עופות טמאים ל"ל וכו' משיטתו של בעל הלכות ז"ל כמו שנכתבו הרבה בגמ' מלשון מר רב יהודאי גאון ז"ל וכן מצאתי נוסחאות ישנות של ספרד כגי' הרב ז"ל.
וכבר כתבתי שדברי ר"ן בעוף הבא בסי' א' אסור וק' על דברי הראשונים ז"ל שהרי חכמים יודעים היו בסי' של פרס ועזניה והיו יכולים להתיר עוף הבא בסי' א' ובלבד שלא יהא סימניו של פרס ולא של עזניה ולפ"ז יבוא כהוגן כמו שנתפרש וכן מה שאמרו סוף סוף דאיתי' בפרס איתי' בחד מהנך וכו' והוו להו ב' כתובים הבאים כא' ויבא לזה הפי' כפשוטו וכמשמעו ולדברי כל הראשונים טרחנו בו ועלה בקושי ובדוחק.
וענין ח' ספקות יתפרש יפה לפי שיטה זו שהרי בהן ב' סי' טהרה בגופן ואם היה להם קרקבן נקלף היו ג' ובידוע שהוא טהור ואם אין קרקבנו נקלף יש להסתפק בעורב ומינו א"נ היו מכירין עורב ומינו והיו הספקות (במין אחר) [בסימן אחד] ואם היה לו סי' ב' של קרקבן היו טהורין ואם לאו יש לספקן בכל כ' עופות טמאים וזהו הנכון לפי שלא היו חכמים מסתפקים כמה דורות בעורב ולא במיניו שהוא ידוע לחכמים אבל בכל כ' עופות ודאי מסתפקי' הן.
וכ"ש שזו כתשובה על דברי רש"י ז"ל שלפי שיטה זו על כרחנו נצטרך לומר שלא היה להם אלא סי' זה בלבד כדברי בעל ההלכות וכמו שכתבתי למעלה ולפיכך אם היה להן זה הסי' לטהרה היו כשרין כאמימר שלא לחוש לפרס ועזניה וכשתאמר שאין זה קרקבן נקלף על כרחך נשר הם והיאך יהיו כל העופות הללו שהם ח' מינין חלוקין בגופן ובשמותי' כולם נשר והנשר כולו מין א' הוא שלא ריבה הכתוב למינהו ותרנגולא דאגמא היאך תסתפק בנשר ועוד א"כ נימא רב אשי דאמר כאמימר ודר"ן לא שמיע ליה כלומר לא ס"ל. ובגמרא משמע דח' ספקו' מלת' ברירא היא ואביי בסמוך ור' זירא לקמן כולהו אית להו ח' ספקות.
אבל פי' הרב ר' משה מתברר לעינים בבדיקות ובגמר' בראיות חזקות כנגד השכל יצוקו' שאני אומר עורב לפי שיש בגופו ב' סי' טהרה משא"כ בשאר האסורים שאין להם אלא א' לפיכך ביצה שלו דומה לטהורים וזהו ענין זרזיר וסנונית לבנה שהם בעלי סי' א' מפורסם דהיינו אצבע יתירה והיו בחזקת איסור מחששת כ"ד עופות וכשבדקו אותם אנשי גליל ותמרתא ומצאום בעלי ב' סי' התירום לעצמן שלא חששו לעורב שאין דומין לו בסי' או בצורתן ממש כמו שפיר' ור' אלעזר אסר שניהם זה מפני שכונתו עמהם וזה מפני שהוא שוב עם העורב באותן ב' סי' עצמן וכל זה הוא מתיישב יפה.
ושוב בדקתי הזרזיר והוא עוף השחור ממש כך בל' ערבי והוא המכונה צפור הזתים ובלעז אשטורני"ל וכך פירש"י ז"ל ומצאתי בב' סימניו של עורב אצבע יתירה וקרקבן נקלף ביד ממש ולמדתי מזה שמחלוקתו של ר"א בזרזיר משום דכיון דיש לו סימני העורב ממש ושכן עמו ודאי מינו הוא ורבנן פליגי עליה דסברי שכן ונדמה בעינן והיינו ידמה בצורה וזה אינו נדמה שהוא עוף קטן ומזמר ואין קולו ופרצופו ומנהגו כעורב כלל ולפי הבדיקה הזו נר' שיש שיבוש בנוסחאות שגורסות בזרזיר מפני שיש לו זפק ובסנונית לבנה מפני שקרקבנו נקלף אבל נגרו' בזרזיר מפני שקרקבנו נקלף.
ושוב ראיתי בסנוני' שפירש"י ז"ל אורנול"ה וכ"כ רבינו האיי ז"ל כי סנוני' היא כטא"ף בערבי ומצאתי עוד בכתוב ותור וסוס ועגור ידעו עת בואנה שתרגום עגור בל' ערבי אל סנוני"ת היא אל כט"ף ואמרו עוד כי אל כטא"ף יקרא בלשון פרס סנון וכן תרגם יב"ע סנונית והוא האירנול"ה שאמרו.
ובדקתי בו ומצאתי לו קרקבן נקלף ביד ואצבע יתירה יש לו ואין לו זפק כלל והם סימניו של עורב וא"כ בשניהם נגרוס מפני שקרקבנו נקלף אלא שאנשי גליל העליון מקילין בזו ומחמירין בזרזיר מפני שהולך אצל עורב ואנשי כפר תמרתא מקילין אף בזרזיר ולא היא דרבנן דאמרו לו בתרוייהו שרי אלא בגליל העליון היו הסנוני' מצויות ונוהגין בהן התר במסורת ובכפר תמרתא היו הזרזירין מצויין ונהגו בהן התר והענין לשניהם דכיון שנמצאו קרקבנן נקלף עם סימנים הידועים והנראים שהוא אצבע יתירה ומעתה אין להסתפק בך' עופות אלא בעורב היו סבורים לומר שהוא טהור דודאי אינו מין עורב שאינו דומה לו בפרצוף כלל ואמר להם ר"א דשניהם אסורין מפני סי' עורב וכ"ש בזרזיר דשכונתו עמו מורה שהוא מינו אבל בשכן ונדמה לו מודו רבין והיינו נדמה בצורה כלשון אחר שפירשתי כמו שנודעתי מן הבדיקה הנז'.
נמצא עכשיו שכל עוף הבא בג' סי' טהרה בגופו טהור בא בב' סי' שבגופו יש לחוש בו משום עורב ומיניו בא בסי' א' בגופו אסור מחששת כל שאר עופות טמאים אינו דורס בין שבא בלא סי' א' או שבא בסי' א' או בב' או בג' לעולם טהור.
ואני אומר להלכה אבל לא למעשה שכל עוף שהוא לבן גמור אין לחוש לו לעורב ומיניו שאין במיני עורב לבן כולו ולא מרבינ' מלמינהו שאינן דומין כלל.
וסנונית לבנה, נראין הדברין שעל שם כריסה נקראת כן לפי שכריסה לבן או ירוק לאפוקי דבתי דאוכמי כולה כעורב שאלו היתה לבנה גמורה משום כרס ירוק לא נפסקה בה הלכה לאסור יותר מן הלבנה לגמרי דבכרס ירוק בלבד מה דמיון דעורב יש בזה ועוד אם לבנה היא אין דרך עופות לבנים שיהא כריסן משחיר אלא דרך השחורים שכריסן מלבנים מ"מ נפסקה הלכה בחוורא כריסה דשריא שאין במיני עורב לבן כולו.
ועורב עמקי דמרבינן לקמן היינו שיש בו מקומות לבנים והם בגופו כמו בהרות עמוקות כמראה חמה עמוקה מן הצל וזהו שנקרא עמקי ודומה לי שהם ב' מיני העורב הגדלים בבתים שקורין פיג"א אבל לבן כולו ליכא ואמרו באגדה אם יעלה חמור בסולם תמצא דעת בסכסין אם ידור גדי עם למר תדור כלה עם חמותה אם תמצא עורב כולו לבן תמצא כשרה בנשים ולא נראה מעולם עוף לבן הולך אצל עורב וגם זה דבר ערב ולסברא מתקרב דבר אשר יש לו שחר ואין לו ערב. [ע"כ לשון הרב המחבר ז"ל בסוף המסכתא].

אפי' תימא רבנן שכן ונדמה קאמרי'. נר' שרבינו הגדול ז"ל פוסק הלכה כאחרים וק"ל שהרי אין אנו בקיאים בהם ובשוכנים עמהם ואעפ"כ אנו מתירין אותם בסי' ואין חוששין שמא שוכן עם הטמאים היא.
וי"ל דמאי נדמה, נדמה בסי' הוא ור"א סבר אע"פ שאין דומין בסי' כל המתחב' לטמא טמא ורבנן סברי כשדומין בסי' השוכן עם הטמא טמא ועם הטהור טהור ואינם צריכין מסורת אחר א"נ נדמה ממש במראה קאמר ובאותן שאפשר בהן טמאין אבל אותן שאנו מתירין אי אפשר שיהיו טמאין ולא שיהיו שוכנים עמהם שהרי אינן מכ"ד עופות טמאי' שמנה הכתוב.

< עמוד קודם · עמוד הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.