מהר"ם שיף/חולין/סה/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רמב"ן רשב"א מאירי מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ברש"י בד"ה הרזבנית כו' ואינו דומה לאלו במראה. ר"ל שישנו בו כל הסימנים שבאלו ואין הפרש ביניהם רק במראה ולא מצי לפרש בשם לחוד דע"כ ע"י שינוי מראה נקראה בשם אחר:
בתוס' בד"ה ר"י אומר כו' לא דריש חגב לשמו חגב כו' ולא מרבי מידי מכעין כו'. משום דחד תליא באידך לתדר"י דדריש בכלל ופרט וכלל דדיינינן כעין הפרט ממילא נתרבה חגב מכעין הפרט ואייתר לדרוש שמו חגב אבל לתד"ר דדריש בכלל ופרט אין בכלל כו' נמצא צריך חגב לגופיה ולא לדרוש לשמו חגב ולא הכריחו בקצרה דר"י מפרש מלתא דת"ק אף אם יסבור כתד"ר מ"מ בעינן שמו חגב דהא כל אותן המפורשים במקרא שמם חגב מדלא קאמר איכא בינייהו כן וכמ"ש בסמוך י"ל אף דקושטא כן הוא דשמייהו חגב מ"מ א"צ שיהיה כן ולא נחשב לסימן טהרה כשאר סימנים אף לתדר"י אי לאו דאורי לן קרא דצריך שיהיה שמו חגב משא"כ ראשו ארוך אף דגרע משאר סימנים מ"מ כיון שהוא סימן בגופו היינו מצריכין אותו דהא אי לא ריבויא דסלעם היינו מצריכין אותו וה"א לת"ק דלא חשיב שמו חגב לסימן כשאר ד' סימנים ס"ל כתד"ר ור"י דמחשבו לסימן ס"ל כתדר"י וממילא איכא בינייהו כא"ב דתד"ר לתדר"י [דהיינו ראשו ארוך] לזה כתבו דע"כ ת"ק נמי כתדר"י ס"ל כו' אך דלמא ראשו ארוך נמי לא מחשיב ת"ק לסימן כמו שמו חגב [דכולהו הוי שמייהו חגב ולא חשבינן לסימן ה"נ כולהו הוי אין ראשו ארוך ולא חשבינן לסימן דשניהם שוין] ולמה כתבו ובעי ה' סימנים היינו הנך ד' ואין ראשו ארוך ולא קאמרו ו' סימנים דלכאורה הנך ד' סימנים דמתני' סימנים חשובין ושקולין וסימנים דשמו וראשו הם סימנים גרועים ושקולין וכדמשמע לקמן בתוס' והוי צריך להיות דומה בכל צד מכעין הפרט ואיצטריך סלעם למעט סימן הגרוע והוי ממעטינן הכל ואיצטריך חגב לשמו חגב וכן משמע בוי"ל לפי שאין סימן זה דשמו כו' כי היכי כו' דשוין הן וא"כ מה הכריחו יותר מראשו ארוך מן שמו חגב או שמא בהיפך ולא היינו מצריכין סימן הגרוע מכעין הפרט ולבתר דכתב חגב לשמו הוי בעינן נמי אין ראשו ארוך ואיצטריך סלעם למעוטי (*ת) וכ"ז אינו אבל אפ"ל של"ת דת"ק ס"ל כתד"ר וכמש"ל [דלא מחשיב ליה ת"ק שמו חגב לסימן לזה הכריחו] א"כ הול"ל נמי אין ראשו ארוך שהרי יש מינים שיש בהן הד' סימנים וראשו ארוך כדאמר לקמן איכא בינייהו ראשו ארוך [ואף דכל הכתובים אין ראשן ארוך מ"מ במתני' לא הוזכרו החגבים בשמן רק הד' סימנים ויש בהן נמי שראשן ארוך] ונטעה להכשירם שהרי זה עצמו פלוגתא דבין ת"ק לר"י לפי"ז כא"ב דבין תד"ר לתדר"י משא"כ שמו חגב [אף דבמתני' לא הוזכרו המנוין בכתוב דנימא כולן שמן חגב רק נותן עליהן ד' סימנים מ"מ] אין נ"מ בפלוגתתן דאפשר דאין עוף שיש בו ה' סימנים הללו שלא יהיה שמו חגב והוא מסתמא ממין המנוים במקרא וכמ"ש התוס' לקמן בד"ה במאי קמיפלגי ולכך לא פסיקא להו לכתוב צריך ו' סימנים כו' ודו"ק. גם [ליישב אמאי לא הכריחו בקצרה] הא דכולן המנוין שמן חגב אין פסיקא כ"כ דלא מפורש בגמ' [ומה שהוכיחו מדלא אמר א"ב] שמא אה"נ הומ"ל עוד א"ב כמו שאיתא בכמה מקומות או שמא תלמודא גופיה מסופק להכי לא מצי לעשות א"ב כן להכי מכריחין בדבר ברור דהו"ל לחשוב ראשו ארוך ומה צורך להכניס עצמן להכריח מקודם דשמן חגב [ולהכריח אח"כ מינה דר"י לפרש] וק"ל ודברי ח"ש בזה אינני מכיר וצריכין עיון:
בא"ד א"נ לכלל ופרט כו'. אע"ג דארבע רגלים הוא נמי כלל:
בא"ד אבל אין לפרש כו'. ודקאמר בסמוך הצד השוה שבהן שיש להם קרצולין כו' היינו בפרטים עצמן אבל במינייהו ישנן וז"ש שיש באחד ממיני ארבה כו' ויש לראות קצת דהא כעין הפרט בעינן לא כעין הכלל והפרט דארבה וכו' הן עצמן [לא מיניהם ועליהן קאמר הצד השוה כו'] ועוד שהקשו אדרבא הני פרטי מרבי יותר מן הכלל כו' וז"א רק כלל האחרון מרבה יותר מהכלל הראשון ודוחק לומר שכתבו לתד"ר דלמינהו לדידהו (כלל) [פרט] שהרי לא הזכירו רק ארבה סלעם חרגל ונראה שר"ל בארבה גופיה או בסלעם וחרגל גופיה יש באחד ממינם שאין לו כרעים כאילו תאמר במין ארבה עצמו קצתן יש להן כרעים וקצתן אין להם ולמינהו מרבה שאין שמם ארבה ומ"מ ממינו הוא כדלעיל ממינו להביא את הזרזיר כו' להביא סנונית לבנה למינו דנץ זה שוריינקי כו' והשתא דכתב אשר לו כרעים אורי לן דאמרינן דוקא באותו מין ארבה שיש להן כרעים וז"ש הצד השוה שבהן שיש להן כרעים כו' השתא לפי האמת דכתיב אשר לו כרעים ודו"ק:
בא"ד וכן מכרעים קשה כו'. אבל א"ב כרעים א"ל דהשתא באמת כתב כרעים:
בתוס' בד"ה אע"פ כו' ולא מצי למימר לא כו'. לפרש"י שהוא קרי וכתיב וכן הוא במסורת וקריין ולא כתיבין המה הלכה למשה מסיני לכאורה לק"מ ואם נפרש כוונתן שר"ל בין יש לו ובין אין לו ומנ"ל עתיד לגדל כו' ונכתב לכלל [אף אם נימא כתי' דלעיל דכרעים לא הוי סימן חשוב ולא הוי מצריכין ליה] דזהו קושית וא"ת שני (*א) ועוד דא"כ לא סתרו מידי במ"ש דאדרבא סלעם כו' דמ"מ הכלל מורה אף על אין לו כרעים מיהו בזה י"ל כיון דמ"מ כעין הפרט בעי דהיינו יש לו כרעים דוקא וכהצד השוה א"כ למאי נ"מ שינוי של הקרי וכתיב גם האין לפרש דלעיל [בד"ה ר"י] נסתר בזה דא"כ מנ"ל לתלמודא לפרש עתיד לגדל ולא לא ולו ממש כיון דקצתן יש להן וקצתן אין להם (*ב) ואולי לא חשבי להו לקרי וכתיב דומיא אשר לא יעדה:
בא"ד ואינו רוצה והפדה וה"ט כו'. כצ"ל:
בא"ד וא"ת בפרק כשם כו' ואמאי לא מייתי כו'. אף אם ס"ל דהכא הוי קרי מ"מ גם לא דהתם הוא קרי וכתיב במסורת. ויש לראות מאי קושיא התם מייתי דלא הוא לו ממש משא"כ כאן דאין נעקר ממשמעותיה לגמרי ור"ל שאין לו כרעים עכשיו וכוא"ת השני [דמקשו דאמאי לא דרשינן הכא לו ממש כדהתם] וי"ל דמ"מ משמע מהם דמשמעות לא לו רק צריך דרשא מדמשני למיכתב בא' וכוי"ל האחרון:
בא"ד אבל בכל צרתם לא צר לא מוכח כו'. די"ל שהקב"ה אינו חושש בעצמו ומוסר תשועתן ע"י מלאך או ה"ק אע"פ שלא צר להקב"ה אפ"ה ומלאך פניו הושיעם כו' וקאי אחסדי ה' כי לא תמנו ותלמודא שם דקאמר וכ"ת ה"נ הא כתיב ומלאך פניו הושיעם [אף די"ל דמוסר תשועתן או ה"ק כו'] אקרא דעמו אנכי בצרה סמך:
בתוס' בד"ה אלו כללי כו' לכל אחד כלל אחרון בפני עצמו כצ"ל ואייתר ליה סלעם לרבוי כו' :
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |