רמב"ן/בבא בתרא/עז/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רשב"ם תוספות רמב"ן רשב"א שיטה מקובצת מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אגב שאני כי הא דרב פפא מסיק תריסר אלפי זוזי בי חוזאי. כך היא הגירסא במקצת הספרים ולא דיקא דהלואה לא מצי לאקנוי' באגב ואע"פ דאותיות נקנות בכך מלוה על פה לא מדאמרינן בפרק מי שמת אמר ר"נ שכיב מרע שאמר הלואתי לפלוני הלואתו לפלוני ואקשי עליה והא ליתיה בבריא וכו' ואי האי נוסחא מתרצתא היא הא איתא בבריא באגב, אלא שמע מינה דמשבשתא היא, ו"הוו ליה" גרסינן ופקדון היה.
ואיכא מאן דאמר לעולם מתרצת' היא והתם לא למקנה קאמרינן דפשיטא לן דמצי שכיב מרע לאקנויי בדבור דאיתא בבריא באגב אלא הכי קאמר והא אמר ר"נ שכיב מרע שאמר הלואתי לפלוני הלואתו לפלוני ולא מצי יורש למחול כלומר דאע"ג דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחברו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל מודה שאם נתנו במתנת שכיב מרע שאינו יכול למחול אלמא מילתא דליתא בבריא איתא בשכיב מרע ומפרקינן הואיל ויורש יורשה ומתנתן כירושה שויא רבנן כדכתיב' לעיל רב אחא אמר איתא בבריא במעמד שלשתן ואינו יכול למחול כמו שכתב שם לדעה זו.
ושאל מפרש זה לעצמו אי הכי הוה ליה לאתויי בפירוש הא דר"נ דאמר מודה שמואל וכו'. והשיב דתרתי מימרי נינהו באמר ר"נ בהא חדא בעל פה וחדא בשטר חוב וצריכי קמ"ל דאפילו בשטר אחר יכול למחול וחדא על פה קמ"ל דאפילו על פה במתנת שכיב מרע אין היורש יכול למחול ולא היה צריך לכך שהיה לו לומר דהיא היא אלא שהגמרא הביאה בלשון אחרת להקל ואשכחן כי האי גונא טובא דמפיך לישני כי היכי דלא ליצטריך לארווחי בה טפי ונקיט לישנא קלילא כי ההיא דאמרינן בפרק חזקת והא אמר רבא לא כתבינן מודעה אזביני ומיהו אין זה הפירוש נכון דהא לאו קושיא היא אם בבריא לעולם מוחל אם בשכיב מרע אינו מוחל מאחר שעקר הקניה איתא בבריא דהא אלמוה רבנן למתנת שכיב מרע טפי.
ורבינו תם ז"ל היה אומר דלא מקנה הלואה באגב אבל הרשאה מיהא הוי וקני למיהוי שלוחיה כלומר שאם מינהו שליח וכתב ליה הרשאה אגב קרקע הוי שלוחיה דהא מטלטלי דלא כפריה דכתיב' אורכתא ואע"ג דלא מצי לאקנויי כדאמרינן בב"ק אמרי נהרדעי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי דכפריה משום דמיחזי כשיקרא אבל לא כפריה כתבינן ואע"ג דגזליה דהא במטלטלי דגזלה עסקינן דומיא דלישנא קמא דאיתמר התם משום דר' יוחנן דאמר גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהן אינן יכולין להקדיש ושמעתא נמי מוכח' ואפילו הכי מצי לארוכי ואע"ג דלא מצי מקדיש ולא להקנותן לאחר אף אני אביא הלואה שאע"פ שאינו יכול להקנות הלואתו יכול הוא להרשותו עליה ובמסכת שבועות מוכח דמצי לארשויי אפילו בגונא דלא מצי מקדיש הכא נמי אע"ג דלא מצי לאקנויי מצי לארשויי לכל מאן דבעי והא דרב פפא הרשאה הות ומשום הכי גריס "מסיק".
ולדידי לא נהירא, דהא רב פפא הקנאה גמורה הוה מדאמרינן התם דילמא אדאתית שכיב אבא ונפלי זוזי קמי יתמי והתקבלתי דר' אבא לא כלום הוא אלא מאי תקנת' כי הא דרב פפא ואי הרשא' הוה עדיין יש לחוש שמא ימות ובטלה הרשאתו ודקיימא לן שליחא שויא ואין שליח לאחר מיתה וכך הורה רבינו הגדול ז"ל אלא ודאי הקנאה גמורה היתה. הלכך "הוו ליה" גרסי וכן כתוב בנוסחאות המדוקדקות והכי גריס רבינו הגדול ז"ל בהלכות.
והכי מוכח במציעא (מו,א), דאמרינן התם ואף רב פפא הדר ביה וסבר אין מטבע נקנה בחליפין דרב פפא וכו'. אקנינהו לרב שמואל אגב אסיפא דביתיה ואי סלקא דעתך מלוה הות מנא לך דהדר ביה דילמא משום דמלוה הוא לא מקניא בחליפין והרשאה נמי לא הויא בהו אלא באגב ואף באגב אינו נקנה קנין גמור.
ואע"פ שיש לך לומר דה"ק ואי סלקא דעתך סבירא ליה לרב פפא מטבע נקנה בחליפין גבי הלואה נמי מצי מרש' בחליפין דהא מטבע שנקנ' באגב מצי מרשה במלוה באגב אלמא כל שבפקדון קונה הויא הרשאה במלוה אין זה נכון דמנא לך האי סברא וששמעתין נמי לקנין ממש קאמרינן.ובכתובות (נה,ב) כתב רש"י ז"ל שאם אמר הלואתי לפלוני הלואתו לפלוני ואלו גבי בריא ומשום קנין לא זכי ביה שאין מטבע נקנה בחליפין אלא אגב קרקע כדאמרינן במציעא משמע דבהלואה גופה סבר הרב ז"ל שהיא נקנית באגב ומסיק גריס ואינו נכון. ויש שאומ' לקיים הנוסחאות שכתוב בהן מסיק ופירש מאי מסיק עיסקא דברשותיה דמרה קאי דלאיעסוקי יהב ליה ולא מידי אחרינא.
הא דאמרינן תתרגם מתניתין בשאדוקין בו. נראה לי דטעמ' משום דהדמים מודיעין בשאדוקין ואם לא כן למה מכר והא לא קיימא לן כתנאי דשיטה דלקמן אלא הדמים מסייעין ומכחן אתה דן לצמד ובקר וכן כתב הרב יוסף הלוי ז"ל דקרון וצמד דינן שוה, ואינו צריך לפנים.
לא צריכא דקרו לצמד צמד ולבקר בקר וקרו ליה לבקר נמי צמד. פי' כולן קורין כן לפעמים אבל יש לו שם לבקר בפני עצמו וקורין אותו בשמו המיוחד לו והכא ליכ' רובא מיעוט' אלא דמים לחודייהו ומיהו מדתנן לא מכר מלתא פסיק' תנן שאפילו דמים ביד לוקח ומכר לו בקנין או באגב נותן לו צמד וכופין אותו ליתן מאתים ולא מהניא הכא חזקה דממונא דכל היכא דתנן לא מכר דינא פסיקא קתני בהו בכולה מתניתין.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |