רמב"ן/בבא בתרא/עז/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רשב"ם תוספות רמב"ן רשב"א שיטה מקובצת מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הכי גרסינן: אין אותיות נקנות במסירה וכו'... מילי נינהו. פירוש שעבוד השטר אינו אלא דברים ואינו נמסר ליד ואם אמר קני ולא כתב לו כלל האיך יקנה השעבוד בדברים אבל בשטר קנה להו דתקנת חכמים היא דהויא קנייה אלימתא ואי אפשר בקנייה גדולה מזו.
ויש שמפרשים דכיון שכתב ליה קני לך הוא וכל שעבודא דאית ביה דהיינו שעבוד קרקעות קנה להו להנהו קרקעות בכסף ובשטר כדתנן נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף בשטר מדאורייתא ועוד במציעא דתנן אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והקרקעות והשטרות ואמרינן בברייתא בגמרא ממכר אמר רחמנא מי שגופו מכור וקנוי יצאו שטרות שאין גופן מכור וקנוי אלא לראיה שבהן ומדאיצטריך רחמנא למעוטינהו משמע דמכירתן לראיה שבהן מן התורה היא, דאי לא פשיטא דלית להו אונאה דהא לא עבד ולא מידי.
וקשיא להו הא דמשמע בפרק מי שמת (קמז,ב) דמכירת שטר חוב דרבנן דאיתמר התם אע"ג דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחברו וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל מודה שמואל שאם נתנו במתנת שכיב מרע שאינו יכול למחול אי אמרת בשלמא דאורייתא משום הכי אינו יכול למחול אלא אי אמרת דרבנן אמאי אינו יכול למחול ושמעת מינה דמכירת שטר חוב דרבנן הוא ומשום הכי יכול למחול.
ורבינו תם ז"ל היה מתרץ דהתם הכי פירושא אי אמרת בשלמא מתנת שכיב מרע מדאורייתא היא וכל מתנת שכיב מרע בירושה היא ומשום הכי יורש אינו יכול למחול דהויא לה כירושה דאורייתא ויורש ומקבל מתנת שכיב מרע תרוייהו יורשין מיקרו ומרבינן להו מדכתיב ונתתם את נחלתו יש לך נחלה אחרת שהיא כזו אלמא כירושה היא וכיון דתרוייהו יורשין נינהו אינו יכול למחול דמאי אולמיה דהאי מהאי אלא אי אמרת דרבנן הוא דשויוה כירושה אמאי אינו יכול למחות דכולי עלמא מכר ומתנה של בריא דאורייתא, כן פירש רבינו תם ז"ל.
ואין זה דעת רבינו הגדול ז"ל, שהוא אומר דמכירת שטר חוב לראיה שבו דרבנן כפשטה דמלתא.
והא דאקשו מדתנן אין להם אונאה לאו מילתא היא דכי איצטריך קרא להיכא דזבי' ליה שטר ולא חזר בו עד שגבה הלה את חובו דתו לא מצי הדר ורחמנא מעטיה מדין אונאה כיון דשטר מכר לו מתחלה ועוד יש צד אחר דאיצטריך למעוטינהו מדין אונאה כגון שמכר לו את השדה והיו לו עליו שטרי זכיות ומכרן לו וביותר מכדי דמיהן, ועוד יש פנים אחרות.
ומה שפירשו דכיון דכתב ליה קני לך הוא וכל שעבודא דאית ביה קני קרקעות בשטר אם כן אף כסף ובחליפין ובחזקת הקרקע יקנה ובמסירה עמהן, והדבר ידוע שאינו כן.
ולא תטעה במה שאמרו בפרקא קמא דנזיקין (ב"ק יד,ב) עבדים ושטרות נמי נקנין בב"ד שכבר אמר רש"י זכרונו לברכה דאשגרת לישן הוא כמו שנמצאו כיוצא בה בתלמוד למאות ולאלפים שבאו שלא בדקדוק, וכיוצא בה במסכת תענית (כו,א) הואיל והעם מתפללין בתעניות ובמעמדות ולאו דוקא מעמדות ובפירקא קמא דמנחות ערלה וכלאי הכרם שלא היתה להם שעת הכושר ולאו דוקא כלאי הכרם כדאיתא בחולין ועוד בחולין ותו קולית הנבלה וקולית השרץ אמאי מטמו ולאו דוקא שרץ דהאי מיטמא בכעדשה אלא אשגרת לישן הוא כענין שאמרו בירושלמי ליתבן חרש אשגרת לישן ובכמה מקומות בתלמוד מוכיח זה שאין תקנה לאותיות בכסף ובחליפין וחזקת הקרקע והטעם עצמו שבוש הוא שאם מכר המלוה קרקעיתו של לווה קודם גביה לא עשה ולא כלום כדאיתא בפסחים (לא,א).
ומכל מקום קשה לי הא דאמרינן בקדושין (מז,ב) התקדשי לי בשטר חוב דאחרים רבי מאיר אומר מקודשת ואמרינן דכולי עלמא אית להו לשמואל אם חזר ומחלו מחול ר"מ סבר סמכא דעתא מימר אמרה לא שביק לדידי ומחיל לאחריני, ואי סלקא דעתך לא קנאתו אלא מדבריהם ולפיכך הוא יכול למחול לא תהא מקודשת גמורה ואפשר דמאי מקודשת דקאמר ר"מ מקודשת מדבריהם לאצטרוכא גיטא ואם בא אחר וקדשה אין חוששין לקדושיו, ובההיא פירקא איכא אחריתי דדחינן לא מאי מקודשת לחומרא, ואינו מחוור.
והאי גירסא שכתבנו כך היא כתובה בנוסחי ספרד כולן וכן בנוסחאות רבינו חננאל זכרונו לברכה ורבינו הגדול ז"ל הלכתא אין אותיות נקנות במסירה. כלומר עד דכתב לה נמי שטרא שהלכה כדברי חכמים דאמרי לא קנה עד שיכתוב וימסור וההיא דבפרק גט פשוט דרבא אמר אותיות נקנות במסירה לא קשיא מידי דאליבא דמאן דאמר הכי איירי ואנן קיימא לן אין אותיות נקנות במסירה והכי אמרינן בסנהדרין גבי האי איתתא דהות נפק' שטרא מתותי ידה וכו'. וא"ל רבא לרב נחמן כמאן כר' דאמר אותיות נקנות במסירה וא"ל אפילו תימא רבנן וכו'. אלמא לרבא גופיה ולר"נ דיינא אין אותיות נקנות במסירה דאי אותיות נקנות במסירה מאי קא מתמה רבא כמאן כר' דאלמא לא סבירא לן כותיה ורב נחמן נמי לימא ליה אין כרבי וסבירא לן כותיה ובקדושין אמרינן דכולי עלמא לית להו דר' אלמא לית הלכתא כותיה, וכן פסקו רובי הגאונים ז"ל.
ומקצת גורסין כדברי הרב רבי שמואל ז"ל, הלכתא אותיות נקנות במסירה, וליתה. וסוגיין נמי מוכחא, דאקשינן מהא דאמר רבה נקנ' שטר בכל מקום שהוא ואי אמרת במסירה נקנין למה לא יקנה באגב והלא דין אגב כמסירה ועדיף נמי ממסירה שקונה בשאר כל המטלטלין שהרי הוא כמסור בידו ועוד דלדברי הכל הוה ליה לאקשויי לומר שכשם באגב כך יקנה בשטר שכך פירש הרב זכרונו לברכה ולדברי כולם אין אותיות נקנות בשטר בלבד. והא דאקשינן מדרב חייא בר אבין איכא דקשיא ליה והתם למה לא יקנה כיון שזכה בשדה היאך לא יזכה באגב בגוף השטר ולאו מילתא היא שאע"פ שזכה בשדה בשעבודו של שטר במה יזכה, והוה ליה כשטר פסים ומחול שאין שעבודו כלום.
חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה. יש שואלין כאן למאי הלכתא חוזר בשטר אי בשטר מתנה הא אין בו אחריות ואמאי יכול לחזור בו ובלא רשותו היה ראוי מן הדין לכתוב לו וא"נ בשטר מכר יכתוב חוץ מן האחריות שבו איכא למימר אי בעית אימא בשטר מכר ואיבעית אימא במתנה איבעית אימא במתנה משום דא"ל לא ניחא לי דליפשו שטרי עלי דמתזלי שאר נכסי דאמרי כבר נתן כל נכסיו וכל שכן בשטר מכר ויש לפרש חוזר בשטר מכר דאפילו כתבי ליה בלא אחריות טעות סופר הוא וגובה בו אחריותו לעולם והשתא דלא כתבי ליה כלל אע"פ שהמוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים אם טען פרעתי לאחר טירפ' נאמן הלכך לא ניחא ליה לשוויי דעל פה בשטר וכזה הענין כתב הרב רבי שמואל ז"ל בפרק חזקת הבתים (מ,א) וזה קרוב מן הלשון הראשון דשמעתא כלה בשטרות שיש בהן זכיה ושעבוד משתמעא.
ויש שפירשה בשטר מכר, וקאמ' דאי כתבי שטרא קיימא לן אחריות טעות סופר הוא והשתא דלא כתיב ליה אע"ג דאמר רב המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים ה"מ בשקבל עליו אחריות אבל לא כתב לו ולא קבל אינו חייב באחריותו דלא אמרינן אחריות טעות סופר הוא אלא בשאמר להם כתובו.
ולשון טעות סופר הטעהו למפרש זה לומר שהוא טעות סופר ולא טעות מוכר ואין זה ראוי לסמוך עליו אלא אפילו מכר לו שדהו בעדים אחריותו עליו אע"פ שלא אמר לו לכתוב שלא יפה כחו בכתיבה בכך אלא משום דלא שדי איניש זוזי בכדי הוא ואחד קרקע ומטלטלין שוין בדין זה שכל הלוקח אחריותו על המוכר ואין זה צריך לפנים ועוד שזו הקושיא אינה מתפרק' בכך ועדיין תבעי להו יכתוב חוץ מן האחריות מפורש כי ההוא דבפרק גט פשוט אלא בשטר מכר היא משום דלא ניחא ליה דליפשו שטרי עליה.
ואי קשיא לך הא דאמרינן התם, מי שאבד שטר אע"פ שהעדים אומרים אנו כתבנו וחתמנו ונתננו לו אין כותבין ונותנין לו וכו' אבל בשטרי מקח וממכר כותבין חוץ מן האחריות שבו ואם איתא דיכול איניש למימר לא ניחא לי דליפשו שטרי עלי הכא נמי לימא הכי ואמאי כותבין הא לאו מלתא היא דשאני התם דכבר הוה ליה שטרא ומשום דאבד ליה הלה חדי ועוד דכבר נפק עליה קלא.
ויש מפרש מאי חוזר חוזר מן האחריות שבו אבל גופו של שטר כותבין בשטר מכר כותבין שלא קבלו עליו אחריות במתנה כותבין סתם ולי נראה שאפילו בלא שום טעם אם רצה חוזר דספר מקנה בעינן ועדים שליחותו הן עושים כדמוכח בפרק גט פשוט ובמסכת גיטין ומקומות אחרים וכיון שלא רצה אין כותבין לו שאין שטר זהכלום ובפירוש הרב רבי שמואל ז"ל שאפילו קנו מידו חוזר בשטר, ובמסכת קדושין (כז,א) כתבתי בענין זה כדי הצורך.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |