אילת השחר/בבא בתרא/עז/ב

אילת השחר בבא בתרא עז ב

דף ע"ז ע"ב

אגב שאני דהא מטבע וכו'. יש לעי' לפי' הרשב"ם דעיקר התירוץ דאגב הוי שפיר מעשה קנין, מה צורך להאריך הא ודאי אגב הוי מעשה קנין, וכמו דמהני מסירה בשטר, דהוי מעשה, כמו שביאר הרשב"ם לעיל בע"א דזהו סברת רב אשי דאם מסירה לא הויא קנין, הכתיבה לא תוסיף, משום דהוי מילי במילי, אבל המסירה מיקרי שפיר מעשה על האותיות, ה"נ אגב דהוי מעשה קנין בגוף השטר ולכל מה שבו.

ונראה דהנה מה דמטבע לא נקנית בחליפין מבואר בבבא מציעא (דף מ"ד ע"ב) משום דדעתי' אצורתא וצורתא עבידא דבטלא, ומבואר ברשב"א דהוי כאין גופו ממון, ולכך לא מהני חליפין, וא"כ שפיר מוכיח מדמהני אגב על מטבע אע"ג דגם התם הוי לענין זה כאותיות דאין גופו ממון, הרי דאגב מהני גם לקנות צורת המטבע, משא"כ חליפין, ויתכן דזה באמת החילוק, דחליפין שאינו עושה מעשה בדבר הנקנה לכך לא מהני על אותיות ומטבע, משא"כ אגב דהוי מעשה קנין בגוף המטבע, שפיר מהני אע"ג דדעתי' אצורתא.

רשב"ם ד"ה כאותה ששנינו. ואי הוא לא חייש להכי אנן לא חיישינן בשבילו. לכאורה הא איכא הפסד ללקוחות אחרים בכמה אופנים, עי"ז שימצא איש את השטר מכירה, ומה מהני מה דאיהו לא חייש ניחוש בשביל אנשים אחרים, וצ"ל מה דיכול ע"פ דין להפסיד להם אין לחוש, ושפיר אפשר לכתוב בלי הלוקח.

רשב"ם ד"ה בכסף. וקס"ד השתא דהשטר במילי בעלמא מיקני שנתרצה המוכר להקנות להלוקח. הנה לפי סברא זו לא רק שקשה לי' למה לא יוסיף הכתיבה עם המסירה לקנות, אלא דהי' קשה דגם כתיבה לבד יועיל לקנות הכל כמו כאן דבמילי בלבד קונה. ולולא דבריו הי' אפשר לפרש דידע דכאן מהני מדין אגב על עצם קניית השטר, אבל על השיעבוד שבתוכו חשב דלא שייך ע"ז האגב, ומה דמהני זה הסכמתו, וא"כ ראי' דעל השיעבוד מהני מילי, אלא דרשב"ם לשיטתו דמסירה גרידא שייך שיועיל על השיעבוד, וא"כ מזה דמהני התם אין ראי' דאפשר במילי לקנות שיעבוד אלא דקונה השטר באגב וממילא הוי מעשה גם על השיעבוד, לכן הוצרך לומר דס"ד דאגב לא מהני כלום רק במילי לבד.

אמנם צ"ע דאיך המקשן לא ידע דיש קנין אגב לקנות כל המטלטלין, חדא מה דהקשינו לקמן על התוד"ה נקנה, דהא להדיא קאמר וזו היא ששנינו נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות, ועוד קשה דאפי' אם הרשב"ם לא גרס זה מ"מ הא ודאי ידע המשנה המפורשת דיש קנין אגב.

בא"ד. שנתרצה המוכר להקנות ללוקח ואע"פ שלא בא השטר לידו. לפי פשוטו קשה מאד מלבד קושית התוס', דלמה צריך כתיבה ומסירה ולא סגי באמירה גרידא, ולכל היותר אמירה ומסירה, ולולא התוס' היה נראה בכוונת הרשב"ם, דקנין אגב ס"ד דאינו מעשה קנין על המטלטלין, אלא דמהני אע"ג דלא מקרי מעשה קנין והוי בזה כמו מילי, והנה הרשב"ם הא מפרש דשטר לא מהני על שיעבוד, כיון דשעבוד אינו ממון ממש, והיינו דשטר על קרקע דהוי ממון ממש שפיר מהני, אבל על מילי, דהיינו חוב דאינו ממון ממש, בעי קנין שהוא מעשה, ומסירת השט"ח הוי מעשה, וא"כ מה דקונה ע"י אגב את המטלטלין, אע"ג דאגב אינו מעשה קנין על המטלטלין והוי רק מילי, לא קשיא, דכמו דמהני שטר דהוא מילי לקנות קרקע, כך מהני אגב דהוי מילי לקנות מטלטלין, אבל לא יוכל לקנות שטר עם שיעבוד, דהא לגבי לקנות מילי לא מהני רק אם נייחס להקנין שיקרא מעשה, וע"ז תירץ דאגב הוי מעשה גמור כאילו מושך השטר ממש.

תוד"ה נקנה. וי"ל דס"ד דלא נתרצה לו עד שיחזיק. עדיין אין מיושב מה זה שאומר וזו היא ששנינו נכסים שאין להם אחריות וכו'.

תוד"ה רב פפא. תוס' כאן ס"ל דאין לחלק לגבי הלואה בין קנין סודר לאגב, וכיון דרב מיירי בקנין ובכל זאת לא מהני רק משום דבשכי"מ מהני הלואתו לפלוני, הרי דגם קנין לא מהני בהלואה בבריא, וממילא גם אגב לא מהני, ומש"כ וליכא למימר דהתם בהלואת מטבע, היינו אע"ג דהלואה אפשר להקנות באגב וכן בסודר, מ"מ הלואת מטבעות לא יועיל להקנות מחמת דאינו נקנית בחליפין, וממילא באגב קרקע זה יועיל, ולא ס"ל כאן כמש"כ בדף קמ"ח בד"ה שכי"מ, דבעי דבר דאיתא בבריא בלי שיצטרך להקנות עוד דבר כגון הקרקע.

ומדבריהם למדנו דאין הקנין על עצם החוב, דבזה מאי נפק"מ אם זה הלואת מטבע או הלואת חיטין, ומשמע דהקנין חל על המטבע שיש ללוה, ותמוה מאד מה שייך לקנות דבר מסויים של הלוה, גם לפי"ז מטבע שלא היה ללוה בזמן ההקנאה, לא יחול הקנין עליהם, וצ"ע.

בא"ד. ואור"ת דתקנ"ח היא לענין הרשאה. ולכאורה לפי"ז מאי מוכיח דאגב שאני, דהא התם היתה תקנה מיוחדת, אלא דנהי דתיקנו שיועיל הרשאה אע"ג דיש בזה חסרון דמלוה, אבל מ"מ הא צריך לזה מעשה קנין המועיל על המטבעות, ומדמהני ע"ז אגב הרי דמהני קנין אגב לקנות מטבעות, אף דבחליפין א"א לקנותם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א