רלב"ג - ביאור המילות/שמות/לב

רלב"ג - ביאור המילות ‏ שמות לב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כי בושש משה. ר"ל שכבר נתעכב שם יותר מהזמן אשר היה מנהגלו להתבודד בו עם השם יתע':

קום עשה לנו אלהים. הרצון בו טלמסא שיהיה לו כח העליון להגיד העתידו' עד שתעמוד להם תמורת משה להנהיג אות' ולהודיעם מה שיקרה להם ואמנם שאלו ממנו זה לא סתבכם באמונת מצרי' הנפסדות שהיו עושין צורו' בזה האופן והיו חושבים שיהיה להם כח עליון כמו שהתפרסם מהטעות שטעו בו האנשים בעת ההיא:

ד

ויצר אותו בחרט. אחשוב שלא עשה אהרן דפוס עגל להשלים בו הזהב הנתך אבל עשה הצורה בחרט כדי שלא תשלם כי אם בזמן ארוך ותכף שנשלמה טעו אחריה קצת העם ועשו ממנה אלוה וכאשר ראה אהרן רוע לבבם השתדל לעכבם עוד והתחיל מלאכה אחרת ובנה מזבח לפניו ויסד בלבם שראוי שתעשה כל זאת המלאכה על ידו ולפי שהיה עושה עצמו כומר לע"ז לכבוד הש"י כדי שלא יסורו את ישראל מאחריו נתן יי' שכרו ועשאו כהן לפניו הוא וזרעו כמו שאמרו ז"ל בואלה שמות רבה פרשת ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. משל לבן מלך שזחה דעתו עליו ונטל את הצפורן לחתור את בית אביו ואמר לו פדגוגו אל תיגע עצמך תן לי ואני חותר הציץ המלך עליו אמ' לו יודע אני היאך היתה כונתך חייך איני משליט בריאה על פליטין שלי אלא לך כך בשעה שאמרו ישראל לאהרן עשה לנו אלהים אמר פרקו נזמי הזהב אמ' להם אני כהן אני אעשה אותו ומקריב לפניו והוא לא נתעסק בו אלא לעכבן עד שיבא משה אמ' לו הש"י אהרן אני יודע היאך היתה כוונתך חייך איני משליט על קרבנותיהם של בני אלא לך וכו' ואמרו עוד שם בזאת הפרש' ויבן מזבח לפניו בקשו לבנות עמו ולא הניח להם אמ' להם הניחו לי שאני בונהו לעצמי שאין כבודו של מזבח שיבנה אותו אחר ואהרן נתכוין כדי לאחר בדבר אמ' עד שאני בונהו לעצמי משה יורד וכו'.

ה

והנה אמר להם אהרן חג ליי' מחר לעכבם עד מחרת היום ההוא והם השכימו בבקר וראו שאהרן בלי מקריב לפניו ונזדרזו להעלות עולות ולהגיש שלמים ואח"כ אכלו ושתו וקמו להשתחות לעגל ולקראו לפניו אלה אלהיך ישראל והנה קרא זה הענין שחוק שהוא יותר ראוי שיהיה נעשה ע"ד לעג ושחוק משייוחס אל המעשים שיעשו בדעת ובישוב לב וזה היה ביום הארבעים מעת עלות משה בהר ואז אמר השם יתע' למשה שירד להסיר ישראל מהרע שנסתבכו בטרם שיזנו כל ישראל.

ז

ואמר אשר העלית מארץ מצרים כי המופתים יעשה אותם השם ע"י נביאו כמו שביארנו בששי מספר מ"י. והנה עם קשה עורף הוא. ר"ל שהוא קשה לסור ממה שנסתבך בו לפי שהסר מהדבר הופך אליו עורף ומשים פניו להפכו יחס זה הענין אל קשי העורף ר"ל שהוא קשה להפך אל מה שנסתבך בו ולזה אין לבטוח שיוסרו מזה העון שנכשלו בו:

י

ועתה הניחה לי. כבר ביארנו ברביעי מספר מ"י שלדבקות השגחה על הטובים יהיו נשמרים אוהביהם מהדעות הנכונות לבא עליהם כדי שלא יקרה מזה צער ודאגה לאיש הטוב המושגח ולזה אמר הניחה לי שלא יקשה בעיניך אם אכלה אותם שאם היה זה קשה בעיניו יהיו ישראל נשמרים לאהב' הש"י משה ולזה אמרו ז"ל ויחל משה מלמד שאחזתו אחילו ר"ל שעשה עצמו חולה על הרע שדבר השם יתעלה לעשות לעמו ומזה הצד נמלטו ישראל ובכלל הנה חלותו פני השם יתעלה על זה יורש שכבר היה קשה בעיניו אם יכלה השם יתעלה ישראל בזה האופן אע"פ שיעשה אותו לגוי גדול כמו שיעדהו:

יא

למה יי' יחרה אפך בעמך. אשר השתדלת בהוצאתם ממצרים בזה האופן הנפלא כי זה יורה לאנשים שלחוזק אהבתך אותם עשית זה ועתה במעט מהזמן אחר זה תקצוף עליהם ותכלם הלא זה יביא האנשים לחשב חסרון מה בחק השם יתע' אם סכלות אם עול אם השתנות ותהיה אתה בעצמך סבה אל שתרחיק האנשים מהאמנה בך וזה בלתי ראוי בשם יתעלה כי הוא שם ביצירה באדם כל הכלים שאפשר שישבוהו אל השלמות האנושי והוא השגת השם יתעלה לפי מה שאפשר למה תהיה סבה אל שיחזיקו המצרים בטעותם שאמרו שאתה הוא האלוה העושה הרעות כי הם כשיראו שתכלה אותם במדבר יאמרו ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים ולכלותם מעל פני האדמה כי כבר היה אמר בפרע לישר' ראו כי רעה נגד פניכם ותהיה אתה סבה אל שיחזיקו האנשים בטעותם יבצר מהם השלמו' אשר נבראו בעבורו זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך שהיו דבקים בך ולדבקותם בך יעדת שיהיו זרעם מושגחים באופן שירבו רבוי נפלא וינחלו הארץ הנבחרת כדי שיגיעו אל השלמות ואם יעתקו מהרבוי אשר הגיעו אליו בזמן ארוך אל המיעוט הנפלא עד שלא ישאר מזרעם כי אם בית אחד איך יתכן שתשלם להם מה שיעדת הלא כשישובו לרבות יתכן שתכעוס עליהם על דבר אחר ותשוב לכלותם ונכלל אם הם ראוי' לכליה מצד עצמם ראוי שתחמול עליהם מצד דבקות השגחתך על האבות הנבחרים והנה זאת התפלה היתה סבה אל שניחם השם על הרעה אשר דבר לעשות לעמו ולא הסכים לכלותם מפני שהיה הענין קשה בעיני משה והוא מבואר כי משה לא בקש בכל דבריו אלה אלא שלא יכלם ולזה נשאר קצף על ישראל להביא עליהם רע באופן אחר ומפני זה הוכרח משה לשוב להתפלל אל השם יתעלה שישא חטאתם כמו שנזכר אחר זה ואחר שהשיג משה מהש' יתע' שלא יכלם פנה וירד מן ההר כמו שצוהו הש' יתע' והשתדל לתקן את אשר עותו בכל הפנים שאפשר כדי שיוכל אחר זה להשיג מהשם ית' שישא חטאתם כי לא יתכן שישא חטאתם בעוד שהם מחזיקים בו:

טו

לוחות כתובים משני עבריהם. אמרו ז"ל שהכתיבה היתה חקוקה באופן שהיה החקק עובר אל העבר השני ולזה אמרו מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים וזה דרך דרש. ולפי הפשט יראה שהיה הכתב בהם משני עבריהם פנים ואחור לא שיעבור הכתב שבצד האחד אל העבר השני כי לא ידבק גדר הכתיבה במה שיעבור ממנו אל העבר השני כי כבר תהיינה בו האותיות הפוכות וזה מבואר בנפשו:

טז

והלוחות מעשה אלהי' המה. ר"ל שלא היתה תמונת הלוחות נעשת במלאכה על יד אדם אבל היה חדושה מהשם יתעלה על דרך המופת והמופת היה חדוש הדבר בזולת סבותיו וכן היה חדושן נכתב בהם מהשם יתע' על דרך מופת ולא היה חדושו על ידי אדם:

חרות. ר"ל רשום:

יז

ברעה. כאשר היה העם מריע ומגביה קולו:

יח

קול ענות גבורה. הוא הקול שמחדשים אנשי המלחמה כשהם מנצחים:

קול ענות אנכי שומע. ר"ל הגבהת הקול על דרך לעג ושחוק. והנה השליך משה מידיו הלוחות ושבר אותן בראותו זה הענין לפי שהלוחות לא נתנו אלא להכניס ישראל בברית עם השם יתעלה שיקיימו התורה והם הפרו הברית בעבדם ע"ז כי ההודאה בע"ז היא כפיר' בכל התורה כי כשלא יאמן בשם יתע' לא תפול האמונה במצות התוריות אשר צווה בהם ולקח העגל ושרפו וטחן הנשרף עד אשר דק ויזר על פני המים והשקה מהמים ההם בני ישראל לפרסם להם שאין כח האלהות לזאת האמונ' ולא ישיגם כי אם רע בעבודתה ובהשחתתה ישיגם ההמלט מהרע הנגזר עליהם וכבר אמר משה לאהרן מה עשה לך העם הזה כי סבבת להביא עליו חטאה גדולה וזה לאות כי אהרן לא חטא בזה המעשה שאם היה אהרן חוטא בזה היה ראוי שיגנהו משה תחלה על החטא עצמו וכבר התנצל אהרן שהוא עשה לעכבם עד שיבא משה כדי שלא יחטאו ועשה גם כן העגל באופן שלא היה ראוי שיטעו בו כמו שבארנו במה שקדם מדברינו ולזה אמר ויצא העגל הזה ר"ל לא היה ראוי שיטעו בו:

כה

פרוע הוא. ר"ל מושבת ומבוטל ממחשבתו וכמוהו ואל תפרעו ר"ל שלא תבטלו המוסר ותשביתוהו וכן גדל פרע ר"ל השבתת מלאכת הנלוה ובטלה מהשער:

לשמצה. הוא מקור משמץ וענינו להמעיט כטעם אזני שמץ מנהו. ומה שמץ דבר נשמע בו. שהרצון בו מעט:

בקמיהם. ר"ל באנשים שהיו קמים על אהרן לבקש ממנו שיעשה להם אלהי' אשר ילכו לפניהם והנה ענין זה הפסוק הוא שכבר ראה משה את העם כי כבר היתה כונתם יותר רעה ממה שיצא לפועל ממעשיהם כי נתבטלה מחשבתם בסבת מה שעשה אהרן לעכב המלאכה ולפרסם שאין תועלת במה שהיה עושה כמו שביארנו במה שקדם ובזה האופן המעיט הקמים עליו שהיו מעוררים על עשיית זאת הצורה ולא היו טועים אחריהם זולתי אנשים מעטים ביחס כל המחנה:

כו

ולזה קבל משה התנצלות אהרן ואסף אליו האנשים הנשמעים לו יותר שלא טען אחרי העגל והוא מה שאמר מי ליי' אלי וצוה אותם שיעברו וישובו משער לשער לראות מי טעה אחרי העגל ויהרגוהו אע"פ שיהיה אחיהם או רעיהם או קרוביהם ולא ימלט איש מהם וזהו אמרו מלאו ידכם איש בבנו ובאחיו ולפי שהוכרח להזכיר בזה המקום שלא ימנעם מעשות משפט היות החוטא בניהם או אחיהם הנה אפשר שנלמד מזה שאין הדיין דן קרובו:

ל

ואחר שנשלם זה הודיע להם משה שהם חטאו חטאה גדולה במה שהשיאם לבם לעבוד ע"ז ושהוא יבקש מהשם יתעלה לכפר על חטאתם והנה אמר לשם יתע' להראות חוזק הפעלותו על הרע המגיע לישראל שישא חטאת ישראל או ימיתהו כי הוא היה בוחר מותו מחייו אם לא ישא השם יתעלה חטאתם כי זה האופן אשר בו ינצלו הרעים מהרע בעבור השגחת ה' על הטובים כמו שזכרנו במה שקדם:

לב

והנה הספר שכתב השם הוא המציאו' בכללו כי הוא עלול ממנו ולזה היה אמרו מחני נא מספרך אשר כתבת כאלו אמר קח נא את נפשי. והמשיל זה המציאות לספר כי כמו שהספר יור' על הציור אשר ממנו היה מציאותו כן הנמצא המוחש מורה על נימוס העולם המושכל אשר הוא אצל השם שממנו היה מציאות הנמצא המוחש:

לג

והנה היתה תשובת השם למשה שלא ישא חטאת' אבל ימחה מספרו מי אשר חטא לו והם הנשארים מהאנשים שטעו אחרי העגל שלא דנו אותם בני לוי והם אשר לא היה להם עדים והתראה שלא היה להם רשות להמיתם ומענין ירושת הארץ שנשבעתי לאבות שאתן אותם לזרעם ונחלו לעולם כמו שזכרת הנה יהיה בזה האופן שאתה תנחה העם לארץ ההיא הנה מלאכי ילך לפניך והוא אשר ממנו תהיה ההשגח' הכוללת כאלו תאמר מהשופע מהגרמי' השמימיי' כי זה גם כן יקרא מלאך ואולם ההשגחה הפרטית אשר תהיה מצד הדבקות בהשם ית' לא תדבק בהם זה וזה יהיה סבה שביום פקדי אפקוד עליהם חטאתם ר"ל בעל היותם נכונים לבא עליהם רע מצד המערכת כטעם אמרו לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם. או יהיה הרצון באמרו הנה מלאכי ילך לפניך מה שסודר לישראל מהשגחה מפני האבות כמו שבארנו זה הענין בששי ממ"י וזה הביאור יהיה יותר נכון אם היה שלא הגיע הקץ אז כמו שנראה מדברינו במה שקדם.

לה

והנה נגף השם העם שהיו סבה לעשות העגל שעשה אהרן והם האנשים הנשארים מהתועים אחריו ואחשוב שזאת המגפה היתה באלו הימים שהתנפל בהם משה לפני יי' שישא חטאתם והם היו ארבעים יום כמו שנזכר בפרשת והיה עקב.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.