רלב"ג - ביאור המילות/במדבר/י

רלב"ג - ביאור המילות ‏ במדבר י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

עשה לך שתי חצוצרות כסף מקשה תעשה אותם. התורה הקפידה שתהיו שתים לא פחות ולא יותר ושתהיינה של כסף לא ממתכת אחר ושתהיינה מסכימות אחת אל אחת כי האחדים הנמנים הם מסכימים ושתהיינה מקשה לכבוד השם יתע' ולכבוד הצבור והנה היה השתמשותם לדברים שהיו נוהגים אז ולדברים שהם נוהגים לדורות אמנם הדברים שהם נוהגים או לבד הוא מה שהיו משמשים בהם למקרא העדה ולמסע המחנות ושאר הדברים הנזכרים בזה היו נוהגים לדורות:

ג

ותקעו בהם. ר"ל בשתיהן תקיעה ולא תרועה שנאמר ובהקהיל הקהל תתקעו ולא תריעו והנה התקיעה הוא קול נמשך ומתדבק והתרועה הוא קול בלתי מתדבק נשבר:

ד

ואם באחת יתקעו. ר"ל לבדה אז הוא סימן שמשה ע"ז היה קורא הנשיאים לבדם והנה זה התקיעה בלא תרועה:

ה

ותקעתם תרועה ונסעו המחנות וגומ'. ר"ל כשיתקעו בחצוצרות והריעו אחר התקיעה ויתבאר שכבר היו תוקעים עוד אחר התרועה ממה שאמר תרועה יתקעו למסעיהם. למדנו שפשוטה לפניה ופשוטה לאחריה ואין לאומר שיאמר שהרצון באמרו ותקעתם תרועה שיתקעו בחצוצרות באופן שיעשו תרוע' אך לא יעשו זולת תרועה וכן הענין באמרו תרועה יתקעו לפי שכבר אמר אחר זה ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו ביאר שההבדל היה בין ענין המסע ובין מקרא העדה שבמקר' העדה תהיה שם תקיעה לבד בזולת תרועה אחריה ואמנם בעניין המסע היתה תרועה אחריה ואלו היה הרצון שתהיה התרועה לבד הנה היה ההבדל מבואר בין שני העניינים ולזה לא היה צריך לומר ובהקהיל את העדה תתקעו ולא תריעו. ואין לאומר שיאמר שהתקיעה הראשונה שהיתה למסע המחנות היתה תקיעה ותרוע' לאחריה והאחרונה היתה תרועה ותקיעה לאחרי' שהרי כבר נאמר ותקעתם תרועה שנית וגו'. ולמדנו מזה שכלם היו בסגנון אחד ר"ל התקיעות אשר היו למסע המחנות:

ח

ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות והיו לכם לחקת עולם לדורותיכם. ר"ל כי במה שישמשו החצוצרות שיהיה חקת עולם לדורות והם הדברים הנזכרים אחר זה צריך לדקדק שיהיו התוקעים בני אהרן הכהנים ר"ל הראויים לשמש בכהונה פרט לבעלי מומין ואולם בדברים הקודמים שהם למקר' ולמסע לא דקדקה התור' מי יהיה התוקע ומזה המקו' דקדקו שיהיה מותר להקהיל את הקהל בפרשת הקהל לתקוע בחצוצרות כהן בעל מום:

ט

וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר וגו'. ר"ל אם תבאו למלחמה בארצכם שהיא ארץ ישראל והוא ידוע כי המלחמה תהיה עם האויב לא עם האוהב ולזה לא היה צריך לומר על הצר הצורר אתכם אלא להודיע שבאיזה צר שיצור ישראל יעשו כן להריע בחצוצרות ע"י הכהנים כמו שזכרנו ויזכרו בזה הפעל לפני השם יתעלה. ר"ל במקדש וזה שבזה הפעל יהיה לבם נשבר ונדכה וישובו אל השם יתעלה וירחמם בהתפללם אליו כי התפלה עם זאת התרועה היא סבת היותם נזכרים לסבה שזכרנו כי הקול המרעיד יחריד לב האנשים כמו שאמר אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו ובזה האופן תהיה תשובתם ותפלתם שלמה וכבר יתבאר שהתפלה היתה שם עם זה ושכבר היה זה על כל צרה כדי שלא תבא עליה' כמו שביארנו שכבר זכר שלמה בהנגף עמך ישראל לפני אויב אשר יחטאו לך ושבו אליך והודו את שמך והתפללו והתחננו אליך בבית הזה וגו'. בהעצר שמים וגו'. רעב כי יהיה בארץ וגומ'. דבר כי יהיה שדפון ירקון ארבה חסיל כי יהיה וגו'. והנה שתקה התורה בזה המקום מהתשובה והתפלה לפי שכבר אמרה על צד התנאי ונזכרתם ר"ל עשו בדרך שתהיו נזכרים וזה אמנם יהיה בתשובה ותפלה כי הם סבת ההשגחה האלהית בהם ולפי שאמר לפני ה' אלהיכם למדנו שענין החצוצרו' לא היה נעשה כי אם במקדש כי היא עבודה מן העבודו' כי התורה דקדקה שתהיה ע"י בני אהרן הכהנים ואולם התשובה והתפלה אין מקום מוגבל כמו שאמר שלמה והתפללו אליך דרך ארצם וגו'. ונתבאר עוד שזאת התרועה לא היתה נוהגת אלא במקדש ממה שאמר דוד עליו השלום בחצוצרות ובקול שופר הריעו לפני המלך השם. ואמר שכאשר יעשו זה יהיו נושעים מאויביהם וראוי שתדע שענין הזכירה הזאת יכלול גם כן ההתענו' וזה שכבר ראינו מכונת התורה שהתשובה והכפרה השלמה תהיה אחר הענוי והתרועה ולזה כאשר רצה השם יתע' שתהיה הכפרה בעשור לחדש השביעי הקדים התרועה מראש החדש כדי שיכנע לבם מחטאיהם וישובו להם תשובה שלמה ובסוף העניין יענו נפשותיהם ביום העשירי ולזה תכלול גם כן זאת התרועה ההתענות וראוי שתדע שאחר שהגיע ההיזק מהצרה ההוא לא יתריעו שנאמר על הצר הצורר אתכם ולא שכבר צרר ולזה גם כן הוא מבואר שאין ראוי להתפלל על הצרה שכבר עברה כי מה שהיה אין להשיב. וראוי שתדע שכבר היה שם גם כן שופר בזאת התרועה ובתרועת ראש השנה היו גם ככן חצוצרות שנאמר בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך השם. למדנו מזה שהיו שם יחד חצוצרות וקול שופר ואמנם נזכרו בכאן חצוצרות להורות שהמצוה בחצוצרות ונזכר בראש השנה שופר להורות שהמצוה בשופר:

י

וביום שמחתכם ומועדיכם וגו'. ראוי שתדע שכל אלו הדברי שזכרנו שיתקעו עליהם בחצוצרות במקדש הם כשהיו כוללים כמו ימי השמחה והמועדים וראשי חדשים שהם כוללים ולזה יחוייב שיהיו אלו העולות עולות צבור והשלמים זבחי שלמי צבור ואולם על עולת יחיד ושלמי יחיד לא יהיה זה וכן ראוי שנבין העניין בענין התרועה על הצרות שלא יבאו על הצבור:

והיו לכם לזכרון לפני יי' אלהיכם. מגיד שזאת התקיעה אינה מעכבת ענין הקרבנות האלו שכבר נרצו בזולת זה אבל תהיה זאת ההערה להיות לכם לזכרון רוצה לומר לישראל כי זה ישימם מושגחים מהשם יתעלה וידוע כי בעת הזאת היו הלוי' משוררים שיר ליי' לזאת הכונה בעינה כי הכונה באלו הקרבנות כבר נשלמה בזולת זה אמר בספר עזרא השיר משורר וחצוצרות מחצצרים למדנו שבעת התקיעה בחצוצרות היה זה השיר והלוים היו משוררים שנאמר ושרת בשם ה' אלהיו והנה השירות הוא בשם יתעלה הוא השיר אשר בפה:

כא

והקימו את המשכן עד באם. זכר שלזאת הסבה היו קודמים ליסע בני גרשון ובני מררי כדי שיקימו המשכן קודם שיבאו בני קהת כדי שימצאו בני קהת המשכן מוקם ולא יתעכב בידם ארון העדות אך יושם תכף במקומו:

כט

ויאמר משה לחובב בן רעואל. חובב הוא יתרו. ולמדנו מזה שכבר נתעכב שם יתרו עד העת שנסעו ממדבר סיני ומה שאמר נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם והם לא נכנסו לארץ כי אם בימי יהושע כך עלה במחשבה שיירשו ישראל את הארץ אחר שקבלו התורה בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים אלא שגרם החטא ע"י המרגלים ונתאחרו ישראל במדבר עד שלמות מ' שנה מעת יציאת מצרים כמו שנזכר בפרש' שלח לך:

לכה אתנו והטבנו לך וגו'. אמר זה להודיע יתרו שעתידין ישראל לירש הארץ והודיעו שכבר יטיבו לו מהטוב ההוא וענה יתרו שלא ילך עמהם בעבור ירושת הארץ אבל ילך אל ארצו ואל מולדתו וידמה שיתרו נפרד מע"ז ולזה מצאנו בניו שהיו יושבים בארץ ישראל כמו שנזכר בספר שופטים ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את העם ונזכר שם עוד וחבר הקני נפרד מקין מבני חובב חותן משה ויט אהלו על אילון בצעננים אשר את קדש וזה מורה שהם היו נלוים לישראל ונאמר בספר ירמיה הלוך אל בית הרכבים והשקית אותם יין למדנו משם שהם היו מישראל וידענו שהרכבים היו מבני יתרו שנאמר וממשפחת סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים הם הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב ולזה הוא מבואר שכבר נתגייר יתרו ולזה היה אמרו כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך למשוך לב כל בני ארצו אל השם יתעלה אם יוכל ואם לא יוכל על זה ימשוך לב אנשי משפחתו:

לא

אל נא תעזוב אותנו. הראה משה מדבריו כאלו ישראל צריכין ליתרו להעיד על מעלתו:

על כן ידעת חנותנו במדבר והיית לנו לעינים. ר"ל שאם לא תעזוב אותנו תדע ענייני חנייתנו במדבר ותהיה לנו לעינים לתת העצה הנכונה במצטרך כמו שעשית בעניין מנוי השופטים והנה אמר משה זה על צד הענוה כי לא נצטרך ליתרו בזה:

לג

ויסעו מהרי יי' דרך שלשת ימים. הר יי' הוא סיני והנה זכר שהמסע הראשון שנסע הארון נסע לפניהם דרך ג' ימים לתור להם מנוחה והנה חנו אז בקברות התאוה לפי מה שנזכר בפרשת מסעי והנה הודיע גם בעת שהיו נוסעים והולכים בדרך היה ענן יי' עליהם יומם:

לה

ויהי בנסוע הארון. הנה נזכר בכאן כי ממנהג משה היה שבעת שהיה נוסע הארון היה מתפלל משה שיקום השם יתעלה ויפוצו הנה והנה מפחדו אויבי ישראל בראותם הפלא העצום שהשם יתעלה עושה לישראל ולזה ינוסו משנאי ישראל מפני השם יתעלה והנה קראם אויבי השם יתעלה ומשנאי השם יתעלה כי אויבי ישראל ושונאיו הם אויבי השם יתע' ושונאיו ואמר זה משה כי לולי יד השם יתעלה לא הגיע העת עדין שינצחו ישראל את אויביהם כי לא הגיע קץ עדיין כמו שביארנו בספר ואלה שמות והנה חשב משה שינחלו ישראל את הארץ תכף כמו שאמר ליתרו אלא שגרם החטא ונתעכבו במדבר עד תום מ' שנה:

לו

ובנחה יאמר. ובנוח הארון היה אומר אנא השם שובה רבבות אלפי ישראל אל הארץ אשר נשבעת לאבותיהם והנה אמר שוב בעבור האבות הקדושים שישבו בארץ ישראל או יהיה הרצון בזה שישיב השם יתעלה אלפי ישראל לרבבות כשיוסיף עליהם כהם עשר פעמים והנה היה שני אלו הפסוקים נקוד מלמעלה ומלמטה להעיר שלא על ענין זה המסע והחניה הפרטית היתה התפילה הזאת למשה אבל היתה על התכלית שהיה מכוון מעת צאתם ממצרים והוא כדי שיירשו ישראל את הארץ וזה כי מפני שכבר קבלו ישראל את התורה ונהיו לשם יתעלה לעם קדוש הנה נתיישרו לירש הארץ אז:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.