רלב"ג/שיר השירים/ז

רלב"ג ‏ שיר השירים ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים:

להיות חשוקתו עתה בתכלית השלמות האפשרי לה קראה שולמית להיותו נגזר משלמות. ואמר אליה שתשוב ותכין לו מה שיצטרך אליו באלו החקירות. ואולם הוציאו בלשון רבים ואמר ונחזה בך כאלו אמר שיחזו בה הוא והשכל הפועל, וזה כי מצד דבקותו בחומר לא יוכל להשפיע אליו השכל הפועל מה שישפיע כי אם באמצעותה. והיא השיבה מה תחזו בשולמית והרצון בזה כי אי אפשר שתכין להם באלו החקירות זולת העמידה על המקרים והמשיגים וכבר יחשב בתחלת העיון שאי אפשר שיעמדו בהם על מהות הדברים. והוא השיב כי כבר יראו בה דבר דומה למחולת המחנים ר״ל הסבוב יהיה כשתי המחנות והם הגרמים השמימיים והגרמים ההווים הנפסדים וזה כי הסבוב יהיה במצבי הגרמים השמימיים ממנו עד שפעם יקרבו אליו ופעם ירחקו ממנו וזה הסבוב הוא הסבה בסבוב אשר ימצא באלו העניינים ההווים הנפסדים אשר הוא סבת תמידותם והמשל כי כשקרב השמש אל הפיאה הצפונית גברו בה האש והאויר וכשרחק ממנה גברו בה המים והארץ וישוב הענין הולך בסבוב וזה דבר כבר התבאר בחכמה הטבעית וכאלו יאמר שאע״פ שמה שתכין אליהם הם משיגים ומקרים מאוחרים מעצם הדבר והידיעה באלו המקרים בתחלת הענין חלושה לפי שלא נודעו בסבותיהם הנה יקרה שיתהפך הענין כשיחקרו במשיגי הדבר ותשוב להיות הידיעה באלו המקרים שלמה ובכלל בכל משיגי זה הדבר לפי שכבר יעתקו אליהם מהסבות אשר להם וזה בתכלית הפלא רצוני שתהיה לנו ידיעה בעצם הדברים מפני הידיעה החלושה אשר לנו באלו המשיגים והמקרים עוד תשוב להיות לנו באלו המשיגים ידיעה שלימה מפני הידיעה אשר לנו בעצם הדברים מצדם עד שכבר יחשב שזה יהיה דבר בטל ובלתי אפשר אלא שזה אם לא היה בכאן פועל אחר בזאת ההשפעה היה לזה הספק פעם מההראות אבל לפי שבכאן פועל אחר והוא השכל הפועל הנה לא ימנע קנותינו באמצעיתו מהידיעה החלושה אשר לנו מהחוש ידיעה שלימה:

ב

מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן:

מפני שבזאת ההשגה יעתק מהמאוחר אל הקודם כמו שבארנו נעתק עתה בספורו שבחיה מרגלה אל ראשה בהפך מה שהיה משבח אותה במה שקדם באופן ההשגות האחרות. ואמר שיפו פעמיה רוצה לומר מה שתכינהו מהמשיגים והמקרים המאוחרים ואם הם בנעלים עד שימנעוה המנעלים מהשיג אותם השגה שלמה וזה להורות על חולשת ההשגה והידיעה אשר באלו המקרים בתחלת הענין. והנה בארנו בנעלים על זה האופן על דרך של נעלך מעל רגלך. וקראה בת נדיב להתיחסה יחס מה אל הפועל הנבדל אשר הוא הנדיב מצד היות השגתה רוחנית עד שהיא כמו ממוצעת בין הפרטי המוחש והמושכל ממנו וזה כי כבר הופשטו מהמקרים אשר לדברים המוחשים הרבה בהגיעם אליה. ואפשר שיהיה הרצון בזה כי אלו הצורות הדמיוניות אשר בה הם עלולות מהשכל אשר הוא הנדיב כי הוא יישירה אל העמידה עליהם והיא נשמעת אליו להכין אותם לו כפי היכולת ורמז בזה אל שלמות התקון אשר ימצא במה שתכינהו אליו באלו ההשגות. והנה העיר אותה עוד בקראה בת נדיב על ענין נפלא נעלם מקצת בקיאי הפלוסופים וזה כי הם חשבו כי מפני שהנפש הדמיוני׳ נפסדת והיא צריכה אל השכל בהגעת שלימותו עד שאי אפשר הגעתו לה מזולתה והוא שלמות לה הנה יחוייב שיהיה נפסד השכל הנקנה כי בהפסד בעל השלמות יפסד שלמותו וכבר אמרנו בהתר זה הספק בבאורינו לספר הנפש ונקצר המאמר בכאן במה שיהיה בו די בזה המקום ונאמר שאם היתה הצורה הדמיונית סבה למציאות הצורה המשכלת היה זה ספק מחויב על כל פנים אלא שאין הענין כן וזה שהצורה הדמיונית קרה שתהיה סבה באופן מה בהשגת הצורה המושכלת לא במציאותה אבל הענין בהפך וזה כי הצורה המושכלת סבה למציאות הצורה המוחשת אשר היא סבה למציאות הצורה הדמיונית וזה דבר קצת התבאר חיובו במה שאחר הטבע וזה שאלו העניינים המוחשים אי אפשר שיהיה בה הסדור והיושר המתמיד אשר בו יהיו מושכלים אם לא בשיהיו עלולים מסדור מושכל הוא שכל כמו שא״א היות הסדור והיושר בעניינים המלאכותיים אלא מפני הסדור המושכל הנמצא בהם בנפש האומן ובהיות הענין כן רצוני שאין הצורה הדמיונית סבה במציאות הצורה המושכלת הנה לא יחויב כשתפסד הצורה הדמיונית שתפסד הצורה המושכלת וזה שאין כל מה שהוא סבה בידיעה מסתלקת הידיעה בהסתלקו והמשל שכבר יודרך האדם בידיעת דבר מה מהדברים הלמודים בשנחקה לו תמונה פרטית תיישיר אותו אל זה הציור והוא מבואר שבהפסד התמונה ההיא לא יחוייב שתפסד הידיעה אשר הגיעה לו ממנו וזה מבואר עד שהאריכות בבאורו מותר. והנה קראה בכאן בת נדיב להורות על שעניינה עלול מהשכל אשר הוא הנדיב ומזה יתבאר שהוא אפשר בשכל הנקנה שיהיה נצחי עם הפסד הנפש הדמיונית. וכבר בארנו במה שאין ספק בו בבאורנו לספר הנפש ובספר מלחמות ה׳ שהוא מחוייב שיהיה השכל הנקנה נצחי והתרנו כל הספקות הנופלות בזה המאמר. ואמרו חמוקי ירכיך וגו' רמז אל הסבות המגיעו׳ מהשגתה המאוחר תחלה ואמר שסבובי ירכיה הם בתכלית היופי והתקון עם מה שבהגעת זה הסבוב מהקושי העצום:

ג

שררך אגן הסהר אל יחסר המזג בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים:

ידוע כי הטבור הוא אשר יקח ממנו מזונו הבעל חיים תחלה ר״ל בעת הוייתו ולמה שבזאת הלקיחה אשר תקח זאת החשוקה מאלו העניינים תחלה מהחסרון כמו שקדם דמה זאת הלקיחה ללקיחת בעלי חיים הבלתי שלם הדורך אל ההוייה מזונו וזה המשל נפלא מאד למה שאנחנו בו. והוא דמה זאת הלקיחה אשר לה באלו המשיגים אל אגן הסהר אשר לא יחסר המזג והוא לפי מה שאחשוב המראה העגולה השוקעת כמו האגן אשר היא מלוטשת ולא יחסר המזג הראוי לה להרשם הצורות בה וזה כי זאת המראה בקרוב אליו תראה בו הצורה הפוכה ובהתרחק ממנו תראה בו הצורה ישרה וזה דבר מבואר מן החוש מאלו המראות השורפות כי הם בזה התאר וזה משל נפלא למה שאנחנו בו כאלו יאמר שבתחלה יגיע ממנה הענין הפוך ואחר יתיישר מצורף אל מה שהעיר בהמשילו אותה לאגן הסהר אל העגול והסבוב. ואולם היות הסהר מראה מבואר וזה כי כבר נקראו המראות סהרונים. ואולם אמרו בטנך ערמת חטים הנה דמה מה שהכינה לו לערמת חטים וזה שאע״פ שהקש אשר בו אינו מכוון בעצמו ואינו החטה בכח הצד כמו שהיתה השושנה הפרי בכח או הזרע הנה אמנם יקחו החטה אשר הוא המכוון. וכן הענין במה שהכינה לו מאלו המקרים והמשיגים וזה כי הם אף על פי שאין בהם עצם הדבר אשר יקרו לו הנה הם יד לקחת ממנו עצם הדבר כמו שקדם. ואולם אמרו סוגה בשושנים הוא להעיר על שאלו הקשים כגר נקשרו במה שידרוך אל הדרוש וזה להיותם עצמיים ומיוחדים אל הנושא אשר בו החקירה:

ד

שני שדיך כשני עפרים תאמי צביה:

כבר קדם פירושו והנה לא זכר בכאן הרועים בשושנים לפי שאין מה שתשיג באמצעות החושים מאלו הדברים דומה לשושנים כי אין העצם במקרים והמשיגים בכח על צד מה שבשושנה יהיה הפרי והזרע בכח כמו שקדם:

ה

צוארך כמגדל השן עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק:

אמר שצוארה הוא כמגדל השן שהוא חזק מאד להורות על שמה שתשפיע אליו חזק מאד הוא לפי החוזק האפשרי בכאן ולזה קצר בכאן ולא אמר בנוי לתלפיות וגו' כי זה אמנם היה אפשר בחכמות הלמודיות לא בחכמה הטבעית להיות מופתיה מופתי ראיה. ואולם אמרו עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים הוא נפלא וזה כי חשבון ורבים היו עיירות והם עם זה מורים על ההשגות והריבוי ויאמר לפי המשל שמה שתשקיף אותו ותשיגהו הם כמו ברכות מים אשר בחשבון ועל שער בת רבים שהם מתמידות ההגרה זה אם יהיו בחשבון ועל שער בת רבים ברכות מים על זה התואר ואולם אם לא יהיו שם ברכות מים על זה התואר יהיה המאמר כולו לפי הנמשל והנה הכונה בו לפי הנמשל שעם החשבון המופלג והרבוי אשר יקובץ אליה באמצעות הכח הזוכר יהיה מה שתשיגהו אותו והוא אשר המשיל אותו בעינים כמו ברכות המים להשקות מהם השכל. ואולם אמרו אפך כמגדל הלבנון ירצה בו שאופן השקפתה ועיונה הוא חוזק יפיה ומכוון אל התכלית הטוב האפשרי כמגדל הלבנון והוא בית המקדש. ואמר צופה פני דמשק לפי שבדמשק ימצא מבחר הפירות ויאמר שהבטתה הוא נוכח המקום אשר יגיעו ממנו הפירות המכוונים כאלו יאמר שהיא מכוונת בכל עוז אל מה שיגיע אל התכלית המכוון באלו הדרושים אל השכל:

ו

ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים:

אמר כי כמו שהכרמל הוא נאות אל גדול הצמחים והפירות ומוכן אליו תכלית ההכנה כן היא מכינה מה שיאות תכלית היאותו אל הראש אשר תכוין אליו והוא עצם הדברים אשר החקירה בהם וזה לטוב היישרתה אליו במה שתכין מהמשיגים והמקרים הנה כמו שהכרמל יהיה עליו הראש אשר יכוין ממנו בכח קרוב והם הפירות כן הראש אשר יכוין מפעולתה הוא עליה בכח קרוב. ואמרו ודלת ראשך כארגמן הוא לפי המשל ולפי הנמשל. אמנם לפי המשל הוא להורות על יפיה. ולפי הנמשל יאמר שמשיגי הראש אשר הכינה אותם לו לקחת ראיה מהם על הראש הם בתכלית היופי והתקון. ואמרו מלך אסור ברהטים שלפי אלו המשיגים אשר הכינם כמעט שהמלך והוא השכל ההיולאני אסור ברהטים לשתות מהם תמיד. והמשיל זה לרהטי׳ להיות אלו המשיגים אשר הכינה נמשלים במשלו זה לברכות מים. ואפשר שיהיה הרצון בזה השכל ההיולאני והוא אסור ברהטים לשתות מהם תמיד בחקירותיו כי לא יוכל לעשות דבר מזולת מה שתכין אליו. או יאמר על דרך משל שהשכל הפועל הוא במה שהוא משפיע לו לשכל ההיולאני אסור ברהטים ההם לא יוכל להשפיע לו דבר אם לא קדמה לה לשכל ההיולאני בו השגה מהחוש ר״ל במה שישפיע אליו מהצורות הדמיוניות. והנה קרא השכל הפועל מלך כי הוא מושל בו:

ז

מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים:

אמר שהיא יפה מאד ונעימה וחשקה אליו ואהבתה אותו הוא בתכלית השלמות להדריך אל השגת האמת באלו התענוגים אשר בו מהתענוג הנפלא מה שכבר נודע ונתפרסם ליודעי האמת כי התענוג ההוא אין יחס להנאות הגשמיות אליו:

ח

זאת קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכולות:

אמר שהיא עולה מאד אל השלמות ביושר כמו התמר שהוא גבוה מאד וישר ושדיה אשר תשפיע לו בהם מה שתשפיע הם דומים לאשכולות לטוב התיישרה למה שידרוך אל התכלית אשר הוא הפרי. ואולם אמר זה כי באלו העניינים המיוחדים אשר יחקור מהם סדור מוגבל והמאוחר יותר נכבד מהקודם כאלו תאמר שהוא יחקור תחלה מהמחצבים ואחר מהצמחים ואחר מהבעלי חיים וזה אופן עלותה ביושר:

ט

אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסיניו ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן וריח אפך כתפוחים:

אמר השכל כראותו שלמותה בהכין לו מה שיצטרך אליו אמרתי עם לבי שכבר אעלה בתמר עד שאגיע אל תכלית העליה וזה יהיה כשאאחוז בסעיפיו ואעלה בו סעיף אחר סעיף, ושדיך אשר בהם תשפיעי לי מה שתשפיעי אבטח לפי מה שאני רואה ממך שיהיו לי כאשכלות הגפן וריח אפך שתשקיפי בו באלו העניינים אשר תכיני לי יהיה כתפוחים. כל זה להורות על התיישרם בתכלית השלמות אל התכלית המכוון אשר הוא הפרי בזה המשל:

י

וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים:

אמר הנה חכך אשר תבחני בו אלו המשיגים אשר תביני הוא כמו היין הטוב ההולך למישרים כי זהו מתארי היין הטוב כמו שזכר במשלי. וזה כי מה שתכיני מזה הוא יתיישר לדודי והוא השכל הפועל בתכלית מה שאפשר עד שישפיע אלי ממיניו מה שאחקור בו. ואמרו דובב שפתי ישנים ירצה בזה כי כמו שהיין יביא לדבר שפתי הישנים וזה מבואר מענין היין כך חכך יביא לדבר אשר היו ישנים והוא השכל ההיולאני והשכל הפועל מצד מה שהוא משפיע לשכל ההיולאני כי לא ישלם להם זה מזולתם:

יא

אני לדודי ועלי תשוקתו:

אמרה כמו שחשקת כן אעשה הנני מוכנת להיות לדודי בחזקת היד ועלי למלאות מה שישתוקק אליו עד שישלם לו מה שהשתדל לחקור בו:

יב

לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים: נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את דודי לך:

אמרה ממשלת שיצאו השדה ויביטו הצמחים אם החלו להשתדל לתת פרים. והכוונה בזה שיראו אם נשלם לה מהחוש מה שיצטרך אליו בזאת החקירה כי זה צריך אל חקירה ארוכה וקשה מאד הגעתה כמו שקדם ואם נשלם מהחוש מה שיצטרך הנה אחר כן אתן את דודי לך ואשפיע לך מה שראוי כפי היכולת:

יד

הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך:

אמרה שאלו הצמחים נתנו ריחם ר״ל שכבר הוכן להם מהחוש מה שתצטרך עד שכבר הוכנו להם מהחושים על פתחיהם כל המגדים אשר יצטרכו אליהם באלו החקירות. ואולם אמרה חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך הרצון בו שמה שהושג מחדש מאלו הדברים מהחוש עם מה שיושג מישן זה כמה הכל צפונה לו באמצעות הכח הזוכר עד שישלם ההשגות הראוי בזה מן החוש וזה אם ממה שהושג אליה מהחוש אם ממה שהושג זולתה וזה אמנם יקבץ אליה על צד הפרסום כי בכאן דברים רבים לא ישלם השגתם מהחוש לאיש אח' בשום פנים כמו הענין בבעלי חיים ומה שידמה להם לפי מה שזכר הפלוסוף במאמר האחד עשר מספר הבעלי חיים ולזה היה הדרך בו שיקובץ מה שיושג בזה מן החוש אל הראשונים ממי שראוי לסמוך על דבריו עד שיושלם בזה מה שיצטרכו אליו מהחוש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.