ריטב"א/עירובין/סט/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בד"א בשל' החזיק כו'. פרש"י ז"ל דהא לר' מאיר היא דאלו לר' יהוד' הא קתני במתני' שאפי' קדמו והחזיקו יכול לחזור בו וזה אפשר לאוקמ' לפו' לישנ' דמתני' כפשוט' אבל לפו' לישנ' דבריית' דקתני עד שלא תחשך וס"ל דצדוקי כעובדי כוכבים ומזלות אפשר דמודי ר' יהודה דלגבי ישראל דמהני ביטול שאם קדמו והחזיקו לא מצי למהדר ביה ומתני' נמי הא תריצנ' בחד לישנא דעד שלא יוציא היום קאמר וצדוקי הרי הוא כעובדי כוכבים ומזלות ולההיא לישנא שפיר קתני בד"א אפילו לר' יהודה אבל למאי דפרישנא בלישנא בתרא דמתני' עד שלא יוציא מומר לחלל שבתות בצנעא שאינו כעובדי כוכבים ומזלות משמע דר' יהודה קאמר כל שמוציא הצדוקי אפילו לאחר שהחזיקו הרי הוא אוסר וכי קתני הכא בד"א כו' לר' מאיר הוא כדפרש"י ז"ל וכן פירש בתוספות ובודאי שלשון הברייתא קשה אי לר' מאיר בלחוד קאי היכי קתני לה בתר דברי ר' יהודה דמשמע דדברי הכל היא ומצי' בירושל' דמפרש לה שפיר דאפילו ללישנא דמתני' אתיא הא אפי' לר' יהודה דעד כאן לא קאמר ר' יהודה במשנתינו ואפי' קדמו והחזיקו יכול לחזור מן הביטול אלא בצדוקי דאע"ג דמבטל כישראל לא אלים ביטולה ולא גמר ומבטל כ"כ אבל בישראל גמור אלים ביטוליה וכיון דאחזיקו בני מבוי במבוי תו לא מצי למהדר ביה.
ההוא דנפק כו'. כתייה כו' פי' וגלי דעתיה שאינו מחלל שבתות בפרהסיא אמר כגון זה יכול לבטל רשות לר' יהוד' פי' אפי' לר' יהודה דאמר מומר לחלל שבתות דינו כעובד כוכבים ומזלות דשאני הכא דעביד בצער וזה היה רגיל בכך דאל"כ אפי' עבר בפרהסיא אינו מומר לדעת ר"י ז"ל. ויש גורסין ההוא דנפק לקרייתא בחומרתא. כלומר דנפיק זימני טובא ושמעינן מהכא מומר לחלל שבתות מקרי אפי' בעבר על איסורא דרבנן דהכא דרך מלבוש הוציאה כדמשמע לישנא דנפיק בחומרתא הילכך אפילו הוציאה לרשות הרבים. ובתו' הקשו דהכא משמע דר' יהודה נשיאה אוסר לצאת בחומרתא דמבושא ואלו אין אמרי' במועד קטן דאיהו גופיה נפק ביה. וי"ל דהכא בדנפק' ביה לכרמלית והתם בדנפיק ביה לחצר וכדאמרי' עלה דשמע ר' אמי ואיקפד ואמרי' דמאי איקפד דהא תני עולא הנזמים והטבעו' הרי הם ככל הכלים דנטלין בחצר אלמא ההיא בחצר הוה ור"ת ז"ל פי' דהא והא בחצר והכא נפק דרך מלבוש שאסרו חכמים שמא יצא בו לכרמלית או לרשו' הרבים והתם לא נפק ביה דרך מלבוש אלא שהוציאו בידו ובנך לא גזרו חכמים דהא מסתמא לא אתי למיפק ביה לרשות הרבים והיינו דכי איקפיד ר' דהא מסתמא לא אתי למיפק ביה לרשות הרבים אקשי' ליה מדתני עולא הנזמים והטבעות הרי הם ככל הכלים הניטלים בחצר דאלמא דרך טלטול הוה ואינו נכון בעיני דמדקאמר נפיק בחומרא דרך מלבוש משמע כי הכא דתניא מכם כו' במסכ' חולין בס"ד. ולענין פסק נחלקו הגאונים והפוסקים ז"ל בדין צדוקי והמחוור בכלם דהלכה כדברי המיקל בעירוב וצדוקי אינו כעובד כוכבים ומזלות כר"ג ור' מאיר ור' יהודה דאפילו ר' יהודה לא עשאו כעובד כוכבי' ומזלות אלא כשמחלל שבתות בפרהסיא כמומר בעלמ' לפום איבעית אימ' דאמרי' בש"ס דהוא לישנא בתרא ומיהו מודה ר"ג בבייתוסי שהוא אוסר כעובד כוכבים ומזלות כדקאמר ת"ק דלא חזי' דפליג עליה אלא בצדוקי וטעמא דמילתא משום דצדוקי מתייראין הם מן החכמים כדאי' בריש פרק בנות כותיים אבל בייתוסים אינם כעובד כוכבים ומזלות ולענין ישראל שנטל רשו' קי"ל שאם קדמו בני מבוי והחזיקו שוב אינו אוסר עליהם כדקאמ' ר' מאיר והלכה כדברי המיקל בעירוב. והא עדיפא מכללא דכייל שמואל שהלכה כדברי ר' יהודה בעירובו דכללה דהלכה כדברי המיקל בעירוב. ור' יהושע ב"ל דהלכה כמותו במקום שמואל ועוד דאפילו ר' יהודה מודה הוא בדין זה לגבי ישראל לפי הפי' הנכון שפירשנו למעלה לדעת הירושלמי וכדמוכח לן פשוטה דברייתא דסיפא דברי הכל היא. ומיהו לפי זה בצדוקי מיהת אף לאחר שהחזיקו בני מבוי חוזר ואוסר כר' יהודה דמתני'.
אנשי חצר בש"ס מפרש מתני' בשמבטל להם רשותו וקסבר האי תנ' שהמבטל לרשות חצרו רשות ביתו לא ביטול הילכך ביתו אסור לו ולהם שאם הוא מוציא מביתו לחצר ה"ל מוציא מרשות שלו לרשות שאינו שלו ואם הם מוצאי' הוה להו מוצאים מרשות שאינה שלהם לרשותם ואם הוצי' הוא שהחזיקו הם הרי זה אוסר עליהם אף את החצר שלא להוציא לתוכו אפילו מבתיהם ושלהם מותר לו ולהם פי' בשלא קדם והוציא דאינהו מפקי מרשותם לרשותם שהרי אף החצר שלהם הוא ואיהו נמי נעשה כאורח אצלם נתנו לו רשותם הוא מותר בשלו והם אסורין אפילו בשלו דרבי' לגבי יחיד אינם נעשים כאורחים וכיון שכן ה"ל כמוציאין מרשות היחיד לחצר המשותפת דאע"ג דבטלו לו רשותם אסורין הם בו אפילו לגבי דידיה כיון שלא נעשו לו כאורחים.
שמעת מינה כו'. פי' דאע"ג דהכי קי"ל לדעת קצת הפוסקים אפ"ה מתמהי' עלה למימר דאי הויא מתני' תיובתא דשמואל ורבא דאנן דחי' דמהא ליכ' ראיה דדלמא מתני' ה"ק נתנו לו רשותם כו' והכין אורחא דתלמודא דהכין בכמה דוכתי. קמ"ל כיון דבעיתא צרי שהרי הם עצמם היו אוסרין זה על זה כיון שלא עירבו לא הדר ומבטיל לגבי חבריה פרש"י ז"ל דכיון דמעיקרא כשבטל לא הוה להו שריותא שוב אינו יכול לבטל לחבירו זכות שנתנו לו אחרים. ויפה כיון דמשום טעמא דלא הוה להו שריות' מעיקר' יכול לבטל לא הוה לן למיסר דא"כ בני חצר המבטלים זכותם לא' מהם צריכין לבטל רשותם כלם בבית אחד דאי בזה אחר זה נימ' דכיון דלא הוה ליה שריות' בראשונים הרי אין ביטלו של אחרון כלום אלא ודאי דטעמא נמי משום דאיהו לא מצי מקני לחבריה מאי דאקני ליה ושמעינן נמי מלישנא דאמר דכל היכא דה"ל שריותא מעיקרא יכול הוא לבטל לאחרים זכות שנתנו לו הילכך אחד מבני חצר שנתנו לו חבריו רשותם יכול הוא לבטל אותו לבני חצר הסמוכה לה וכן דקדק הרב ב"ר שניאור ז"ל:
נותנין רשו' למה לי מהו דתימא כו'. פי' דאע"ג דהא קתני נותנין לו רשותן דמשמע שהשנים נותנין רשו' התם הוא מפני שערבו וכי מבטל ליה שפיר דמי הילכך ליכא למגזר אבל הכא מיירי בשנים שלא ערבו שא"א להם לבטל רשות כי שניהם אוסרין זה על זה וכיון דכן הוה ס"ד דנימא שאין נותנין רשות גזירה דילמא אתו למיתן להו קמ"ל דלא גזרינן ואין נוטלין רשות למה לי פי' דהא פשיטא דהא קתני שהשנים אוסרין זה על זה. ומהדרינן לא צריכא כו' פירש אשמעינן משנה יתירא שאפילו נתנו רשותם לאחד מהם ע"מ שיחזור ויבטלהו לחבירו דסד"א דשליחא שויה ומסני קמ"ל דכיון דאיהו לא קנה מעיקרא לאשתהויי כי חברו אסר עליו שאין יכול לחזור ולהקנות לו מאי דאקנו ליה ובהא אצטריך למתני שהשנים שלא ערבו אינם נוטלין רשות.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |