ריטב"א/עירובין/סח/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
לימא רב ושמואל כו'. פרש"י ז"ל ודכ"ע בין לרב בין לשמואל סבי' להו דאין ביטול מחצר לחצר ורב דאמר מבטלין וחוזרין ומבטלין סביר' לי' כרבנן וכיון שלא ביטל רשו' ביתו לא הוי כבר חצר אחריתי ושוב אינו חוזר ומבטל שאין ביטול מחצר לחצר ודחי' לה דלאו תנאי היא דרב אמר אפילו נר' אליעזר ושמואל אמר אפילו לרבנן. ולפי פי' זה תהיה זו הסוגיא הפך דברי רבא ורבינא דלעיל דאלו לעיל בין לרבא בין לרבינא רב סבר דיש ביטול רשות מחצר לחצר וזה דבר של תימ' ועוד מאן אכרחינן לאוקומי לרב דלא כהלכתא כיון דאפשר לפרושי טעמא דידיה שפיר דס"ל בין כר' אליעזר בין כרבנן וס"ל כר' יוחנן דיש ביטול מחצר לחצר כדאוקמא רבינא ורבא אין זה דרך התלמוד בשום מקום. לכך נראה לפרש דהשתא נמי סבי' לן כדאסיק רבא לעיל דטעמא דשמואל משום דלא להוי מילי דרבנן כי חוכא ורב סבר דמשו' דחוזרין ומבטלין לא מיחזי כחוכא. והיינו דאמרינן דרב דאמ' כרבנן דסבי' להו שהמבטל רשות חצירו לא ביטל רשות ביתו וכיון דכן לא אסתלק ליה לגמרי ומאן דיהיב אינו אלא כמתנ' וע"מ להחזיר וכי הדר ומהדרינן ליה ליכא חוכא ושמואל סבר כר' אליעזר שביטל רשות ביתו ואסתלק לגמרי בעין יפה וכיון דכן אי הדרי וערבי ויהיב ליה להוי כחוכא כמי שנותן לחבירו מתנה סתם והלה חוזר ונותנה לו בחצי היום שזה מעשה הנערים ודחי' דלעולם רב דאמר אפילו לר' אליעזר דע"כ לא קאמר ר' אליעזר שנותן רשות לביתו אלא דבית בלא חצר לא מהדר אבל לענין אסתלוקי ודאי מודה הוא דלא אסתלק לגמרי ומאי דבטל ויהיב לא היה אלא מתנה לפי שעה ובמתנה ע"מ להחזיר. ושמואל אמר דאפילו לרבנן התם הוא מסתמא אין אדם מוותר ומבטל רשות ביתו אלא במאי דמבטל מסתלק הוא לגמרי דאלו בטל אף רשו' (ביתו) בפי' הוי מבטל וכיון דמסתלק ממאי דיהיב אי הדרי ויהבי ליה מיחזי כחוכא:
והא דאמר רב ששת כתנאי מי שנתן רשות והוציא כו'. פרש"י ז"ל דמ"ד שאם הוציא בשוגג אוסר ס"ל דמעיקרא לא אסתלק ליה לגמרי ומ"ה אפי' כשהוצי' בשוגג חוזר לחזקת רשותו ואוסר וכיון דלא אסתלק לגמרי מעיקרא לא הוי כבני חצר אחריתי ולפי' חוזרין ומבטלין ומ"ד דבשוגג אינו אוסר ס"ל דמעיקרא לגמרי נסתלק ולפי' אינו חוזר לחזקתו עד שיחזור ויחזיק ברשותו במזיד והיא הנותנת דהויא לה כבר חצר אחריתי ולפי' אין מבטלין וחוזרין ומבטלין דבשוגג אינו אוס' וס"ל דמעיקר' לגמרי נסתלקו ולפי' (אין מבטלין וחוזרין ומבטלין דבר) אינו חוזר לחזקתו עד שיחזו' ויחזיק בזכותו במזיד והיא הנותנת דהויא ליה כבר חצר אחריתי ולפי' אין מבטלין וחוזרין ומבטלין דאין ביטל מחצר לחצר. ולפי השטה שכתבתי יש לפרש דהא דרב ששת בשיטתא דרבא דלעיל דמ"ד שאם הוציא בשוגג חוזר לחזקתו ס"ל דלא אסתלק מעיקרא מרשותיה אלא בקל ולפי שעה ולפי' חוזרת רשותו אליו בקל והיא הנותנת כשחוזרין ומבטלין לו לא מחזי כחוכא ומאן דסבר בשוגג אינו חוזר לחזקת ביתו ס"ל דאסתלק לגמרי וכיון דכן אי הדרי ומבטלי ליה מחזי כחוכא כנ"ל.
מר סבר קנסו בשוגג אטו מזיד מסתברא דקנסו לאו דוקא להכא למאן קנסו אי לדידיה בין הכי ובין הכי אסור הוא בחצר ואי לדידהו אמאי קנסינן להו דהא לא עביד מידי אלא ה"ק שגזרו שוגג אטו מזיד שאם אתה אומר שאינו אוסר כשהוציא בשוגג יבאו לומר דאף במזיד אינו אוסר וכלה חדא גזירה הוא. ואיידי דנקטי' בעלמא האי לישנא דקנסו שוגג אטו מזיד בפ' הניזקין ודוכתי אחריתי נקטוה הכא באשגרת לישן דעלמא וכן פי' בתו' וגם רבותי כך פירשו:
רב אשי כו'. פי' לא ניתא ליה לרב אשי במאי דדחי' לעיל דע"כ לא אמר ר' אליעזר אלא משום דבית בלא חצר לא דיירי אינשי וההיא סברא אתיא כמ"ד דלא כר' אליעזר אפי' פרש ואמר שלא בטל רשות ביתו לאו כל כמיניה. ואנן אסקי' בפ' עושין פסין דבין לר' אליעזר בין לרבנן אי גלי גלי.
ולענין פסק י"א דהלכתא אין חוזרין ומבטלין כסברא דרבא דהו' בתרא ואע"ג דרב אשי אסקה לפלוגתייהו כפלוגתא דר' אליעזר ורבנן דרב דאמר כרבנן ואנן הא ק"ל כרבנן י"ל דהכא לא בדוק' לאו אלא לומר דאם איתא דבתנאי אמרו' למלתייהו לא כפלוגת' דתנאי דרב ששת היא אלא כתנאי דר' אליעזר ורבנן ומיהו אפשר הוא דלא פליגי בהא ואפילו רבנן סבי' להו דכשחוזרין ומבטלין מחזי מילי דרבנן כי חוכא וכיון דכן לית לן למשבק. פשיטותא דרבא משום הא דרב אשי ועוד דסוגיין בעלמ' כשמואל דאמר בפ' חלון חלון שבין שתי חצרות ומלאו תבן עד הא קמ"ל דאין מבטלין וחוזרין ומבטלי' ודוחק הוא לאוקומה כר' אליעזר וכן פסק הראב"ד ז"ל והוא הנראה נכון אבל הרי"ף ז"ל פסק כרב משום דלאוקומה דרב אשי דאמר כרבנן ואנן קי"ל כרבנן ובודאי כי לפרש"י ז"ל הלכה כרב דהא כלה פלוגתא דרב ושמואל תלינן כדברי שמואל דאין בטול מחצר לחצר אבל אין הפי' הזה נכון כפי מה שכתבו גם הרי"ף ז"ל לא פסק כרב מן הטעם ההוא נראה שאינו סובר כפירושו של רש"י ז"ל:
צדוקי מאן דכר שמיה כבר פירשנו במשנתנו כי התוספת הזו אינה אלא בדברי רבי אליעזר בן יעקב וה"ק ר' אליעזר אומר לעולם אינם אוסרים עד שיהו שני ישראלים אוסרים זה על זה וצדוקי הרי כעובד כוכבים ומזלות ומשום דשמעוה לר"מ שאינו אוסר אלא במי שאינו מודה בעירוב קאמר אינו כצדוקי אע"פ שמודה בעירוב הרי הוא כעובד כוכבים ומזלות ובא ר"ג ואמר צדוקי אינו כעובד כוכבים ומזלות.
ג"ה והתניא הדר עם נכרי צדוק וביתוס הרי אלו אוסרין עליו ומעשה בצדוקי ובודאי דלפום האי נסחא ברייתא חסורי מחסרא וה"ק ר"ג אומר צדוקי אינו כעובדי כוכבים ומזלות ומעשה בצדוקי וא"ת א"כ היאך מאי קא מייתי' סייעתא מהא מתניית' למאי דתריצנ' למתני' י"ל דמ"מ מתניית' פשיטא טפי דקתני בה בהדיא כדברי ת"ק דצדוק וביתוס הרי הוא כעובד כובבים ומזלות ואיכא דגרסי בהדיא במתניית' ר"ג אומר צדוקי אינו כעובד כוכבים ומזלות ומעשה בצדוקי כו' אמר להם ר"ג לבני מבוי כו' פי' או הכניסו מה שאתם מכניסים דבחדא מינייהו סגיא דכיון דאחזוק בחצר משחשכה בדבר שהיה נאסור להם בלא ביטל הרי זו חזקה ר' יהודה אומר כו' פי' דס"ל דצדוקים דינו כעובד כוכבים ומזלות אפי' לר"ג דלא פליג ר"ג עם ת"ק בצדוקי והיינו דלא תלי מילתא בשיוציא הצדוקי אלא כשתחשך היום כלומר דמכוין שחשכה שוב אין להם תקנ' בבטול וחזק' דאפי' למ"ד ששוכרין מן העובד כוכבים ומזלות בשבת מ"מ לא שכיח למיגר בשבת ובמתני' דתני ר' יהודה עד שלא יוציא התועב הזה ויאסור עליכם משמע לפום פשטא דאלו לא הוצא התועב הזה לא היה אוסר דסבי' ליה דצדוקי אינו כעובד כוכבים ומזלות ובבטול סגי ליה אלא שהוא סובר דאפי' קדמו בני מבוי והחזיקו לאחר ביטולו יכול לחזור בו וחוזר ומחזיק ואוסר ולקמן רמי' לה אהדדי ומתרצי' להו דלא קשיין אמר מר כו' וכי מפקי כו' עד אמר רב יוסף תני אינו אוסר תמיהא מילת' אמאי איצטריך רב יוסף לשבושי מתניית' ומקשי גופיה מאי קשי' ליה דהא מצי לתרוצי כדתריץ אביי בסמוך דמתני' בשקדם הוא והחזיק וליכא למיחש דאיהו ס"ל דליכא לאפלוגי בין שקדם והחזיק הוא לשקדמו הם והחזיקו והא מדנקט בלישנא למימרא דכי מפיק אינהו מכלל דפשיט' ליה דלכ"ע כי לא מפקו אינהו פשיטא מילתא דכי מפיק איהו אוסר וכ"ת דמשמע ליה דמתני' סתמא קתני בין שקדם הוא ובין שקדמו הם והא כי תריץ רב יוסף תני אוסר הא ודאי לאו בכל אנפה מוקים לה דהא כ"ע מודו דכשקדם הוא והוציא אוסר עליהם לפי' תרצו בתוס' דמקשי משמע ליה דכיון דקתני מי שנתן רשותו ולא קתני מי שביטל רשותו דהא נתינה מעליית' משמע שנגמרה מתנתו בשקדמו והחזיקו כמי שאומר לחבירו לך חזק וקנה והלך והחזיק דאז נגמרה מתנתו ומ"ה שבשה רב יוסף למתני' ואמר תני אוסר ואביי אמר דמשום הא ליכא לשבושה דאשכחן לשון נתינה ואפי' בשלא החזיקו וכדתניא כו' והא תניא פי' סייעתא היא אם עד שלא נתן כו' פרש"י ז"ל דר' יהודה סבר דכיון שהוציא במזיד ה"ל מומר לחלל שבתות ודינו כעובד כוכבים ומזלות ורבי מאיר סבר מומר לחלל שבתות אינו כעובד כוכבים ומזלות ויכול לבטל והקשו עליו בתוספות דא"כ ה"ל למתני בשהוציא במזיד בפרהסיא דהא אפי' לר' יהודה לא קאמר אלא במומר לחלל שבתות בפרהסיא כדאי' לקמן. ועוד דמשום דחלל שבת פעם אחת אין אדם נעשה מומר דא"כ כל העושה עבירה במזיד יהיה מומר לאותו דבר והא ליתא שאין מומר אלא הפורק עול הדבר ההוא מעליו ורגיל לעבור בו תמיד. ועוד לכאורה לא משמע דפליגי אלא לאותו שבת בלבד ואם הו' מומר לעול' אוסר עד שיחזור בחשובה לכך פר"י ז"ל והוא הנכון דטעמא דר' יהודה משום דכיון דקתני והוציא במזיד אלים חזקתיה בחצר לגלויי דעתא שאינו רוצה להסתלק משם כל אותו היום וכשהו' מבטל אינו מבטל בלב שלם שכבר מסר מודעא על בטולו ור' מאיר סבר דהא לאו גלויי דעת' הוא ואינו אוסר אלא בשהחזיק לאחר בטולו דגלי דעתיה דמאי דיהיב שקל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |