ריטב"א/מועד קטן/ז/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות תוספות רי"ד ריטב"א חי' הלכות מהרש"א בית מאיר קרן אורה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
נועץ שפוד כו'. פירש שלא יעשה גומא כדרכו אלא בשנוי:
תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר לא אמרו שדה הלבן כדרכו וכו'. פי' לפי' דברי רבנן דמתני' בא והלכה כמותם. והרמב"ם ז"ל פסק כרבי יהודה נראה שהוא גורס כמשנתנו דברי רבי מאיר כמו שיש בקצת נסחאות וקיימא לן דרבי מאי' ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה:
התם כדקתני טעמא מפני הסכנ' וא"ת והכי הוה מסתייע' מיני' כלל דהא ודאי מדקתני כותל גוהה משום סכנה הוא ונראה לי דקסב' דסתירה הוא דאמרי' מפני הסכינה אבל בונה ה"ה כחצר דעלמא דכיון שנסתר ואין בו סכנ' מה לי זה או חצר דעלמא ואנן דחינן דכלה מפני הסכנה דלא לימנע מעיקרא וכדמוכח באידך לישנא:
והא דקתני כותל הגוהה לר"ה לאו דוקא אלא למעוטי מוקצה שאין דר שום אדם סמוך לו ובירוש' לא גריס ליה:
אמר רב אשי מתני' נמי דייק' פי' מתני' דייק' דמיירי בכותל גוהה וכדמפ' ואזיל והיינו סייעתי' דרב חסד' ואפשר דממילא שמעי' נמי תשלו' ממריה להכי נקט כותל גוהה משום דבכותל חצר בונה כדרכו ומיהו אינה ראיה דאפשר דנקט גונה לאשמועי' דשרי בה לקרות ולא חיישי' דמחזי כמשמר שדהו בז' ומסתבר' דהא דברי הכל היא ואפי' לר' יהודה דבעי שנוי בדבר האבד הכא מפני הסכנ' מודה והכי מוכח בסוף פ' מי שהפך ואפשר דרב יוסף מימרא דידיה אפי' לר' יהודה בעי למימרא והיינו דכי פרכי' ליה לא פרקי' דאיהו דאמר רבי יוסי ומ"מ הלכתא כר' יוסף דהא קיימא לן כר' יוסי ורב יוסף גופיה פסק הלכתא כותיה:
מתני' ר' מאיר אומר רואין את הנגעי' במועד להקל פי' לדין בהם לטהרה ולא להחמיר לדון בהם בטומאה:
וחכמים אומרי' לא להקל ולא להחמיר כטעמא דמפ' בש"ס לרבי יוסי דהוא ניהו רבנן דהכא והלכת' כותיה:
ועוד אמר רבי מאיר קולא אחרת במועד מלקט אדם וכו' מפני ששמחה הוא לו פרישנא בש"ס דה"ק אע"ג דבימים דחול אבל הוא לו וחייב להתאבל עליהם כל היום עכשיו שמחת רגל דוחה אותו אבילות:
רבי יוסי אומר אבל הוא לו נראין דברים דלאו משום דסבירא ליה דאבילותא חלה במועד דהא אבילות דרבנן הוא והיאך חל במועד והלא גדולה מזו אמרו שאין אבלות במועד אלא ה"פ דמ"מ אבל הוא לעצמו דלא סגיא שלא יתאונן ולא יעורר שמחתו והלכתא כרבי יוסי:
לא יעורר כו' פירשו בירוש' אי זהו עירור מזכירו בין המתי' פי' עם הספד שעשה חבירו על מתו כדהדר ספדנא דאמרי' בש"ס איזהו הספד שעשה לו הספד שעושה לו הספד בפני עצמו ובש"ס מפ' טעמא:
שמעתא דפלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי ברואין את הנגעים כך הצעתה לפי' רש"י ז"ל ולפי' התוספות אמר רבא בהסגר ראשון כולי עלמא לא פליגי דחזי ליה סי' אם היה מוסגר הסגר ראשון וחל שביעי שלו במועד דכ"ע חזי ליה כי יש בראיה זו תועלת בלא הספד דאי טהור יאמר טהור ומותר יש כאן תועלת ואפי' יראה טמא ויאמר טמא אינו מפסיד כלום שעכ"ז אינו מחליטו אלא שיסגירנו שנית וישאר מוסגר כמות שהוא וה"ה שאם הוא עתה בתחלת הראיה שלא הוסגר עדיין מעולם דכ"ע לא פליגי דלא חזי ליה כי יש בדבר הפסד בלא תועלת דאי טמא הרי יש כאן הפסד שהוא עומד בחזקת טהור והוא בא לטמאו ואפי' יראה טהור לא (יראה) ירויח כ"כ כי בחזקת טהור היה עומד ולא אמר התלמוד כך דממילא שמעי' ופשי' הוא:
כי פליגי בהסגר שני כלומר שהיה עומד בתוך הסגר שני וחל ז' שלו במועד רבי מאיר סבר רואין שיש בראיה זו תועלת ולא הפסד דאי טהור אמר טהור ויצא מטומאתו ואי טמא שתיק:
ורבי יוסי סבר אין רואין כלל משום דאי חזי טמא לא מצי שתיק שהכתוב או' לטהרו או לטמאו וכיון דלא מצי שתיק אם אמ' טמא עושה אותו מוחלט ומפסי' ומחמיר עליו ומפ' רש"י ז"ל כי החומרא הוא לפי שמשלחו חוץ למחנה ומפסיד צוותא דעלמא שהיה שומע קול בני אדם כשהוא מוסגר ואע"פ שהוא מרויח צוותא דאשתו כי מוסגר אסור בתשמיש המטה ומוחלט מותר בתשמיש קסבר ר' יוסי צוותא בעלמא עדיפא ליה והיינו דאמרי' דלדידי' אי טמא שתיק ולא יאמר כלום שאלו היה מדבר היה מחמיר ומ"מ הפרש יש בין רבי מאיר ורבי יוסי גם בזה כי לר"מ לעולם צוותא דעלמא עדיפא אבל לרבי יוסי יש דצוותא דעלמא עדיפא ליה ויש דצוותא דאשתו עדיפא ליה ואנו רואין זה מן המחלוק' שהוחלקו במוחלט שבא לידון אם נרפא נגעו אם לאו דפליגי ביה נמי ר' מאיר ור' יוסי כדמוכח מהכרעה דרבי ועיקר מחלוקתן גבי מוחלט דלר"מ רואין ולר' יוסי אין רואין אינו משום חששא אם ראה טמא דהתם כי אמר טמא לא יפסיד כי מוחלט היה וישאר בהחלטו אלא פלוגתייהו משום דין להקל לומר טהור אם יראה טהור וזה הכלל יהיה בידך לכלהו פירושי כי כשחולקין במוסגר הוא מפני דין הטומאה וכשחולקין במוחלט הוא מפני דין הטהרה ר"מ סבר רואין ואם מוחלט וראה טהור יאמר טהור כי אע"פ שאסרו בתשמיש המטה בימי ספירו מתירו לבא במחנ' וצוותא בעלמא עדיפ' ליה ורבי יוסי סבר אין רואין דהא לא מיצי שתיק ואם רואה טהור ויאמ' טהור מפסידו דצוותא דאשתו עדיפ' ליה נמצא למד דלר"מ בין במוסגר בין במוחלט צוותא דעלמא עדיפ' ליה ולרבי יוסי כי קאי במסגר אומר אין רואין מפני החומרא דאולי צוותא דעלמא עדיפ' ליה וכי קאי גבי מוחלט אמרי אין רואין מפני הקולא כי אולי כשמטהרו מפסידו דצוותא דאשתו עדיפ' ליה ורבי בא והכריע ביניהם ופליגי תנאי בסברא דר' איכא מאן דתאני נראין דברי ר"מ במוסגר ודברי ר' יוסי במוחלט ואיכא דתאני איפכא ואומר רש"י ז"ל דלתרתי מתנייתא סובר ר' בטעמא דר' אסי דלא מיצי שתיק ולא פליגי אלא במ' דאיתמר עלה בש"ס דברייתא קמייתא סבר ר' צוותא דאשתו עדיפא ליה ולפי' אומר שהלכה כר"מ במוסגר ורואין ואי טהור אומר טהור ומוטב ואפי' רואה טמא ולא מיצי שתיק כרבי יוסי אין בכך כלום דצוותא דאשתו עדיפא ליה מצוותא דעלמא והלכה כר' יוסי במוחלט שאין רואין שהרי אם רואה טהור יצטרך לומר טהור דלא מצי שתיק ומפסידו צוותא דאשתו דעדיפא מצוותא דעלמא ולאידך ברייתא דקתני איפכא סובר ר' דצוותא דעלמא עדיפא ליה הילכ' הלכה כר"מ במוחלט דאפי' חזי טהור ולא יוכל לשתוק ויאמר טהור צוותא דעלמא עדיפא ליה כי בימי ספירו נכנס למחנה ודברי רבי יוסי במוסגר דלא חזי ליה דהא אי חזי טמא לא יוכל לשתוק ויפסיד צוותא דעלמא דעדיפא ליה מצותא דאשתו שהוא מתירו ע"כ שיטת רש"י ז"ל ממש:
והקשו עליו בתוספות שנראה מדבריו כי מצורע מוסג' לא היה משולח חוץ למחנה וצות' דעלמא הוה ליה ואלו אנן אמרינן בפ"ק דמגלה גבי הא דתנן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה הא לענין שלוח זה וזה שוין ודרשינן כל ימי אשר הנגע בו כל ימי לרבות ממורע מוסגר ונר' כי רש"י ז"ל סבר כי מצורע מוסגר כיון שעדיין דינו אין לו שליח ממש אבל יש לו ענין שלוח שאין לו לצא' חוץ בין בני אדם ואלו ישב מושבו טמא ומפני הקושיא שאמרנו תפשו בתוספת שטה אחרת דכל היכא דפליגי במוסגר אין כאן דבר משום צותא אלא החומר וההפסד שיש בדבר הוא מפני כשמחליטו טעון פרימ' ופריעה שהוא נוול גדול ור"מ סבר רואין דאי טמא הוא הכי שתיק ולרבי יוסי אין רואין דהא לא מצי שתיק ויחליטנו ויטעיננו נוול פריעה ופרימ' ולא חזי לש"ס דאדכר הכא עניין צותא אבל טעמא דצותא שייך בהאי דאפליגו במוחלט וכמו שפרש"י ז"ל ממש דר"מ סבר רואין להקל ויאמר טהור דצוותא דעלמא עדיפא ליה ור' יוסי סבר אין רואין אותו כלל דאלו להחמיר לא מידי עביד כדאמרן מוחלט הוא ומוחלט היה ואם רואה טהור הא לא מיצי שתיק והיא בחומרא בטהרתו דצותא דאשתו עדיפא ליה ולפי שיטה זו יש הפרש גם בזה קצת לרש"י ז"ל כי עכשיו רבי יוסי לעולם סובר צוותא דאשתו עדיפא ליה מצוותא דעלמא ולא יאמר פעמים כך ופעמים כך כמו לפי' רש"י ז"ל ורבי בא והכריע ופליגי תנאי אליבא דידיה ברייתא קמייתא אומר אליבא דרבי צותא דאשתו עדיפא ליה ואידך דמפיך לה סבר צותא דעלמא עדיפא ולא כדרך רש"י ז"ל דלתרתי מתניתא רבי אית ליה טעמא דרבי יוסי דלא מיצי שתיק. אלא אליבא דברייתא קמייתא סובר כרבי מאיר בטעמיה דמיצי שתיק לאידך ברייתא סובר בטעמא דרבי יוסי דלא מיצי שתיק וה"פ ברייתא קמייתא תני נראין דברי ר"מ במוסגר כלומר דרואין דהא יש הרואה בדבר וראוי לטרוח עליו דאי טהור יאמר טהור והרי הוא טהור גמור ואי אמרת טמא יראה טמא ויטעננו פריעה ופרימה הא לי' דסבי' לן דמיצי שתיק ודברי רבי יוסי במוחלט שאין רואין כלל דהא אי חזי טהור ויאמר טהור יפסדנו דצות' דאשתו עדיפא ליה מאי אמרת דאי מיני שתיק א"כ טורח ראיה זו למה דהא לא מעלה ולא מוריד לא לטמא ולא לטהר ולאידך ברייתא נראין דברי רבי מאיר במוחלט דרואין דהאי אי טהור יאמר טהור ולא מיצי שתיק צותא דעלמא עדיפא ליה ונראין דברי רבי יוסי במוסגר שאין רואין דהא אי חזי טמא לא מיצי שתיק ויטעיננו פריעה ופרימה דאלו צותא לא שייך להזכיר לשיטה זו כדאיירי בענין מוסגר כדכתיבנא לעיל. וא"ת לפי שיטה זו היכי לא אמרינן בש"ס דפליגי הני מתנייתא דר"מ סבר מיצי שתיק ומר סבר לא מיצי כי היכי דאמרינן דפליגי בצותא דעלמ' וצותא דאשתו י"ל דלא טרח וחד' מינייהו נקט תדע שהתלמוד לא הזכיר בפי' טעם מחלוקתן של ר"מ ורבי יוסי במוחלט אפילו לשיטת רש"י ז"ל ומכלל דברי רבי הוא דשמעינן לה ומפני זה לא חש הש"ס לומר גם כן בפלוגתא דמתנייתא אלא אותו הטעם שאינו צריך ללמוד ממנו מחלוקתן של רבי יוסי ור"ת בדין מוחלט דר"מ סבר צותא דעלמא עדיפא ורבי יוסי סבר צותא דאשתו עדיפא. וקשיא להו למרנן ז"ל בעלי התוספו' ז"ל לכולהו פירושי היכי אמרי' לעיל דבהסגר ראשון כ"ע פליגי דחזי ליה דהא אית לן למיחש שמא ימצא כי פשה הנגע ויצטרך להחליט ולרבי יוסי לא מצי שתיק ויטעננו פריע' ופרימ' או שלוח לרש"י ז"ל כמו הטעם שאמרנו במוסגר שני דבשלמא אלו חזי טהור ויטהרנו א"נ שעמד בעינו ויניחנו בהסגרו ניחא דלא הפסיד אלא אם יראה שפשה קשי' ותירצו דבהסג' ראשון אפי' ר' יוסי מודה דמיצי שתיק דהא כתיב לטהרו או לטמאו וזה במוסגר שני או מוחלט שאין עליו אלא שני דינין טהרה או טומאה דת' אבל בהסגר ראשון דשייך ביה דין אחר בר מטהרה או טומאה לא איירי כלל ומיצי שתיק וזהו מה שחדש לנו הש"ס לומ' דחזי לי' לומ' דאפי' יראה שפשה מיצי שתיק דאלו מפני השני דרכי' למה יטרח לראותו כלל אלא ודאי הא אתא לאשמועי' ובזה עלתה שמועתנו צח בע"ה ית' וית'. והא דאמר רבי יוחנן כי יותם היה לו לעוזיהו בימי חלוטו האריכו הרבה בפירושים בפירש דבר זה וזה וקצורן של דברים מפורש הוא במקראו' כי ירבעם מלך בישראל מ"א שנה ועוזיהו דהיינו עזריה מלך ביהודה י"ב שנה וכן מפורש כי יותם בן עוזיהו כשמת אביו ומלך הוא ביהודה היה בן כ"ה שנה ועכשיו מצינו שני כתובים סותרין זה לזה כי כתוב אחד אומר כי זכריה בן ירבעם מלך בישראל כשהיו מונין ל"ח שנים למלכות עוזיהו וא"כ כשמלך זכריה זה שלמה מלכות ירבעם אביו שהוא מ"א שנים ונמצאת אומר שקדמה תחלת מלכותו של ירבע' על ישראל לתחלת מלכותו של עוזיהו על יהודה ג' שנים בלבד כי כשזה מונה ל"ח זה מונה מ"א ונמצאת אומר עוד כי עוזיהו היה אחרי ירבעם י"ד שנה כמו שיש מל"ח עד נ"ב ומצינו כתוב אחד אומר שסותר שני דברים הללו שאומר כי מלך עוזיהו על יהודה לכ"ז שנים למלכות ירבעם על ישראל וא"כ קדמה מלכות ירבעם למלכות עוזיהו כ"ז שנים ומת ירבעם לתשלום מ"א שנים שלו כשהיה מונה עוזיהו י"ד שנים כי י"ד שנים יש מכ"ז עד מ"א וחיה אחריו עוזיהו ל"ח שנים כמו שיש מי"ד עד נ"ב שמלך אבל פירש לנו רבינו הקדוש ביישוב מקראות כי בוודאי הוא כמו הכתוב הראשון שלא קדם ירבעם לעוזיהו אלא ג' שנים ואידך קרא דקאמר שמלך עוזיהו בכ"ז שנים לירבעם זה היה מלכות חדשה שנתנגע עוזיהו ולא היה יוצא ובא לדין ולמלחמה אלא שנתנו לו צרכיו מן האוצרות ועושין אפסניא ומלחמ' מעל פיו ודרך כבוד דבר הכתוב (מעת) ותחלת צרעתו של עוזיהו היה בכ"ז לירבעם שהם כ"ד לעוזיהו כי ג' שנים קדמו ירבעם והיה מצורע עד יום מותו דהיינו מכ"ד שנה עד נ"ב והם ל"ח שנים ואלו כשמת היה יותם בנו בן כ"ה שנה א"כ היה הורתו ולידתו לג' שנים של צרעתו של עוזיהו ולרבי יוסי בר יהודה דאמר מוחלט אסור בתשמיש המטה ודאי לא ניחא לן למימר דס"ל שהיתה הורתו באיסור עשה ובפסול יוחסין שאם לא כן לא היו ממליכין אותו אלא הוא היה סובר כי בזמן אח' מלכו ירבעם ועוזיהו ולא קדמו זה לזה כלום וא"ת א"כ היאך מלך זכריה בן ירבעם שנת ל"ח לעוזיהו שהוא שנת ל"ח ג"כ לאביו לירבעם והלא ירבעם אביו מלך מ"א שנה יאמר לך כי ירבעם המליך לבנו זכריה בחייו ג' שנים שהיה ירא שלא ימליכוהו במותו לפי שתפש מלכות ישראל מרחבעם שלא כדין מעתה כשנצטרע עוזיהו שנת כ"ז לירבעם היה הוא ג"כ מונה כ"ז והי' מצורע עד יום מותו מכ"ז עד נ"ב שהם כ"ה שנים ויותם בנו ג"כ היה בן כ"ה שנים אלא שהכ"ה של יותם היו שלמים ממש והנ"ב של עוזיהו היו מקוטעין א"כ הית' הורתו ולידתו של יותם תוך שנת עשרים וז' לעוזיהו בעודו טהור כי הוא לא נצטרע עד שתשלים כל שבע ועשרים וכל שנת עשרים וז' היה טהור והפסקנו בטהרה:
אמר אביי משמעות דורשין איכא בינייהו פי' ליכא בינייהו מידי לעיקר הדין אלא דרשא תקראו' בעלמא מר משמע ליה למדרש ומר משמ' ליה למדרש האי:
ורבי יהודה מהתם לא גמרי' דחדוש הוא וכו' ומיהו רבי סבר דכיון דחדוש דהתם הוה לחומרא ואפי' הכי אקיל פה רחמנ' להמתין לו לדבר הרשות שפיר גמרי' מינה דכ"ש מי שהוא קל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |