ריטב"א/כתובות/לח/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
סד"א ה"מ היכא דהרגו דרך עלייה קמ"ל ולא תקחו כופר. פי' והשתא איכא תלתא קראי במזיד דלא תשקול מינה ממונא ותפטרי' מן לא יחרם כל חרם ולא תקחו כופר א' לחייבי מיתות חמורות שאין במינו כפרה לשגגתן ותהיה לחייבי מיתות קלות זו לדרך עלי' וזו לדרך ירידה ואיכא קרא רביעאה לשוגג דמיתה קלה בדרך ירידה דאפי' בהא לא נפקא מגלות ממון וכ"ש לשוגגין ואידך ואקשינן אלא שלא לחלק בין דרך ירידה לדרך עליה מדתניא דבי חזקי' נפקא דאתיא זו מזו ומהכא מוכח מאי דפירש לעיל דהא דקתני הכא דרך עליה ודרך ירידה היינו שלא לפדותו בממון דעלה מייתינן ליה להכא ולא לענין דלא לחייבי' מיתה וממון ומשמע לן מ"מ שפיר פי' ר"י ז"ל שהקישא לכל ענייני ממון אתי שלא לחלק בשום צד לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון:
אלא רמי בר חמא אמר אצטריך. פי' לעולם ולא תקחו כופר לא אתיא אלא שלא לחייבו ממון ומיתה ואע"ג דכתיב ולא יהיה אסון ענש יענש אצטריך סד"א היכא דסימא את עינו והרג וכו' ופרכינן הא נמי מאידך תנא דבי חזקיה נפקא עין תחת עין ולא עין ונפש והקשו בתוספת מה ענין ההוא לכאן דהכא כיון שסימא את עין והרגו וי"ל דמ"מ שמעינן מינה דמשום חדא הכאה מחייב שתים שאם סימא את עינו ולא הרגו לא ישלם אלא עין וה"ה דאם סימא את עינו והרגו בהכאה אחת שלא נתחייב שתים ויתחייב מיתה בלבד ויקום בדרבה מינה והר"מ מקוצי תירץ דלדוגמא נקטינן להד מההיא דבי חזקיה נפקא לן דעין קמא דכתיב בקרא שהוא עינו של חובל היינו עין בלחוד ולא עין ונפש ומינה שמעינן נמי דעין בתרא דכתיב בקרא שהוא עינו של חובל היינו כשהוא עין בלחוד ולא כשהוא עין ונפש ואמר רחמנא עין דהיינו ממון תחת עין לבדו ולא תחת עין ונפש דהתם ליכא עין דהיינו ממון וקטלא הוא דאיכא מדין רוצח ונכון הוא. ורבינו מנחם ז"ל גורס עין תחת עין ולא עין תחת עין ונפש ואתיא האי גירסא כהאי פי' דכתיבנא והכא נמי אתיא שפיר לפירוש קמאי:
אלא אמר רב אשי אצטריך ולא תקחו כופר למיתה וקנס שלא נתחייבו שתיים וכדמפרש ואזיל. וא"ת ולרב אשי כיון דמתני' במיתה וקנס איירי האי קרא ולא תקחו כופר הוה ליה לאתויי במתני' ולא קרא דלא יהיה אסון דמיירי במיתה וממון וי"ל דבמתני' ה"ק כל המתחייב בעלמא מיתות ב"ד פטור ממון כדנפקא לן ולא יהיה אסון ומינה דמייתר לן אידך קרא למיתה וקנס. (וא"כ) [וא"נ] הוא הנכון דאורחא דתנא הוא דכיון דקושטא הוא ואיכא קראי לא קפיד ונקט קרא במקום קרא אחריני מרבי' ז"ל מופנה לדון ממנה גזירה שוה. והוא פרישנא לעיל היכי מדרשי ליה שתי קראי. וא"ת כיון דאיכא ג"ש ל"ל דכתב רחמנא בתרווייהו נערה בתולה לכתוב באונס ומפתה וליתי אידך מיניה בג"ש כדפרכינן לקמן בפרקין מכדי מגמר גמרי מהדדי להא מלתא נמי לגמרי'. וי"ל דאין ג"ש זו אלא ללמוד על הסתמא והכא דלא סגיא דלא לכתוב רחמנא כי יפתה איש ואשה אשר לא אורשה לג"ש וה"ל כדמפרש כל אשה בין נערה ובין בוגרת או בתולה או בעולה ותו לא גמרי מאידך:
ממאי דאשר לא אורשה לג"ש דלמא בתולה בתולה לג"ש פירוש ואע"ג דקי"ל דאין אדם דן ג"ש אא"כ יש לו קבלה מרבותיו התם כשלא קבלו כלל אבל הרוב הג"ש שבתלמוד הוה גמירי שיש להם כאן ג"ש אבל לא מקובלים מן המילות של ג"ש והיינו דבעינן מופנה מצד אחד מופנה משני צדדים ויש מהם שמלמדים ומשיבים כך בפי' בתוס':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |