ריטב"א/יומא/ע/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו. הפי' הנכון דאכולה קאי ואפילו בספר אחד מפני שהוא קורא למפרע ולא כמאן דמפרש דלא קאי אלא על נביאים של שנים עשר שלא ידלג מתוך ספר זה לתחלת ספר זה:
וכל כך למה. למה הוצרך לומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן:
והא דתנן ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה. אקשי' עלה אמאי ליגלול וליקרי. איכא דקשיא ליה דהא רישא דקתני מדלגין אקשי' עלה למה מדלגין ובהא דקתני שאין מדלגין קשיא לן למה אין מדלגין. והר' יוסף תירץ דלעיל מתניתא הוא דרמי. והשתא בעי טעמא אמאי דאסקי' לעיל כיון שמדלגין למה אין מדלגין אף בזו דהא מסתמ' אף בזו בכדי שלא יפסיק התורגמן הוא. דאסיקנא לעיל דמדלגין:
לפי שאין גוללין ספר תורה בצבור מפני כבוד צבור. הקשו בירושלמי והא קתני קורא אחרי מות ואך בעשור ופריק שניא היא מפני שהוא סדרו של יום תדע דאמר ריש לקיש בכל מקום אתה אסור לקרוא על פה וכאן קורא על פה ע"כ. ונראה שכך פירושו דאך בעשור התירו לגלול ולא חשו לטורח צבור כיון שהוא צריך לסדורו של יום. אבל לחזור ולגלול בעשור שבחומש הפקודים אינו מעיקר הקריאה כיון שכבר קרא סדר שבפרשת אמור. ומה שחוזר וקורא בעשור שבחומש הפקודים אינו אלא כמגיד עבודת היום לפיכך התירוהו בעל פה דאי לא הוה קיימא לן דאסור לקרוא על פה דברים שבכתב ומך הירושלמי הזה למדנו תירוץ למה שהקשו היאן היה קורא כהן דברים שבכתב על פה. ועוד פרשת ק"ש ופר' את קרבני לחמי וגם פסוקי' אחרים שאנו קורין בבית הכנסת על פה כפסוקי דזמרא ופסוקין דבתר השכיבנו ופסוקי דהלילא. והנכון בזה מה שנראה מן הירושלמי שלא אסרו לקרוא על פה אלא דברים שבכתב שהם מחובת קריאה בצבור אבל פסוקי' שאדם קורא לשנון בעלמ' או דרך שבח ותפלה והודאה אינו בכלל זה ומיהו נראה שאף הקורא תורה שבכתב לחובת קריאתה ולומדה אפילו ביחיד אסור לקרוא על פה ולפי' לא היה קורא רב יוסף בתורה שבכתב לפי שהיה סגי נהור ולעולם היה קורא תרגום והיינו דאמרינן כדמתרגם רב יוסף:
משום ברכה שאינה צריכה. פי' דכל דאפשר שלא להרבות בברכה טפי עדיף וכתב בתוס' כי מכאן נראה שיש להזהר שהשוחט הרבה בהמות או הרבה עופות ביחד אסור לו לשוח בין שחיט' זו לזו מפני שיצטריך לחזור ולברך כמן ששח בנתים והויא לה ברכה שאינה צריכה. ורבינו ז"ל אומר בשם רבו הרמב"ן ז"ל כי רשאי לשוח ואינו צריך לחזור ולברך דשיחה של רשות לא הויא הפסקה אלא בששח בין ברכה למעשה ולא אחר שכבר התחיל במעשה וראיה לדבר מברכת הנהנין. ואין חילוק בזה בין ברכת הנהנין לברכת המצוות. ולא אמרו אלא בתפילין שאם שח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך ומעלה היא בתפילין ואפי' למאן דאמר שאין מעכבות זו את זו כל היכא שמניחן שניהן שלא לשוח ביניהן ואפילו למאן דמברך על כל אחת מהן בשלא שח בנתים כדעת ר"י ז"ל כיון דרחמנ' אמ' והיה לך לאות על ידיך ולטוטפות בין עיניך כל זמן שהם בין עיניך יהיו שתים כעין מצוה אחת הם אבל במילי דעלמא אין שיחה מפסקת. ומיהו דינם של רבותי' בעלי התוס' ז"ל אמת היא לענין שאר דברים וכגון הרוצה לאכול מיני פירות דכל דאפשר לאכלם בתוך הסעודה כדי למעט בברכות הכי אית ליה למיעבד כל היכא דאפשר ליה שלא ישנה סדר אכילתו:
חד גברא בתרי סיפרי איכא פגמא. פי' וכיון שכן לקרוא בעל פה עדיף. ומכאן נהגו לחתן בפרשת ואברהם זקן בא לקרותה בעל פה מפני שכבר קרא בפרשת היום והוה ליה חד גברא בתרי סיפרי דאיכא פגמא. ויש מקומות שמוצאין ספר תורה לפרשת ואברהם זקן ואין החתן קורא בפרשת היום והוו להו תרי בתרי ספרי וקשיא על זה היאך יברך החתן לפניו ולאחריו על פרשת ואברהם זקן והמנהג הראשון הוא הטוב והתפוס מימות הגאו' ז"ל. ובחגים ובמועדים ובכל מקום שאמרו להוציא שתי תורות במקום שאין שם אלא תורה אחת גוללין וקורין שלא אמרו שאין גוללין ספר תורה בצבור אלא בדבר שאינו סדרו של יום כלו' שאינו מעיקר הסדר וכדאיתא בירושלמי שכתבנו לעיל. ונראה שאף בזמן דליכא תורגמן ולא אמרו בכדי שיפסיק התורגמן אלא במקום שיש תורות אבל כשאין שם אלא תורה אחת הא עדיף שלא לחוש לכבוד צבור משנבטל קריאת סדר היום:
ומברך עליה שמנה ברכות. אין ברכות אלו מפורשו' בתלמוד שלנו אבל בירושלמי פירשוה שאומ' רצה ומודים וסלח לנו אבינו כתקנם ומברך על המקדש ברכה בפני עצמה ויהא ענינה שיעמד בית המקדש ושכינה בתוכו וחותם שוכן בציון ומברך על ישראל בפני עצמה ויהא ענינה שיברך הב"ה את ישראל ויושיעם ולא יסור מלך מהם וחותם ברוך הבוחר בישראל וחוזר ומברך על הכהנים ברכה בפני עצמה ויהיה ענינה שירצה הקב"ה מעשיהם ועבודתם ויברכם וחותם בא"י מברך הכהנים. ובגמרא דילן לא שאלו אלא על שאר התפלה מאי מברך מפני שהענינים האחרים מאיליהן מתברכין כיצד ראוי לברך בהם דהא קתני שיברך על המקדש ועל הכהנים ועל ישראל ברכה הראויה לכל אחד ואחד:
לא מפני שאינו רשאי פשיט'. כלומר פשיטא דרשאי להניח קריאת התורה וללכת לראות שריפת הפרים דאע"גב דאמרינן ועוזבי ה' יכלו זה המניח ספר תורה ויוצא הרי רשאי לצאת בכאן בין פרשת אחרי מות לפרשת בעשור שאפילו בין גברא לגברא מותר וכ"ש בין פרשה לפרשה ואע"ג דתרווייהו בחד גברא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |