רידב"ז/קידושין/ב/א

רידב"ז קידושין ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר רבי יוחנן הכל מודים בקידושין שאבי' מקדשה לא היא. עי' בדברינו במס' גיטין פ"ו שהרחבנו בע"ה בענין הזה בדבר נפלא נפשא ועיי"ש ודוק:

ר' ירמי' בשם רב התקדשי לי בסלע זו לאחר ל' אוכלת בתוך ל' יום הר"ז מקודשת ר"י בשם רב התקדשי לי בסלע זו לאחר ל' יום אוכלת בתוך ל' יום הר"ז מקודשת אוף רשב"א מודה בה מה בינה למלוה מלוה לא ניתנה לשם קידושין קידושין לכך ניתנה משעה ראשונה ונראה לפענ"ד בע"ה לפרשו באר היטב וכמדומה לי שכן האמת ברור בע"ה יתברך לאמיתו והוא דלהירושלמי הפלוגתא בין ת"ק ורשב"א הוא דלהת"ק מתקדשת בהנאת מחילת מלוה כדפרש"י ז"ל במס' קידושין דף מ"ז ע"א עיי"ש. ואע"פ דאין המעות קיים מ"מ מקודשת בהנאה שנפטרה גופה מן השיעבוד וחוב ורשב"א ס"ל דבעינן שתהא נהנה מהממון שיש ת"י ויש דבר קיים להנות בו ולא מהני מה שנפטרה גופה מן השיעבוד וחוב אלא בעינן דהמחילה יהא בדבר שהוא בעין ויש עכשיו דבר קיים להנות בו ע"כ בעינן שישייר שו"פ ויש לה הנאה בעין מהאי פרוטה שקיים ת"י ותרוויהו א"ל דמלוה להוצאה ניתנה ומקודשת בהנאת מחילה ואך ת"ק ס"ל אף דאינו בעין הממון ואין כאן דבר קיים להנות בו מ"מ הוי הנאה מחילת גופה מן החוב ומקודשת בזה ורשב"א ס"ל דבעינן שיהא דבר קיים להנות בו [עיין במהרי"ט ז"ל בחי' למס' קידושין על הרי"ף ז"ל עיי"ש] ובזה מהני מחילת מלוה דהוי הנאת מחילת מלוה בדבר שהוא קיים להנות בו ותרווייהו ס"ל דמקודשת בהנאת מחילת מלוה וע"כ קאמר שפיר ר"י בשם רב התקדשי לי בסלע זו לאחר ל' אוכלת בתוך ל' יום מקודשת מה בינה למלוה מלוה לא ניתנה לשם קידושין קידושין לכך ניתנה משעה הראשונה והוא כסברת הרשב"א ז"ל במס' קידושין דף נ"ט גבי מקודשת ואע"פ שנתאכלו המעות למלוה לא דמי הא דלא דמי באמת למלוה הוא משום דכיון דנותן משעה הראשונה לקידושין ע"כ דעתו שתהא ע"כ מקודשת בהנאת מחילת מלוה. ואף דאין כאן דבר קיים להנות בו אף רשב"א מודה בה דאע"פ דרשב"א ס"ל דבעינן הנאת מחילת מלוה בדבר שהוא קיים עכשיו להנות בו זה דווקא במלוה דעלמא בשעה שנתן לה הי' לשם מלוה משא"כ בקידושין כיון דאם לא נתרצית לקדש לא הי' מלוה לה כלל וכסברת הרשב"א ז"ל ופריך הגמ' ממתניתן דעד שיהא באחת מהן ש"פ דהוא אחרונה כפי' המפרשים ז"ל ל"ל דשייר באחרונה ש"פ דהא יכולה להתקדש בהנאת מחילת מלוה ושקיל וטרי עד דמסיק א"ר אלעזר דרשב"א הוא הוא וכו' מלוה כפקדון אם נשתייר ש"פ מקודשת כלומר דר' אלעזר פליג על הא דלעיל דס"ל דלרשב"א נמי מהני מחילת מלוה אך בעינן הנאתו קיים והוא פליג ע"ז אלא דרשב"א ל"ל כלל הנאת מחילת מלוה וכיון דאפילו יאמר בפירוש בהנאת מחילת מלוה נמי לא מהני וע"כ ניחא מתניתן דבעינן שישייר באחרונה שו"פ ולא נתקדשה בראשונים משום דאתיא כרשב"א דל"ל הנאת מחילת מלוה וכל עיקר הטעם דמהני בקידושין נתאכלו המעות משום הנאת מחילת מלוה כדכתב הרשב"א ז"ל וכיון דרשב"א ל"ל הנאת מחילת מלוה ממילא לא מהני בקידושין נתאכלו ובעינן שישייר ש"פ אבל לת"ק דמהני מחילת מלוה א"כ שפיר דמי בנתאכלו וכ"ת כיון דרשב"א ל"ל הנאת מחילת מלוה א"כ מאי מהני בנשתייר שו"פ הא מלוה להוצאה ניתנה ע"ז מפרש א"ר אלעזר אתיא דרשב"א כר"מ כמה דר' מאיר אומר כל המשנה מדעת הבעלים נקרא גזלן כן רשב"א אומר כל המשנה מדעת הבעלים נקרא גזלן דהוא פתר לה במלוה שהלוה אמר ליקח לו חיטין ולקח לו שעורים והפי' הוא ע"פ מה דגרסינן במס' ב"מ דף ע"ח ע"ב דתניא רשב"א אומר משום ר"מ הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק לא יקח לו טלית טלית לא יקח לו חלוק מפני שמעביר על דעתו של בעה"ב. ודילמא שאני התם דאתא למחשדי' דאמרי אינשי אמר פלניא זבנינא ליה לבושא לפלוני עניא ולא זבין לי' א"נ זבנינא ליה גלימא ולא זבין לי' א"כ ליתני מפני החשד מאי מפני שמעביר על דעתו של בעה"ב ש"מ משום דשני הוא וכל המעביר על דעתו של בעה"ב נקרא גזלן ע"כ וא"כ לרשב"א אליבא דר"מ בנותן לעני ע"ד ליקח חלוק ולוקח טלית גזל הוא ביד העני מפני שמעביר על דעתו של בעה"ב וה"נ כשהלוה לה ע"ד שתקנה באותו הממון חיטין עבורה ולקחה שעורים הוי משנה מדעת הבעה"ב כי אדעתא דהכי לא הלוה לה ונמצא המעות גזל בידה כמו בנותן דינר לעני ע"ד ליקח לו חלוק ולקח לו טלית וכיון דהוי הממון גזל בידה ולא הלואה ע"כ בנשתייר ש"פ מקודשת דלא דמי למלוה דמלוה להוצאה ניתנה ומחילת מלוה לא מהני משא"כ גזל כשנתרצית לקדש הוי גזל שהוא יכול להוציא מידה ובגזל שהוא יכול להוציא מידה מקודשת כדאיתא בירושלמי:

הוא כמו שכ' האחרונים ז"ל ע"פ התוס' ז"ל במס' ב"מ דף ו' ע"א ד"ה הקדישה. דבגזל שהגזלן רוצה להחזיר לו הו"ל כמו פיקדון שיש לו ביד אחרים ויכול ג"כ להקדיש להקדש דנקרא שלו ויכול נמי לקדש את האשה דנקרא שלו ולא דמי למלוה דמלוה להוצאה ניתנה ומחילת מלוה לא מהני אבל בגזל כשרוצית להחזיר נקרא שלו כמו פיקדון ע"כ בנשתייר ש"פ מקודשת כמו פיקדון דהוי פיקדון בידה אבל בהנאת מחילת מלוה ל"ל לרשב"א וע"כ שפיר מתניתן דבעינן שישייר ש"פ באחרונה ולא מקודשת בראשונים משום דאתיא כרשב"א דל"ל הנאת מחילת מלוה והכא דמקודשת בשנשתייר ש"פ משום דהוי דין גזל וכשרוצית להתקדש הוי כמו פיקדון אבל הנאת מחילת מלוה לא מהני וע"כ לא מהני בקידושין נתאכלו המעות משום דכל עיקר דמהני משום הנאת מחילת מלוה כדכתב הרשב"א ז"ל ורשב"א ל"ל הנאת מחילת מלוה כלל וע"ז מקשה בגמ' על הדא דר"א דהוא פתר לה בשינתה בהלואה מן הדעת של בעה"ב שלא לותה ע"ד כן והוי גזילה ע"ז פריך ומקדשין בגזילה והוא כמו הברייתא השני' דמביא הירושלמי אית תניי תנא אין מקדשין בגזילה א"כ היכי מצי פתר לה בשינתה במעות המלוה מדעת המלוה והוי גזל והא אין מקדשין בגזילה אלא ע"כ כמו דס"ל מעיקרא דרשב"א א"ל נמי הנאת מחילת מלוה ורק צריך שיהא הנאת ממון ממחילת המלוה בעין וע"ז פריך ר' יוסי ניחא אדם נותן שוה פרוטה על דינר שמא נותן ש"פ על ש"פ כלומר דהיכי מצי למימר דרשב"א א"ל דמקודשת בהנאת מחילת מלוה ואך דבעינן שיהא הנאת ממון ממחילת המלוה בעין וע"כ בנשתייר ש"פ בעין מהני הנאת מחילת מלוה דז"א דניחא אדם נותן פרוטה בהנאת מחילת מלוה על דינר שמא נותן ש"פ על ש"פ דכיון דלא מהני הנאת מחילת מלוה במה שנגנב או שנאבד אלא באותו ש"פ שנשתייר בעין ואותו שו"פ אינו שו"פ הנאת מחילתה בשלמא לרבנן ניחא דאינהו ס"ל דאע"פ שלא נשתייר ש"פ מקודשת בהנאת מחילת כל המלוה שפיר אבל לרשב"א דלא מהני הנאת מחילת מלוה רק באותו שו"פ שנשתייר בעין ע"ז קשה שמא נותן אדם שו"פ על שו"פ ואלא ע"כ דלא מצינן לאוקמי' הא דרשב"א דס"ל דמהני בנשתייר במלוה שו"פ כיון דלהוצאה ניתנה והנאת מחילת מלוה לא שייך בשו"פ אך כאוקימתא דר' אלעזר דהוא פתר לה בשינתה במעות המלוה מדעת הבעלים והוי גזילה ועל הא דקשיא וכי מקדשין בגזילה ע"ז מסיים הגמ' אית תניי תנא מקדשין בגזילה ואית תניי תנא אין מקדשין בגזילה אר"מ מן דאמר מקדשין בגזילה בגזילה שהוא יכול להוציא מידו מן דאמר אין מקדשין בגזילה. בגזילה שאינו יכול להוציא מידו. וע"כ בגזילה שהוא יכול להוציא מידו הוי כמו פיקדון כסברת התוס' ז"ל במס' ב"מ דף ו' ע"א עיי"ש:

אר"ז נעשה החנוני שלוחו של בעה"ב לזכות לפועל כו' מה נפיק מביניהן הי' החנוני חרש כו' הי' הפועל חרש ע"ד דר"ה לא חשש שאין זכיות כחרש והק' בציון וירושלים עי' לעיל בפ"ק דמשמע דחרש אית לי' זכי' וכאן אמרו דאין לו זכי' וצ"ע דהירושלמי סותר זא"ז עכ"ל ז"ל קושייתו מבואר בפשיטות כיון דבפ"ק אמרינן דחרש זכי לעצמו א"כ לפ"ז יש לו זכי' לזכות עבור אחרים כדאיתא בתוס' ז"ל במס' גיטין דף ס"ד ע"ב לפיכך בקטן זוכה לאחרים כשהגיע למדריגות צרור וזורקו אע"פ שזכי' מצד שליחות הוא ואין שליחות לקטן הוא משום הא דממעטינן קטן משליחות היינו דווקא במידי דלא זכי לנפשי' כמו בתרומה אבל בזכי' כמו דזוכה לנפשי' זוכה גם לאחרים א"כ לפ"ז כיון דאמרינן בפ"ח דחרש יש לו זכי' וזכה לעצמו א"כ כמו כן יכול לזכות לאחרים אבל עיין בדברינו בשו"ת רידב"ז בסי' מ' דמבואר שם היטב דלא מיירי התם בחרש אם יש לו זכי' לעצמו ז"א דחרש לא הגיע למידת קטן של חפץ ומחזירו לאחר שעה ואינו זוכה לעצמו רק התם מיירי שאחרים זוכים עבורו וזה מהני אפילו לקטן בן יומו ודקי"ל זכין לקטן אפילו בן יומו משום דקטן אית ליה זכיה משום דאתא לכלל שליחות וחרש משום דכתיב איש והוא בכלל איש עיי"ש בדברינו ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף