רידב"ז/קידושין/א/ב

רידב"ז קידושין א ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אשכח תני ר' ישמעאל להא מילה וחפשה מלה חפשי מחופשה. אולי יותר טוב לגרוס אשכח תני ר"י לה מלה וחפשי מחופשה והכונה דגמרינן ג"ש לה לה וחפשי מחופשה ודוק:

בכסף והי' כסף ממכרו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה לא בתבואה ולא בכלים כו' אף ר"ח בר אדא יודה שאם ביקש לגרוע שמגרע ויוצא אפילו בתבואה אפילו בכלים. ועמלו המפרשים ז"ל להעמיד הא דאף ר"ח ב"א יודה מאי שייכות דר"ח ב"א הכא ונראה לפענ"ד דה"פ דאיתא לקמן בסוף הלכה זו והפדה מלמד שאינו מיעדה לו עד שיהא ביום כדי לפדותה ובמע"י שו"פ ובגירועיה שו"פ דברי ר"י בר"י וחכמים אומרים מיעד והולך עד דימדומי חמה אמר ר"ח בר אדא הכל מודין בע"ע עד שיהא שם שו"פ ע"כ וטעמא דר"ח בר אדא דס"ל דבעינן שישייר שו"פ על הגירעון אע"פ דבגירעון לא כתיב כסף רק ישיב גאולתו ולא כתיב כסף גאולתו וא"כ אמאי מדקדק אפרוטה דווקא וא"כ ע"כ דדייק ישיב גאולתו מכסף מקנתו וכי היכי דבעינן כסף גבי מקנתו ה"נ בעינן כסף גבי גאולתו ואין כסף פחות משוה פרוטה כדאיתא בירושלמי במכלתין פ"א ה"ג ר"י בשם ר"מ ר"ת בשם ר' יוחנן אין קרקע נקנה בפחות משוה פרוטה מה טעמא שדות בכסף יקנו וכו' עיי"ש ואין כסף פחות משוה פרוטה וכיון דר"ח ב"א ס"ל דבעינן כסף גבי גירעון ובעינן שוה פרוטה דבעינן כסף כמו גבי כסף מקנתו וכיון דכסף מקנתו הקפיד הכתוב דבכסף דווקא ולא בתבואה ולא בכלים א"כ ה"א דגם גירעון דומה לו ובעינן כסף דוקא כמו כסף מקנתו ע"ז קמ"ל דאף ר"ח בר אדא יודה שאם ביקש לגרע שמגרע ויוצא אפילו בתבואה ואפילו בכלים וזה ברור בע"ה ועיי' בחיבורינו שו"ת רידב"ז דמבואר כ"ז באריכות בסי' י"ח עיי"ש:

ר"י בר אחא בשם ר"י כדברי מי שהוא אומר לשעבוד משלים ויוצא והתני אם משגאלו הרי הוא כנמכר לו משעבד ויוצא א"ר אבא מרי לית כן משעבד ויוצא אלא משלים ויוצא. לפירוש הק"ע ז"ל למ"ד משלים אינו עובד אלא שש ולמ"ד משעבד הוא כמו שהיה צריך לעבוד אצל העכו"ם והגי' אם משגאלו הרי הוא כנמכר לגוי משעבד ויוצא אבל לפי' הפ"מ ז"ל למ"ד משלים הוא דאינו עובד שש אלא משלים ופריך והתני אם משגאלו הרי הוא כנמכר לו משעבד ויוצא פי' דהוי כמו מכירה חדשה שנמכר לו והוי כמו שלקח אותו מתחילה. ומסתברא כפי' הפ"מ ז"ל דאי כהק"ע ז"ל דלמ"ד משלים אינו צריך לעבוד אלא שש ופריך והתני אם משגאלו הרי הוא כנמכר לגוי דצריך לעבוד כל משך שהיה עובד אצל העכו"ם דהוא יותר משש א"כ קשיא להנך מרבוותא ז"ל בשו"ע חו"מ סי' קנ"ד דלא אשכחן דקאי במקום עכו"ם אלא לגריעותא ואי לפי המסקנא דמסיק אבא מרי דלית כאן משעבד יקשה להנך מרבוותא ז"ל דס"ל דקאי במקום עכו"ם אפילו לאו לגריעותא ע"כ מחוורתא כפי' הפ"מ ז"ל דלמ"ד משעבד ויוצא הוא דהוי כמו מכירה חדשה שלקח אותו הישראל כעת מחדש ודוק:

רצו קרוביו של ראשון ליגאל גואלין להם רצו קרוביו של שני ליגאל אין גואלין להם ר' יוסי בשם ר' יוחנן אתיא כמ"ד באלה לשיחרור ובשאר כל אדם לשיעבוד. פי' המפרשים ז"ל לא הבנתי ונראה לענ"ד דה"פ דהנה כתיב בתורה בתחלה אחד מאחיו יגאלנו דהוא ראשון בקורבה ואח"כ כתיב או דודו או בן דודו דהוא שני בקורבה כדאיתא בכל הש"ס ראשון בראשון שני בשני לענין קורבה ואח"כ כתיב או השיגה ידו זו גאולת עצמו ונגאל זו גאולת אחרים כדאיתא בבבלי מכלתין דף ט"ו ע"ב עיי"ש והנה אם גאולת קרובים לשיחרור ובשאר כל אדם לשיעבוד ע"כ דהמצוה מוטלת על הקרובים לגאול אותו יותר מן הרחוקים ע"כ גאולת קרובים לשיחרור משא"כ בגאולת אחרים אין חל המצוה עליהם אחרי שמכר את עצמו לעכו"ם לפדותו רק לשיעבוד א"כ ממילא מוטל חוב הגאולה על הקרובים יותר מן הרחוקים דהרחוקים אינן מחויבים לגאלו רק לשיעבוד ועל הקרובים מוטל הגאולה לשיחרור ואם כן דעל הקרובים מצוה יותר לגאול אותו מן הרחוקים א"כ ע"כ כל המוקדם בפסוק קודם לגאולה דאחיו הוא ראשון מוטל עליו יותר מן דודו או בן דודו שהם שני וע"כ כשרוצה אחיו לגאלו ודודו ובן דודו רוצים ג"כ לגאלו אין לשני לגאלו במקום ראשון כשראשון רוצה לגאלו כמו ביבום דאין רשות לקטן ליבם במקום שהגדול רוצה ליבם אבל אי נימא דמצות גאולה מוטלת על כל ישראל בשוה ולפיכך הכל לשיחרור א"כ אין נ"מ בין ראשון לשני ולכל ישראל כיון דהמצוה על כל ישראל בשוה ואין נ"מ בין קרוב ורחוק רק לענין הנוגע לגוף אבל דבר הנוגע בנפש שלא יטמע בין העכו"ם הכל שוין בזה לפיכך גרסינן בדף ט"ו ע"ב במכלתין דלרבי דמפיק האי באלה לדרשה אחריתי הכל לשיחרור משום דבאמת כיון דגאולה הוא מצוה צריך להיות לשיחרור בכולם לפ"ז מצות גאולה הוא על הכל בשוה בין קרובים בין רחוקים ולפיכך כיון דקאמרת דרצו קרובים של ראשון דקורבתם הוא קורבה של ראשון כמו אחים וקרובים דקורבתם הוא קורבה של שני לגאלו הקרובים של ראשון גואלין ואז הקרובים של שני אין גואלין אותו משום דשייך המצוה תחלה לקורבה של ראשון א"כ אתיא כמ"ד דקרובים לשיחרור ובשאר כל אדם לשיעבוד לפ"ז ממילא מצות גאולה על הקרובים יותר מן הרחוקים והטילה התורה מצות גאולה על הקרובים יותר מן הרחוקים א"כ כל הקודם בקורבה זכה קודם לפדותו אבל אי נימא דהכל לשיחרור א"כ כל ישראל שוין במצוה הזאת והטילה התורה המצוה הזאת על כל ישראל בשוה א"כ אין נ"מ בקורבות של ראשון מקורבות של שני ודוק:

אילו כן הייתי אומר הן הן ימי הבגר והדין נותן הואיל והיא יוצאת מרשות האב כו' מה מרשות האב אינה יוצאה אלא בסימנין. גי' הק"ע ז"ל בימי הבגר וכן עיקר ודוק:

היה נשוי את אחותה. הסוגיא הזאת חמורה ומבואר יפה בע"ה בתוס' הרי"ד לאמיתה ש"ת ועיין היטב ודוק:

ואם לבנו ייעדנה לדעת לית כאן לדעת כו' אפי' תימא אית כאן כריבר"י. ולמען שתבין הסוגיא הזאת צריכין אנחנו להבין תחלה הסוגיא דבסמוך ואז תבין בנקל גדול הסוגיא הזאת וגם הסוגיא הסמוכה לה דגרסינן ולמה לית ר' יוסי פתר לה הדא דרשב"ל כריבר"י א"ר מנא דהוא צריכה ליה כו'. המפרשים ז"ל עמלים לבאר זאת הסוגיא דלכאורה אינו מובן דפריך דמ"ט מספקא ליה לר' יוסי אם למפרע או להבא ולמה צריכה ליה הא יש לו למיפשט מדרשב"ל דע"כ צריך לפתור הדא דרשב"ל כר"י בר"י וע"כ מוכח דלמפרע הוא ומתרץ דלפיכך לא פתר הדא דרשב"ל כר"י בר"י משום דצריכה ליה הא ע"ז גופה אנו דנין מדוע צריכה ליה ולא פתר הדא דרשב"ל כר"י בר"י וליפשוט הספק מרשב"ל וגם כל עיקר הקושיא אינני מבין דמאי מקשה ולמה הוא ספק לר' יוסי ולא פשיט ספקו מההיא דרשב"ל ז"א דכיון דספיקא הוא לו אם למפרע הוא נעשה איש או מכאן ולהבא ע"כ לא פתר הדא דרשב"ל כריבר"י והק"ע ז"ל מגיה דצ"ל דהוא צריכה לי' לר' יוחנן אליבא דר"י בר"י ובלישנא קמא כתב לחבר האי דמסיק ניחא אלמנה ודחוק מאד וכן פי' הפ"מ ז"ל קשה להבין דמפרש דהא דרשב"ל איכא למימר לחומרא בעלמא קאמר עי"ש וקשה להבין מאד דלפ"ז עיקר חסר מן הספר וכן הנו"י ז"ל עמל בזה הרבה להבין ומפלפל טובא וגם העיקר חסר מן הספר ע"כ נראה לפענ"ד לפרש הסוגיא בע"ה ומתחלה צריך להבין ראש הסוגיא ואם לבנו ייעדנה לדעת א"ר יוחנן לית כאן לדעת א"ר יעקב בר אחא אית כאן כר"י בר"י אר"ש בר אבדומא אפי' תימר אית כאן כר"י בר"י ולא קטן הוא עיין בהמפרשים ז"ל שעמלים מאד לבאר הסוגיא הזאת ואני בעניי לא זכיתי להבין הפשט בזה הסוגיא ולא נתקררה רוחי עד שנראה לפענ"ד שיש כאן ט"ס קטן המצוי מאד מאד בדפוס וקצת מכריחני לזה הא דפליגי ר' יוחנן ור' יעקב בר אחא ולא מצינו דרבי יוחנן יחלוק עם ר' יעקב בר אחא ובעלמא איתא ר' יעקב בר אחא ר' יוסי בשם ר' יוחנן הרי דר' יוסי תלמידו דר' יוחנן ור' יעקב בר אחא קאמר בשם ר' יוסי הא דר' יוסי קיבל מר' יוחנן והאיך יפלוג ר' יעקב בר אחא עם ר' יוחנן ע"כ נראה לפענ"ד דהא דגרסינן א"ר יוחנן לית כאן לדעת היה כתוב בר"ת אר"י והוא ר"ת ר' יוסי והמדפיס הדפיס ר' יוחנן [ודבר זה מצוי כמה פעמים בירושלמי ובמדרש אר"י בר"ת ובעו"ה אין אנו יודעים מי הוא הבעל מימרא עד שיבוא משיח צדקינו ויגלה לנו וכן כתב הרב המחבר מתנות כהונה ז"ל על המדרש בהקדמתו עיי"ש] ועפ"ז יהיה דבר גדול אצלינו ויאר עינינו בע"ה בכל הסוגיא בלא שום שיבוש ועי"ז יאר עינינו האיך דקאמר אמורא על הברייתא דלית כאן דמנ"ל דלית כאן אלא הענין הוא דבראשית הסוגיא קאמר הגמ' סתם ברמז ואח"כ מבאר הגמ' שיטה אחרת ועי"ז יאר עינינו מה דקאמר לעיל וכמה פעמים מצוי בירושלמי דגרסינן סוגיא סתומה לנו וע"י סוגיא אחרת אנו רואין האיך אור גנוז בסוגיא הסתומה אצלינו במקום אחר וכמה פעמים נתבאר מהסוגיא שלאחריה תומ"י ועצמו מספר ולדוגמא עיין בר"פ כ"ג ובדברינו שם [וה"נ מתחיל ב' שיטות ואם לבנו ייעדנה חדא סמוכה לחבירתה ומהסוגיא השני' נתבאר הראשונה ] וה"פ דאמר ר' יוסי לית כאן לדעת דהא קשה לו הברייתא דמביא בסוגיא אחריה דמתחיל אח"כ ואם לבנו ייעדנה דגרסינן שם בן תשע שנים עושה אלמנה לכה"ג דמבאר בסוגיא שניה דלא משכח"ל רק ביעוד לקטן ע"כ קאמר ר' יוסי לית כאן לדעת ע"ז השיב לו סתם ר' יעקב בר אחא אית כאן ודוקא מדעת ואך דאתיא כר"י בר"י כמו דמשני בסוגיא השניה ר' אבין כן משני ר' יעקב בר אחא והיינו ר"י בר"י דמובא בסוגיא השניה דר"י בר"י אומר סימן ומשכח"ל בבן תשע שיעשה אלמנה לכה"ג אף בלא יעוד אף דיעוד ליכא בקטן מ"מ ניחא הא דבן תשע עושה אלמנה לכה"ג משום דלר"י בר"י בן תשע לאו קטן הוא וכמו דמפרש תיכף ומיד רבי שמואל בר אבדומא כמו ר' יעקב בר אחא אמר רבי שמואל בר אבדומא אפילו תימא אית כאן ומכל מקום ניחא דכר' יוסי בר' יהודה ולא קטן הוא אליבא דר' יוסי בר' יהודה בניחותא אבל שלא לדעת לא מהני ביעוד בקטן והסוגיא הזאת סתומה ואח"כ מתחיל סוגיא אחרת פלו גתא דר"י ורשב"ל בזה והסוגיא הזאת נישנית מפורש פלוגתתן של האמוראים וכל השקלא וטריא בזה הענין דפריך על דרשב"ל דס"ל דצריך דעת ביעוד מהברייתא דבן רשע ומשני ר' אבין מפורש דאתיא כר"י בר"י ומביא הברייתא דר"י בר"י מפורש דס"ל דמשכחת לה בן תשע שאינו קטן ואח"כ מביא הא דר' יוסי מיבעיא ליה אם למפרע או מכאן ולהבא ומפרש דר' אבין פשיטא ע"כ דלר"י בר"י למפרע נעשה איש והשתא מפרש הגמ' דפלפלו בני הישיבה עם ר' מנא להסביר בהסוגיא הקודמת מדוע אמר ר' יוסי לית כאן לדעת ולמה לא רצה לאוקמי כר' יעקב בר אחא דכר"י בר"י ולפתור גם הוא גם הדא דרשב"ל כר' יוסי בר' יהודה ולמה לי' למימר על הברייתא לית כאן לדעת ומ"ט דידיה ע"ז מפרש להו ר' מנא משום דלר' יוסי צריכה ליה אם למפרע או מכאן ולהבא כמו דמסיק ר"י בעי עמדו בו סימנין למפרע כו' וע"כ לא פתר ר' יוסי הדא דרשב"ל כר"י בר"י וע"כ אמר לית כאן לדעת ולהאי סוגיא השניה דמפורש האיבעיא דר' יוסי מסמיך הגמ' הא דפלפלו בני הישיבה עם ר' מנא להסביר בההיא דר' יוסי דסוגיא דלעיל וזה מצוי כמה וכמה פעמים כן נראה לפענ"ד בע"ה פירוש דהאי סוגיא ודו"ק:

שיחק האב באדון דברי ר"י בר"י כו' נעשה כאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום כו'. מכאן הוכחה לפירוש התוס' ז"ל בדף י"ט ע"ב דפירשו משל הוא דילפינן יעוד מהמשל דביעוד הוי נעשה כאומר לאחר ל' יום דהא בפירוש גרסינן הכא נעשה כאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר ל' יום הרי בפירוש דילפינן יעוד מקידושין לאחר ל' ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף