רידב"ז/נזיר/ו/א

רידב"ז נזיר ו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אר"מ הבערה שלא לצורך יצאת השתחוי' לצורך יצאת ללמד על עצמה אינה מעשה. פי' כיון שאינה מעשה לא היתה בכלל עבודה ולא שייך לומר דיצאת מן הכלל ללמד כיון דלא היתה מעולם בכלל ותייא כהדא דתני חזקי' זובח וגו' יצאת זביחה ללמד על הכל כדפירש הפ"מ ז"ל אעפ"י שאין דרכה בכך השתחוי' ללמד על עצמה שאינה מעשה ופריך או חלף פי' שמא זביחה יצא' על עצמה אעפ"י שאין דרכה בכך והשתחוי' ללמד על הכלל אעפ"י שאינה מעשה חייב כיון דדרכה בכך ומשני דבר שהוא מעשה מלמד דבר שאינו מעשה אינו מלמד א"ר ירמי' הבערה לצורך יצאת ללמד על בתי דינין כו' פי' דמקשה על ר"מ דהא הבערה ג"כ לצורך יצאת ללמד על בתי דינין א"כ האיך ילפת מינה חילוק מלאכות על הכלל ע"ז משני א"ר שמואל בר אבדומא מכיון דתימר לצורך יצאת פי' דיצאת לצורך ללמד על בתי דינין א"כ הרי יצאת ללמד והוי כמי שיצאת שלא לצורך עצמה רק ללמד ודבר שיצא שלא לצורך עצמו מלמד וכשם שמלמד על בתי דינין שלא יהיו דנין בהבערה כן נמי בכל מלאכות שבת לא ידונו דמלמד על כל הכלל וכיון שיצאת ללמד מלמד על הכל על חילוק מלאכות ועל ב"ד משא"כ השתחוי' שאינה יכולה ללמד כיון שלא היתה בכלל שאינה מעשה ולא שייך למימר היתה בכלל וע"כ דיצאת לצורך עצמה אבל מה שיצאת לצורך ללמד הרי היא כמי שלא לצורך יצאת כיון דשלא לצורך עצמה יצאת רק לצורך ללמד מה לן ללמד על ב"ד מה לן על חילוק מלאכות כיון שלא לצורך עצמה יצאת אלא ללמד:

ר"י אומר לחברייא הוו ידעין דאיתפלגון ר"י ורשב"ל אבר מן החי שחלקו ואכלו ד"ה פטור מה פליגין כשחלקו בפיו ואכלו ר"י עבד פיו כלפנים רשב"ל עבד פיו כלחוץ. לפירש"י במס' חולין דף ק"ג דלרשב"ל כיון שבלען חלק חלק לא בב"א אינו מיחייב ופריך שם לרשב"ל היכי משכח"ל דחייב ולפירוש התוס' ז"ל הא תמיד בדרך אכילה הוא לועס ונתחלק לחלקים לעולם ומשני בגרומיתא זעירתא ופירש"י ז"ל דאין אדם לועסו אלא בולעו עי"ש ולפ"ז לרשב"ל דעביד לי' פיו כלחוץ אינו מיחייב לעולם בשאוכל כיון דלועס ונתחלק בפיו ור"י ס"ל דכיון דהוי דרך אכילה כמו שכתבו התוס' ז"ל משום דדרך הוא שנתחלק בפיו בשעת לעיסה. אמרין לי' את מה אמר אמר לון אנא אמרי לכון הרי עולם פליגין ואתון אמרין אכן אין כיני אפילו חלקו בחוץ ואכלו יהא חייב כפי' הפ"מ ז"ל הרי עולם פליגין כלומר גדולי עולם פליגין איך אכריע את דעתי אם כן אם שתירצו שאתן אני הכרעה לדעתי אפילו חלקו בחוץ חייב א"נ יש לפרש כך הרי עולם פליגין לשון פליגין הוא ל' חולקין כמו בפלוגתא גרסינן פעם בלשון חולקין ופעם בלשון פליגין והוא לשון חלוקה ואולי צ"ל אנא אמרי להון במקום לכון ולפ"ז ה"פ דשאלין לי' את מה אמר פי' את מה אמרת להם אמר לון אנא אמרי לכון [צ"ל להון] הרי עולם פליגין כלומר דכך דרך העולם לחלוק בפה בשעת לעיסה ואתון אמרין אכן ע"ז פריך הגמ' אין כיני אם כן כיון דהעולם פלגין בעת אכילה ודרך אכילה כן חייב א"כ לפ"ז צריך להיות אפילו חלקו בחוץ ואכלו יהא חייב למה דרך אכילה היא א"ו דמשום דהוי דרך אכילה כן לא מתחייב בשביל זה א"נ הגירסא הוא כמו שהוא אמרי לכון וה"פ ששאלו את מה אמר פי' האיך דעתך ומה את אומר לנו אמר להם הרי עולם פליגין כנ"ל דדרך העולם לחלוק בפה בשעת אכילה והאיך אתון אמרין הכין פי' האיך עלה על הדעת למימר כן והלשון ואתון אמרין הכין מצינו בירושלמי כו"כ פעמים אף במקום דלא מצינו שאחד אמר כן בפשיטות בהחלט אלא בלשון שאלה אם יש לומר כן או כן ומשיב להם הלא בודאי הוא כן ואתם אמרין הכין דהוי לכם ספק כך הכא נמי דחבריא שאלין ממנו האיך דעתך בזה ויש להם מקום ספק האיך למימר או כך או כך ומשיב להם אנא אמרי לכון הרי עולם פליגין ואתון אמרין הכין האיך אפשר לספוקי בזה פשיטא דחייב ע"ז משיבין לי' אם כן אפילו חלקו בחוץ נמי יהא חייב למה דרך אכילה הוא ודוק:

נמלה שחלקה בפיו. דנמלה נמי א"צ כזית אלא דהוי בריה והוי כאבר מן החי וכן ענבה גבי נזיר נמי הוי בריה וכן פרידה של רמון ג"כ הוי בריה לשיטת הירושלמי במס' ברכות וכן כתב בס' נו"י ז"ל וזהו דמשיב לי' על ענבה דדווקא במידי דע"י החלוקה בטלה הטומאה נתבטל נמי האיסור משא"כ במידי דלא שייך בי' טומאה וגבי מצה השיב דמ"מ נהנה חכו ולא בעינן הנאת מעיו הגם דבלע מצה יצא מ"מ לא אזלינן אחר הניית מעיו אלא לאחר הניית חכו רבנן דקיסרין אמרין רבי ניסא שאל פרידה של רמון של ערלה שחלקו בפיו ואכלו תפלוגתא דר"י ודרשב"ל והנה גבי נמלה קאמר הגמ' בפשיטות דתלי בפלוגתא דר"י ורשב"ל וגבי ענבה הוא שאלה דשאל ר' מיישא לר"ז משום דיש בזה ספק כמו שבאמת השיב לו ר"ז משום שאין בו טומאה וגבי מצה דשאל רבב"מ מקום הספק הוא משום דהתם אכילת מצוה והעיקר הבליעה ואם הקיא אינו יוצא ואם בלע ולא לעס כדרך אכילה נמי יצא ע"כ שאל אם בזה כו"ע מודים דאזלינן בתר מעיו או דגם בזה ס"ל לר"י דאזלינן בתר הנאת גרונו וחכו [דעיקר הפלוגתא בין ר"י ורשב"ל תלי אם אזלינן בתר הנאת גרונו או אחר הנאת בני מעיו כדאיתא בבבלי עי"ש] ושמא גם רשב"ל ס"ל בזה דאזלינן בתר הנאת גרונו ופשיט לי' דבזה כו"ע ס"ל דאזלינן בתר הנאת גרונו ועל הספק של פרידה של ערלה פריך הגמ' מאי ספק הוא מאיזה טעם יש להסתפק בזה אם הספק הוא משום דהוי משקין אם שייך הפלוגתא דר"י ורשב"ל גבי משקין ושמא עד כאן לא נחלקו אלא במידי דאכילה אבל במשקה דחשיב שתיה לא שייך הפלוגתא ע"ז פריך כיון דאינו קרוי משקה אלא מזיתים וענבים וחוץ מזיתים וענבים לא הוי משקה אלא אוכל כדפי' הק"ע ז"ל רבנן דקסרין תיפתר שבלען פי' דאולי עד כאן לא נחלקו ר"י ורשב"ל אלא דווקא באוכל ע"י לעיסה שלעס בפיו ונחלקה בפיו לשתים אז ס"ל לר' יוחנן דלא חשיב חלוקה משום דכן דרך האכילה ללעוס ומתחלק ואבל אם לא לעס אלא בלען ודרך הבולע שלא לחלק וא"צ לחלק רק באוכל ע"י לעיסה שמוכרח לחלק אבל בבולע שאין מוכרח לחלק ע"כ אם חלק בפיו חשיב נחלק ודוק:

טריפה שעשאה נבילה ר"י בר ברתי' דר' יוסא בשם ר' ירמי' איתפלגון ר' יוחנן ורשב"ל ר"י אומר חייב שתים ורשב"ל אמר אינו חייב אלא אחת. פי' דר"י לטעמי' דס"ל וכל נבלה לרבות את הטריפה א"כ בפירוש מרבה קרא בטריפה שהוא חייב גם משום נבלה ורשב"ל דס"ל דאינו חייב אלא אחת אזיל לטעמיה דס"ל דכל נבלה אינו מרבה לטריפה אר"א בר"י קומי ר' יוסי ודא מסייעא לר' יוחנן כל נפש וגו' מה ת"ל וטריפה אם טריפה חיה כו' אם טריפה מתה פי' שמיירי שמתה הטריפה ונתנבלה במיתתה [כדפירשו התוס' ז"ל במס' זבחים דף ס"ט ע"ב ע"ש] הרי היא בכלל נבילה ע"כ לשון הברייתא וע"ז פריך ויימר נבילה היא כדפירש הפ"מ ז"ל ולמה קאמר בכלל נבילה הול"ל נבילה היא דהא הוי נבילה ממש אלא ודאי דהוי טריפה ג"כ וכדר"י דמרבינן מכל נבילה את הטריפה ואפילו אם נתנבלה הטריפה נתרבית ג"כ מכל נבילה דהוית בכלל נבילה וכדברי ר"י דס"ל דנתרבה מכל נבילה טריפה שנתנבלה דהוי בכלל נבילה ודו"ק:

ר"א בשם ריב"ח קומי ר' יוחנן. כן איתא בבבלי במס' מעילה דף י"ז וכן גרסינן גם הכא וכן גי' הק"ע ז"ל וכן האמת ודוק:

אלא כשיעור טומאותיהן כך הוא שיעור אכילתן התיב ר"א כו'. הסוגיא הזאת חמורה ונראה לפענ"ד לפרש בע"ה בפשיטות דהנה ר"א בשם ריב"ח ס"ל בבבלי שם דהוי השיעור אכילה בכעדשה גבי שרצים דשיעור איסור אכילה הוא כשיעור טומאתן וקלסי' ר"י ומסיק בגמ' דמיירי במיתתן שמטמאין בכעדשה אבל בחייהן דאינן מטמאין שיעורן בכזית ופריך מאיברים דאין להם שיעור אפילו פחות מכזית וא"ר יוחנן אין לוקין עליהן אלא בכזית אלמא דשיעור לאיסור אכילה אינו כשיעור דטומאה ומשני אמר רבא במובדלין ופי' הה"מ ז"ל לשיטת הרמב"ם ז"ל כך דמשני רבא דדוקא לענין טומאת שרצים דמובדל שיעור טומאתן מכל הטומאות דשיעורן בכעדשה דקרא מיירי בהנך שמובדלין כדכתיב אשר הבדלתי וגו' ופריך א"כ בכל מקום באברים דמובדל ג"כ טומאתן דהאברים אין להם שיעור דאפילו בכעדשה ומשני הא אקשינהו רחמנא לבל תשקצו כולן שוין ואין הפרש בין אכילת אברים לאכילת דבר אחר מהן וכיון שטומאתן בכזית כל אכילתן בכזית אף האוכל אבריהן עכ"ל הה"מ ז"ל עי"ש בפ"ב מהמ"א עיי"ש. ועי"ז יתבאר היטב הסוגיא דידן דר"א בשם ריב"ח קאמר דכשיעור טומאתן כן הוא שיעור אכילתן התיב ר"א מאברים דטמאין בכ"ש ואכילתן בכזית כשאכל אברים צריך כזית אע"פ שטומאתן הוי בכ"ש אלמא דלא מקשינן אכילה לענין איסור לשיעור דטומאה ע"ז משני רחב"ב משום שנאמר כל נבילה התורה השוות כל אכילות כאחת דהושווה האבר דנבילה לכל הנבילה ולפיכך כתיב כל נבלה ע"כ האבר כיון דהוי ג"כ נבילה הגם שטומאתו בכ"ש אבל מכיון שהוא נבילה הוי שיעור אכילתו ככל נבילות [וזהו תירוץ אחרינא ולא כדמתרץ בבבלי דאקשינהו רחמנא לבל תשקצו והכא תירוץ אחר הוא] ע"ז התיב ר"ת א"כ קשיא הרי שמונה שרצים מטמאין בכעדשה ואכילתן בכזית בין לדם בין לבשר פי' דהאוכל מהן בחייהן צריך כזית וכדאיתא בש"ס דילן כנ"ל משום דבחייהן אינן מטמאין וע"כ כשאוכל מן החי חתיכה ואך לא אבר שלם כדמסיק בין לדם בין לבשר דאינו אבר שלם ע"כ צריך כזית ולדידך דקאמרת דדבר דהוי נבילה אע"פ שטומאתו בכעדשה אעפ"כ צריך כזית משום דהוקש לכל הנבילה דצריך כזית א"כ האוכל משרצים בחייהן דהוי החתיכה האוכל אותה בחייהן נבילה דאבר מן החי מטמא טומאת נבילה כדאיתא בפ' העור והרוטב וכיון דהוי נבילה א"כ הוי נבילת שרצים וצריך להיות החתיכה של השרץ כמו גוף הנבילה של השרץ ונבלת השרץ גופי' שיעורו בלאכילה בכ"ש כמו טומאתו במיתתו בשלמא בלא הא דרחב"ב לא קשה דשרץ גופיה במיתתו דמטמא בכעדשה איסורו נמי בכעדשה אבל בחייהן דאין מטמא בכעדשה אין איסור ג"כ אלא בכזית אבל לרחב"ב דס"ל דגזה"כ הוא דהושוו כל האכילות של הנבילה כאחת א"כ כיון דמטמאה בלתא דנבלה החתיכה מן החי של שרצים הו"ל להיות כמו הנבילה משרץ גופיה וע"ז הקשה ר' שמואל בר סוסרטי מעתה האוכל אבר מן החי מן הטהורין יהא חייב שתים משום לא תאכלו כל נבילה ומשום לא תאכל הנפש עם הבשר כיון דס"ל לר' חנינא דהאוכל מן החי בשרצים חייב על אכילתו משום נבילה דלפיכך רוצה ר' חנינא למימר דיהא בכ"ש איסור אכילתו משום דהוי בכלל הנבילה דשרצים א"כ לפ"ז דקמדמית איסור אכילה לאיסור טומאה וס"ל כשם דהוי אבר מן החי נבילה לענין טומאה [כדאיתא בפ' העור והרוטב] כן הוי נמי נבילה לענין אכילה א"כ לפ"ז צריך להיות חייב ב' פעמים מלקות משום אבר מן החי ומשום נבילה ופריך הגמ' ומשיבין טהורין על הטמאין דלמא עד כאן לא ס"ל לר"ח דדמי אכילה לטומאה רק דוקא בשרצים דהתם גזה"כ הוא דמדמינן אכילה לטומאה וע"כ בשרצים שפיר מדמינן אכילה לטומאה והילכך הוי על אבר מן החי מן השרץ איסור אכילת נבילה כיון דלענין טומאה מטמא האבר כנבילה משא"כ גבי מינים טהורין מנ"ל דמדמינן אכילה לטומאתן דלמא במין טהורין דליכא גזה"כ לא מדמינן אכילה לטומאה ודוקא גבי שרצים מין טמאים מדמינן שם מגזה"כ אכילה לטומאה וע"כ קאמר ר"ח כיון דאבר מן החי של שרץ מטמא טומאת נבילה צריך להיות איסור אכילתו כשיעור כל הנבילה דשרץ משא"כ במין טהורים מנ"ל דמדמינן איסור אכילה לטומאתו דלמא רק לענין טומאה מטמא כנבילה אבל לאיסור אכילה אינו אסור משום נבילה ומשני ב' תירוצים א' וכי ר"א לא השיב מטהורין על הטמאין דאם תימר כן דדוקא במין טמא מדמינן איסור אכילתו לטומאתו מגזה"כ ולא ילפינן מיניה במין טהורין א"כ מאי מקשה ר"א מאברים של מין טהור דיהא איסור אכילתו כטומאתו בכ"ש ז"א דלמא במין טהור לא איתקש אכילתו לטומאתו אלא ע"כ דס"ל לר"א דאף במין טהור צריך להקיש אכילתו לטומאתו ע"כ מקשה שפיר ר"ש בר סוסרטי אר' חנינא כיון דס"ל לר"ח דאבר מן החי של שרץ צריך להיות איסור אכילתו בכ"ש כיון דלענין טומאה הוי נבלה יהא איסור אכילתו ג"כ נבילה של שרץ א"כ צריך להיות חייב במין טהור האוכל אבר מן החי על איסור אכילת נבילה ג"כ א"כ לר"א דמשיב מן הטהור על הטמא יקשה על ר"ח דהאוכל אבר מן החי מן טהורין יתחייב ב' משום איסור אוכל נבלה ואבר מן החי ועוד אפילו דלא משיבין מן טהורין על טמאין יקשה על טמאין גופייהו דהאוכל אבר מן החי בטמאים יהא חייב ג' משום אוכל נבלה ומשום אוכל אבר מן החי ומשום מבשרם לא תאכלו ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף