רידב"ז/ביצה/ג/ד

רידב"ז ביצה ג ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחלפה שיטתיה דר"י דתנינן תמן ר"י אומר אם לא היתה נבילה מע"ש אסורה והכא הוא אומר הכן. פי' כיון דר"י אית ליה מוקצה מ"ט מתיר הכא ומשני ר"י כדעתיה דו אמר אין המומחה תורה וקאי על המתניתין במס' בכורות בפ"ה דגרסינן שם בכור שנסמית עינו ושנקטעה ידו ושנשברה רגלו הר"ז ישחט ע"פ ג' בני הכנסת ר' יוסי אומר אפילו יש שם כ"ג אינו נשחט אלא ע"פ מומחה ע"כ והת"ק דר' יוסי הוא ר' יהודה וס"ל ע"כ דלא בעינן מומחה מן התורה דאי ס"ד דמומחה מן התורה הוא היכי שרי במקום שאין מומחה ע"פ ג' בני הכנסת כדגרסינן שם בפירוש ג' מתירין את הבכור במקום שאין מומחה ואי דאורייתא היא היכי שרי הא צריך להיות אסור עד שימצא מומחה כדאיתא במס' יומא דף כ' ובפסחים דף נ"ח אי חצות דאורייתא היכי מקדמינן והיכי מאחרינן במקום דלא איפשר עיי"ש אלא ע"כ דהוי מדרבנן וכיון דהוי ע"כ מדרבנן ע"כ לא קשה הא ר"י אית ליה מוקצה דס"ל דאם לא היתה נבילה מע"ש אסורה דז"א דהא לכאורה קשה מאי מוקצה שייך הכא דהא ע"כ מיירי בשהיה בו מום מערב יו"ט וכיון שכן אפילו לא נודעה לו עד מחר אם הוי מום קבוע או מום עובר מ"מ אין זה מוקצה דהא קי"ל מוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו מותר כדאיתא במס' ביצה דף כ"ו ע"ב ואפילו לשיטת הירושלמי דמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין בו אסור הא כבר ביארנו לעיל דזה לא הוי אלא בגרוגרות וצמוקין אבל בכ"מ מותר וא"כ לא דמי לנבילה דהתם נתנבלה בשבת גופיה אבל הכא היה בו מום מערב יו"ט אך דאין הבעלים הכירו בו. אבל ז"א דע"כ הוי מוקצה משום דאפילו כשהיה בו מום קבוע מערב יו"ט ואפילו כשהבעלים הכירו בו מ"מ אסור לאכול עד שיאמר המומחה מותר ובלא הוראת המומחה אסור הוא באכילה [כמו גבי ננעים דאפילו כשהוא רואה שטהור הוא לא הוי טהור עד שיאמר הכהן טהור הוא כדאיתא בתו"כ ומובא בירושלמי במס' פסחים פ"ו עיי"ש וכ"פ הרמב"ם ז"ל עיי"ש] וא"כ ניתר הוא באכילה ביו"ט גופיה בשעה שהורה החכם להתיר א"כ הוי כמו שנעשית נבילה בשבת דס"ל לר"י דהוי מוקצה ע"כ שפיר משני דר"י לטעמיה דס"ל דאין המומחה תורה ע"כ לא הוי אלא מוקצה דרבנן ובמוקצה דרבנן קי"ל כשנסתלק המוקצה לא אמרינן מיגו דאתקצאי לבה"ש רק במוקצה דאורייתא אמרינן מיגו דאתקצאי לבה"ש אבל לא במוקצה דרבנן כדאיתא בתוס' ז"ל במס' ביצה דף ל"א ע"ב עיי"ש וא"כ דכלהאיסור באכילה עד שהורה החכם הוא רק מדרבנן ע"כ כשמתיר החכם שוב לא הוי מוקצה ומשום דהת"ק דר' יוסי שם אינו מפורש מי הוא או ר"ש או ר"מ או ר' יהודא ע"ז מסיק ר"ח בשם ר' אבא דר"י הוא כלומר דהת"ק הוא ר"י דר' יהודא לטעמיה במתניתין דידן דעביד ראיית בכור כראיית טריפה כמה דאת אמר רואין את הטריפה ביו"ט דאל"כ אסור לשחוט ודכוותיה רואין את הבכור ביו"ט דלא חשיב מתקן משום דמדמה ראיית בכור כראיית טריפה וכמו דראיית טריפה היא רק מדרבנן ולא חשיב מתקן ודכוותיה ראיית בכור היא רק מדבריהן ולא חשיב מתקן ורואין ביו"ט. ע"ז פריך ר' יודן לטעמך דס"ל דלפיכך לא חשיב מתקן משום דהוא מדבריהן א"כ קשה דמאי מדבריהן וטריפה מדבריהן כמה דאת אמר רואין את הטריפה ביו"ט ודכוותיה מפרישין את הדמאי ביו"ט:

ר"א בשם ריב"ח כל שמומו ניכר מערב יו"ט ולא התירו מומחה אלא ביו"ט אין זה מן המוכן. פי' דמפרש להמתניתין כל שאין ניכר מעיו"ט לאו שאין ניכר כלל אלא דלא איתחזי לחכם כמו דאיתא בש"ס דילן מאי כל שאינו ניכר אילימא שאין מומו ניכר כלל צ"ל אלא דלא איתחזי לחכם וכו' עיי"ש וה"נ ה"פ אע"פ שניכר מעיו"ט לכל אדם אלא דלא איתחזי לחכם עד יו"ט אין זה מן המוכן וע"ז פריך והתני עגל בכור שנולד מן הטריפה ביו"ט מותר כיון דס"ל ניכר המום לכל מ"מ כל זמן דלא איתחזי לחכם הוי מוקצה א"כ מאי מהני שנולד הוא ומומו עמו כיון דכל זמן דלא איתחזי לחכם הוי מוקצה א"כ הוי מוקצה בין הלידה ובין ראיית חכם אלא ע"כ דכיון דניכר המום לכל לא הוי מוקצה אפילו לא איתחזי לחכם עד יו"ט א"כ לא היה לו שעת מוקצה לעונם ופי' דמתניתין כל שאין מומו ניכר הוא דלא ניכר מום כלל עד יו"ט ע"ז משני אמר ר"ח תיפתר שעבר המומחה וראהו פי' שעבר לאו לשון עבירה דעבד החכם עבירה אלא מלשון והוא עבר לפניהם דעבר החכם דרך שם דרך הילוכו וראהו בעת הלידה א"כ לא היה מוקצה אפילו שעה אחת וכה"ג משני בש"ס דילן אמר אביי ואיתימא רב ספרא כגון דיתבי דיינא התם ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף