רב פעלים/ד/אורח חיים/לג

רב פעלים ‏ ד אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה אם פה בעיר במביי צריכים הקהל לעמוד בברכות המגילה כמו שמצינו מנהג בגדא'ד יע"א שגם בברכה האחרונה הקהל עומדים בלילה וביום:

עוד יש לשאל מי שאין לו מגילה והוא מכוין על החזן אם צריך לברך עמו או גם בברכה יכוין על החזן:

ועוד יש לשאל בענין הקידוש בליל שבת קודש שהבעה"ב הוא מקדש אם העומדין עמו שרוצים לצאת י"ח קדוש יכולים לברך ברכת הקדוש בלחש עם בעה"ב המקדש מלה במלה או"ד צריך לשמוע הברכה מן בעה"ב המקדש ויכוונו אליו דוקא:

ועוד שאל השואל כי המנהג אצלם האבל כל ימות השנה לובש שחורים ובא חכם אחד ואמר להם שבשבת לובשים בגדי שבת ועוד המנהג אצלם שמחליף מקומו בבית הכנסת וא"ל חכם הנז' שבשבת אינו משנה את מקומו אם יש שורש לזה בפוסקים וכן אם יש הפרש בין אב ואם לשאר קרובים:

ועוד שאל השואל שיש בני אדם שכותבים הפטרות כל שבתות השנה ביריעה של עור כמו ס"ת בכתב אשורית וכו' וכו' אם יכולים לכתוב בראש היריעה וזאת התורה אשר שם משה וכו' אלא העדות וכו' כמו שכותבים בתיקים של ס"ת וחכם א' א"ל בעל פה שאין לכתוב אלא דוקא פ' ודברתי על הנביאים וכו' אם יש שורש לזה בפוסקים ועל הכל יבא דברו ושכמ"ה:

תשובה על שאלה הא' הנה איתא במג"א סי' תר"ץ סע"ק א' דהברכה תהיה בעמידה ועיין מחצית השקל שם דהכונה לומר דהשומע ג"כ צריך לעמוד בשעת הברכה ע"ש וכ"כ בספר בית עובד דף קפ"ד ע"ב צריך לברך הברכות מעומד וגם הקהל צריכין לעמוד כשהחזן מברך וכן היתיד שקורא במגילה אע"ג דיכול לקרותה מיושב צריך לברך ברכותיה מעומד ע"ש, אך הרב הכנה"ג ז"ל בסי' תרצ"ב כתב וז"ל ברכת המגילה מברך בעמידה וכן עמא דבר הרמ"ע סי' ק"ב ואנו לא נהגנו כן עכ"ל והרב תפלה לדוד דף פ"ו ע"א הביא דברי הרמ"ע הנז' ומ"ש בבאר היטב וסיים אבל הכנה"ג סי' תרצ"ב כתב ואנו לא נהגנו כן ועיין להרב מועד לכל חי סי' ל"א אות ע"ו שהביא ג"כ מס' אורה ושמחה שכתב שלא נהגנו כן ע"ש והנה ידוע כי פה עירנו בג'דאד נהגו כן לעמוד הקהל בשעה שמברך החזן ומנהגנו הוא ע"פ סברת המג"א ז"ל ודעמיה שכ"כ לעמוד השומע בעת הברכה אך כפי מ"ש הכנה"ג ושאר אחרונים הנז' נמצא שיש מקומות דלא נהגו כן ועל כן גם בעיר במביי יע"א לא נהגו לעמוד הקהל בעת הברכה ישארו כמנהגם כי יש להם על מה שיסמוכו אבל אם נהגו כמו עירנו יע"א לעמוד הא ודאי צריכים להשאר כמנהגם זה ולעמוד:

ועל שאלה הב' י"ל הנה כיוצא בשאלה זאת כבר נשאלנו מן קדמת דנא בענין הברכה של התקיעות והשבנו בס"ד דיותר טוב לשמוע הברכה כי הבאנו דברי הגאון ר"ז בסי' רי"ג שכתב בברכת המצות שכולם מקיימים המצוה ביחד כגון שמיעת קול שופר או מגילה מצוה שאחד מברך לכולם לקיים ברוב עם והגם שהבאתי שם דברי הגאון חיד"א ז"ל בברכ"י סי' רצ"ה שהסכימה דעתו במצות שהש"ץ מברך עליהם שיכול כל אחד מן הקהל לברך לעצמו וכאשר הוכיח בראיות על זה עכ"ז כתבנו שם בברכת התקיעות נכון לשמוע הברכה מן התוקע מפני כי הגאון חיד"א ז"ל עשה סמוכין לסברתו הנז' מפני שיש כמה ש"ץ דאין מכוונים כראוי ומה דסמכינן על הש"ץ הוא מוכרח ע"ש ולכן כתבנו מאחר כי בתקיעות הוא בלא"ה סומך על התוקע להוציאו ידי חובתו בעיקר המצוה לזה בדין הוא שגם בברכה יסמוך עליו ולא יברך לעצמו וכנז' בדברינו שם בס"ד והנה גם הכא בנידון המגילה יש לומר כן דהא השואל שאל זה על מי ששומע המגילה מן הש"ץ ואין לו מגילה בידו לקרות בה וא"כ בעיקר המצוה של מקרא מגילה הוא מוכרח לסמוך על הש"ץ להוציאו י"ח ובדין הוא שגם בברכה יסמוך עליו:

מיהו מי שאינו סומך על הש"ץ במקרא מגילה אלא יש בידו מגילה כשרה שהוא קורא בה לעצמו הנה נראה דעדיף טפי לברך גם הברכות לעצמו וג"כ יברך אותם בלחש בשעה שהש"ץ מברך ואינו מחוייב לסמוך על הש"ץ בזה דהשתא בזה איתא להך חששא שכתב הגאון חיד"א ז"ל דיש כמה ש"ץ דאין מכוונים כראוי להוציא השומע י"ח ובפרט בזמן מקרא מגילה שהילדים והעניים מבלבלים הקהל בבה"כ וכן אני נוהג לברך הברכות בעצמי וכן היה עט"ר אבא מארי זלה"ה נוהג תמיד לברך ברכות המגילה בעצמו וג"כ עיקר טעמו הוא יותר משום אותה חששא שכתב הגאון חיד"א ז"ל שלא לסמוך על הש"ץ בהיכא דאפשר לנו לקיים בעצמינו:

ועל שאלה הג' בענין הקדוש של ליל שבת קודש הנה מקדמת דנא נשאלתי בהיכא שהמקדש הוא בן י"ג שנה ויום א' אך הוא ספק אם הביא ב' שערות או לאו אם יכול להוציא אנשים ונשים גדולים י"ח בקדוש או לאו והארכתי קצת בתשובת שאלה ושם בתוך תשובתי הנז' הבאתי דברי הגאון רבי עקיבא איגר ז"ל בפסקיו סי' ז' שכתב בדף ז' ובההיא עניינא יש לי מקום עיון במ"ש המג"א סי' רע"א דבן י"ג שנים לא יוציא הנשים בקדוש של שבת כיון דנשים חייבות מד"ת חיישינן שמא לא הביא ב' שערות דבדאורייתא לא סמכינן אחזקה דרבא וסיים שם ולכן היא תקדש לעצמה עיין סי' קצ"ג עכ"ל משמע שכונתו למ"ש בסי' קצ"ג דבלא"ה נכון שהאשה תאמר מלה במלה עם המקדש כיון דאינם מבינות לשון הקודש אינן יוצאות בשמיעה א"כ ממילא אין חשש והנה צ"ל דאף אם תהא יוצאה בקדוש דלעצמה שוב ליכא קדוש על היין היינו דלענין קדוש על הכוס שהוא דרבנן סמכינן על חזקה דרבא דהביא ב' שערות ולגבי דאורייתא יוצאות באמירתן. אבל עודני נבוך דלכאורה כיון דמברכת לעצמה לא שייך לומר דיוצאות ג"כ בשמיעה דשומע כעונה דא"כ ברכתה שבפיה לבטלה ובההיא דסי' קצ"ג יש לומר באמת דאומרת עם המקדש נוסח אמצעית הברכה אבל הפתיחה והחתימה יוצאת בשמיעתה דהמעט הזה מבינה בלשון הקודש אבל לענין הקדוש שמקדש זה בן י"ג שנים דכיון דחיישינן שמא לא הביא ב' שערות ואינו מוציא אותה וצריכה לצאת באמירתה עמו על כן צריך שתברך גם הפתיחה והחתימה א"כ אם באמת הביא ב' שערות והיא רוצה לצאת בשמיעתה ממנו כדי שיהיה קדוש על הכוס מה שמברכת לעצמה הוי לבטלה. ואולי י"ל דגם בזה אומרת לעצמה רק נוסח הקדוש בלי פתיחה וחתימה ומדאורייתא יוצאת בזה דאין חיוב ברכה מדאורייתא רק להזכיר את יום השבת ולגבי רבנן סמכינן דהביא ב' שערות ויוצאת בשמיעתה עכ"ל הגאון רע"א ז"ל שם ע"ש:

וכתבתי שם בתשובה הנז' על דבריו הנז' וזה לשוני שם בס"ד ולי אנא עבדא נראה בס"ד דכונת המג"א שתאמר מלה במלה עם המקדש מתחילה וע"ס גם הפתיחה והחתימה והנה היא יוצאה י"ח באמירתה דוקא ולא בשמיעתה וכן נראה שהבין הרב מחצית השקל ז"ל ע"ש ועיין להגאון ר"ז השני ע"ש ומה שפלפל הגאון רע"א ז"ל ועשה מן פלפולו הכרח לדבריו נראה פשוט דאין מכל זה הכרת כלל דבאמת היא אינה צריכה לזה המקדש כלל כיון דאומרת הברכה מלה במלה מתחילה וע"ס והיין לפניה שהכוס הוא ביד הקטן ואוחזו לפניה הנה בזה נחשב שגם היא בעצמה קדשה על היין דאע"ג שצריך המקדש לאחוז הכוס בידו מ"מ אין דבר זה מעכב בדיעבד כי אם לכתחילה הוא דבעינן הכי אך בדיעבד אם לאו אוחזו בידו אלא היה מונח לפניו וראהו וקדש יצא י"ח ועיין להגאון ר"ז בסי' רע"א סעיף כ"ח שכ"כ להדיא דיוצא י"ח בדיעבד וזה ברור ופשוט, וכן ראיתי ג"כ להגאון חיד"א ז"ל בברכ"י סי' רצ"ה אות ד' שכתב בשם הרב מהר"י זי"ן ז"ל דלכתחילה צריך לאחוז הכוס בידו אך בדיעבד אם לא אחז סגי ברואהו ביד אחרים והגאון ז"ל הסכים עמו בזה מתשובת הגאון רב צבי ז"ל סי' קס"ח מ"ש גבי נזיר ע"ש ועל כן כונת המג"א ז"ל הוא שהיא תאמר הברכה כולה גם הפתיחה והחתימה והרי היא יוצאה באמירתה ובראייתה י"ח קדוש דאורייתא ודרבנן ואינה צריכה לזה המקדש להוציאה י"ח גם מצד חיוב היין וכו' וכו':

ועוד תמיהא לי בדברי הגאון רע"א ז"ל מה שהעלה להלכה שהיא תאמר נוסח הקדוש עם הקטן בלי פתיחה הנה בלא"ה יש לפקפק דלא מצינו ענין כזה שקצת הברכה יוצאין בה באמירה ומקצתה בשמיעה ואדרבה מצינו בש"ע בסוף סי' קצ"ד הלכה פסוקה הפך מזה דאיתא התם אבל לחצאין אין לברך אם האחד אינו יודע כי אם חצי הברכה דאין ברכה אחת מתחלקת לשנים ע"ש והתם על כל ג' ברכות דבהמ"ז קאמר כן אפילו ברכה ב' וברכה ג' דאין בה שם ומלכות בתחילתה עכ"ז לא אפשר שאחד יאמר חצי הראשון ויכוין להוציא הב' ואח"ך יאמר הב' חצי הנשאר ויכוין להוציא את חבירו ג"כ דהוי חצי הברכה בקריאה וחצי בשמיעה ועל כן גם הכא איך ברכה אחת תהיה כך שאמצעיתה בקריאתה והפתיחה וחתימה בשמיעתה והגם כי הכא גבי קדוש המקדש אומר כל הברכה כולה עכ"ז הנה האשה אצל האשה השומעת הויא הברכה מקצתה בקריאה ומקצתה בשמיעה עכ"ד שכתבתי בס"ד בתשובה הנז' השייך לכאן ומעתה אין צורך להאריך יותר בתשובת השאלה הזאת הנז"ל ורק נשיב בקיצור דאם השומעין הם מבינים בלשון הקודש אז צריכין לשים לבם ולכוין בברכה על בעה"ב המקדש שאוחז הכוס בידו ואין רשאין לכתחילה לומר הברכה עם המקדש מלה במלה דא"כ נמצא הם אינם יוצאים בברכת המקדש שתופס הכוס בידו אלא הם יוצאים י"ח באמירתם והם אין בידם כוס ולכתחילה צריך לתפוס המקדש הכוס בידו ולכן צריכין לשתוק ולשמוע הברכה מתחילה וע"ס מן המקדש ולכוין אליו אך אם אין השומעין מבינים בלשון הקודש לדעת המג"א ז"ל ודעמיה טוב לומר ברכת הקדוש מילה במילה מתחילה וע"ס עם המקדש והרי הם יוצאים י"ח באמירת עצמן ואע"פ שאין אוחזין הכוס בידם מ"מ הא עדיף להו דאחיזת הכוס בידם הוא דוקא לכתחילה אבל בדיעבד כל שהיין לפניו מהני. מיהו גם בכהאי גוונא שהם אינם יודעים לשון הקודש המנהג פשוט שהם יוצאים י"ח קדוש בשמיעתם ואע"פ שאין אומרים הברכה כלל עם המקדש וכמ"ש הב"ח ושאר אחרונים ועל כן אותם הנוהגים כן לשמוע כל הברכה מן המקדש ואע"פ שאין מבינים הלשון אין למחות בידם כי יש להם על מה שיסמוכו:

ועל השאלה הד' בלבישת בגדי שבת תוך השנה הנה רבינו הרמ"א ז"ל בהגה"ה סי' שפ"ט סעיף ג' כתב י"א דאסור ללבוש בגדי שבת תוך ד' שבועות הראשונים אבל אח"ך מותר אפילו על אביו ואמו ע"ש וכתב הרב שו"ג ז"ל סע"ק י"א על דברי רמ"א ז"ל וז"ל כן נהגו בחול אבל פה ירושלים ת"ו נהגו ללבוש בגדי שבת אפילו לבנים אפילו מת ביום ששי ואפילו שנהגו בחול שלא ללבוש לבנים שלשים יום על שאר מתים וי"ב חודש על או"א פה נוהגים ללבוש לבנים לעילוי נפש הנפטר עכ"ל ע"ש ועיין מ"ש עוד שם בסע"ק י"ב ע"ש ועיין בפנים מאירות ח"ב סי' קכ"ג שציין עליו בפתחי תשובה ע"ש והנה בעיר בגדאד נוהגים שבכל י"ב חודש אין לובשים בגדי שבת על אב ואם וכן שאר קרובים אח ואחות ובנים אך אם מת לו בן או בת קטנים שנתאבל עליהם נוהגים להזהר שלא להחליף בגדי שבת עד אחר שלושים וכפי מה ששמעו שבעה"ק ירושלים תוב"ב עד עתה הוא מנהגם ללבוש בגדי שבת בתוך י"ב חודש אפילו על אב ואם והנה פה בגדאד יע"א יש קצת מדקדקים להזהר שלא ללבוש בגדי חול בשבת תוך י"ב חודש דהיינו אחר שלשים יום אפילו על או"א וכן עשה מעשה עט"ר אבא מארי זלה"ה תוך י"ב חודש השנה שנפטר עט"ר מו"ז זלה"ה שהיה מחליף בגדיו בכל שבת ושבת אחר שלשים יום וכן עשה מעשה גם בפטירת אמי זקנתי תנצב"ה שנפטרה בחיי הרב מו"ז זלה"ה וכן נהג ג"כ בפטירת אחותו דודתי תנצב"ה וגם אנחנו נהגנו כן בשנה שנפטר עט"ר אבא מארי זלה"ה שהחלפנו בגדינו בשבת ויו"ט אך לא לבשנו בגדי שבת ויו"ט שהיינו לובשים מקודם אלא עשינו בגדים חדשים ללבשם בשבת ויו"ט בתוך י"ב חודש ובודאי שהנוהג כן טוב הוא עושה אך אותם שנוהגים ללבוש בגדי חול בשבת כל י"ב חודש אין למחות בידם:

ובענין שינוי המקום בשבת דע כי רבינו מהרח"ו זלה"ה בשער טעמי המצות העיד על רבינו האר"י זלה"ה בשבת שתוך שבעת ימי אבלות שלא שינה מקומו שכתב וז"ל וענין המקום נהג מורי זלה"ה שלא לשנות מקומו בשבת משום דהוי דברים שבפרהסיא עכ"ל ומרן ז"ל בש"ע סי' שצ"ג סעיף ד' פסק הנוהגים כשהם אבלים שלא לשנות מקומם בשבת יפה הם עושים ע"ש ודבריו מכוונים עם סברת רבינו האר"י זיע"א ועיין מ"ש בזה הגאון חיד"א בברכ"י דאיש חסיד מפורסם אי עביד כרבינו האר"י זיע"א ליכא בזה יוהרא אך איניש דעלמא אי עביד כן הוי יוהרא כיון שלא נהגו העולם כן אלא מנהגם לשנות מקום בשבת ע"ש והנה כל זה בשבת שתוך ומים של אבלות אבל אחר אבלות אין טעם לשנות מקום בבה"כ בשבת וגם בימי החול אין טעם לשנות מקום כלל מיהו פה עירנו בגדאד יע"א מקדמת דנא היה מנהגם לשנות מקום בבית הכנסת תוך שלשים יום דוקא אפילו על או"א אבל אחר שלשים חוזרים להתפלל במקומם בין בשבת בין בחול ורק מאיזה שנים נהגו כמה יחידים לשנות מקומם בבית הכנסת בין בחול בין בשבת כל י"ב חודש ודברים אלו וכיוצא בהם אשר מחדשין בני אדם מדעתם ואין להם שורש ועכ"פ אין למדין מהם ואין חשובין כלום:

ועל שאלה הה' בענין היריעה של ההפטרות שרוצה לכתוב ביריעה עצמה פסוקי וזאת התורה וכו' אלה העדות וכו' הנה תחילת הכל נודיע לכם כי אע"פ שההפטרות אלו שמדבר בהם השואל בשאלה הנז' הם כתובים בכתב אשורית על עור ושרטוט וכו' כמו ס"ת עכ"ז הם פסולים דלית להם דין ספרים ממש יען כי אין כתובים בהם דברי הנביאים שלמים אלא הם פרשיות נפרדות מלוקטים מספרי הנביאים א' מפה וא' מפה ומשורת הדין היה אסור לקרות בהם בשבת דלא נתנו להכתב כך וכן ה"ה בהפטרות הנדפסים בחומשים שלנו שהם פרשיות נפרדות דהוה אסור למקרי בהם בשבת אך משום עת לעשות לה' התירו כל זה וכדאיתא בגמרא דגיטין דף ס' ע"א רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו האי ספר אפטרתא אסור למקרי ביה בשבת מ"ט דלא ניתן ליכתב ופרש"י דבעינן שיהיו הנביאים שלמים ולא ניתן להכתב פחות מספר אחד שלם לעצמו ואסקינן בגמרא לא היא דהא ר"י ור"ל מעייני בספרא דאגדתא בשבתא והא לא ניתן להכתב אלא כיון דלא אפשר עת לעשות לה' הפרו תורתך הן כיון דלא אפשר עת לעשות לה הפרו תורתך ופירש רש"י ה"ן כיון דלא אפשר שאין לכל צבור וצבור יכולת לכתוב נביאים שלם ע"ש והרי"ף והרא"ש ז"ל הביא כל זה לפסק הלכה ורק הרמב"ם ומרן בש"ע לא זכרו זה וכבר נתעורר הרב חק"ל א"ח סי' נ"ז בזה אמאי לא נזכר זה בהרמב"ם וש"ע וגם עוד הוא ז"ל הקשה שם למנהגינו דהספרים בזול בזה"ז ונמצאים אפילו אצל יחיד נביאים שלם א"כ איך נתפשט ההיתר לקרא בספר ההפטרות הנדפסים שאינו נביא שלם וכו' והביא דברי הלבוש בסי' רפ"ד מה שתמה על מנהג העולם שקורין ההפטרה בחומשין הנדפסים שמדינא צריך לכתוב ההפטרות כדין ספר כמו מגילה והביא דברי המג"א והט"ז מ"ש על דברי הלבוש הנז' והאריך בכל זה ע"ש ועיין להגאון חתם סופר א"ח סי' ס"ח דהעלה דנהי שהקורא עצמו בספר ההפטרה יוצא י"ח בזה ואע"פ שאינו ספר נביאים שלם דהא התירו זה משום עת לעשות אך דינו הוי כקורא על פה כיון דאינו ספר נביאים שלם וגם יש בזה שאר פסולים וכיון דקי"ל דאינו יכול להוציא מי שאינו בקי אלא בקורא מתוך הכתב א"כ זה שדינו כקורא על פה אינו מוציא י"ח השומע בקריאתו זו ע"ש:

איך שיהיה הנה זה ספר ההפטרות שמדבר בו השואל אע"פ שהוא כתוב אשורית על עור ושרטוט כמו ס"ת עכ"ז מאחר שאינו ספר נביאים שלם ה"ז פסול מדינא ולא הותר אלא משום עת לעשות לה' וא"כ אין בו הפרש כ"כ לענין דינא מן ס' ההפטרות הנדפסים בחומשים הגם דשם איכא פסולים יותר ח"מ אין זה הפרש כ"כ לענין דינא דמה לי פיסול א' מה לי ב' וג' פסולים וכמ"ש חק"ל שם וא"כ כיון דאין לזה דין ספר ממש השתא אם ירצה לכתוב ביריעה עצמה פסוקים יתירים שאינו מן הענין או ברכתו או איזה דבר שיר ומליצה אין בזה הפרש לענין דינא כי אין לדקדק בזה שלא לכתוב דברים יתירים אלא בהיכא דאית ליה דין ספר כשר מדינא. ועל כן בין אם יכתבו ביריעה הנז' פסוקי וזאת התורה בין יכתבו פסוק ודברתי על הנביאים אין בזה הפרש לענין דינא:

אך עכ"ז אותו החכם שאמר לכם שנכון לכתוב פסוק ודברתי על הנביאים יפה דבר ולאו משום איסורא ומדינא הוא אלא משום שזה הפסוק יש לו שייכות עם ההפטרות שהם דברי הנביאים יותר מאותם פסוקים של וזאת התורה וכו' אלה העדות וכו' כי אותם הפסוקים יש להם שייכות עם חמשה חומשי תורה ודברי החכם הנז' בזה המה יבואו נכון ע"ד מה שאמר הכתוב במשלי כ"ה תפוחי זהב במשניות כסף דבר דבור על אופניו שהוא ר"ל כמו תפותי זהב חקוקים על מכסה של כסף שהוא דבר מפואר כן הוא דבר המדובר על איפניו דהיינו דבר הראוי לעניינו וחוזר אליו כאופן העגלה המתגלגל וחוזר למקומו וכנז' במצודות כן הפסוק ודברתי על הנביאים הוא דבר נאה ומתקבל לכתבו על ההפטרות יותר מן פסוק וזאת התורה אשר שם משה וכו' אלה העדות וכו' מפני כי זה הפסוק יש לו שייכות לזה יותר ועל כן אם בא אדם לכתחילה לכתיב ספר ההפטרות ודאי מלמדין אותו לכתוב פסוק ודברתי על הנביאים כמ"ש החכם הנז' אבל אם כבר כתב אותם פסוקים של וזאת התורה וכו' ואלה העדות הא ודאי דאין אומרים לו לעקרם או לגנוז היריעה ולהחליפה בעבור זה כיון דאין בזה ענין איסיר וחשש מדינא כלל ועיקר והשי"ת יאיר עינינו בתורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.