רב פעלים/ד/אבן העזר/ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה נשאלתי ממע' החכמים וב"ד יכב"ץ ראובן שארס את לאה ואח"ך גרש אותה ואח"ז קדש את רחל אחותה של לאה הנז' וכפי הדין רחל אסורה אם צריך לגרש אותה כנז' או לאו ושכמ"ה:
תשובה הנה תחלת הכל צריך לדעת ולברר אם רחל אסורה היא על ראובן לכ"ע משום קדושי לאה אחותה הראשונה כיון דראובן לא נשא את לאה כי אם רק קדש אותה בלבד. והנה מצינו להרמב"ם בה' א"ב פ"ב וז' שפסק כיון שקדש אדם אשה נאסרו עליו מקרובותיה שש נשים וכל אחת מהם ערוה עליו לעולם בין כנס בין גרש וכו' וכן אחות אשתו ערוה עליו עד שתמות אשתו בין אחותה מאמה בין אחותה מאביה בין מן הנשואין בין מן הזנות ה"ז ערוה עליו. וכתב הרב המגיד זה מבואר בכמה מקומות וכו' ע"ש. והנה הרב שע"ה ז"ל בחופת חתנים דף כ"ו ע"ב הוכיח מדברי התוס' ביבמות דף צ"ז בפרק נושאין שס"ל שדוקא שנכנסה לחופה היא דאסורה מן התורה משום ערות אשה ובתה אבל בקדושין גרידא לא כי בקדושין גרידא לא שייך שארית שהרי קי"ל אשחו ארוסה אינו יורשה ואינו מטמא לה אך הרמב"ם לא ס"ל כן ותמה על ה"ה ז"ל שכתב ע"ד הרמב"ם שזה מבואר בכמה מקומות דאיך כתב דזה מבואר בדבר שהוא מחלוקת והנית בצ"ע ע"ש:
וראיתי להר' חק"ל אה"ע סי' יו"ד שהוכיח כן מדברי התוס' כמ"ש הר' שע"ה. ושוב רצה להשוות ס' התוס' עם ס' הרמב"ם ז"ל באומרו שכ"ז שכתבו הוא רק להס"ד אך אח"ך הביא דבריהם שכתבו בדף ב' ע"ב בדיה בתו כיון דאתיא וכו' דמשמע מדבריהם דס"ל לעיקר דאינו חייב בקרובות כי אם על הנשואה ומוכח ודאי דפליגי וא"א להשוותם עם הרמב"ם. ושוב כתב וז"ל אחרי החפוש ראיתי דצדקו דברי רבינו ועדות הה"מ שהוא מבואר בכמה מקומות דחייב על הקרובות בקדושין לבד ומשנה שלמה שנינו בקדושין דף ס"ה האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו וע"ש בכל אותה הסוגיא דמתבאר להדיא דכי קדיש דנאסר בקרובות. גם ביבמות דף ל"ג שנינו שנים שקדשו שני אחיות ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זו בזו הרי אלו חייבים משום אשה אל אחותה. גם שם בדף צ"ד איתא בברייתא רבי עקיבא מוסיף אף אשת אח ואחות אשה הרי נראה דכי קדיש לבד חייב על הקרובות. גם בקדושין דף נו"ן המקדש אשה ובתה כאחת או אשה ואחותה אינן מקודשות ואמר רבא הטעם דכל שאינו בזא"ז אפי' בבת אחת אינו ואם אינו חייב בקדושין על הקרובות אמאי לא חיילי וכו'. גם בנזיר דף י"ב וגיטין ד' ס"ד אמרינן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת אסור בכל נשים שבעולם משום ספק קרובות. הנה נתבאר בפשוט שיטת רבינו עד שלא הוצרכתי עוד להביא עוד ברור לזה דכי קדיש חייב על הקרובות ויש לתמוה על רבותינו בעלי התוס' שנראים דבריהם הפך מזה. כי על כן נ"ל שיש לדחוק בדבריהם בכל מה שאפשר ולא לייחס עליהם דבעו נשואין לאיסור קרובות דא"ה דבריהם מרפסן איגרי וגם על הר' שע"ה תמהני איך נעלם מעיניו כ"ז וצ"ע עכ"ל ע"ש. ודבריו נכונים בזה דא"א לייחס בזה הסברא מחלוקת כי מכמה מקומות הנז' שהביא הרב ז"ל מפורש הדבר דגם בקדושין לחוד נאסרים הקרובות ולכן בע"כ צריכין אנו לתרץ דברי התוס' באיזה אופן ואפי' שהיה בדוחק ולתפוש עתה לדינא כמ"ש הרמב"ם ז"ל דקרובות נאסרים גם בקדושין לחוד וא"כ בנ"ד רחל נאסרה מן התורה על ראובן מכח קדושי לאה והרי היא ערוה גמורה בחיי אותה אחותה לאה ואין קדושין של ראובן תופסין בה. וכן ראיתי להר' משחא דרבותא ז"ל נשאל כיוצא בזה באחד שקדש אשה וגרשה ואח"ך קדש אחותה אם מותר בה כיון דלא נשאת אחותה לית בה משום אשה אל אחותה לא תקח או"ד כיון דהוציאו הכתוב בלשון קיחה דהיינו קדושין אית בה משום אחותה והשיב דבר פשוט הוא דאסור דקיחה היינו קדושין ומשעה דקדשה נאסרו עליו קרובותיה. וכן מוכח בהדיא מדברי התוס' דקדושין דף י"ב ע"א בד"ה רב חסדא לא סבר וכו' דאמרו באשת אחיו כיון דקדשה וגרשה אחיו הויא גרושת אחיו ואסורה לו ה"ן דכוותה כיון דנתקדשה אחותה לו נאסרה עליו וזה ברור עכ"ל ע"ש. והנה השתא תיקשי מדברי התוס' ז"ל עצמם דס"ל כאן להפך מדבריהם הנז"ל ובעה"ו ניישב כל זה לנכון:
שו"ר לרבינו בעל החנוך ז"ל מצוה כ"ו בדין ערות אשה ואחותה שכתב וז"ל דיני המצוה מה שפי' רז"ל שאחות אשתו נקראת בין אחותה מאביה וכו' ופירשו ג"כ שהאיסור יחול מכיון שיקדשנה וכדמשמע לן לשון קיחה באשה לעולם עכ"ל הרי גם רבינו החנוך ז"ל נקיט כן בפשיטות לאסור בקדושין לחוד מהאי טעמא הנז' דקיחה כתיב בה שהוא לשון קדושין. וראיתי להר' דבר משה ז"ל באה"ע סי' ס"ד דף קמ"ו ע"ב בד"ה ומעתה וכו' שכתב באשת אחיו דאסורה עליו בין מן הנשואין בין מן הארוסין כמבו' באה"ע סי' ט"ו ואע"ג דשם לא פירש בין מן הארוסין כמ"ש גבי אשת אביו מ"מ ממילא משמע דכיון דקדשה אשתו היא דכתיב כי יקח איש אשה דמשעת לקיחה נקראת אשתו ודאי לקיחה קדושין היא כדאמרינן קיחה קיחה משדה אפרון וכו' ובריש סי' קנ"ו כתב ל"ש אשת אחיו מן הארוסין או מן הנשואין וכ"כ הרמב"ם בה' א"ב בריש פ"ב אשת אחיו ערוה עליו לעולם בין מן הארוסין בין מן הנשואין וכו' עכ"ד ע"ש הנה גם הרב ז"ל נקיט האי טעמא דקיחה אך לא נתעורר מדברי התוס' ז"ל הנז' ולא דבר כלום בזה:
והנה חשבתי דרכי לומר דלעולם התוס' מודים באחות אשתו ואשת אחיו דנאסרים מן התורה גם מצד הקדושין בלבד משום דהתם קיחה כתיב בהו וקיחה הוא לשון קדושין ודבריהם ביבמות דף צ"ז בד"ה עריות שהוכיח מהם הרב שע"ה והר' חק"ל דס"ל נאסרו הקרובות בקדושין בלבד שם אמרו זה על איסור אשה ובתה דנפקא לן מערות אשה ובתה לא תגלה דנקט אשה ובתה ולא נקט אם ובת משמע דלא תאסר הבת עליו אלא אחר שתהיה אמה בסוג אשה לזה שלפחות תכנס לחופה דאז היא לו אשה גמורה דיורשה ומטמא לה משא"כ ארוסה בלבד ובהכי ניחא כל הנך מקומות שהביא הר' חק"ל להקשות מהם על סברת התוס' דבכל הנך מיירי באיסור אשה ואחותה מן התורה ובהא מודו התוס' דאסורה אחותה מן התורה גם בקדושין בלבד משום דהתם קיחה כתיב שהוא לשון קדושין והם לא אמרו סברא זו אלא בערות אשה ובתה ומכח הך טעמא דכתיבנא דכאן דקדק הכתוב למנקט אשה ובתה ולא אמר אם ובת משמע עד שתהיה אמה בסוג אשה. וכיוצא בזה פי' רש"י ז"ל על בת ארוסתו הא דלא מחייב היינו משום דאשה ובתה כתיב דמשמע לשון אישות מדלא כתיב אֵם ובת ע"ש ועי' בתוס' ביבמות דף ב' ע"ב בד"ה בתו כיון דאתיא וכו' מ"ש שם ולפי"ז אתו שפיר דברי התוס' בקדושין דף י"ב הנז' ואינם הפך. ובהכי ניחא נמי מה שתמה הרב חק"ל על הר' שע"ה ז"ל בקוש' שהוקשה על הה"מ דאיך נעלמה מעיני הר' שע"ה כל הנך מקומות הנז"ל דלפי"ז לא נעלמו ממנו כי הוא ברור לו שהתוס' יודו באחות אשה ואשת אח דנאסרים מן הקדושין בלבד ולא נתעורר להקשו' על הה"מ אלא משום קרובת הבת דלפי סברת התוס' ז"ל בהא אינה נאסרת מן התורה מן הקדושין בלבד והרמב"ם ז"ל נקיט גם זו בדבריו ודוק וקוש' שהוקשה הר' תק"ל מקדושין דף נו"ן בלא"ה יש להשיב:
ודע כי אעפ"י דאמרינן בקדושין דף ס"ז ע"ב דילפינן כלהו עריות דלא תפסי בהו קדושין בהקש מאחות אשה דהוקשו כל העריות לאחות אשה ע"ש הנה ס"ל להתוס' דערות הבת לא גמרינן בהיקש בהדי כלהו עריות משום דשאני הכא דגלי בה קרא וכתב אשה ובתה ולא נקיט אֵם ובת היינו לאשמעינן דלא נאסר הבת אלא מעת שתהיה אמה בסוג אשה וכדכתיבנא לעיל:
ושוב אחר החפוש בס"ד ראיתי בשאלתות הרב אחאי גאון ז"ל פ' אחרי שאלה צ"ד שכתב וז"ל וכל הני עריות דקורבא דידהו ע"י קדושין הוא ל"ש מן הארוסין ל"ש מן הנשואין ל"ש בחיים ל"ש לאח"מ אסורין ובאיסוריהן קיימין לבד מן אחות אשה דלאחר מיתת אחותה שריא ואשת אח מן האב שאין לה בנים דלאחר מיתת אחיו שריא ליבם וכו' ע"ש. וכתב הר' העמק שאלה ביאור על השאלתות ס"ק ג' וז"ל. ל"ש מן הארוסין באשת אחיו ובאחות אשה מבואר ביבמות דף צ"ד כגון שקדש אחיו וכו' כגון שקדש את האשה וכו' אבל בתה וב"ב ובת בנה וכל אבזרייהו אינו מבואר בגמ' ואדרבא בתוס' דף ג' סוף ד"ה בתו ובדף צ"ז ד"ה עריות משמע שהוסיפו נכנסה לחופה ולא נבעלה דמכ"מ מקרי נשואה אבל ארוסה לא נאסרו הני קרובות. איברא בפי' תניא ריש מס' דרך ארץ המקדש את האשה ה"ז אסר עליו שבע עריות ואלו הן ובה"ג ה' עריות הביאה וכן הרמב"ם ה' א"ב פ"ב ה"ד והכי מוכח מסוגיא דיבמות דף י"ב ב' א"כ מצינו חמותו קטנה ממאנת. וצ"ל דגם זה נ"ל מהיקשא דרבי יונה מאחות אשה דכתיב ואשה אל אחותה לא תקח משמע דרק בקיחה דאחותה אסורה וכל העריות שע"י קדושין למדין ממנה וכו' ודברי התוס' תמוהין וכבר יצא לאורה ס' קרן אורה ותמה ע"ז עכ"ל ע"ש:
והנה באמת כי הגם דאנו ישבנו שפיר כל הנך מקומות שהביא הר' חק"ל דלא קשיא להתוס' מנייהו דהתוס' יודו באחות אשה ואשת אחיו דאסורים מצד הקדושין בלבד ולא אמרו אלא בערות הבת דלא נאסרה מן התורה בקדושין בלבד משום האי טעמא דגלי בה קרא ואמר ערות אשה ובתה וכמ"ש לעיל אך הקוש' שמקשה הר' ז"ל מן מס' ד"א דנקיט איסור בתה בקדושין לחוד זו קוש' עצומה על התוס' ואולי י"ל דהתוס' ס"ל דלא קי"ל להלכה כהאי ברייתא דמס' הנז' והקוש' דמקשה הר' ז"ל על התוס' מגמ' דיבמות דף י"ב ע"ב דאמרינן א"כ מצינו קטנה ממאנת יש להשיב ודוק. איך שיהיה הנה בנ"ד דאיירי באחות אשתו נראה דגם להתוס' ז"ל מודים שהיא אסורה עליו מן התורה מצד קדושין של לאה אחותה והיא ערוה גמורה מחיובי כריתות שאין קדושין תופסין בה:
ואחר שביררנו בס"ד דלכ"ע רחל אסורה על ראובן מן התורה ואין קדושין תופסין בה א"כ לפי"ז לא בעיא רחל גט מראובן. אך נראה דעכ"ז בעיא גט מפני מראית העין משום חשש טעות העולם. והוא דאמרינן בגמ' דיבמות דף צ"ד תניא כל העריות שבתורה אין צריכות הימנו גט חוץ מא"א שנשאת עפ"י ב"ד ורבי עקיבא מוסיף אף אשת אח ואחות אשה ומפרש בגמ' האי אחות אשה הב"ד כגון שקדש אשה והלכה למדינת הים ושמע שמתה עמד ונשא את אחותה דאמרי אינשי הך קמייתא תנאי הוה ליה בקדושיה והא שפיר נסיב ואי לא מצרכינן גט נמצאת לעיני הרואין א"א יוצאה בלא גט בד"א שקדש את הראשונה אבל אם נשא את הראשונה והלכה למה"י ונשא אח"ך את אחותה לא בעיא אחותה גט דכיון דנשא את הראשונה לא יאמרו תנאי הוה בנשואין דהא כ"ע ידעי דאין אדם עושה בעילתו בע"ז הילכך קים להו בנשואי שניה אינה כלום ולהכי לא בעיא גט וכן פסק הרמב"ם ז"ל בה' קדושין פ"י ה"ח וה"ט ע"ש. וכן פסק בטור ובש"ע סי' ט"ו סעי' כ"ז ע"ש:
נמצינו למדין מדין הנז' דמשום טעות העולם מצרכינן גט מפני מראית העין אע"ג דמן הדין אין קדושין תופסין ואע"ג דהשתא שניהם עומדים לפנינו ואנחנו יודעים שלא היה תנאי עכ"ז מצרכינן גט מפני מראית העין בעבור טעות העולם. גם נמצינו למדין מן הגמ' הנז' שאמרו והאי כדין נסיב כי טעות העולם שאומרים שהיה תנאי בקדושין זה נמשך ונעשה מחמת שרוצים ליישב ענין הקדושין של השנית שהיה בדין כי הכל יודעים שמקדש אשה אסור באחותה בעודה בחיים ועל כן מסקי אדעתייהו שזה קדש השנית באיסור ולזה יאמרו שהראשונה קדש על תנאי ונתבטל התנאי ובטלו קדושיה ולקח אחותה השנית בהיתר ועל כן אם תצא השניה בלא גט נראה א"א יוצאה בלא גט, והשתא הה"ד בנ"ד אחר שקדש ראובן את רחל אחותה של לאה יוולד מזה טעות לעולם שיאמרו ודאי זה לא קדש באיסור אלא קדושי לאה היה על תנאי ואח"ך נודע שלא נתקיים התנאי דהיינו שקדש ע"מ שיש לו סך כו"כ במקום פ'. ואח"ך נתברר שלא היה לו סך הנז' בעת ההיא וכן כיוצא בזה וממילא נתבטל הקדושין של לאה מעיקרן ורחל מותרת לו ובדין קדש אותה ואם תהיה עתה רחל מותרת לעלמא בלא גט נראה א"א יוצאה בלא גט ולכן גם בנ"ד בעיא רחל הנז' גט מראובן ואע"ג דשניהם עומדים לפנינו ואנחנו יודעין שלא היה תנאי בקדושי לאה דכל החשש הוא מפני מראית העין בעבור טעות העולם:
ואם תאמר הא דנ"ד שניא מהך דהגמ' הנז' דהכי הא חזו שגירש ראובן את לאה קודם שאירם את רחל וא"כ לא יאמרו תנאי הוא בקדושין ונתבטלו דא"כ למה הוצרך לפרש ולכן לא יבואו לטעות בדבר. הנה זה אינו חדא כי אפשר ששמעו בארוסין ולא שמעו בגרושין וכמ"ש הר"ן ז"ל בפ' האיש מקדש גם קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה ומת האיש שקדשה ונפלה לידי יבם דצריכה גט וחליצה ומיאון ולא סגי' בגט וחליצה משום דחיישינן דאיכא דשמע בגיטא ולא שמע בחליצה ע"ש וה"ן י"ל דאפשר דשמע בקדושין דלאה ולא שמע בגרושין שלה. ועוד אפי' אם נאמר שידעו הכל בגרושין של לאה עכ"ז הטעות לא נתבטל מחמת כן והוא כי הא דייקינן מן הגמ' דף צ"ד ע"ב הנז' כי כל טעות העולם כנז' נולד ונתהווה מטעם שהם רוצים ליישב מעשיו של זה בקדושי השניה לומר כדין עשה דאין הדעת נוטה שיעשה זה האיסור ולא יועיל שאח"ך ב"ד מוציאין אותה ממנו לכן באים לומר שתנאי היה בקדושין של הראשונה ובהיתר לקח השנית. ועל כן גם הכא בנ"ד אפי' אם שמעו שגירש ראובן את לאה מאחר שהכל יודעים שהאדם אסור באתות גרושתו ולא שניא מאחות נשואתו לזה יאמרו איך בא זה ואירס את רחל אחותה לקחת אותה באיסור אלא ודאי קדושין של לאה היו על תנאי כגון ע"מ שיש לו כו"כ במקום פ" וכיוצא ומקודם לא נודע שאין לו ולהכי הוצרך לגרש אך אחר שגירש נודע שהוא לא היה לו סך הנז' בעת ההיא וממילא נתבטלו קדושי לאה והותרה רחל אליו ולכך בהיתר קדשה. ואין לומר דאכתי עדיין שניא הא דני"ד מנידון דנקיט בגמ' ובפוס' הנז' דהתם אמרו שקדש את אשה והלכה למה"י ושמע שמתה ועמד ונשא אחותה הרי תפסו באחותה השנית נשואין ולזה י"ל כיון דעשה זה נשואין דעביד איסורא לכן יבואו העולם לומר קדושי הראשונה היו על תנאי כדי ליישב הדבר ולומר כדין נסיב ולא עבד איסורא אבל בנ"ד דרק אירס ולא נשא לא יאמרו שקדש הראשונה על תנאי אלא יאמרו הראשונה היתה מקודשת גמורה וזה קדש השניה בדרך שחוק בעלמא כיון דלא עביד בקדושין בלבד מעשה איסור. וע"כ רחל אינה צריכה גט משום מראית העין כי הכל יודעים שאין קדושין תופסין ברחל. הנה זה אינו כי הן אמת דהגמ' נקיט הכי ועמד ונשא אחותה וכן תפסו הרמב"ם ושאר פוסקים בלישנא דהש"ס עכ"ז נראה דאין זה נאמר בדיוק לומר דווקא אם נשא הוה דחוששין אבל אם ארס בלבד אין חוששין. וכן מצאתי מפורש הדבר בס' דינא דחיי לרבינו הכנה"ג ז"ל לאוין ק"ח דף קכ"א ע"ג וז"ל ומשמע לי דהא דאמרינן בפ' האשה דכ"א האי אחות אשה ה"ד כגון שקדש אשה והלכה למה"י ושמע שמתה ועמד ונשא אחותה וכו' האי לישנא דונשא אחותה לאו דווקא נשואין אלא הה"ד קדושין דאם הלכה ארוסתו למה"י ושמע שמתה ועמד וקדש אחותה ואח"ך באה ארוסתו צריכה הימנו גט ואשתו אסורה עליו משום אחות גרושתו דכיון דאיכא למיחש שמא יאמרו תנאי היה בקדושי קמייתא מה לי נשואין מה לי קדושין ואפי' בקדושין צריכה ממנו גט ונאסרה אשתו עליו משום אחות גרושתו וזה נ"ל ברור עכ"ל ע"ש הרי רבינו בעל הכנה"ג נקיט בפשיטות כן דלא דווקא נשא אלא הה"ד אירס בלבד ג"כ צריכה גט שמא יאמרו:
וכן מצאתי כזאת להגאון מש"ל ז"ל בפ"י מה' גרושין הלכה ט' בד"ה ודע וכו' שכתב בסוף הדבור וז"ל והנה כפי אוקימתא זו אין חלוק בין אזול אשת גיסו וגיסו לפנויה אלא הכל תלוי בראשונה דאם היתה נשואה אף דאזול וכו' אך אם הראשונה היא ארוסה אז אפי' אם השניה היא פנויה בעי גט משום שיאמרו הך קמייתא תנאי הוה לה בקדושיה וכיון דבעיא גט נאסרה אשתו עליו משום אחות גרושתו עכ"ל ע"ש הרי גם הגאון מש"ל ז"ל נקיט כן בפשיטות. וא"כ השתא גם בנ"ד דארס בלבד את רחל י"ל דצריכה ממנו גט בעבור טעות העולם שלא יאמרו קדושי לאה היו על תנאי ואחר שגירש אותה נתברר שלא נתקיים התנאי ונתבטלו הקדושין מעיקרן ולכן קדש את רחל אחותה שהיא מותרת לו והשתא אם תנשא רחל לעלמא בלי גט נראה א"א יוצאה בלי גט דלפ"ד רבינו הכנה"ג והגאון מש"ל ז"ל הנז' שנידון הגמ' איתא גם בארס הראשונה וארס השניה נמצא נ"ד דמי לדינא דגמ' הנז' ותו אין מקום לחלק חלוק הנז' ביניהם:
ודע כי הגם שהבאתי מתרי אשלי רברבי הנז' דסברי רבנן בפשיטות מ"ש בגמ' ונשא אחותה לאו דווקא נשא אלא הה"ד ארס בלבד נמי בעיא גט. מ"מ צריכין אנו להבין הדבר הזה דמנ"ל הכי ודילמא דווקא נשא דעביד איסורא ע"כ יבאו העולם לומר תנאי היה בקדושין כדי ליישב הדבר שבהיתר נשא אבל אם ארס לבד לא חיישי מעיקרא למעשיו ואומרים שחוק בעלמא עביד. ומה גם דבאמת מצינו כה"ג גם א"א דמחלקין לענין הגט בין היכא דנשא לבין היכא דארס בלבד וכמ"ש בש"ע סי' י"ז סעי' נ"ח גבי א"א שא"ל מת בעלה שאם לא נשאת לשני רק נתקדשה לבד ובא בעלה אינה צריכה גט מהשני והטעם כי בנשאת דעבדה איסורא אז קנסוה משא"כ נתקדשה לבד דלא עבדה איסורא ע"ש. וא"כ גם הכא י"ל אם ארס לבד דלא עביד חיסורא אינה צריכה גט דאין חוששין למעשיו ליישב אותם בהיתר אלא אומרים שחוק בעלמא הוא. ונ"ל בס"ד בזה כי אחר העיון היטב ראיתי שגם בקדושין לבד עביד איסורא באחות אשתו שכן מצאתי הדבר הזה מפורש יוצא בדברי רבינו בעל החנוך ז"ל במצוה ר"ו גבי המקדש אחות אשתו שכתב וז"ל מ"מ מתחייב העושה בהן מעשה הקדושין שהתורה אמרה לא תקח ומשמע לשון קדושין ואע"ג דאם עבר ולקח כלו' שקדש לא מהני ליה כלומר שאינה לקיחתו לשום דבר ואין צריכה ממנו גט מ"מ נתחייב בכך כמו שאמרנו עכ"ל ע"ש. וכן מצאתי ג"כ לרבי אליעזר ממיץ ז"ל בס' יראים סי' רי"ו שכתב וז"ל והמקדש עובר בלאו דכתיב לא תקח לא תקדש דאמרינן בקדושין סוף פ' האומר אידי ואידי באחות אשה ול"ק הא לכתחלה הא דעבד עכ"ל ע"ש. וראיתי להר' דינא דחיי בדף קכ"ב ע"א שתמה על רבינו בעל החנוך דמנ"ל דלוקה על קדושין של אחות אשתו בלא בעילה ולא זכר שר מס' יראים הנז' וע"ז יש לומר כמ"ש רבינו בס' יראים כי מפיק להאי דינא מן הגמ' דקדו' דף ס"ז ע"ב דקאמר ואימא אידי ואידי לכן הא לכתחלה הא דיעבד ועי' פירש"י ז"ל ע"ש. אך הרב דינא דחיי עוד הקשה שם איזה קוש' בזה וצריך ליישבם ואין פנאי כעת:
מיהו ראיתי שכתב שם דלדעת רבינו החנוך ז"ל בכל העריות כלם לקי בקדושין בלא בעילה משום דכל העריות הוקשו לאחות אשה לכל הדברים ע"ש ודבריו אלו צ"ע דלא משמע כן ואין לי פנאי עתה להאריך בזה. איך שיהיה הנה מבואר בספרי המאורות הגדולים הראשונים ז"ל והם רבינו בעל החנוך ורבינו אליעזר ממיץ ז"ל בס' יראים שהמקדש אחות אשתו עובר בלאו בשביל קדושין גרידא וא"כ השתא בנ"ד דראובן זה קדש את רחל אע"ג דלא נשא עביד איסור לאו בזה ולכן העולם יאמרו איך עביד זה איסורא לקדש אחות אשתו אלא ודאי תנאי היה בקדושי לאה הראשונה ואחר שגירשה נודע שלא נתקיים התנאי ונתבטלו ממילא קדושי לאה:
ועוד דע כי אל יקשה בעיניך דלפי"ז מאחר שגם בכה"ג דנ"ד צריכה גט משום טעות העולם א"כ אמאי לא מוקים הש"ס ביבמות דף צ"ד הנז' למילתא דרבי עקיבא דמצריך גט באחות אשתו בכה"ג שקדש את לאה וחזר וקדש את רחל אחותה. דאין זה קוש' דהוא מוקים למילתיה בגוונא שקדש את אחותה בשוגג ששמע שמתה ארוסתו ולמה יצטרך למנקט כה"ג דנר' שהוא קדש במזיד את אחות גרושתו וזה פשוט ועוד יש ליישב בזה ישוב אחר ואין צורך להאריך:
העולה מכל האמור מאחר שבררנו דגמ' הנז' איירי אפי' בארס הראשונה וארס השניה שלא נשא כלל ועכ"ז בעיא השניה גט שלא יאמרו קדושי הראשונה על תנאי היו ונתבטלו ובהיתר קדש השניה א"כ נמצא נ"ד דמי ממש לדינא דגמ' הנז' דג"כ בעיא רחל גט מראובן משום מראית העין:
ואחר אשר העליתי כ"ז באתי לחפש ולדרוש מספרי הפוס' לראות אם נמצא האי דינא דנ"ד מפורש יוצא בדבריהם והנה השי"ת האיר את עיני ומצאתי להגאון חלקת מחוקק ז"ל בסי' מ"ד סק"ו עמ"ש מרן ז"ל בש"ע המקדש אחת מכל העריות לא עשה כלום שאין קדושין תופסין בהם כתב הגאון ז"ל שם וז"ל לעיל סי' ט"ו נתבאר דאחות ארוסתו תופסין קדושין מדרבנן שמא יאמרו תנאי היה בארוסין וכדת נשא אחותה והה"ד ארוסת אחיו וכדעת ר"ע בגמ' ביבמות דף צ"ד וכמו שפסקו הרי"ף והרא"ש כר"ע עכ"ל. נמצא דסבר הגאון ח"מ ז"ל דהך דינא דגמ' שאמרו דצריכא גט מדרבנן משום שמא יאמרו קדושי ראשונה היו על תנאי איירי בכל גוונא ולא דווקא בהלכה למה"י וקדש השניה ע"י שמועה דטעות גם לאו דווקא נשא השניה אלא אפי' קדש בלבד ג"כ קדושין תופסין מדרבנן מפני שמא יאמרו וכו' ועי' במס' ד"א בריש פ"א מ"ש זה מדרש דרש רבי יוסי בן כפר משום ר"א בן שמוע וכו' ועי' בס' בנין יהושע בביאו' שם שנראה גם הוא דעתו כס' הרב ח"מ הנז' דהך דינא איירי בכל גוונא ודוק:
אמנם ראיתי להר' עצי ארזים ז"ל בסי' מ"ד ס"ק י"ב שהביא דברי הר' ח"מ הנז' וכתב וז"ל ונ"ל שלא נאמר דין זה אלא בנישאת ע"י שמועת טעות שאמרו לו מתה ארוסתו וקדש אחותה ומשו"ה לא נאמר כן אלא באחות ארוסתו ובארוסת אחיו שיש להם ג"כ היתר כשנופלת לפניו ליבום ולא בשאר עריות כמו ארוסת אביו או אם ארוסתו שהיא חמותו ושאר עריות שאין להם היתר לאחר מיתת ארוסתו דלא שייך בהן שמועת טעות ולא שכיח שיקדש אותם ל"ח לגזירה זו שיאמר ק"ט היו. ולסברת הח"מ דבלא שמועת טעות הצריכו גט משום חשש הנז"ל לא הוו"ל למנקט הנך תרי עריות דהה"ד בכלן שנאסרות ע"י קדושין שייך גזרה זו עכ"ל. והנה הדקדוק שמתדקדק הר' ע"א ז"ל אפשר ליישבו דהא באמת התוס' והרא"ש ז"ל כתבו דהה"ד לר"ע אשת אביו ואשת אחי אביו וכן כל עריות דמתסרי ע"י קדושין והא דלא חשיב להו משום דלא שכיח דנסיב ע"י שמיעת טעות והגם דלא כתבו הפוס' דלא יראה כן מדברי הרמב"ם הנה יש לדבר בזה ואין עתה פנאי להאריך בזה ע"כ לענין דינא אין לדחות דברי ח"מ בזה ובפרט לקולא ומה גם רבנים וגדולים הם נושאי כליו של הש"ע הבאים אחר הר' ח"מ המה ראו דבריו ולא השיגו עליו בזה כלום ע"כ בנ"ד ראוי להורות להצריכה גט:
ברם ראה ראיתי להר' הכנה"ג בסי' מ"ד הגה"ט אות ב' שהביא מתשו' הגאונים סי' ע"ג מי שנטל גרושת אחיו יוצאה בגט וכו' וכתב הר' הכנה"ג ז"ל תימא אמאי צריכה גט והא לא תפסי בה קדושין. ואין מקום לומר דהצריכו אותה גט מפני הרואין שלא יאמרו א"א יוצאה בלא גט דהא בגמ' מסיק הא דר"ע מצריך גט באשת אח ואחות אשה היינו מן הארוסין ולא מן הנשואין ואפי' תימא דנידון תשו' הגאונים הוא בגרושת אחיו מן הארוסין עכ"ז אין צריך גע דלא דמי לאשת אח מן הארוסין דמסקינן בפ' הנז' דצריך גט דהתם שאני שאחיו לא עשה מעשה אחר הארוסין אלא שארס את האשה והלך למה"י ושמע שמת אחיו ונשא את אשתו וצריכה גט משום דאמרי אינשי הך קמא תנאה הוה ליה בקדושין והא שפיר נסבה אבל בנידון תשו' הגאונים דאחר הארוסין גרשה אחיו ולקחה זה אין לטעות ולומר שפיר נסבה וקמא תנאה הוה ליה בקדושין דאי הוה ליה תנאה בקדושין לא היה צורך אל הגט. וליכא למימר דצריכה גט משום דאיכא דשמע בקדושין ולא שמע בגיטא וכדאמרינן בפ' האשה בתרא איכא דשמע בחליצה ולא שמע בהכרזה אבל כאן דהגט ניתן בב"ד והוא בפרהסיא ליכא למימר איכא דשמע בקדושין ולא שמע בגיטא. ועוד דאם אנו חוששין לזה ניחוש נמי דאיכא דשמע בקדושין ולא שמע בנשואין וצריך גט בכל עריות שבתורה שנשאו ולא מצאתי דבר מתיישב אלא כשנאמר שדעת תשו' הגאונים כאותו הדעת שכתב הרי"ף ז"ל בפ' האשה רבה דאף אשת אח ואחות אשה בנשואין צריכות גט כיון שיש להם היתר אחר איסורן גזרה שמא יאמרו בהיתר נשאת וא"א יוצאה בלא גט עכ"ד ע"ש:
והנה מה שטען הר' ז"ל לומר אם גרש אחר הארוסין תו ליכא חשש שמא יאמרו דהוה תנאי בקדושין דא"כ למה צריך גט הנה כבר אנא עבדא כתבתי טענה זו לעיל לחלק בין נ"ד לדין הגמ' אך כתבתי דברי טעם שאין לחלק בהכי כי ממה שרואין שגרש לא תתבטל אמירה זו דאכתי יאמרו לא נודע בביטול קיום התנאי אלא אחר שגרש וכאשר הרחבתי הדבור בזה לעיל בדברי סברא בס"ד. ומה שכתב דליכא למימר איכא דשמע בקדושין ולא שמע בגיטא דא"כ גם אם נשאת נבעי גט דחיישינן דאיכא דשמע בארוסין ולא שמע בנשואין. הנה אחה"מ זה אינו חדא דכ"ז לא שכיח שישמעו בארוסין ולא ישמעו בנשואין דהא נשואין קלא רבא אית להו וארוסין לית להו קלא כלל. ועוד אטו כלהו אינשי עבדי ארוסין קמי נשואין ומאחר דאיכא הרבה דעבדי נשואין וארוסין ביחד ורק משדכי בלבד מקודם להכי לא חשו חכמים בנשאת לשמא יאמרו כיון דאמירה זו לא שייכה בכל נשואה כי אם רק באותה שהיא היתה ארוסה קודם נשואיה וגם בזו לא שייכה אלא רק באותם ששמעו הארוסין בלבד ולא שמעו הנשואין שדבר זה בעצמו הוא רחוק מאד ולכן לא חשו חז"ל כלל בנשאת למעבד תקנה זו הגט ולא עשו תקנה זו אלא רק בארוסה בלבד. באופן כי אין נראה טעם מספיק בדברים אלו שכתב הכנה"ג על תשו' הגאון שלא לפרש דבריהם בהכי ונדחק ליישב דבריהם ע"פ הדעת שהביא הרי"ף ז"ל בפ' האשה רבה דבאשת אח ואחות אשה בעי גט גם בנשואין משום שיש להם היתר אחר איסורן וכו' כי עינא דשפיר חזי אין אנחנו צריכים להעמיד תשו' הגאו' ע"פ הדעת הנז' שכל גדולי הפוס' חולקים ע"ז אלא שפיר מצינן לאוקים דבריהם דאיירי בנשא גרושת אחיו מן הארוסין ובעיא גט משום שמא יאמרו תנאי היה בקדושין ולא נודע ביטול התנאי אלא אחר שגירש אחיו את ארוסתו ולהכי קדש זה את זו עתה שהיא מותרת לו דחיישינן שמא שמעו בארוסין ולא שמעו בגרושין וזה הדרך ישכון אור טפי בתשו' הגאונים ז"ל הנז':
שו"ר בס"ד שיש להוכיח הפך דברי הכנה"ג ז"ל הנז' מן הגמ' דיבמות דף פ"ח ע"ב גבי א"א שא"ל מת בעלה ונישאת ואח"ך בא בעלה דתנן צריכה גט מזה ומזה ומקשי בגמ' בשלמא מראשון תבעי גט אלא משני אמאי זנות בעלמא הוא ומשני א"ר הונא גזרה שמא יאמרו גרש זה ונשא זה ונמצאת א"א יוצאה בלא גט ע"ש. וק' איך יאמרו גירש הראשון מעיקרא ונשא השני אח"ך והא קא חזו דעתה נותן לה הראשון גט נמצא עדיין לא גירש ואמאי תבעי השתא גט משני הא בגט זה שלוקחת עתה מן הראשון סגי' לבטל הטעות אלא ודאי הוא דחוששין שמא איכא דלא שמע בגט זה שנותן הראשון עתה ואלו יאמרו גירש זה מעיקרא ונשא זה אח"ך ונמצאת א"א יוצאה בלא גט וה"ן בנידון תשו' הגאונים ז"ל יש לחוש להכי דלא ישמע בגירושין של אתיו. וכן הענין הוא בנ"ד ג"כ וכדכתיבנא וכ"ש בנידון תשו' הגאונים ובנ"ד איכא טעמא אתרינא רבא דאפי' אם שמעו בגירושין אכתי אין הגט זה הוכחה לבטל הטעות כי יאמרו זה הביטול מחמת התנאי לא נתברר ולא נודע מעיקרא כי אם רק אחר שגירש כי אינו מוכרח שיתברר ויוודע קודם וכדכתיבנא לעיל:
ועוד ראיתי בס"ד להביא הוכחה ברורה שאין עליה תשו' הפך דברי הכנה"ג הנז' והוא דאמרינן בגמ' דבתרא דף קמ"ה ע"א גבי המקדש את האשה ואח"ך חזרה בה אע"ג דצריכה גט ממנו אפי"ה אמר אמימור קדושי לא הדרי גזירה שמא יאמרו קדושי טעות היו ולכך חזרו ונמצאו קדושין תופסין באחותה ומותרת לו ורב אשי אמר גטה מוכיח עליה פי' לעולם קדושי הדרי ולא חיישינן שמא יאמרו קדושי טעות היו ואחותה מותרת דהא קא חזו דנתן לה גט ואי קדושי טעות היו למאי אצטריך גט ומסיק בגמ' הא דר"א בדותא היא דאיכא דשמע בהא ולא שמע בהא ופירש"י איכא דשמע בחזרת הקדושין ולא שמע בגט הילכך קדושין לא הדרי ע"ש וקי"ל כאמימור דקדושין לא הדרי וכן פסק הרמב"ם ז"ל בה' זכיה ומתנה וכן פסקו הרי"ף והרא"ש וכן פסק בטור ובש"ע סי' נו"ן ס"א וכן מפורש הטעם הנז' בלבוש וז"ל גזרה שמא יאמרו קדושין תופסין באחותה כלו' שיאמרו קדושי הראשונה טעות היה מתחלה ולא היתה זו אשתו מעולם ולכן חזרו ונמצאו קדושין תופסין לו באחותה ומותרת לו שהרי אינה אחות אשתו ואע"ג דצריכה זו גט ממנו אפי' חזרה תכ"ד כמו שכתבנו בס"ד אפי"ה גזרו שלא תחזור הקדושין דשמא איכא דשמע בחזרת המעות ולא שמע בגט והם יאמרו קדושין תופסין לו באחותה עכ"ל ע"ש:
הרי ענין זה הוא דומה בדומה ממש לנידון הנז"ל שרצה הכנה"ג מעיקרא לפרש בתשו' הגאו' ז"ל שהוא ר"ל דאיירי בקדש ארוסת אחיו אחר שגירש אחיו ומה שטען הכנה"ג דאין לומר בזה שמא יאמרו קדושי תנאי היו דא"כ למה גירש. זו הטענה היא טענת רב אשי דסבר גיטה מוכיח עליה וכבר בגמ' דחו סברת ר"א בזה משום דחיישינן איכא דשמע בחזרת הממון ולא שמע בגט ולכן אין הקדושין חוזרין והכי קי"ל להלכה א"כ השתא בטלה טענת הכנה"ג ז"ל בזה ודברי תשו' הגאו' ז"ל מתיישבים בזה האופן שפיר דאיירי בקדש ארוסת אחיו אחר שגרשה ובעיא גט מזה משום שמא יאמרו קדושי אחיו על תנאי היו והיתה מותרת לו ולא אמרינן הגט שנתן לה אחיו מוכיח שלא היו קדושי תנאי משום דחיישינן שמא איכא דלא שמע בגט שנתן אחיו וכן הה"ד בנ"ד נמי דינא הכי דצריכה רחל גט מראובן ולא אמרינן הגט שנתן ללאה מוכיח דלא הוו קדושי לאה על תנאי דחיישינן שמא איכא דלא שמע באותו הגט והנה זו היא הוכחה שאין עליה תשובה כי היא דומה בדומה ממש. ואדרבא נידון הגאון ונ"ד הוי כ"ש יען דהתם הפקיעו ממונו של זה בשביל חששה הנז' והכא בנידון הגאו' ונ"ד רק מצריכים גט בשביל החששה ודוק:
ומה שטען הכנה"ג דא"כ גם בנשאת נחוש שמא יאמרו הארוסין היו על תנאי דאיכא דשמע בארוסין ולא שמע בנשואין כבר סתרתי לעיל טענה זו בדברים מספיקים והוא דבר מוכרח ואין צורך לכפול הדברים:
ודע דהא דדחי הש"ס לסברת ר"א מהאי טעמא דאיכא דשמע בהאי ולא שמע בהאי ולא דחי נמי עוד דחיישינן שמא יאמרו לא נתברר דהוו קדושי טעות אלא עד אחר שנתן לה גט. הנה מלבד כי באמת דחיה זו דנקיט הש"ס היא לבדה מספקת לדחות דברי ר"א והיא יותר עדיפא ולא אצטריך למדחי עוד יותר הנה עוד י"ל דלא דחי נמי בהכי משום דהתם אם יהיו הקדושין חוזרין והאי מיציאין אותה ממנו קודם מסירת הגט או לפחות בשעה שמוסר לה הגט וא"כ בזה לא שייך לומר דאחר שגרשה נודע שהיו קדושי טעות ולהכי החזירה הקידושין ולכן נקיט הש"ס דחיה הנז' בלבד והוא משום איכא דשמע בהא ולא שמע בהא אבל בנידון הגאו' ונ"ד שייך למימר האי טעמא נמי שפיר. ונמצאת אומר דתרי טעמי איכא להצריכה גט ולא אמרינן גרושין דקודם מוכחי דלא הוו קדושי תנאי חדא דילמא איכא דשמע באירוסין ולא שמע בגירושין וכדקאמר הש"ס לדחות דברי רב אשי. ועוד אפילו מאן דשמע בגרושין עדיין יאמר עתה דהוו קדושי תנאי כי יאמרו אחר שנתן גט נתברר ונודע דלא נתקיים התנאי ובטלו הקידושין מעיקרן וזו היא מותרת וכאמו"ל ודוק:
והשתא לענין הלכה בנ"ד נראה שצריך להורות להצריכה גט כהך דינא דגמרא דיבמות דף צ"ד ע"ב הנז"ל. והגם כי לפ"ד הכנה"ג ז"ל הנז' נראה דיש לחלק בין נ"ד לנדון הגמ' משום דבנ"ד עשה זה מעשה שגירש את לאה מקודם ולפ"ד הכנה"ג כל היכא שגרש לא חיישינן שמא יאמרו קדושי תנאי הוו כבר דחיתי הטעמים שכתב הכנה"ג ז"ל והבאתי הוכחה שאין עליה תשו' היפך דבריו. ומה גם כי הכנה"ג ז"ל לא אמר דברים אלו לענין הלכה אלא דרך שקו"ט ליישב דברי תשו' הגאונים הא ודאי דאין לנו לתפוס דבריו עיקר לדינא להקל בדבר שלא להצריכה גט. ועוד הא איכא נמי קמן אותה הדעה שהביא הרי"ף ז"ל ור' ירוחם ז"ל דס"ל להצריך גט באחות אשה גם בנשואין אשר לדעת הרב כנה"ג ז"ל גם אותה התשו' של הגאונים ז"ל אזלא כותיהו. אלא דבאמת הרי"ף והרמב"ם והש"ע לא פסקו כוותייהו. ועי' להכנה"ג ז"ל בסי' ט"ו הגהב"י אות ז' שהאריך ליישב דעה זו עפ"י הגמ' ע"ש. ועיין להרב עצי ארזים סי' ט"ו ס"ק ט' מ"ש בישוב דבריהם עפ"י הגמ' יע"ש:
הנה כי כן בנ"ד דאיירי מן האירוסין ודאי צריך להורות דבעיא רחל גט מראובן ודו"ק היטב והשי"ת יאיר עינינו במאור תורתו אכי"ר:
אחרי כותבי כל הנז"ל שלחתי תשובה הנז' ליד ידידנו הר' המופ' ר"מ דעי"ת דמשק יע"א הר' יצחק אבולעאפייה נ"י ועיקר כוונתי בזה אולי יוכל למצוא ענין זה מפורש בספרים אשר לא נמצאים אתנו פה עירנו ולא מצא אבל לענין הלכה גם הוא נר"ו הסכים עמי דבעיא רחל הנז' גט ורק העיר בדברי בשני דברים וכתבתי לו תשובה על הערותיו הנז' וזו תוארה:
על מה שכתבתי אנא עבדא בתשו' דהתוס' מודו באשה ואחותה דאסורה אחותה מן התורה גם בקדושין בלבד דקיתה כתיב בהו שהוא לשון קדושין ולא אמרו סברא זו אלא רק בערות אשה ובתה משום דבזו יש טעם לומר כיון שדקדק הכתוב לומר אשה ובתה ולא אמר אֵם ובת נחת לגלוייה בהא דווקא לא תיאסר הבת אלא אחר שתהיה אמה בסוג אשה גמורה שלפחות תיכנס לחופה דאז היא אשה גמורה ועשינו סמיכות לזה מדברי רש"י ז"ל. הנה עתה ראיתי למעכ"ת נר"ו שהעיר ע"ז דהא מקרא מלא בתורה והוא אשה בבתוליה יקח ואשכחן דארוסה נמי מקריא אשתו וכמ"ש באה"ע סי' קכ"ו סמ"ו אם כתב אנתתי במקום ארוסתי כשר וכן כתב הג"פ בשם מהרימ"ט וכו' ועוד מקרא מלא בתורה מי האיש אשר אירס אשה הרי דבארוסין לבד מקריא אשה וכו' עכתד"ק נר"ו:
לזאת אשיב אחהמ"ר בחנם טרח מעכ"ת להביא כ"ז דמי לא ידע שנאמר תואר אשה גם על ארוסה ויש כמה וכמה פסוקים בזה ולא עוד אלא שמצינו שגם הקטנה שלא נתארסה עדיין הכ' קורא אותה אשה וכמו שמצינו גבי רבקה שהוא מדבר על אשה שלא נתארסה ולא נשדכה עדיין דקאמר אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי וכן אמר אברהם ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך וכן הכתוב אומר גבי נגעים ואיש או אשה כי יהיה בו נגע וכן גבי נדרים איש כי יפלא וכן איש או אשה אשר יעשה וכו' שכל המקראות אלו מדברים גם באשה שלא נחארסה עדיין ויש הרבה כיוצא בזה ואפי' בלשון חז"ל שאמרו אין משתמשין באשה גם כן נתבאר דדברו בזה בין על הקטנה בין על הגדולה אך ודאי הוא כי מה שנאמר תואר אשה על קטנה וגם על ארוסה הוא רק בלשון מושאל ואינו צודק תואר זה בעצם אלא על נשואה שהוא לשון אישות וע"כ במקום דהוול"ל אם ובת ואמר אשה ובתה יש טעם לומר דדייק קרא הכא למנקט אשה ללמדנו דכאן איירי באשה ממש ואין תואר זה דאשה הוא בלשון מושאל כנז' בשאר מקומות. ועי' בנימוקי יוסף שהביאו הר' חק"ל אה"ע בסו' תשובה דסי' יו"ד בד"ה כי ע"כ וכו' ע"ש. והנה באמת גם אנוכי ידעתי כי תירוץ זה דוחק הוא משום דאכתי מנ"ל להתוס' לחדש טעם זה מדעתם להוציא דין מחדש לחלק בדבר זה בין ערות אשה ובתה לשאר עריות אך אמרתי זה לפי חומר הנושא. ולפי דעת הר' שע"ה ז"ל וכמה גאוני בתראי שכן החליטו בדעת התוס' לומר דס"ל אין איסור ערות אשה ובתה בארוסין לחוד ועכ"ז סו"ד כתבתי שלא יועיל כ"ז ליישב דברי הברייתא דמס' דרך ארץ:
ומה שכתב מעכ"ת נר"ו היותר נכון וברור בכוונת דברי התוס' דיבמות צ"ח הוא מ"ש הגאון פתחי תשו' סי' ט"ו סק"ה וכו' הנה הרואה יראה שאין כאן דבר חדש שכבר הגאון חק"ל ז"ל בדף י"ג ע"ב בד"ה כי ע"כ וכו' תרץ דברי התוס' בהכי וכתב אעפ"י שהוא דוחק ניתן ליאמר דלא לאפושי בפלוגתא וגם ליישב מאי דקיי"ל דאשה מקרי נמי ארוסה אך מה שעמד כנגדו ככותל הוא דברי התוס' ז"ל בדף ג' בד"ה בתו כיון דאתי וכו' שכתבו בדרך מסקנא דנכנסה לחופה ולא נבעלה חייב על בתה נראה דבקדושין גרידא אינו חייב וכן מוכח להדיא מן פסקי התוס' בריש יבמות שכתבו וז"ל ובח אשתו שנכנסה לחופה ולא נבעלה על בתה ע"כ שגם מזה מתבאר דבעו לפי האמת שתהיה נשואה לאיסור קרובות כפשט דברי התוס' והשתא א"א להשוות התוס' עם דעת הרמב"ם שהרי ודאי דפליגי וכנז' בד"ק ז"ל וכן הגאון העמק שאלה שהבאתי דבריו בתשו' בס"ד גם. הוא נתעורר מכח דברי התוס' הנז' ומחמת כן הוצרכתי ליישב דבריהם דמודו בשאר עריות ורק בערות אשה ובתה הוא שאמרו כן וא"כ מה חדוש מצא מעכ"ת בפת"ת נוסף עמ"ש בחק"ל ז"ל:
ועל טעם האחד משני הטעמים שכתבתי להצריך גט לרחל גם בגרש את לאה משום שמא יאמרו קדושי לאה היו על תנאי ומקודם לא נודע בביטול התנאי ולהכי הוצרך לגרש אך אחר שגרש נודע בביטול התנאי ונתבטלו הגרושין מעיקרן ולכן קדש את רחל בהיתר וכנז' בתשו' בס"ד. הנה ראיתי למעכ"ת נר"ו דשדי נרגא בטעם זה וכתבת אשר הוא כמעט הפך הדין הברור ופשוט דפסקיה מור"ם בהג"ה בסוף סי' ט"ו שכתב ודווקא אם נתבטלו הקדושין בלא גט. אבל אם נתן גט אסור בכל קרובותיה וכ"כ הר' דינא דחיי בדף קכ"א ע"ד וז"ל ומ"מ אם יתן גט נאסר בקרובותיה וזה ברור ע"ש הרי לפנינו דין פשוט דאם היו הקדושין על תנאי ונתן לה גט יהיה באיזה אופן שיהיה ה"ז אסור בקרובותיה וא"כ גם בנ"ד כיון שנתן גט ללאה קודם שארס לרחל אחותה אפי' שלא נודע קודם הגט שלא נתקיים התנאי כי אם אחר הגט מ"מ כיון שכבר נתגרשה בגט נאסרה רחל עליו מד"ת ואינה צריכה הימנו גט כלל מאחר שהכל יודעים הדין הברור הנז' שכיון שנתגרשה בגט לאה נאסרה רחל עליו מדינא ובאיסור קדשה לרחל וב"ד מוציאין אותה ממנו בלא גט והדברים ברורים עכ"ד מעכ"ת נר"ו:
ואנא עבדא תמהני מאד על דברי מעכ"ת נר"ו בזה כי הא ודאי מ"ש מור"ם ז"ל אם נתן גט אסור בכל קרובותיה לא איירי בהיכא שנתברר שנתבטל התנאי ובטלו הקדושין בלתי פקפוק ועכ"ז נתן לה גט דאם נתבטל התנאי באמת למאי אצטריך גט והיכי משכחת לה שיתן גט בכדי ויאסרנה על הכהן ללא צורך אך מור"ם ז"ל מדבר בהיכא שנפל ספק בביטול התנאי ולא נתברר בוטלו כפי הדין לכ"ע ונשארו עליה קדושי ספק ולהכי הוצרכו ליתן לה גט משום ספיקא דדינא ולזה כתב מור"ם ז"ל דאסור בכל קרובותיה דאע"ג דהגט ניתן על הספק כיון דמשום ספק קדושין ניתן ואפי' שהוא משום ספק כל דהו אפ"ה נאסר בקרובות. ואין לומר דמור"ם ז"ל איירי בכה"ג בנ"ד כגון שקדשה על תנאי וקודם שנודע ביטול התנאי גרשה ואח"ך נודע שנתבטל התנאי ונמצא שהקדושין בטלין מעיקרן ועכ"ז אסור בקרובותיה. זה אינו כי באמת אופן זה דנ"ד לא נזכר בדבר מור"ם ז"ל כלל ולא דבר בזה כלום ואם היה מדבר בזה האופן הוו"ל לפרש בדבריו כי בזה האופן יש רבותא טפי בדינא מאחר שנתברר שהגט ניתן בטעות ולא היה בה צורך כלל והנה הוא כתב בזה"ל אבל אם נתן גט אסור בכל קרובותיה כמו שנתבאר ואומרו כמו שנתבאר היינו ר"ל כמו שנתבאר בסעי' כ"ו בהג"ה דסי' הנז' שכתב וכל המגרש אפי' מחמת קול בעלמא נאסר בקרובותיה ע"ש וכן פי' דבריו הגאון רבינו אליהו מווילנא ס"ק נו"ן ע"ש ומקור דברים אלו הוא מתשו' הרשב"א שהביא מרן בב"י סי' י"ג שכתב כל המגרש את אשתו אעפ"י שלא נתבררו הקדושין אלא גרשה מחמת קול בעלמא נאסר באחותה ושאר קרובות. והיינו טעמא כיון שיצא עליו קול והוצרכו אותה גט יאמרו טעו רבנן בקדושין וקדושי מעליא הוו ולהכי נאסר באחותה וכמפורש שם וכיון דכאן בסוף הסי' הנז' סיים מור"ם ז"ל בדבריו הנז' כמו שנתבאר דקאי על מ"ש בסעי' כ"ו הנז' וכמו שפי' דבריו הגאון ר"א ז"ל נראה דגם כאן איירי בכה"ג דנתן לה גט מספק שלא נתברר מן הדין ביטול הקדושין דבהא ודאי נאסר בקרובותיה אע"ג דהגט ניתן מספק כל דהו. אבל ענין הזה דנ"ד שלא נודע מקודם ביטול התנאי ורק אחר שגרש נודע ונתברר ביטול התנאי דנתבטלו הקדושין מעיקרן בלתי שום ספק הנה בענין זה לא דבר מור"ם ז"ל וא"כ מאי קא מתמה מעכ"ת על טעמא דידי שהוא הפך דין הפשוט והברור דפסקיה מור"ם בהג"ה דבאמת מור"ם ז"ל לא דבר בכה"נ דנ"ד שנתברר אח"ך שהגט ניתן בטעות ולא היה בו צורך אלא איירי בניתן משום איזה ספק או משום קול וגם הרב דינא דחיי דף קכ"א שהביא מעכ"ת בהכי איירי וזה פשוט:
ועוד תמהתי על מעכ"ת נר"ו אפי' אם היה מור"ם ז"ל מדבר להדיא בהאי גוונא דנ"ד ג"כ אין מקום לתמוה על טעמא דידי כלל דבכה"ג דנ"ד אין האיסור בקרובותיה מד"ת כמו שחשב מעכ"ת נר"ו אלא האיסור הוא משום גזרה שמא יאמרו וכו' כיון דהגט נתן בטעות והיא אינה מקודשת כלל ועיקר וא"כ לא כ"ע גמירי להאי דינא דכל שנתן לה גט אפי' אם היה בטעות שלא הוצרך כלל ועיקר ג"כ נאסר בקרובות הוא ודאי איכא אינשי דחושבין כל שנתן הגט בטעות שנודע אח"ך דאינה מקודשת כלל לא נאסר בקרובות דסברא הוא כן וא"כ אלו יאמרו דקדש רחל בהיתר דבאמת יש לחוש לחומרא להך גיסא ולהך גיסא דצריך לאסרו בקרובותיה משום מראית העין דחזו אינשי שגרש ולא ידעו שהגירושין היו בטעות וחושבין שבדין צריכין היו הגרושין והוו הקרובות כאלו הם קרובות גרושתו וגם עוד כי עבר וארס בקרובות צריכים אנחנו להצריכם גט משום שמא איכא אינשי שחושבין שהגט שנתן לאותה האשה היה בטעות שנתברר אח"ך שהקדושין בטלין מעיקרן וזה בהיתר ארס הקרובה שלה ואם יוצאה הקרובה הזאת בלא גט נראה א"א מותרת בלא גט דבאמת לעולם אנחנו צריכין לחוש לחומרא בזה ובזה מפני הטועין ואפי' כי הטעיות הם הפכיות וא"כ מאי קא מתמה מר נר"ו בזה ואין צריך להאריך יותר בזה והשי"ת יאיר עינינו בתורתו אמן:
וגם זאת מן המודיעים כי שלחתי תשובתי הנז' ג"כ עוד לאהו' הרב המופ' אב"ד מקודש בעיה"ק ירושת"ו מני"ר מוה"ר יעקב שאול אלישר נר"ו כי אמרתי ג"כ אולי ימציא להו הר' הנז' נר"ו ענין זה מבואר בספרים אשר לא נמצאים פה עירנו והרב הנז' הביא להו הסוגיא דפ' המגרש דף פ"ט ע"ב דקאמר התם ואם לא עמדו על בוריו מהו א"ר הונא מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא מ"ט אתי למימר מחזיר גרושתו מן הארוסין ופירש"י דאמרי ע"י שגרשה ראשון תחלה וקדשה שני ועכשיו חוזר ראשון ומחזירה. רב שישא בריה דרב אידי אמר אף מגרש שני ונושא ראשון מימר אמרי עיינו רבנן בקדושין וקדושי טעות הוו ופירש"י ז"ל עיינו רבנן בקדושי שני ולאו קדושין נינהו מפני שהיתה מגורשת להראשון ולא יאמרו שגרשה ראשון תחלה שהכל לא ידעו בגט שהצריכוה משני עכ"ל:
גם עוד הביא דברי הרשב"א ז"ל בחידושיו לגיטין שכתב וז"ל פירש"י קדושי שני קדושי טעות וכתבו בתוס' פי' לפירושו אינו בתוס' שלפנינו) האי קדושי ראשון טעות יתירוה אפי' לשוק אבל כשאין מתירין אותה אלא לראשון לא מצו אמרי דקדושי ראשון בטעות ואעפ"י שהצריכוה גט משום מימר אמרי דלבתר גרושין נבדק הדבר ונמצאו קדושי שני בטעות ואפי' גט לא היתה צריכה עכ"ל. אבל הר' בצלאל אשכנזי ז"ל כתב שהרמ"ה פירש באנפא אחרינא וז"ל עיינו רבנן בקדושי וכו' קדושי דמאן אלימא קדושי שני דסבור שהיתה פנויה ונמצאת א"א הא ודאי כיון דחזו דמצריכינן לה גיטא מיניה לא אסקי אדעתייהו קדושי טעות דסוגיין דעלמא דכל היכא דמצריכין לה גיטא מיניה אפי' מדרבנן רמינן לה חומרי גרושה ולא תלינן בקדושי טעות אלא אקדושי ראשון קאי דלא גזרינן שמא יאמרו גרש ראשון ונשא שני ונמצא ראשון מחזיר גרושתו מן הארוסין דמימר אמרי עיינו רבנן בקדושי ראשון וקדושי טעות הוו וראשון לאו מחזיר גרושתו הוא אלא גרושת שני בעלמא הוא דנסיב ע"כ:
והנה עפ"י המציאה זו אשר מצא הר' נר"ו הנז' בא בטענה לדחות ב' הטעמים אשר כתבתי אנא עבדא בתשו' הנז"ל להצריך גט לרחל מראובן משום שמא יאמרו על רחל א"א יוצאה בלא גט ואעפ"י שהוא נתן גט מעיקרא ללאה אין לנו לומר גיטא מוכח עליה דהיתה מקודשת גמורה לראובן וא"כ תו אין קדושין תופסין באחותה רחל כלל חדא משום איכא דלא שמעי בגט שנתן ללאה ושמעי בקדושין שקדש את רחל ועוד טעמא אחרינא משום דאפי' מאן דשמע בגט שנתן ללאה אין זה מספיק לבטל החששא הנז' משום דאפ' שיאמרו קדושי לאה היו על תנאי ומעיקרא לא נתברר הדבר שנתבטל התנאי ונתבטלו הקדושין ולכן הוצרך ליתן לה גט אך אחר שנתן הגט נתברר הדבר שנתבטל התנאי ולא חלו הקדושין מעיקרן וא"כ קדושיו תופסין ברחל וכשרואין יוצאה בלא גט יאמרו א"א יוצאה בלא גט וכאשר הארכתי בתשו' הנז"ל בס"ד:
וע"ז בא הרב נר"ו הנז' לטעון כיון דרש"י ז"ל פירש טעם של רב שישא הוא מפני משום דהכל לא ידעו בגט שהצריכוה מן השני וכיון דלא ידעו תו אין לחוש שיאמרו זה מחזיר גרושתו מן הארוסין וכן לפי טעם שהוסיפו התוס' לומר דאפי' אם ידעו יאמרו אחר שהצריכוה גט נבדק הדבר ונמצאו גרושי שני בטעות ואפי' גט לא היתה צריכה וכ"ז הוא לס' רב שישא ומאחר דרב הונא פליג על רב שישא וס"ל דאי אפשר שהיה מגרש שני ונושא ראשון דלא סבר כהאי סברא דרב שישא שנאמר לא ידעו בגט שהצריכוה מן השני גם לפ"ד התוס' לא סבר שיאמרו נבדק הדבר אחר נתינת הגט ונמצאו הקדושין בטעות ולא היה צורך בגט כלל ומצינו שכל הפוס' ובכללם מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו פסקו כרב הונא דלית ליה סברת רב שישא תו לא מצינן למעבד סברות כאלה בנ"ד להצריך לרחל גט מראובן משום חשש שמא פן איכא דלא שמע בגט שנתן ראובן ללאה או משום חשש פן גם מאן דשמע בגט שנתן ללאה יאמר קדושי לאה היו על תנאי ואחר שנתן לה גט נבדק הדבר ונתברר בטול התנאי והקדושין בטלין מעיקרן ולא היתה צריכה גט מעיקרא דהא חזינא דרב הונא דקי"ל כוותיה לית ליה סברות אלו למימר הכי עכתד"ק והוא האריך בזה הרבה:
ואנא עבדא השבתי לו תשו' שבאמת נוראות נפלאתי על רב ואב"ד הגדול שבירושת"ו שכמותו יכתוב דברים כאלה והלא לפ"ד מעכ"ת תיקשה השתא קו' גדולה מן הגמ' שהבאתי בס"ד בתשו' הנז"ל שאמרו בבתרא דף קמ"ג הא דרב אשי בדותא היא דאיכא דשמע בהא ולא שמע בהא וכלהו פוסקים פסקו כאמימר דסבר חיישינן שמא לא ידעו בגט ויאערו קדושין תופסין באחותה ואיך פסקו כאן כרב הונא דלית ליה האי סברא לומר דלא ידעו בגט כפי פירש"י ז"ל שהביאוהו כל הפוס' וכן הביאו מרן בב"י. אך באמת אין כאן קושיא כלל דהתם בבתרא דף קמ"ג הנז' מ"ש רב אשי גיטא מוכיח עליה דנקט סברא זו למסמך עלה היינו לקולא דמחמת כן אינו חושש לשמא יאמרו קדושין תופסין באחותה ולא אתינן למימר קדושי לא הדרי מחמת חששא זו. אבל אמימור דפליג עליה וס"ל קדושי לא הדרי משום דחושש לגזרה הנז' שמא יאמרו קדושין תופסין באחותה הוא משום דס"ל דלא אמרינן הך סברא דר"א לקולא אלא חיישינן לחומרא פן איכא מאן דלא שמע בגט ואותם יאמרו קדושין תופסין באחותה דלעולם יש לחוש לחומרא אבל הכא בפלוגתא דאיתא בגיטין דף פ"ט הנז' הטעמים והחששות הם להפך כי רב שישא דסבר מגרש שני ונושא ראשון משום דאמרינן לא ידעו בגט שהצריכוה מן השני הוא סמך על טעם זה לקולא לבטל מחמת כן החששא הנז' ולכן רב הונא פליג עליה דס"ל אין לנו הכרח לומר שהכל לא ידעו בגט ולא שמעו דלעולם אית לן למיחש לחומרא דאיכא קצת דשמעי וידעי ואותם יאמרו מחזיר גרושתו מן הארוסין הוא זה. וכן גם לפי התבלין שהוסיפו התוס' בדברי רש"י ז"ל לומר טעם בסברת רב שישא שגם אותם דשמעי בגט שנתן השני עכ"ז יאמרו אח"ך נבדק הדבר ונתברר שלא היתה צריכה גט הנה ג"כ י"ל כן דלהכי רב הונא פליג על רב שישא בזה משום דס"ל דאין לסמוך על. טעם זה שיאמרו אח"ך נבדק הדבר ונתברר שלא היתה צריכה גט להקל ולהתיר האשה הזאת לראשון לבלתי נחוש לגזרה שמא יאמרו וכו' כי הן אמת דאיכא אינשי דמסקי אדעתייהו לומר כן אבל אינו מוכרח. לומר שהכל מסקי אדעתייהו לומר כן ואפשר דימצא אינשי דלא מסקי אדעתייהו למימר כן ויחשדו שהיתה. צריכה גט מן הדין. ואותם יאמרו זה מחזיר גרושתו מן הארוסין ואית לן למיחש להכי לחומרא ואין לנו להתירה לראשון בשום אופן כיון דאיכא דלא מסקי אדעתייהו למימר כן כי אין זה הטעם שיאמרו אח"ך נבדק הדבר וכו' מוכרח לאמרו הכל ורק לחומרא. תפסינן האי טעמא אבל לקולא לא יועיל ולא יציל:
ועל כן השתא בכהאי גוונא דנ"ד דנקטינן האי טעמא לחומרא שאנחנו חוששין דלמא איכא אינשי דמסקי דעתייהו האי טעמא לומר אחר שנתן הגט ללאה נתברר הדבר שהקדושין של לאה היו בעלין מעיקרן ולא היתה צריכה גט ונמצא א"א יוצאה בלא גט הא ודאי שגם רב הונא מודה דחוששין אנחנו בהכי לחומרא ומצרכינן גט דרב הונא לא פליג על רב שישא אלא רק באותו הנדון דאיירי ביה דסמך רב שישא על האי טעמא להקל להתיר האשה לראשון ולא חייש לגזרה שמא יאמרו זה מחזיר גרושתי מן הארוסין ולהכי פליג עליה רב הונא משום דבאמת אע"ג דהאי טעמא מסתבר לאומרו אך אינו מוכרח שהכל יהיו מסקי אדעתייהו לומר כן ואלו יחשבו שהגט היה צריך מן הדין ואז יאמרו זה מחזיר גרושתו מן הארוסין דלעולם צריכין אנו לחוש לחומרא. וכן לפי פי' הרמ"ה ז"ל אתי שפיר ואין צורך לבאר עוד יותר: וכל אלו הם דברים פשוטים וברורים ועכ"ז הרחבתי לשוני בהם ומאד תמהני על מעכ"ת שיגע וטרח להאריך במציאה זו אשר מצא בסוגיא דפ' המגרש דף פ"ד הנז' לסתור הטעמים שלי בנ"ד ולא נרגש שהעניינים הם הפכיים דהתם רב שישא אזיל בתר האי טעמא לקולא לבטל הגזרה דשמא יאמרו ורב הונא דפליג עליה חייש לחומרא וכן בנ"ד הטעם כזה יבא לחומרא ולא לקולא ולהכי גם רב הונא יודה בזה בהאי גוונא דנ"ד ואיך לא דקדק יפה בשורש העניינים שהם הפכיים שלכן ישתנו בהם הטעמים דכאן נפיק מנייהו קולא וכאן נפיק מנייהו חומרא:
גם מאד תמהני לפ"ד מעכ"ת אשר המציא מס' רב הונא דפ' המגרש דף פ"ט הנז' דקי"ל כוותיה איך נתיישב אצלו הך דינא דבתרא דף קמ"ג שהבאתי בתשו' בס"ד דקי"ל נמי כאמימור ודלא כרב אשי דפליג עליה וכפי מ"ש בס"ד הכל יבא על נכון בפשיטות:
עוד ראיתי למעכ"ת שהשיג על ההוכחה הראשונה שהבאתי בתשו' בס"ד מגמ' דיבמות דף פ"ח ע"ב דאמרינן תצא מזה ומזה שלא יאמרו גרש זה ונשא זה דמשמע אע"ג דמקבלת גט מהראשון עתה מצריכנן להשני ליתן גט וכו' וכתב מעכ"ת זו אינה הוכחה דכבר פירשו בש"ס הטעם משום קנסא דוקא הוא אצרכוה גט מהשני וכמ"ש התוס' ז"ל בדף צ"ב ע"ב בד"ה אבל חכמים וכו' דלא חיישינן להכי אלא משום קנס עכתד"ק נר"ו:
הנה לא היה צריך מעכ"ת להביא הוכחה מדברי התוס' ע"ז מאחר כי הש"ס קאמר הכי להדיא דטעמא הוא משום קנסא:
אך נוראות נפלאתי על מני"ר נר"ו בהשגתו עלי בזה כי ודאי גם אנכי ראיתי דברי הש"ס הנז' דמסיק טעמא משום קנסא כי הוא אחר שתי שורות מהדברים שהבאתי:
אך אנכי הוכחתי מן הס"ד דהש"ס דיהיב טעמא מעיקרא גזרה שמא יאמרו גרש זה ונשא זה ונמצאת א"א יוצאה בלא גט שעדיין לא סבר הטעם משום קנסא ומזה שפיר מוכח הוכחה דידי דמאי דמסיק אח"כ הטעם משום קנסא הוא משום קושיא אחרת ולאו משום האי קושיא וזה פשוט לתלמידי דבי רב:
עוד ראיתי למעכ"ת בסוף דבריו שכתב איך סוגיא דבתרא דף קמ"ג וז"ל הרי אם היו קדושי טעות או קדושי ספק היו חוזרים הקדושין וכמ"ש הרמב"ם והטור ומרן בש"ע סי' נו"ן ס"א והשתא תקשי אמאי לא אמרינן קדושי טעות היו והגט לא היה צריך ואחר שניתן הגט נודע שנתבטלו הקדושין שהיו קדושי טעות ויחזרו הקדושין ומ"ש דחיישינן לשמא יאמרו קדושין תופסין באחותה ולא חיישינן לשמא יאמרו קדושי טעות היו כס' רב שישא אלא ודאי מכאן מוכח דלא חיישינן להך חששא עכ"ל נר"ו ומאד תמהתי על דברים כאלה שלא ניתנו להאמר כלל מאי מקשה מר מ"ש דחיישינן שמא יאמרו קדושין תופסין באחותה ולא חיישינן לשמא יאמרו קדושי טעות היו כס' רב שישא והלא אם יאמרו קדושי טעות היו ג"כ מחמת כן יבאו לומר קדושין תופסין באחותה והיא היא ואה"ן גם זה הטעם יועיל לומר קדושי לא הדרי משום אע"ג דידעו בגט יאמרו נתברר אח"ך דקדושי טעות באחותה ולכן בדין הוא דקדושי לא הדרי כדי שלא יאמרו כך ומאי קאמר מעכ"ת:
אך אנא עבדא בתשו' בס"ד בד"ה ודע דהא דדחי הש"ס וכו' נרגשתי אמאי דחי הש"ס לס' רב אשי מהאי טעמא דאיכא דשמע בהאי ולא דחי נמי עוד דחיישינן שמא יאמרו דהוה קדושי טעות ולא נתברר דהוו קדושי טעות אלא עד אחר שנתן הגט ושם ישבתי זה ע"ש ואין צורך לכפול הדברים עוד הפעם:
עוד ראיתי למעכ"ת שכתב וז"ל לפי קוצר השגתי אין להצריכה גט כי לבי מהסס לתת גט כזה אם אפילו מפני חזרת הקדושין לבד חיישינן שמא יאמרו קדושין תופסין באחותה כ"ש וק"ו כשיראה שנותן גט בפומבי פשיטא דיאמרו קדושין תופסין באחותה עכ"ל:
הנה אחהמ"ר מה מאד אנכי תמיה ומתפלא על דברים כאלה שפלט הקלמוס שלא במתכוין דאם יראו שראובן נותן גט לרחל איך יאמרו קדושין תופסין באחותה וכי מותר ליקח אחות גרושתו גם בלא"ה אחותה אסורה מכח קדושי לאה. ואם כוונת מעכ"ת לומר דחיישינן שיטעו מכח דבר זה על נשים אחרות דעלמא ויחשבו שקדושין תופסין באחות גרושתו כי יראו כאן שהצריכוה לרחל גט אעפ"י שהיא אחות לאה גרושתו אפי' אם נדחק לפרש דברי מעכ"ת בכך עכ"ז מקום דברים אלו לא נתנו להיאמר כלל כי מעכ"ת יקשה קו' זה על עיקר הדין דר"ע מוסיף אשת אח ואחות אשתו מארוסין להצריכה גט והכי קי"ל להלכה ונשא ק"ו זה ותאמר איך מצריכים גט ומה מפני חזרת הגרושין חיישינן שמא יאמרו קדושין תופסין באחותה וכ"ש וק"ו בזה שרואין שנותן לה גט בפומבי שיאמרו בעלמא קדושין תופסין באחות גרושתו מן הארוסין והאי גוונא דנ"ד הוא אינו דבר אחר מחודש אלא הוא הדין ההוא בעצמו דר"ע אחר שלא מצינו טעם לחלק ביניהם וא"כ מאי מקשה ורמי קו' בנ"ד טפי. אך באמת אין להקשות קושיות האלו בדברי חז"ל דחשו לכמה חששות ותקנו כמה תקנות והכא חשו באחות אשה לגזרה דיאמרו א"א יוצאה בלא גט טפי מהך חששא דיטעו לומר קדושין תופסין באחות גרושתו מן הארוסין ולהכי עבדי תקנה להך חששא דא"א אע"ג דבהאי תקנה דעבדי איכא חששה אחרת:
איך שיהיה הנה כל דברי מעכ"ת מ"ש בזה מתחלה ועד סוף הם תמוהין מאד ואנכי דנתי את מעכ"ת לכף זכות כי מחמת עול הצבור שעליו פלט קולמוסו דברים בלתי עיון היטב. ועכ"פ אהני לן מר במציאה זו אשר מצא מה שהביא לנו מחי' הרשב"א ז"ל על גיטין שהביא בשם התוס' שעשו תבלין בפי' רש"י ז"ל שכתבו וז"ל ואעפ"י שהצריכוה גט משני מימר אמרי דלבתר גרושין נבדק הדבר ונמצאו קדושי שני בטעות ואפי' גט לא היתה צריכה עכ"ל הרי מכאן סייעתא גדולה לאותו הטעם משני הטעמים שכתבתי בנ"ד להצריך את רחל גט מראובן ואע"פ שטעם זה אמור בדברי רב שישא ורב הונא פליג עליה הנה כבר כתבנו לעיל דרב הונא פליג בהיכא דאמרינן האי טעמא לקולא אבל לחומרא ודאי אמרינן האי טעמא וזה ברור ופשוט והשי"ת יאיר עינינו בתורתו אכי"ר:
אחר ששלחתי תשובתי בדברות שניות הנז' למע' אה"ו הרב מוהרי"ש אלישר נר"ו חזר וכתב דברות שניות תשו' דברי הנז' ואני הצעיר חזרתי וכתבתי לו פעם ג' על דבריו הנז' וזה העתק דברות שניות שלו:
יקרת מכתבו זמן י"ד סיון ותשו' הרמתה על מה שכתבתי בעניותי הגיעני לנכון. ראיתי הרבה לתמוה עלי והוסיף להפליא הפלא ופלא עד שהחליט המאמר כי לפי רובי טרדותי פלטה קלמוסי דברים תמוהים. ועיקר קוש' על דברי דא"כ קשו תרי סוגייאות דפ' מי שמת עם ההיא דפ' המגרש סתרי אהדדי וגם פסקי הלכות לא יכונו אם לא כמו שחילק רו"מ כת"ר דהכא והכא פסקו לחומרא וכמו שהאריך למעניתו. ואנא דאמרי אמת ויציב כי רבו טרדותי שגבו תלאותי מבוקר עד ג' שעות בלילה לא יתנוני בלעי רקי. ואולם בעזר האלה"י בעת למודי ומעט עומק עיוני לא יערידוני משברי הים וגליו ואני כותב על הספר ובדיו לפי קוצר השגתי ומעולם לא אמרתי קבלו דעתי. ולכן הנני בא לפרש שיחתי וממילא יתבטלו כל תמיהותיו עלי. אך בזאת אבקשהו למען יתבונן היטב בדברי רב הונא ויראה כי לא שגיתי בזה והאמת יותר אהובה. דהנה רב הונא ס"ל אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר מקודשת מדרב המנונא וכו' ואפי' שלא בפני בעלה נתקדשה אמרינן בודאי נתגרשה מהא' ואפי' שלא שמענו בגט כלל משערינן כי ודאי נתגרשה ולא חציפה לקבל קדושין מאחר כ"ז שלא נתגרשה ואמט"ל ס"ל לרב הונא דמגרש ראשון ונושא שני ולא יגרש שני וישא ראשון יען שבשעה שנתקדשה לשני קדושי תורה בודאי כ"ע ידעי כיון שפשטה ידה וקבלה קדושין ודאי נתגרשה מהראשון וג"כ אם תנשא לראשון אחר שתתגרש מהשני בשעה שתפשוט ידה לקבל קדושין כ"ע יבינו שנתגרשה מהשני אפי' לא ידעו מהגט כלל בהשערה יבינו שנתגרשה ויאמרו מחזיר גרושתו מן הארוסין. ור"ש ס"ל דאפשר שלא ידעו מהגט ויאמרו קדושי טעות וכו' ופליג על רב הונא. אמור מעתה דדוקא האי גוונא דפשטה ידה וקבלה קדושין ס"ל לרב הונא דמקודשת לשני משום דמחזקינן לה שנתגרשה בודאי אבל היכא דליכא האי טעמא כגון ההיא דאמימור בפ' מי שמת דאמר דלא הדרי קדושין משום שמא יאמרו קדושין תופסין באחותה מודה רב הונא בזה דאפ' דלא ידעו בגט כיון שאינו מוכרח לומר שנתגרשה רק בפ' המגרש דבשעה שפשטה ידה מוכרח לימר שנתגרשה ואם אמימור מודה להא דרב הונא דאם הוא מוכרח לומר שנתגרשה כגון שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר דלא יגרש שני וישא ראשון כי כל העולם יבינו בהשערה שנתגרשה מהשני אף אם לא ידעו מהגט רק ראייתם שפשטה ידה כנז"ל וכמובן. תדע דאמימור עצמו בפ' המגרש אמר היכא דיצא עליה קול מזה ומזה אמימור אמר דמותרת לשניהם וכתב רש"י ותוס' ז"ל דלדעת רב הונא קאמר נמצא דס"ל כרב הונא וא"כ ליכא שום סתירה לא בהסוגייאות וגם לא בפסקי ההלכות:
גם מה שהרבה לתמוה על מה שכתבתי דאם בחזרת הקדו' אמרינן שמא יאמרו קדושין תופסין באחותה פשיטא דגם כשיראו שאנו מכריחים ליתן גט לרחל בנ"ד דודאי יאמרו קדושין תו"ב ולדידי איני רואה שום תימה ואדרבא אמינא בפה מלא דשפיר ילפינן במכ"ש שאין לתת גט לרחל בנ"ד מכמה טעמי תריצי. ראשונה דהתם בעיקר המעשה שלא תחזיר הקדושין משום שמא יאמרו קדושין תו"ב. זאת ועוד דהתם לא עבדינן שום עובדא בקום ועשה רק בשב ואל תעשה מונעין מלהחזיר הקדושין משום שלא יאמרו קת"ב כ"ש וק"ו בנ"ד דאיכא לתא במעשה דנתינת הגט שנאסרה לכהן. וגם שאנו מחזיקים אותה לא"א שאם בא עליה אדם אחד יהיה הולד ממזר וגם אם יש לה קרובות מלבד קרבות אחותה שכבר נתגרשה יהיה אסור בקרובותיה ומאחר שאנו עושים מעשה גדול לתת לה גט בקום עשה מי הוא זה ואיזה הוא אשר לא יאמר קתו"ב. זה נלע"ד להלכה ולמעשה אך איני אומר קבלו דעתי חלילה וקמי שמיא גליא. ורו"ם כת"ר ראה בעיניו שהחששא שהוליד כת"ר מדעתו חזקתיה ואמצתיה ומצאתי בעניותי עזר וסיוע לדבריו מרש"י ותוס' והרשב"א ז"ל דאי' להך חששא אך לנ"ד לא יגהה מזור כי זה לדעת ר"ש דהוי דלא כהלכתא ע"כ משלי ורו"ם כת"ר אדון ופטרון שליט על הארץ יעשה כרצונו. ולפי רוב טרדותי כתבתי בקצר אמיץ כדי להציל עצמי מתמיהות וכו' עכ"ל הרב הנז' נר"ו שהשיב לי:
וזאת היא תשובתי אליו על דבריו הנז'.
ראיתי ד"ק השניות אשר שרטט וכתב לקיים דברות הראשונות שכתב מעכ"ת ולכן הנני בא לפרש שיחתי וכו' וכו' ואין צריך להעתיק הדברים פעם שנית כי כתובים הם לעיל:
והנה טרם בואי לדבר בד"ק הנז' שבא ליישב הסוגייאות ופסקי ההלכות שאין שום סתירה. אתפלאה על מעכ"ת כי אפי' לפי ד"ק הנז' שאין כאן סתירה מה הועיל בזה להציל עצמו מן התימה שתמהתי על דברי רו"ם כת"ר במה שיצא להוכיח מסוגיא דגיטין דף פ"ט לעיקר הדין דנ"ד ונידון הר' כנה"ג ז"ל דליכא לן למיחש שמא איכא דלא שמעו בגט ויאמרו קדושי תנאי הוו ונתבטלו דהאי סברא היא רק לר"ש דלא קי"ל כוותיה אבל לרב הונא דקיי"ל כוותיה לית ליה האי סברא וכנז' בדברותיו הראשונות וע"ז תמהתי אנא עבדא דאיך מדמי מעכ"ת האי מלתא להאי מלתא דהם עניינים הפכיים דהתם האי סברא דאמרינן לא שמעו בגט אמרה ר"ש לקולא ולהכי פליג עליה רב הונא אבל הכא בנ"ד ונידון הר' הכנה"ג אמרינן כן לחומרא וכאשר הרחבתי הדבור בזה בדברות שניות:
והן אמת שעשיתי שם הכרח לחילוק זה משום דאלת"ה א"כ תקשי הסוגייאות ופסקי ההלכות אהדדי אין עיקר קוש' על דברי מעכ"ת מחמת ההכרח הנז' אלא עיקר קוש' מצד החילוק הזה בעצמו כי באמת חלוק זה לא צריך להביא לו הכרח כי הוא פשוט וברור ומוכרח מעצמו שכל איש ישר יראה שהם עניינים הפכיים ורב המרחק ביניהם דכאן לקולא וכאן לחומרא ואין מי שיוכל לפקפק בחלוק זה כלום ורק על צד היפוי כתבתי שיש הכרח לזה מכח קוש' הסוגייאות הנז' אהדדי וא"כ השתא תימה לי על דברי מעכ"ת השניות האלו כי אפי' לפי ד"ק שכתב ליישב הסתירה שיש בסוגייאות דבתרא וגיטין עכ"ז מה יענה לחילוק הנז' דלפי חילוק זה אין הוכחה כלל מהך סוגייא דגיטין לעיקר הדין כאשר בא מעכ"ת להוכיח דבאמת הם עניינים הפוכים כאן אמרינן לקולא וכאן אמרינן לחומרא:
ועוד תימה גדולה גם לפי הישוב של מעכ"ת שתרץ הסוגייאות הנז' הרי מעכ"ת בע"כ העלה בהישוב הנז' שכתב וז"ל אמור מעתה דדוקא בכה"ג דפשטה ידה וקבלה קדושין ס"ל לרב הונא דמקודשת להשני משום דמחזיקנן לה דנתגרשה בודאי אבל היכא דליכא האי טעמא כגון ההיא דאמימור בפ' מש"מ דאמר דלא הדרי קדושין משום יאמרו קתו"ב מודה ר"ה דאפי' דלא ידעו בגט כיון שאינו מוכרח לומר שנתגרשה כי הך דפ' המגרש שבשעה שפשטה ידה מוכרח לומר שנתקדשה עכד"ק נר"ו. וא"כ השתא לפי"ז אמאי פליג מעכ"ת בהאי גוונא דנ"ד שקדש את לאה וגרשה וחזר וקדש רחל אחותה והלא האי גוונא דנ"ד הוא דומה נמי להך דפ' מי שמת דאמרת דמודה בה ר"ה כיון דליכא האי טעמא דפ' המגרש שמכריחין לומר שהיה גט כי הכא בנ"ד רחל היא שנתקדשה לראובן ומאיזה טעם יבואו השומעין לומר שראובן בודאי נתן גט ללאה. וכמדומה שמעכ"ת במה שכתב זה צייר בדעתו נידון הר' כנה"ג ז"ל בלבד דשם איירי באשה אחת שנתקדשה לאחר וגרשה וחזרה ונתקדשה לאחיו ושכח מעכ"ת ענין דנ"ד שהוא באופן אחר דדומה לנידון דפרק מש"מ דהכא נמי לא שייך ההוא טעמא:
ועתה אשוב לדבר בזה הישוב עצמו של מעכ"ת טעם דלא סתרי פסקי ההלכות אהדדי ואחהמ"ר לא יישב בזה כלום כי הנה מעכ"ת בנה הישוב על דין פשטה ידה וקבלה קדושין אפי' שלא בפני בעלה ה"ז מקודשת לשני דאמרינן בודאי נתגרשה בגט מבעלה ואפי' לא שמענו שנתן לה גט משום דאין אשה מעיזה להתקדש לאחר אם לא תקבל גט מבעלה ולהכי ס"ל לר"ה אם תנשא לראשון אחר שתתגרש מן השני יאמרו זה מחזיר גרושתו כי אחר שידעו שקבלה קדושין משני יתאמת אצלם שגרשה ראשון בודאי משא"כ בהך דאמימור דפ' מש"מ דליכא האי טעמא שיבאו להכריח שהיה גט שפיר איכא למימר אפי' שנתן לה גט איכא דלא שמע מן הגט ואז יאמרו קתו"ב זתד"ק נר"ו. והרואה יראה זה אינו ושגה בזה שגיאה גדולה כי הן אמת שהפוס' פסקו כר"ה דלא מצי ראשון למיסב אחר קדושי שני אך באותו הדין של פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר דמקודשת לשני אפי' אם קבלה שלא בפניו לא פסקו הפוס' כר"ה אלא פסקו כרב המנונא דס"ל דווקא בפניו אבל שלא בפניו מעיזה ומעיזה כדאמר הגמ' התם. וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' אישות הי"ג אם קדשה אחר שלא בפני בעלה אין קדושין תופסין בה וכו' דכל שלא בפניו מעיזה ע"ש. וכן פסק הטור ומרן בש"ע סי' י"ז ס"ב ע"ש וא"כ השתא נפל הבנין של מעכ"ת שרצה ליישב הסוגייאות ופסקי ההלכות כי בפשטה וקבלה שלא בפניו קי"ל כרב המנונא דמעיזה ומעיזה ולא יבאו להכריח שקבלה גט:
עוד ראיתי למעכ"ת נר"ו שחזר ושנה דבריו הראשונים לומר שאין לתת גט לרחל דנ"ד משום שמא יאמרו קתו"ב ויליף לה מק"ו מדין חזרת הקדושין דאמרינן טעמא שמא יאמרו קתו"ב. ועתה פעם שנית טרח להוסיף מטעמים לחששא זו בנ"ד דאיכא למיחש להא טפי מהך דחזרת הקדו' וכנז' בד"ק נר"ו. הנה תחלה וראש על תוספת המטעמים שהוסיף מעכ"ת בשניות אנחנו מצטערים שלא נכתבו בדיוק הא' מ"ש שאנו מחזיקים אותה כא"א שאם בא עליה אדם אחר יהיה הולד ממזר אתמהא וכי יש ממזר כה"ג שהיתה האשה צריכה גט מדרבנן רק משום מראית העין כדי שלא יאמרו וכו' ואפי' ממזר דרבנן לא הוי בכה"ג. ועי' להרח"ף ברוח חיים אה"ע סי' ח"י ע"ש והגם שמצינו ממזר בדרבנן בדין אשה ששמעה שמת בעלה ונשאת לאחר ואח"ך בא בעלה דהולד מהראשון הוא ממזר מד"ס וכמ"ש הרמב"ם בפט"ו מה' א"ב ה"י ע"ש התם שאני שהוא מדין קנס החמירו חז"ל לעשותו ממזר אבל בכה"ג דאצריכוה גט מפני מראית העין ליכא דין ממזר כלל גם מדרבנן ועי' שיבת ציון סי' ע"ה בדין הסוטה שזינתה ובא עליה בעלה ע"ש ועי' ג"כ בזה באו' בס' רוח חיים אה"ע סי' קט"ו ס"ק ט"ז ע"ש:
גם עוד לשון מעכ"ת מוקשה שיש לחוש בנ"ד שמא יאמרו קתו"ב דמה שייך לומר זה בנ"ד וכבר בדברות שניות ששלחתי לרו"ם כת"ר הערתי בזה על מעכ"ת וישבתי דבריו לומר שיטעו מכח דבר זה על נשים אחרות דעלמא ויחשבו שקדושין תופסין באחות גרושתו כי יראו כאן שהצריכוה לרחל גט אע"פ שהיא אחות לאה גרושתו כך ישבתי דבריו הראשונים כמו שכתבתי למעכ"ת בדברות שניות שלי ועתה אני רואה בדברות שניות אלו של מעכ"ת חזרת וכתבת הלשון הזה ממש ולא תקנת דבריך אתמהא:
והנה מלבד כ"ז הנה גם לפי מה שתקנתי דברי מעכ"ת מה מאד נפלאתי עתה ע"ד החששא הנז' כי הלא אנכי בדברות שניות שלי כבר כתבתי טענה גדולה שלא ניתנו דברים אלו להאמר בנ"ד ואני רואה עתה בדברות שניות אלו של מעכ"ת שהעלים עיניו מטענה שכתבתי וחזר ושנה דבריו הראשונים בתוספת מטעמים ולא ידעתי מה זה ועל מה זה. וע"כ אני מחליט לומר שודאי הטענה הנז' נשמטה בלי מתכוין מן הדברות שניות ששלחתי למעכ"ת נר"ו. ולכן הנני חוזר מעתיק הדברים מתוך מה שכתוב אצלי בזה"ל. מעכ"ת נר"ו יקשה קוש' זו על עיקר הדין דר"ע מוסיף אשת אח ואחות אשה מארוסין והצריכה גט והכי קי"ל להלכה. ותשא ק"ו זה ותאמר איך מצריכים גט ומה מפני חזרת הקדושין חיישינן שמא יאמרו קדושין תופ' באחותה כ"ש וק"ו בזה שרואין שנותן לה גט בפומבי שיאמרו בעלמא קתו"ב גרושתו דארוסין והאי גוונא דנ"ד הוא אינו דבר חדש אלא הוא הדין ההוא בעצמו דר"ע אחר שלא מצינו טעם לחלק ביניהם וא"כ מאי מקשה ורמי ק"ו בנ"ד טפי. אך באמת מעיקרא אין להקשות קוש' כאלו בדברי חז"ל דחששו לכמה חששות ותקנו כמה תקנות ויש דברים דחשו בהם ויש דברים דלא חשו בהם. והנה הכא באחות אשה חשו לגזרה דיאמרו א"א יוצאה בלא גט טפי מהך חששא דיטעו לומר קדושין תופ' באחות גרושתו מן הארוסין ולהכי עבדי תקנה להך חששא דא"א אע"ג דבהאי תקנה דעבדי איכא חששא אחרת ע"כ לשוני שכתבתי בדברות שניות שלי:
ועתה אשוב עוד הפעם לדבר אליך השר גאון יעקב מה ראית לכתוב שנית דברים כאלה וכי אנחנו מולידים זה הדין והחששא בענין חדש הלא זה הענין דנ"ד הוא הענין אשר דבר בו ר"ע שהצריכה גט ופסקו הפוס' בדבריו ולא חשו לשמא יאמרו קדושין תו"ב אע"פ שיש כל המטעמים האלה שעשה כת"ר בחששא שלו ולא דנו ק"ו של מעכ"ת מדין חזרת הקדושין ודי בזה לחכם וגדול שכמותו ואין צורך להאריך יותר:
וכבר בתשובתי הראשונה הבאתי דברי הר' ח"מ ז"ל בסי' מ"ד סק"ו דס"ל בפשיטות שדין זה של ר"ע שהצריכה גט מפני החששא הוא נאמר באחות ארוסתו בכל גוונא ולא דווקא בהלכה למה"י וקדש השניה ע"י שמועה דטעות. וכבר חתרתי למצוא חלוק לחלק בין נ"ד לנידון ר"ע ולא מצאתי וכאשר בררנו הדברים בס"ד מפי סופרים ומפי ספרים וא"כ מה שייך השתא לומר חששא זו דמעכ"ת בנ"ד ודי בזה לחכם שכמותו ואין צריך להאריך יותר בזה:
על כן אני רואה שצדקו דברי שכתבתי בדברות שניות שרבוי הטרדות שיש למעכ"ת בעול צבור הקשה הם היו גרמא וכו' ובלי ספק בזאת הפעם יודה מעכ"ת לדברי ומודים דרבנן היינו שבחייהו ומה גם כי שמא גרים למעכ"ת על האמת דכתיב תתן אמת ליעקב. ואסיים דברי בבדיחות כי לפי השערתי עתה יש לי פה לומר כדברי הינוקא בפ' בלק דף קפ"ט ע"א שיטה כ"ה ואקוה כי מעכ"ת ג"כ יאמר כדברי ר"א שם בסי' כ"ו ודוק ובדרך בדיחות אני כותב כך ועמו הס"ר. ואחתום דברי כאשר חתם רו"מ כת"ר את דבריו לאמר ויהיו דברי אלה בלי שום הקפדה רק באהבה חקוקה בששר אל גאון יעקב שאול אלישר נר"ו והיה זה שלום כ"ד נא"ה יח"י :
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |