רב פעלים/ד/אבן העזר/ג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה נשאלתי פה עירנו יע"א מן הב"ד יכב"ץ מעשה שהיה פה עירנו בגדאד בשנת התרס"ו אחר ט"ב יר"ל יצאו שני אחים והם אהרן ושמואל בני שבתי הכהן מפה עירנו יע"א להביא אתרוגים מערי פרס ומאותו היום עד עתה לא נודע איה איפה הם ונשיהם ישבו בכבלי העיגון ובא ע"א והעיד ששמע שנהרגו בדרך עיר נקרא ב' האחים הנז' כמפורש בקב"ע זו:
במותב תלתא וכו' כד אתא קודמנא משה יעקב הכהן ולאחר האיום והגיזום וכו' העיד ואמר שאיך אני הייתי בעיר סנא ונקראתי עם נסים שקורין אותו אס"ו מן אנשי זאכ"ו ונסים הנז' היה משרת אצל שליח בית אל שמו ח' יאודה וספר לי נסים הנז' על אודות אהרן ן' שבתי הכהן ואתיו שמואל ן' שבתי הכהן אשר הם מאנשי עירי זאכ"ו היו בעיר גירי ורצו לצאת מן עיר גירי לילך לעיר שנו ומן עיר שנו רוצים לילך לעיר נקרא יען כי מן עיר שנו לעיר נקרא הדרך קרוב שיש שיעור שעה מ"מ מן שנו לנקרא וקמו קהל עיר גירי וגם השליח הנז' עמהם והתרו בהם שלא ילכו לבדם מפני שהדרך סכנה ואמרו אהרן ושמואל אחיו להשליח ולקהל אנחנו לא נתפחד יען כי הדרך הזה הוא דרכינו ונדע אותו שיש בו סכנה ולא שמעו להשליח והלכו. והנה אני אח"ך יצאתי מן עיר גירי מן היום שדברו הקהל והשליח עם אהרן ואחיו והתרו בהם שלא ילכו ביום החמישי ראיתי את אהרן ושמואל אחיו הרוגים בדרך קודם שהגעתי אל עיר שנו וראשם חתוך ומונח כל ראש אצל הגוף שלו והגופים היו שלמים ורק אחד מהם היתה עינו אחת נקורה נקירת עוף ואני ידעתים והכרתים באמת להרוגים שהן הן אהרן ושמואל אחיו בני שבתי הכהן שהם מאנשי זאכ"ו. ואח"ך באתי לעיר נקרא והשליח שהייתי משרת אצלו גזר על קהל נקרא שילכו ויביאו גויותיהם של ההרוגים ויקברום ותכף קבצו מעות מן הקהל ושלחו אנשים מן אנשי נקרא ועמהם רוכבי סוסים שיש בידם כלי זיין ויביאו את ההרוגים וקברום ע"כ הגיע עדות משה יעקב הכהן הנז"ל והיה זה ביום ט"ו באב התרס"ו ליצירה והכל שריר וקיים:
עד עד
עד ולע"ת הלום השד"ר ח' יאודה הנז"ל בא לפה עירנו בגדאד וכתב העדות שלו בכתב ומסר לידינו וזה הנוסח הכתב שלו מלה במלה:
לראיה מהימנא לפני הב"ד היושבין על מדין. אני אומר כשהייתי בעיר אורמי והנה יום אחד ספר לי המשרת שהיה אצלי ההוא מעיר זאכ"ו ושמו יצחק מצליח וזה האיש המשרת היה שותף מכמה שנים עם אהרן הכהן הנלב"ע שהיו סוחרים ממיני לולב ואתרוג מזמן קדמון והנה בעתה נקראו יחד בעיר אורמי וגם זה אהרן היה עמו אחיו והיה מדבר עם המשרת שלי ואני שומע איך הוא רוצה לחזור לבבל ומכר נושא אדם שלו ואמרנו לו תבא בדרך עמנו והוא אומר איני הולך כי אם לבדי וכבר הכסף נתנו באורמי ליד ערל אחד כדי שיקח אותו משותפו הערל בבגדאד. ואני אחר כמה ימים נסעתי לחטו"ל לעיר נקרא ויש בה כמו שבעים בתים יהודים וכשבאתי התחיל השלג יורד בעיר נקרא וראיתי אותם בביה"כ ואחר יום א' נסעו לכפרים של באלך והתרו בהם פעם ושתים אנשי הכפר כי זאת הדרך אינה טובה והגם שהגוי ששכרו עמהם להראות להם הדרך מוחזק הורג נפשות שהרג יותר מחמשה יהודים ולא שמעו ולא הטו אזנם להקשיב ונסעו יום א' בשבת ויום שבת אני הייתי בכפר והיהודים אמרו שבא גוי א' ואמר לפי תומו ששני יהודים נהרגים בדרך ומלבושיהם סימן בתוך סימן וכו' ואח"ך גזרתי שיקברו אותם ויביאו אותם אל מקום שהיהודים שם ולא יכלו מפני השר של העיר ואח"ך נתנו דבר מועט בסתר והלכו היהודים ואח"ך הגידו לי היהודים שהיה בדרך יהודי א' עושה מלאכת איסטיס והפסיד עליהם כסף וקבר אותם ע"כ שמעתי. וה' ינקום נקמתם ותנצב"ה ע"כ העתק הכתב הנז':
ועתה לשאול הגיעו אם יש היתר לנשותיהם העלובים הנז' עפ"י עדות הנזכרת בקב"ע הנז' וכתבו הב"ד יכב"ץ בצירוף חכמים שעמהם תשובה על דבר זה ובקשו ממני לעיין בדבר זה ולהשיב להם ואלה הדברים אשר עלה במצודתם על פתגמא דנא:
אם נבוא להתיר העגונות הנז' עפ"י הקב"ע שהעיד משה יעקב הכהן ביום ט"ו באב התרס"ו תחלה וראש נזכיר מה שיש להסתפק בזה כמה ספיקות:
הספק הא' הוא מ"ש העד מפי נסים הנז' בקב"ע שיצאו אהרן ושמואל מן גירי ואני יצאתי אח"כ ויום החמישי ראיתי את אהרן ואחיו הרוגים וכו' משמע שיצא יום חמישי ואותו היום ראה הרוגים וא"כ יש יותר מן שלושה ימים משנהרגו. וכתב מרן ז"ל סעי' כ"ו שאין מעידין אחר ג' ימים:
ספק הב' אפי' אית"ל שלא באותו היום שיצאו נהרגו א"כ הוי ספק אשתהי וכתב מרן ז"ל סעי' כ"ז אם ספק אשתהי יש מתירין ויש אוסרים וידוע כשמביא מרן ז"ל ב' סברות י"א וי"א ס"ל כי"א בתרא א"כ ס"ל למרן ז"ל אין מעידין עליו:
ספק הג' שיש כאן הכחשה שהגיד מעד הנז' בקב"ע מפי נסים המשרת של ח' יאודה שראה אותם הרוגים כנז' בקב"ע וח' יאודה אמר שלא ראו אותם אלא שמעו מפי גוי שנהרגו יהודים ושלחו הצבור גוים וקברום כנז' במכתב ששלח לב"ד וא"כ הוכחש המשרת ואין כאן עדות:
ספק הד' מ"ש העד שראשם חתוך וכו' וכתב מרן ז"ל בתשו" סי' וא"ו אם הראש חתוך אין מעידין עליה אפי' לר"ת והביאו הפת"ת ס"ק י':
ספק הה' מ"ש העד אחד מהם עינו נקורה מן העוף וא"כ שמא אין זה נקרא צורתו קיימת. והנה בתחילה צריך לידע אם יצאו עגונות אלו מאיסור תורה ולא נשאר עליהם אלא איסור דרבנן. או"ד עדיין הם קשורים באיסור תורה. הנה נידון זה הוא נידון מו"ה בס' זבחי צדק בתשו' סי' ב' וסי' ג' וכל מה שכתב שם שייך בנ"ד ע"ש ותרו"ץ:
ומעתה נבוא לפשוט הספיקות הנז"ל הנה ספק א' וספק ב' הוא אחד דגם בספק א' אין אנחנו יודעים מתי נהרגו ודילמא נהרגו יום שמצאם הרוגים וא"כ אין כאן אלא דין ספק אשתהי ג' ימים או לא אשתהי ג' ימים ועי' למוה"ר ז"ל בתשו' סי' ד' בספק הששי שכתב כיון שיצאה מאיסור תורה ולא נשאר עליה אלא איסור דרבנן הוי ספקא לקולא וכתב שזה אין בו פקפוק ע"ש נמי בנ"ד שלא נשאר עליהם רק איסור דרבנן הוי ספיקא לקולא:
ועוד יש לנו סניף אחד להתיר והוא מ"ש הבה"ט ס"ק פ"א משם הרמב"ן דאם מת בימי הגשמים והקור מעידין עליו אפי' אחר כמה ימים וכו' ע"ש ונ"ד היה בימי השלג שכן הוא כתוב במכתב ח' יאודה הנז' שכתב והתחיל השלג לירד א"כ אפי' שנה ודאי מעידין עליו ואע"ג שהביא פת"ת ס"ק קי"ג משם מהר"ץ שהעלה שדברי המ"ב בדין זה אין להם על מי שיסמוכו וכו' עי"ש מ"מ בסו"ד כתב דברי המ"ב הוי לסניף בעלמא ע"ש וא"כ גם אנן נמי נעשה זה לסניף בעלמא:
עוד יש לנו סניף אחר להתיר והוא מ"ש הפת"ת שם מהרי"ט זיל דאם מעידין עליו שלא נשתנה ע"כ שהוא תוך ג' ימים ע"ש ובנ"ד שאמר העד שהכירם באמת שאלו הם אהרן שבתי ושמואל אחיו א"כ בנ"ד שמא ספק שהו ג' ימים יש להתיר לאלו הנשים ואפי' נפשט ס' הב':
ונבוא לפשוט ספק הד' שאמר העד שראה ראשם חתוך וכתב מרן ז"ל בתשו' והביאו הכנה"ג ס"ק קכ"ה דלא מהני וכו' הנה הספק זה אינו ספק כלל דמ"ש מרן ז"ל היינו אם הוא ודאי שהה ג' ימים וצריכים אנו לסברת ר"ת ז"ל דמצריך גוף שלם אבל אם הוא ודאי לא שהה ג' ימים או ספק תו לא צריכין שיהא גוף שלם אלא אפי' שלא ראה אלא הראש לבד מעידין עליו ופשוט:
גם ספק הה' אינו ספק דכתב הבה"ט ס"ק ס"ח משם הב"י משם הרמ"ה שאין משגיחין לא על העינים ולא על הפה ע"ש אבל נשאר לנו ספק הג' שיש כאן הכחשה יורנו ושכמ"ה:
תשובה אשר כתבתם בתחלת דבריכם בענין אם נשים אלו יצאו מאיסור תורה שנידון זה הוא כמו נידון מ"ש מוה"ר ז"ל בזבחי צדק בתשו' סי' ב' וסי' ג' וכל מה שכתב שם שייך בנידון זה לא כתבתם ההוכחות והאמדנות הנמצאים בנידון זה שהם כמו הנמצא בנידונות זבחי צדק סי' ב' וסי' ג' דהרואה יראה דלא נמצא כאן מ"ש שם אלא רק קצת. מיהו באמת יש כאן הוכחות ואמדנות שהם חזקות יותר מן הנמצא שם והם הא' שאהרן ואחיו אשר נפקדו היו אצל הקהל של נקרא והגידו להם שהם רוצים לילך בדרך זה והקהל התרו בהם כמה התראות שלא ילכו כי הדרך הוא מסוכן מאד שנודע להם בבירור ולא שמעו להם ולא הטו אזנם ואמרו נלך ונלך בזה הדרך נמצא נתברר לעיני הכל שהם הלכו בדרך המסוכן. והב' שאמרו הקהל להם שזה הגוי שהולך עמהם לראותם הדרך הוא מוחזק להורג נפשות וכבר הרג חמשה יהודים וזה אומדנא גדולה שהרג אותם. והג' הנה מפורש במכתב ח' יאודה שכתב לב"ד שאמרו לו היהודים של העיר שבא גוי א' ואמר לפי תומו ששני יהודים נהרגים בדרך ומלבושיהם סי' בתוך סי' וא"כ זו אומדנא גדולה וחזקה דאלו הב' יהודים אהרן ואחיו שנפקדו הן הן השנים שסיפר עליהם הגוי ולא עוד אלא שאמר סימן בתוך סי' במלבושים שלהם והרי זה הוכחה גדולה ותקיפה על כן נראה ההוכחות אלו הם אלימי טפי מאותם הוכחות דזבחי צדק ובודאי דיצאו הנשים מאיסור תורה לכ"ע:
ועתה אבוא לדבר בענין הספיקות דנידון השאלה שהגם בעדות של נסים משרת של ח' יאודה אשר הגיד למשה יעקב הכהן לא פירש בדבריו אם ראה את אהרן ושמואל אחיו הרוגים תוך ג' ימים כיון שאין נסים העד לפנינו כדי לשאול אותו על הדבר הזה ואנחנו שמענו עדות שלו עד מפי עד שהוא משה יעקב הנז' כל כהאי אמרינן לעולם נסים הרואה את ההרוגים ידע בבירור דראייתו היתה תוך ג' ימים ליציאתם מן עיר גירי כי הוא ידע בבירור שלא נסעו בדרך ביום שדברו עמהם הקהל למנעם מן ההליכה אלא נתעכבו חוץ לעיר ב' או ג' ימים מחמת איזה סיבה והיינו למשל הקהל דברו עמהם למנעם ביום א' בשבת והם היה להם סיבה שלא נסעו בדרך אותו יום אלא נתעכבו חוץ לעיר גירי ונסעו ביום ג' או יום ד' והוא ראה אותם ביום חמישי שהיו הרוגים ובזה נמצא ברור לו שראה אותם הרוגים בתוך ג' ימים והוא לא סיפר דבר זה שנתברר לו שראה אותם הרוגים בתוך ג' ימים כי לא ידע שיש צורך בדבר זה להגיד אותו ורק אמר למשה יעקב שהוא ראה אותם הרוגים ביום חמישי מיום שדברו הקהל והשליח עמהם למנעם מן ההליכה בדרך ההוא המסוכן דהכי אתמר בפירוש בדבריו בזה"ל מיום שהיו דברים של הקהל והשליח עם אהרן ואחיו ביום החמישי ראיתי לאהרן ושמואל אחיו הרוגים וכו' נמצא מספר החמשה ימים הוא מונה אותם ליום שדברו עמהם הקהל למנעם מן היציאה כי לא אמר מיום שיצאו אהרן ואחיו ביום החמישי מצאתי אותם הרוגים וכיון דלא פירש מספר הימים ליציאתם מן גירי אפשר כי אחר שדברו עמהם הקהל לא יצאו מן העיר כלל אלא היה להם סיבה של עכבה שנתעכבו עוד ב' ושלשה ימים. עד שיצאו והלכו בדרך ההוא שנהרגו בו. ואפי' אם היה אומר נסים העד הנז' בפירוש דאלו ההרוגים יצאו מן עיר גירי ביום ההוא שדברו עמהם הקהל והתרו בהם נמי אפשר לומר כי הוא ידע בבירור אחר שיצאו מן עיר גירי במהלך רבע שעה או חצי שעה נתעכבו במקום א' ב' או ג' ימים ואח"ך נסעו באותו הדרך שנהרגו בו באופן כי בעת שראה אותם הרוגים היה תוך ג' ימים להריגתם:
והנה ענין זה דאין חוששין בספק אשתהי היכא דשמענו העדות עד מפי עד דין זה מפורש בספרי הראשונים והאחרונים וכמ"ש הרב ב"ד של. שלמה ז"ל דף ק"ג ע"ד בד"ה אמנם וז"ל אכן כל זה אם היה העד בפנינו והוא אומר דלא עברו ג' ימים אבל אם ליתיה קמן דנשייליה או דהוא עד השומע מפי עד הרואה ולא ידע העד השני אם העד הראשון נתברר לו שהיה תוך ג' ימים או לאו. הנה בזה כתב הרב מהר"ר בצלאל בסי' כ"א ומהר"ם אלשיך בסי' מ"ג וקי"א אפי' הרשב"א ז"ל שנסתפק בזה להחמיר והוא ראש המדברים בענין זה כי ממנו תורה זו יוצאה מודה בזה דתלינן שהעד נתברר לו שהוא בתוך ג' ונסתייע בזה מהרדב"ז בתשובה א' והיא להרשב"א ז"ל ע"ש כי חסרון לשון יש שם אכן קא חזינן דהיא תשובה להרשב"א והיא בסי' תצ"ז:
ואחרי סברא זו דיש להקל בעד מפי עד ראו הביא לנו הרב כנה"ג אות תנ"א להקת הפוסקים ראשונים ואחרונים שהסכימו בזה להקל לענין אשחהי. ושורש דבר זה יצא ממהריב"ל בסי' הנז"ל ואחריו נמשך מוהרא"ש סי' ב' וי"ב ומ"ץ סי' ח' גם הרב תומת ישרים סי' קל"ו והרדב"ז ח"ב סי' א' והרב מהר"ם אלשקר בשם רב א' בר פלוגתיה בסי' כ"ו ומהרמ"א בסי' רכ"ב ס"ל להקל בעד מפי עד. אך ורק מהר"ם אלשקר ומהרימ"ט בסי' ל"א באהע"ז והראנ"ח בסי' פ"ה חלקו על סברא זו אכן הרואה יראה דרבו כמו רבו המתירים בזה גם מהר"ם שגמגם בסברת מהריב"ל הלזו בכמה דוכתי בכיוצא בנ"ד כתב בסי' מ"ד לסניף זה. וגם מהראנ"ח בסי' כ' כתב בכיוצא בנ"ד דכיון דמעיקרא ספק אשתהי הוו"ל פלוגתא דרבוותא ואין איסורו ברור נראה שיש להקל:
גם הרב מהרימ"ט כבר כתבנו משמו דבמקצת תשובות הסכים להקל בספק. גם הרב פני משה הסכים לקולא עד מפי עד לענין אשתהי בח"א סי' פ"ד ופ"ז ובשניות סי' נ"ב וע"ד ופ"ד וכו'. גם הרב פרח מטה אהרן בסי' הנז"ל הסכים לזה גם מהרא"א בח"א סי' ב' הסכים לזה ע"ש שהאריך להביא כל דברי הפוסקים גם הר' בני יעקב הקל בזה ויותר מזה יע"ש. וא"כ הא ודאי בנ"ד נמי סמכינן אהא עכ"ל. גם בס' ויקרא אברהם דף ל"ב ע"ג כתב וז"ל ואדברה בעד מפי עד ובפרט נכרי מסל"ת מפי מסל"ת לא חיישינן לספק אשתהי ולא שיזכיר קבורה כמ"ש מהריב"ל ח"א סי' א' וז' ויו"ד וח"ב סי' י"ב וי"ד ומהרשד"ם סי' ניא כתב הרי הורה הרב ועשה מעשה ועי' בכנה"ג הגה"ט אות שמ"ב מה שרמז בזה מכמה רבנים שפסקו כן אפי' באיסורא דאורייתא. ובתשובתו סי' ז' דף י"ב כתב כבר פשטה ההוראה להקל בספק אשתהי כמ"ש מהריב"ל ומהרש"ך והרדב"ז והרב"ח ומהרמ"א ומהר"א ששון וכ"כ הרב פר"ח מ"א והרב פני משה ורמזם הרב יד אהרן ח"ב ובה"ט אות ס"ח ושם יישבו מה שהקשו על מהריב"ל בעיקר ראייתו שהביא ע"ז מן תרה"ד ובכנה"ג שם אות קס"ו יחס סברא זו למרן וכן נקטי רבנן בתראי ובס' נמוקי שמואל סי' נו"ן נקט לה גם לענין דלא נחוש לקול הברה ועי' בסי' מעיל שמואל סי' י"ט ובס' דרכי נועם סי' ס"ג וסי' ס"ד ולב שלמה סי' כ"ד ומשאת משה ח"א דף כ"ד ע"ד בארות המים סי' כ"ח תקפו של יוסף סי' ה' עכ"ל:
והנה לפי הנז"ל יש בדין ס"ס והוא ספק אם הדין כמ"ד אפי' אשתהי ג' ימים מעידין עליו ואת"ל הדין כמ"ד אין מעידין בשהה ג' ימים שמא הלכה כמ"ד בהיכא דשמענו העדות עד מפי עד אין חוששין לסברת אשתהי וזה הס"ס מתהפך והוא ספק כמ"ד דאיכא חלוק בין העד עצמו לבין דהוא עד מפי עד ואת"ל אין לחלק בין עד מפי עד לבין העד עצמו שמא הלכה כמ"ד גם העד עצמו יוכל להעיד אחר ג' ימים:
ועוד נמי איכא להוסיף בזה ספק ג' ולומר את"ל דהדין הוא דאינו יכול העד להעיד אחר ג' ימים שמא בכה"ג דאיכא הוכחות גדולות ואומדנות רבות באלו נהרגים שראה נסים ודאי הן הן אותם האחים אהרן ושמואל שיצאו מן גירי והוא שהגידו לקהל שהם רוצים לילך בדרך זה שהוה ברור לקהל שהוא מסוכן והתרו בהם ולא שמעו ועוד הגוי שהיה הולך עמהם לראותם הדרך היה מוחזק להורג נפשות וכבר הרג חמשה יהודים. ועוד אומדנא דעלית על כולנא מ"ש ח' יאודה להב"ד שאמרו לו היהודים שבא גוי ואמר לפי' תומו ששני יהודים נהרגים בדרך ומלבושיהם סימן בתוך סי' והרי זה אומדנא והוכחה גדולה דאלו השנים שראה נסים העד הן הן השנים שראה הגוי ועוד מ"ש ומלבושיהם סי' בתוך סי' משמע שהגוי העיד על המלבושים שלהם ונתן בהם סימנים והיהודים הכירו דאלו המלבושים של אהרן ואתיו ולכן י"ל כל כהאי גוונא יכול להעיד אפי' ראה אותם אחר ג' ימים להריגתם והרי איכא תלתא ספקי בדבר זה:
ועוד יש לצרף עוד ספק ד' דאיתא בכנה"ג הגה"ט אות של"ה הא דאין מעידין אא"כ ראהו תוך ג' ימים היינו דווקא כשאינו ניכר וידוע למעידיו אבל אם הוא ניכר וידוע למעידיו מעידין עליו אפי' אחר ימים הרבה הרא"ם ח"א סי' ל"ו בשם ר"ת ובתרומת הדשן סי' רל"ט חולק ע"ז והראנ"ח ז"ל בח"א סי' ד' ומורי הרב ז"ל חששו להחמיר כדברי תה"ד ועי' בהר"י אדרבי סי' י"ד ובקונטריס עגונא למהרח"ש ובר"ש הלוי חלק אה"ע סי' י"ד צ"ז וצ"ח ובתשובותיו צ"ד ע"ב ועי' בזבחי צדק ח"ב דף רנ"ח מ"ש שם הפוסקים דס"ל בכה"ג מעידין עליו. והנה בנידון השאלה זה העד נסים אמר שיודיעו בחיי חיותו בעיר זאכ"ו ועתה מכירו בברור והוו"ל ניכר וידוע למעידיו דאיכא דס"ל בכה"ג מעיד אפי' אחר ג' ימים ואע"ג דאיכא חולקין יוכל להיות זה לספק ד':
ואשר כתבתם סניף להתיר ממ"ש פת"ת ז"ל בשם מהרי"ט ז"ל דאם מעידין עליו שלא נשתנה מעידין אפי' אחר ג' ימים אין היתר זה מועיל בנידון השאלה יען כי העד נסים לא העיד שלא נשתהה אלא רק העיד שהכירם וידע בבירור מצורתם שהם פ' ופ' ואפשר דחזו בהו איזה שינוי אלא דעדיין צורתם ניכרת וידעם שהם פ' ופ' וזה פשוט:
זאת תורת העולה כיון דעדות זי של נסים משרת של ח' יאודה לא הגיד אותה לפנינו והוא אינו לפנינו לשאל אותו ואנחנו ידענו עדותו ע"י משה יעקב ששמעה ממנו אע"פ שלא פירש בתוך דבריו שראה ההרוגים תוך ג' ימים ליציאתם והליכתם באותו הדרך אמרינן לעולם ברור היה אצלו דהוה תוך ג' ימים ולא הגיד זה למשה יעקב משום דלא ידע שיש צורך בדבר זה להגידו ורק בדרך סיפור שסיפר על ההרוגים שלא שמעו ולא הטו את אזנם לדברי הקהל אשר מנעו אותם מלכת באותו הדרך סיפר שהוא ראה אותם הרוגים ביום חמישי ליום ההתראה שהתרו בהם הקהל ולא שמעו לדבריהם. והפוס' אשר ס"ל בעד מפי עד אין חוששין לספק דאשתהי רבו כמו רבו והם גדולים ועצומים וכמה רבנן עבדי עובדא בהכי וכ"ש דעבדינן בזה לעיל ארבעה ספיקא הנז"ל דהם תקיפי ואלימי ככוחא דהיתרא להתיר להני נשי העגונות מכבלי העיגון וכאמור לעיל בס"ד. והנה נודע בהיתר העגונה נשתמשו הפוס' בס"ס ואע"ג דהכנה"ג בהגב"י אות צ"ו הביא מכמה פוסקים דס"ל אין להתיר מכח ס"ס הנה גם הוא הביא מכמה פוסקים דס"ל עבדינן ס"ס ועוד בתשובותיו בעי חיי אה"ע סי' ז' הביא דבאיסור דרבנן עבדינן ס"ס וכ"כ הרב חסד לאברהם אה"ע סי' וא"ו דאפי' דאיכא דס"ל בעגונא לא מהני ס"ס מ"מ באיסור דרבנן כ"ע מודו דמהני ע"ש וכ"כ עט"ר הרב מו"ז רבינו משה חיים זלה"ה בתשובה דעגונא אשר נדפסה בסה"ק רב ברכות דף קל"ה ע"ש ובנידון השאלה כבר כתבנו לעיל דיצאו אלו הנשים מאיסור תורה ונשארו רק באיסור דרבנן ועוד מצינו להרב פני משה ח"א סי' יו"ד שכתב דאפי' באיסור תורה דחייש מהראנ"ח בס"ס מ"מ בשלשה ספיקות מודה וכן הביא בס' יד אהרן ז"ל וכאשר זכר זה מוה"ר ז"ל בזבחי צדק דף רס"ב ע"ש על כן בנידון השאלה דעבדינן ארבעה ספיקות לכ"ע מהני:
ועתה אבא לדבר בספק האחד אשר נסתפקתם בנידון השאלה ההוא שיש כאן הכחשה שהעיד משה הנז' בקב"ע מפי נסים המשרת של ח' יאודה שראה אותם הרוגים כנז' בקב"ע וח' יאודה אמר שלא ראה אותם אלא שמעו מפי גוי שנהרגו שני יהודים ושלחו הצבור גוים וקברום כנז' בכתב ששלח לב"ד וא"כ הוכחש המשרת ואין כאן עדות עכ"ד:
הנה גם זה אינו ספק כלל חדא כי נסים המשרת לא אמר למשה יעקב שהוא עצמו הגיד לקהל של נקרא על ההרוגים אלא אמר אחר שראיתי ההרוגים באתי לנקרא והשליח שהייתי משרת אצלו גזר על קהל נקרא שילכו ויביאו ההרוגים ויקברום והוא לא אמר שהגיד לקהל או לח' יאודה שראה את ההרוגים ולא אמר שהגיד לקהל שיש הרוגים בדרך ויתכן דהוא לא רצה לומר לאנשי נקרא על ההרוגים שראה אותם כי נתפחד פן יעמיסו עליו אנשי נקרא את הדבר הזה שילך הוא עם האנשים ששולחים להביא ההרוגים מחמת כי הוא ראה אותם וידע את המקום אשר ההרוגים מושלכים בו יבלי ספק יכריחו אותו שילך הוא עם האנשים ויראה להם המקום והוא היה מפחד מן הגוים החשודים בהריגה על אותם היהודים או נתפחד מן שר העיר ולכך לא גילה את הדבר ולא אמר שיש לו ידיעה והיהודים של אנשי נקרא שמעו דבר זה מן הגוי שיש ב' יהודים הרוגים וכמו שכתב ח' יאודה במכתבו:
על כן אני תמה על מעלתכם מה זאת ההכחשה אשר ראיתם בדברי העד נסים מכח מכתבו של ח' יאודה ומה שאמר דאנשי נקרא קבצו מעות ושלחו אנשים להביא ההרוגים והביאום וקברום וח' יאודה במכתבו לא אמר כן אין כאן הכחשה כי יתכן שזה נסים כך שמע מאנשי נקרא דכו"כ נעשה בהרוגים ואותו שסיפר לו כיזב עליו או יתכן זה נסים עצמו הוא שיקר בדברים אלו כדי להשביח את ח' יאודה. ועוד אפי' היה במונח שאמר נסים העד בפירוש שהוא הלך לנקרא והגיד להם מה שראה בהרוגים וח' יאודה אמר שהמגיד היה גוי מה לנו צורך בדברים בטלים אלו אם נסים הגיד לקהל או הגוי הגיד לקהל ומה לנו לדעת אם אנשי נקרא שלחו אנשים וקברום ואם יהודי מוכר אסטיס שלח וקברם. וכי אנחנו לוקחים היתר לנשי ההרוגים מדברים אלו והלא היתר הנשים יוצא מעדותו של נסים שהעיד שהוא ראה את אהרן ואחיו שמואל הרוגים וידעם והכירם בברור ובזאת העדות מה הוכחש ומה לנו לשמוע אלו אחר כמה ימים שהגידו עליהם ומי הביאם ואם יש סתירה לדברי נסים בדברים אלו מה לנו צורך בהם:
וגדולה מזאת מצינו למרן ז"ל בסי' י"ז ס"ט. עד א' אומר נהרג ועד א' אומר מת אע"פ שהם מכחישים זא"ז הואיל וזה וזה מודים שאינו קיים הרי זו תנשא. והרב בית שמואל ס"ק כ"ד הקשה בשם ח"מ מדין א' אומר הלוהו מאה חביות יין וא' אומר הלוהו מאה חביות דבש דסבר הרמב"ם בטלה עדותם. ותי' בעדות אשה שאני דדי לה אם יעיד עד א' דאינו חי ולכן אפי' אם מכחישים זא"ז בחקירות מ"מ עד א' מהם אומר אמת שאינו חי היא מותרת. משא"כ בדיני ממונות דבעינן ב' עדים. וכ"כ בתשו' פ"מ ח"א סי' ס"ד ע"ש. וכן מצינו דאזיל בתר סברא זו הגאון פנים מאורות ח"א סי' פ"ט שכתב דהא עכ"פ בעיקר העדות שמעיד על בעלה של זו מת לא הוכחש ע"ש. ועוד ראיתי להרה"ג שמחה לאיש ז"ל דף פ"ח ע"א בד"ה ואולם שהביא דברי הרב ב"ש הנז' וכתב שכ"כ סברא זו בשאגת אריה וקול שחל וכן הביא בתשו' נטע שעשועים סי' ע"ה ע"ש. עוד ראיתי להגאון שער אשר קובו ז"ל אה"ע דף מ"ט שכתב וז"ל ואיך שיהיה כששניהם מעידים על המיתה בבירור עם דאיכא בינייהו הכחשה בחקירות שפיר משיאין את האשה וכן ראיתי בתשו' עבודת הגרשוני סי' ס"ז וצ"ז באחד שאמר הוא נהרג תחלה וא' אומר שהיא נהרגת תחלה דהגם דזה הוא הכחשה בחקירות התירה להנשא והרי הוא נ"ד ממש ע"כ ועוד זכר שם פוסקים אחרים דאזלי בתר סברא. זו והנה כל הדברים האלה אמרום בהכחשה שיש בעדים אפי' בחקירות דעכ"ז כיון דבעיקר העדות אין הכחשה לית לן בה וכ"ש נידון השאלה דעדות של נסים שראה ההרוגים אין לה מגע בדברי ח' יאודה כלל ועיקר אפי' אם תניח במונח דנסים אמר הוא הגיד לקהל על ההרוגים וח' יאודה אמר שהגוי בא והגיד על ההרוגים. וכ"ש וק"ו דגם בזה לח יש הכחשה לדברי נסים מן מכתב של ח' יאודה כי כפי הנזכר בשאלה נראה דנסים לא אמר שהוא הגיד לקהל של נקרא על ההרוגים אלא אמר אחר שראה ההרוגים בא לנקרא והשליח גזר על הקהל שישלחו אנשים להביא ההרוגים לקברם וא"כ לעולם הגוי אשר הגיד על ההרוגים ויתכן הגוי הגיד קודם שבא נסים לנקרא ואחר שבא נסים לנקרא כבר נודע הדבר של ההרוגים מפי הגוי ויתכן כשבא נסים לנקרא לא רצה לספר לקהל ולח' יאודה מה שראה הוא בעצמו בהרוגים מפני כי חשש פן יעמיסו עליו שילך עם האנשים להביאם כיון שידע את מקומם והוא היה ירא לנפשו מן הגוים החשודים בדבר זה ומן השר של העיר ולכך לא ספר מה שראה וכאשר הסברתי וכתבתי לעיל בס"ד:
ועל הס' הד' שנסתפקתם במ"ש העד שראה ראשם חתוך וכתב מרן ז"ל בתשו' סי' וא"ו שהביאו הפת"ת ס"ק קכ"ה דלא מהני וכו' הנה מקור דברי מרן ז"ל בתשו' הם בדף קי"ב ע"א וז"ל כללא דשמעתין לשיטת ר"ת שאם לא מצאו אלא הראש צריך שיהיה בה פרצוף ופדחת החוטם ויכירהו בטביעות עין הא אם חסר אחד מאלו אין מתירין את אשתו. ואם נמצא כל גופו שלם עם ראשו כלו' שלא חסר ממנו דבר אעפ"י שאין לו פדחת ופרצוף וחוטם אם מכירין אותו בטביעות עין מתירין את אשתו. מיהו יש חלוק בין ר"ת להחולקים עליו שנזכרו בדברי מהרי"ק ז"ל דלר"ת בהאי גוונא דגופו שלם אעפ"י שאין לו פדחת ופרצוף וחוטם מעידין עליו אפי' אחר ג' ימים ולדברי החולקים עליו כשכל גופו שלם ויש לו פדחת וחוטם אז מעידין עליו אחר ג' ימים הא אם חסר אחד מאלו אין מעידין עליו אחר ג' ימים ומשמע דגופו שלם היינו שאינו חסר אבר או קצת אבר אבל אם נפצע באחד מאבריו ואפי' חסר קצת בשר נראה דמעידין עליו כיון שאינו חסר אבר כך נראה לי. ומשמע לי עוד שאפי' נמצא סמוך לו האבר החסר ממנו וכן אם נמצא ראשו חתוכה סמוכה לו לא מקרי גופו שלם עכ"ל. ומהרח"ש ז"ל בקונט' עגונא דף ל"ו ע"א כתב וז"ל אמנם איכא לספוקי בהך דכתבו התוספות אפי' אם כל גופו שלם אפי' אין כאן פדחת וחוטם יכולים להכירו אי היינו דווקא שאין כאן פדחת וחוטם ופרצוף שהם הלחיים כמ"ש הרב רבינו ירוחם ז"ל אבל מ"מ שאר הראש דבוק עם הגוף. או"ד אפי' אין כאן ראש כלל כיון שנשאר שלם סגי וצ"ע:
אמנם אחר זה ראיתי בתשו' הרב ב"י ז"ל בסי' וא"ו מדיני מל"ת ונראה משם שסובר דלא מקרי גופו שלם אלא בשכל שאר הראש שלם ודבוק בגופו אעפ"י שאין לו פדחת וחוטם ואפי' נמצאת ראשו חתוכה סמוכה לו לא מקרי גופו שלם ע"כ ולדידי צ"ע:
והכלל בזה לענין הדין לר"ת כשאין גופו שלם אע"פ שיש סימנים שאינם מובהקים בגופו אין מעידין כלל אלא דווקא אם פרצופו שלם דהיינו הלחיים עם החוטם והפדחת ואז אם פרצופו שלם עם החוטם והפדחת ומכירים אותו בטב"ע מעידין עליו אפי' בלא סימנים כלל ואפי' לא נשאר מהגוף כלל ודווקא בתוך שלשה. אבל אם כל גופו שלם אפי' אין כאן פרצוף ופדחת וחוטם יכולים להכירו בטב"ע של גופו ודווקא ע"י סימני הגוף אף שאינם מובהקים ואפי' לאחר כמה ימים. וכן נראה דעת הרא"ש ורבינו הטור בנו ורבינו ירוחם שהביאו דברי ר"ת בסתם ולא חלקו עליו וכתב מהרי"ק בשורש קפ"א שכן הכריעו רבינו עזריאל וכן כתב רבינו מאיר עכ"ל:
מהדברים האלה מובן להדיא דאם פרצופו שלם דהיינו הלחיים עם החוטם והפדחת ומכירין אותו בטב"ע אפי' לא נשאר מהגוף כלל מעידין עליו בתוך ג' ימים דווקא והנה כאן מפורש בדברי העד נסים שהכירו בטב"ע שכך העיד בזה"ל ונחנא ערפנאהום באל צחיח אלד'י הד'ולי אהרן ושמואל אכ'ונו אוולאד שבתי הכהן אלד'י הום מן אהל זאכ"ו ע"כ וכיון שאמר שידעם באל צחיח משמע שידעם בטב"ע כי היה מכירם מקודם כי הוא והם היו מעיר אחת שהיא עיר זאכ"ו כמפורש בתחלת דבריו ולכן אע"פ שלא היה שם גוף שלהם כי אם רק הראש יכול להעיד בתוך ג' ימים וכבר כתבנו לעיל דחשבינן לעדות זו של נסים שראה אותם תוך ג' ימים וכ"ש שהוא מעיד שראה אותם הגופים שלהם והיה כל ראש מונח אצל גופו וכ"ש שהוא מעיד שהגופים שלהם היו שלמים לא חסר מהם אבר אחד:
והנה מצינו להר' הכנה"ג בהגה"ט אות רצ"ז שכתב וז"ל נמצאת ראשו חתוכה סמוכה לו לא מקרי גופו שלם. מהר"י קארו בתשו' סי' וא"ו ולדידי צ"ע מהרח"ש בקונטריס עגונא דאתתא. אמר המאסף והדין עם מהרח"ש ועי' בס' משאת בנימין סי' ס"ג ובס' פני משה ח"ב סי' פ"ד עכ"ל. והר' י"א ז"ל דף נ"ד אות תכ"ה העתיק דברי הכנה"ג הנז' וכתב דמהר"ם חיון ז"ל הובאו דבריו בס' זרע אברהם אה"ע סוף סי' ג' כתב דלא כתב מהריק"א ז"ל אלא לפי' הדרך הראשון של ר"ת ז"ל אבל לפי הדרך השני של ר"ת שעיקר הכרתו הוא בטב"ע של הגוף א"כ כיון שהגוף שלם אע"פ שניטל הראש לית לן בה ע"ש ועי' בס' שאגת אריה סי' ג' שנראה מדבריו שם שכל שנמצא קרוב אצלו הוי כגוף אחד ממש כנ"ל ללמוד מדבריו עכ"ל:
והגאון ח"ס באה"ע סי' כ"ג הביא דברי מרן ז"ל הנז' ודברי מהרח"ש הנז' ופלפל בדברי ר"ת ז"ל אחר אשר מצא מקור דבריו בס' הישר וכתב בדף ל"ב ע"ב לפע"ד אלו ראו רבותינו הספרדים הרשב"א והרא"ה דברי ר"ת בספר הישר לא היו חולקים עליו ור"ת מסיים בסוף שזה אינו אומר משום להקל על עגונא דאיתתא אלא שהוא אמיתה של תורה וכל המחמיר אינו אלא חוטא ע"ש. ומתוך הדברים למדנו דר"ת הקל אפי' בראש חתוך בין בטב"ע דגוף בלא ראש ובין הראש בלא גוף יכול להעיד אפי' אחר ג' ימים וכן נ"ל שהבין ר"י בעל התוספות שבמרדכי דפ' האשה שהקשה על שיטת ר"ת מירושלמי שם דדרש מההוא דכתיב גבי אביה בן רחבעם מלבד שהפילם חללים העמיד עליהם שומרים גי ימים להשחית צורתם לענין נשותיהם והיינו דכתיב עצמו לי אלמנותיו. והק' ר"י לר"ת מה הועיל אכתי יעידו עליהם ע"י טב"ע. ותירץ שהיו מרובים בחבורות ופצעים כדרך הרוגי מלחמה ע"י חצים ואבני בליסטראות ע"ש. וק' לימא בקיצור שהיו חתוכי ראש כדרך הרוגי מלחמה אלא ע"כ ס"ל דגוף בלא ראש וראש בלא גוף נמי הקיל ר"ת עכ"ד ועי' עוד בתשו' אחרת אח"ז מ"ש עוד בדברי ר"ת ז"ל ע"ש ובסוף התשו' הנז' כתב וז"ל איברא תינח אלו היה הראש מחובר לגוף הייתי סומך להתיר אחר ג' ימים והייתי מצרף קולות עם הנז"ל לשיטת ר"ת אך היות כי היו חתוכי הראש וכל הפוס' ז"ל לא ס"ל שהתיר ר"ת בכהאי גוונא רק אני יגעתי ומצאתי דאתי לידי ספר הישר לר"ת מי אנוכי לסמוך על הבנתי ומיראי הוראה אני על כן אם יסכים עמי ת"ח בקי בהוראה להתיר אשת מאכ'יל דרינא בהדי אבל לא יסמוך עלי לבד עכ"ל:
נמצא הגאון ח"ס ז"ל מצא היתר להתיר בנחתך הראש להעיד אחר ג' ימים ורק בזה רצה לצרף חכם אחד עמו. אבל המעיד תוך ג' ימים פשיטא דמעידין הם בנחתך הראש וכאשר כתבנו לעיל. ונידון השאלה דהוה עד מפי עד כתבנו לעיל דחשבינן לעדות זו תוך ג' ימים ועל כן אין לחוש וכ"ש כי מאותם הדברים שזכרנו לעיל נוכל לעשות ב' ספיקות בנחתך הראש גם בעדות דאחר ג' ימים אלא דאין אנחנו צריכין לזה בנידון השאלה:
פש גבן לדבר בס' החמישי שכתבתם דעדות נסים היתה שראה לא' מהם עינו אחת נקורה נקירת עוף. וא"כ שמא לא חשיב צורתו קיימת ואין כאן עדות של פרצופו ומעלתכם כתבתם היתר לס' זה ממ"ש מרן ז"ל בב"י בשם הרמ"ה שהביאו הבה"ט שאין משגיחין לא על העינים ולא על הפה עכ"ד. והנה עדיין הלב מהסס בזה שצריכין אנו לידע אם דין זה שהביא מן הרמ"ה ז"ל הוא מוסכם לכ"ע או שמא אותם הפוס' שכתבו למבעי עדות שלימה בתלתא שיעיד על פרצוף ופדחת וחוטם אולי אם תהיה עינו אחת נקורה דחסר אבר בפרצופו אין כאן עדות שלימה על הפרצוף וכמ"ש מרן ז"ל בתשו' סי' וא"ו והבאתי דבריו לעיל וז"ל ומשמע דגופו שלם היינו שאינו חסר אבר או קצת אבר ואפי' חסר קצת כשר נראה דמעידין עליו כיון דאינו חסר אבר עכ"ל משמע דאין נקרא גוף שלם אם חסר אבר וא"כ הה"ד הכא דמעידין על הראש דבעי להעיד על תלתא שהם פרצוף ופדחת וחוטם אינו נקרא פרצוף שלם אם תחסר ממנו העין. ואפי' אם נאמר מ"ש עינו נקורה לא תסרה כולה אלא קצת ממנה הנה כתב מרן ז"ל אפי' חסר קצת אבר ג"כ זה אינו שלם:
והן אמת כי בדברי הרמ"ה ז"ל אין להסתפק בכך דהא על מ"ש הטור אין מעידין עליו אא"כ ראו פרצופו שלם עם פדחתו וחוטמו כתב מרן ז"ל בב"י וז"ל ורבינו ירוחם בשם הרמ"ה זה פרצוף הפנים הם הלחיים עצמן ואין משגיחין לא על העינים ולא על הפה עכ"ל. משמע דמפרש הפרצוף הוא הלחיים דווקא ואין העינים בכלל דהא נחת לפרש תחלה מה היא תכונת פרצוף הפנים ואמר פרצוף פנים הם הלחיים עצמן לכן אין להסתפק בזה בדברי הרמ"ה ז"ל הנז'. ורק אנו מסתפקים בדברי שאר פוסקים הראשונים שכתבו שיעידו על פרצופו שלם ולא פירשו עד היכן מגיע פרצוף הפנים אלא כתבו פרצוף פנים בסתמא. שמא סברי מרנן דהעינים הם בכלל פרצוף הפנים ואם יחסר עין אין כאן עדות על פרצוף שלם דהא לא נחתי לפרש האי מילתא דפרצוף הפנים כדנתת הרמ"ה לפרש תחלה מקום פרצוף הפנים שהוא הלחיים עצמן. ושו"ר מקור דברי הרמ"ה ז"ל בס' רבינו ירוחם ז"ל נתיב כ"ג חלק ג' דף רכ"א וז"ל וכתב הרמ"ה וזה פרצוף פנים הן הן הלחיים ואין משגיחין לא על העינים ולא על הפה מאחר שפירש התנא חוטם ופדחת היה לו לפרש ג"כ העינים והפה אלא ש"מ דפרצוף פנים לחוד בעינן שהם הלחיים והפדחת והחוטם דבפירושא אתמר עכ"ל נמצא הבין הרמ"ה ז"ל בפשיטות העינים אינם בכלל פרצוף הפנים והיתה לה מדברי התנא אע"ג דנראה שיש פה להשיב על הוכחה זו דמוכח לה מדברי תנא דמתניתין:
ואנא עבדא אמינא מלבד דלפי השערת השכל י"ל דהכרת פרצוף הפנים תלוי בעינים שהם עיקר הפנים ובהם יהיה חבור הפדחת והחוטם בצורת הפנים וכאשר יביט האדם ויתבונן בזה בפרצופים של בני אדם וחוש הריאות יעיד ע"ז שאם תסיר העינים לא נשאר בפנים אלא תרין תפוחים שקורין בערבי כדו"ד הנה יש לי להוכיח מדברי ר"ת דלא סבר כהרמ"ה ז"ל בעינים אלא רק בפה והוא שכתב ר"ת בס' הישר דף ע"ה וז"ל אבל כשסנטרו ופיו ושפתיו ושפמו וצוארו נשחת וגופו ושדרתו נחתך ליכא טב"ע בפרצוף פנים ופדחת וחוטם אלא כמו סימנים בעלמא שמעיד שדומה לפרצוף פנים ופדחת וחוטם של פלוני כמו סימן מובהק לד"ה דאורייתא אבל טב"ע ליכא עכ"ל. והגאון ח"ס אה"ע דף ל"ב הביא דברי ר"ת בס' הישר וכתב דבריו מבוארים אלא שנשתבשו בדפוס בטעיות הרבה ושם ביאר דבריו דר"ל אלו היה ראשו קיים והיה מכירו בפרצוף פנים עם החוטם דיו טב"ע ולא סימן ואנחנו בסימנין איירינן אלא ע"כ שכל ראשו מושחת מקום שער ושפתו וצוארו ופיו וסנטירו ולא נשאר אלא שלוש אלו איננו טב"ע אלא ההיכר של אלו הוא לו לסימן שהם מגופו של פלוני שהיה לו פרצוף פנים עם חוטם ופדחת דומה לאלו עכ"ל:
נמצינו למדין דר"ת לא מנה ולא הזכיר עינים עם שפמו ופיו ושפתיו וצוארו משום דס"ל הם בכלל פרצוף פניו הן ובזה נתחזק ספיקא דידן בעינים וצריך לחוש לזה:
מיהו דברי העד באו סתומים שלא אמר עינו אחת חסירה או נקורה אלא אמר נקורה נקירת עוף ויתכן שנקר העוף מן העפעפים שלו בלבד ונחסרו מעט אבל גלגל העין עודנו קיים כלו ונמצא זה כחסרון בשר בלבד דכתב מרן ז"ל בתשו' הנז"ל דאם חסר קצת בשר מעידין עליו:
ואחר הישוב נראה דאין לחוש לספק זה דאנחנו מסתפקים בו דאיכא בזה תלתא ספיקי והוא כי העד לא ראה נקירת העין אלא בא' מהם ולא פירש מי הוא והשתא בכל חדא משתי הנשים יש לעשות ס"ס בתלתא ספיקי והוא ס' אם הדין כאשר פירש הרמ"ה דפרצוף הפנים הוא הלחיים עצמן ואין העינים בכלל ס' אם נאמר גם העינים בכלל הפרצוף הם ואם העינים עקורים וחסרים אפי' באחת אין כאן עדות של פרצוף שלם. ואת"ל דהדין כן שמא זה שראהו עיניו נקורה עדיין הגלגל של עיניו שלם שהנקירה היתה בעפעפים שהוא נחשב בכלל בשר וכ"ז פרצוף שלם. ואת"ל שהיתה נקורה שנעקר גלגל העין ג"כ שמא זאת האשה היא אשתו של האיש שאין לו נקירה בעין. ושלש ספיקות אלו הם מתהפכין כאשר נראה ובכל חדא וחדא יש לומר הני תלת ספיקי להתיר:
ודע כי עוד יש לנו סניפים גדולים להתיר את הנשים ממכתבו של ח' יאודה שכתב להב"ד והוא שכתב שהיהודים אמרו שבא גוי א' ואמר לפי תומו ששני יהודים נהרגים בדרך ומלבושיהם סימן מתוך סי' ע"כ. נמצא שהגוי מסל"ת שיש ב' יהודים הרוגים בדרך והנה שהגוי לא אמר שמותם שלא ידע שמותם יוצא ממנו סניף גדול להתיר הנשים ההם והוא דאיתא במטה יוסף ח"ב סי' ד' דף פ"ח וז"ל ועוד בה לטיבותא בנ"ד דאיכא שהרי אמר שהיו ג' יהודים וכיון שכן אף אם נאמר דס"ל להרמב"ם איש שהיה עמי בדרך מת לא מהני דאיכא למיחש לאחר אבל כשאומר שהיו ב' עמו שהיא חששא רחוקה מאד לומר שהשנים שראינו שהלכו עם שריי"ן הלכו להם ובאו ג"כ ב' אחרים ונתלוו עמו ע"ש:
וכן יש עוד כמה פוסקים דס"ל דמנין הוי סימן מובהק דהיינו מנין של שנים או יותר וסמכינן עליה מאומדן דעתא ויש מי שהצריך תרתי מנין ומקום ההליכה לאיזה דרך שהיו רוצין לילך והובאו דבריו בס' זבחי צדק למור"ה ז"ל דף שט"ו ויותר ממה שהביאו שם איכא ואין צורך להאריך בזה. ואעפ"י דעל כל זה איכא חולקים דס"ל לא מהני מנין ולא מקום ההליכה וכאשר הובא שם עכ"ז תהיה סברת המתירין על מנין ומקום ההליכה לסניף גדול בנידון השאלה יען כי בנידון השאלה נודע להקהל מתחלה ששני יהודים אהרן ושמואל הלכו לבדם באותו הדרך המסוכן והתרו בהם שלא לילך ולא שמעו ולא הטו אזנם והלכו בו ואחר ימים מועטים בא הגוי והגיד מסל"ת שראה ב' יהודים הרוגים באותו הדרך הרי יש כאן סי' של מנין שאמר ב' יהודים וגם מקום ההליכה שהיו באותו הדרך המסוכן שהתרו הקהל באהרן ושמואל שלא ילכו בו ולא נשמע ולא נודע שנפקדו ב' יהודים באותו הדרך ובאותו מקום אלא רק אלו והא ודאי דאלו הב' יהודים הרוגים שראה הגוי הן הן אלו שני אחים אהרן ושמואל דסמכו כמה פוסקים ע"ז להתיר:
ועוד יש לחזק הסניף הזה להתיר הנשים ממ"ש בזבחי צדק שם בדף שט"ו וז"ל ועוד יש לנו טעם ג' לפשוט ס' הא' והוא מ"ש מרן ז"ל באותה תשו' וז"ל שאפי' לא היה אומר הישמעאלי היהודי שיצא מחלב נהרג מאחר שתהיל"ת שום יהודי לא יצא מחלב באותו זמן שנתעלם כי אם יעקב הנז' משיאין את אשתו וכמ"ש הרמב"ם בפ' הנז' אם אמר אחד יצא עמנו מעיר פלוני ומת מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו והוא מדברי התוספתא עכ"ל וכן הביא זה הדין מרן ז"ל בש"ע שם סעי' י"ט וכתב עליו מהר"ם בהג"ה וה"ה בגמל"ת וכן משמע בתשו' הרמב"ם שהביא הב"י עכ"ל:
והנה בנידון השאלה נמי נראה שלא נפקדו ב' יהודים באותו מקום אלא אלו וזה כמה חודשים איכא שלא נשמע שנפקדו ב' אנשים אלא רק אלו דאי הוה הכי היה מספר ח' יאודה שהיה מחזר שם באותם המקומות גם היה נשמע להב"ד קול שאלה על נשותיהם:
ועוד איכא סניף להתיר הנשים. ממכתב ח' יאודה שאמר על הגוי שהגיד על מלבושיהם סימן בתוך סי' דמשמע הגוי הגיד לקהל על המלבושים שלהם איך היו ונתן בהם סימנים ונודע לקהל דאלו המלבושים היו של אהרן ושמואל אחיו ואיכא מ"ד דסימן של מלבושים סומכין עליו והגם דאיכא חולקים רבים ומרן ז"ל עמייהו דס"ל לא מהני הנה יהיה זה לסניף ולצרפו לס"ס:
באופן שגם מן המכתב של ח' יאודה יש סניפים חזקים להתיר הנשים וכ"ש וכ"ש בעדות העד נסים שיש להתיר בשופי וכמפורש לעיל עפ"י סופרים ומפ"י ספרים והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |