רב פעלים/ב/חושן משפט/ט

רב פעלים ‏ ב חושן משפט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. נשאלתי ממעלת הב"ד יכב"ץ, ראובן יש לו שטר מכירה של הכשר על חצר שמעון, ונפטר שמעון בעל החצר ואח"כ נפטר ראובן בעל השטר, ועתה באו יורשי ראובן ותובעים את יורשי שמעון המעות מן החצר הנז', ויש להסתפק בזה השטר אי חשיב כשטר מלוה, דכיון דאם שמעון בעל החצר מחזיר המעות לראובן, אין ראובן מקנה לשמעון את החצר בקנין, נמצא דהוי זה מלוה, ויש לזה דין מת לוה בחיי מלוה, דאמרינן אין אדם מוריש שבועה לבניו, או"ד כיון שהוא שטר מכירה על החצר ולא שטר הלואה, לא אמרינן בזה אין מוריש שבועה לבניו, יורינו ושכמ"ה:

תשובה. פה עירינו בג'דאד מנהגם לכתוב שטר זה מכר גמור בלי תנאי, ורק המוכר סומך על מנהג העיר ועל אמונת הלוקח שיחזיר לו הקרקע כשמחזיר לו מעותיו, ואפילו שטר הטבה אין דרכם לעשות פה עירינו, ואע"ג דבאמת הם כונתם לעשות המכר הזה בשביל היתר רבית, ואיכא קצת פוסקים מפקפקים בהיתר זה, הנה פשט המנהג פה עירינו בהיתר זה מזמן הקדמונים, וסוגיין דעלמא הכי אזלא, ואין לנו לחוש בזה, וכמ"ש בזה הגאון חק"ל יו"ד ח"ב, והרב שמו משה ח"מ סי' ב':

ומה שאין נוהגין פה עירינו לעשות מכר חדש כשמחזיר לו המעות, אלא רק מחזיר לו שטר המכר בלבד, ודיו, היינו משום דסמכי בקנין קרקע זו שתהיה נקנית ללוה עתה באותם המעות שנותן למלוה, נמצא קונה הקרקע הזאת בכסף בלבד שהוא כסף המעות שמחזיר למלוה ולוקח ממנו השטר של מכירת הקרקע, ואע"ג דאתרא דידן הוא במקום שכותבין שטר ולא סמכא דעתייהו בכסף לבד, הנה בכה"ג דהקרקע חוזרת לבעלה הראשון, שמעת שכתב לו שטר המכירה דעת שניהם היתה שיחזיר לו הקרקע, אז סמכא דעתייהו אכסף בלבד, ומאחר דהלוה מחזיר לו מעותיו ולוקח שטר המכירה מידו, הנה עתה הוא קונה ממנו הקרקע בכסף בלבד, והן אותם המעות שמחזיר לי, ולכן פה עירינו, אין כותבין שטר חדש, וכיוצא בזה כתב הרב חק"ל יו"ד סוף סי' כ"ד וז"ל, כיון שדעתו להחזירה למוכר כשיחזיר לו מעותיו, בכי האי בקנין כסף בלבד סמכה דעתיה וקנה ע"ש, הנה כי כן בודאי אין לזה דין אין אדם מוריש שבועה לבניו בהיכא דמת לוה בחיי מלוה:

ועוד יש בזה טענה אחרת, דהא אם נשרף הבית או חרב, אין המלוה יכול לגבות מכיס הלוה מעותיו, וכאשר העלתי בס"ד בזה בתשובה אחרת, ולכן לא שייך לומר כאן דין זה דאין אדם מוריש שבועה לבניו האמור גבי הלואה גמורה, והרי דין זה עדיף מדין שפסק מרן ז"ל בסי' ק"ח סעיף י"ב, אם היה שטר משכונה והיה אביהם מוחזק בה גובה בלא שבועה, לפיכך אם מת גם יורשים גובים ע"כ, ולכן דין השאלה הנז' שעשה הלוה למלוה מכר גמור, ושטר המכר עודנו ביד יורשי המלוה, ואין יכולים לתבוע המעות שבשטר מכיס הלוה ובאי כוחו לא בדין ישראל ולא בערכאות, הנה בודאי יורשים של המלוה גובין המעות מן החצר בלא שבועה, וכמ"ש מרן ז"ל בדין המשכונתא הנז', ואפילו להש"ך דס"ל גבי משכנתא הנז' דנשבעין שלא פקדנו ורק דליכא בזה דין אין אדם מוריש שבועה לבניו, נראה דיודה בנידון השאלה הנז' דאין היורשים של המלוה נשבעין שבועה הנז', והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.