רב פעלים/ב/חושן משפט/י

רב פעלים ‏ ב חושן משפט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. ראובן חכר מן הנבחרים של כולל בג'דאד יע"א, הביצים והכליות של כל בהמות הכשרות הנשחטים בעיר, כי הם שייכים לכולל בכלל הגאבילה של הבשר שנותנים הקצבים לכולל, והוא חכר הבצים והכליות הנז' שנה תמימה, מתחלת חודש אדר בשנת התר"ן בסך ארבעה עשר אלף ותת"ק גרו'ש צאג', אך הנבחרים הי"ו וגם החוכר הנז' לא ידעו ולא הרגישו ששנת התרנ"א הבאה לחיים ושלום היא מעוברת, והחכירות היתה שנה סתם, וההתחלה מן חודש אדר של שנתינו התר"ן, ואחר שנגמר ביניהם קנין החכירות הנז' בסך הנז' בכמה ימים, הרגישו וידעו ששנת התרנ"א היא מעוברת, והחוכר אומר הוא זכה בחודש אדר ראשון של שנת תרנ"א, והשנה נשלמת אצלו בסוף אדר ראשון, באומרו שכן מפורש בש"ע ח"מ סי' שי"ב סעיף ט"ו, השוכר בית לשנה ונתעברה השנה נתעברה לשוכר, ונ"ד נמי הוי דכוותה שנתעברה לו והוא זוכה באדר ראשון, מאחר שהוא שכר שנה סתם ולא מספר חדשים, והנבחרים הי"ו אומרים, מאחר שהם והחוכר עצמו לא נרגשו ולא ידעו בעיבור השנה, לכן הוא והם דעת כולם היה שוה שהשנה נשלמת בסוף שבט, ולא זכה בחודש העיבור, והחוכר אומר אע"פ שלא נודע מתחלה חודש העיבור, מ"מ מאחר שהחכירות שלו היתה על שנה בסתם הרי זה דומה להך דהשוכר בית לשנה דסי' שי"ב הנז' דנתעברה לשוכר. עוד טוענים הנבחרים הי"ו כי אצלם בפנקס הכולל הנקרא קיד' שבו כותבים כל מה שנפסק ונעשה אצלם בעניינים השייכים לכוללות העיר, הנה שם כתוב בזה"ל, "ען אלתזאם ביצ' וכלוו לסנא אבתדאהא אדר תר"ן לאכ'יר שבט תרנ"א תקררת עלא טאלבהא באזווד קימה שאול חכם דוד בצאג' 14900, אן יגיב כפיל לחתא ינעטי להז זרקת אל אלתזאם" ע"כ נוסח הכתוב בפנקס הקדו' הנז', ועל כן הם טוענים כי מזה הלשון מוכח שהחכירות הנז' נשלם סוף שבט תרנ"א, והחוכר הנז' טוען מאחר שכאן כתוב בפירוש שחכרו לשנה זה העיקר, ומה שכתוב לסוף שבט תרנ"א הוא טעות, מפני שלא נודע להם עדיין שהשנה היא מעוברת, ואלו הדברים הם יתרים שלא נכתבו לצורך, ועיקר הדברים שנתנו להכתב לצורך הענין הוא מה שכתוב שחכרו לשנה מתחלת אדר, ועל דברים אלו צריך לדון, ומאחר דמה שכתבו עד סוף שבט הוא לשון יתר אין הולכין אחריו ואינו מעלה ומוריד, ובע"כ צריך אתה לומר שלא באו לשלול בזה את חודש אדר ראשון, מאחר שעדיין לא ידעו שהשנה מעוברת שיש אדר ראשון ואדר שני, ולכך חזר הדין, כיון דהחכירות היתה לשנה סתם הרי זה דומה לסי' שי"ב הנז' שהחוכר זוכה בחודש העיבור:

ועוד טוען החוכר הנז', אפילו אם יהיו דברים הנז' נכתבו בכונה לשלול בהם אדר ראשון, מ"מ אין דברים אלו משלו אלא משלהם, ומהם יצאו, ועל פנקס שלהם נכתבו. זאת ועוד כי הם לא כתבו דברים אלו, אלא עד אחר גמר החכירות בחמשה ועשרים יום, והוא כבר זכה בחודש אדר ראשון מחמת גמר החכירות ביניהם, ודברים אלו לא יריעו ולא ישחיתו בזכות החוכר, וכמאמר החכם בגמרא אתון קאמריתו אנא לא קאמינא, ואין האדם נתפס אלא בהודאת עצמו, ועל כל הנז"ל יורינו איך שורת הדין נוטה, ושכמ"ה:

תשובה. תחלה וראש צריכין אנו לדעת בעיקר הדין שכתב מרן ז"ל בסי' שי"ב, בשוכר בית לשנה דאם נתעברה השנה נתעברה לשוכר, אם זה איירי גם בכה"ג דנ"ד ששכר בחודש אדר בשנה פשוטה, ושנה השנית היא מעוברת, דאז אמרינן נתעברה לשוכר ונשלם השנה שלו בסוף אדר ראשון, או"ד דאיירי בהיכא דהתחילה השכירות בשאר חדשים מניסן ואילך, דבזה דוקא הוא דאמרינן נתעברה לשוכר, דחושבין לשני אדרים חודש אחד, אבל בכה"ג דנ"ד דהתחילה השכירות בריש אדר בשנה פשוטה, לא אמרי' שיהא אדר ראשון דשנה הבאה חשוב עם חודש שבט, אלא אמרינן חשוב עם אדר השני שאין לשוכר בו כלום, דסוף שנתו הוא בסוף שבט ואין נגרר אדר ראשון אחר שבט, אלא נגרר אחר אדר השני, כן יש להסתפק בזה הדין דסי' שי"ב:

והנה ראיתי שעל ספק זה ממש נשאל הגאון מאמר מרדכי והוא אחד מגאוני אשכנז וז"ל, ע"ד שאלתו באחד ששכר דירה לשנה, דקי"ל נתעברה השנה נתעברה לשוכר, אם גם בשכר בחודש אדר בשנה פשוטה, והשנה השנית היא מעוברת, אמרינן דנתעברה לשוכר ולא עלתה לו שנה עד אדר השני, או נימא דבכה"ג נשלמה שנת שכירותו באדר ראשון. הנה הדבר הזה מבואר בשו"ת מהר"י מינץ ז"ל סי' ט' והביא כן בשם ספר א"ז דגם בכה"ג נתעברה לשוכר מטעם דעיקר הוא אדר שני, אבל אדר ראשון הוא לתוספת הימים, אמנם שם הוכיח זה משנות גדלות דלא נעשה גדול אלא באדר השני שנתעברה לו, והרי לענין שנות גדלות נחלק עליו בשו"ת מהר"ש הלוי חלק א"ח סי' ט"ז, אבל בש"ע א"ח סי' נ"ה סעיף יו"ד פסק הרמ"א כדעת מהר"י מינץ, וכן הסכימו האחרונים ועיקר כדבריו, ויש להביא ראי' לזה מהא דאמרינן בערכין דף ל"א וכו' ועוד ראיה ברורה לזה מצאתי בירושלמי פ"ק דמגילה וכו', הרי מבואר דאף בכה"ג נתעברה לו ושנה ארוכה היא, כמ"ש מהר"י מינץ וכו', ולכן יפה הורה כדת של תורה דנתעברה לשוכר אף בכה"ג וכו' עכ"ל. גם חזינא לרבינו הכנה"ג בסי' שי"ב הגה"ט אות ל"ד שהביא סברת מהר"י מינץ בדין השוכר לשנה בהיכא שהתחיל מן אדר ע"ש, הרי דעת הגאון מאמר מרדכי בספק הנז' דברור אצלו שגם בכה"ג אמרינן נתעברה לשוכר ושדינן אדר ראשון בתר שבט. ונראה ג"כ שגם הרב השואל שם הורה כן להלכה מכבר, ובאמת כן נראה נמי מסתימות דברי מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' ש"ו סעיף יו"ד בדין הבכור דנקיט בסתמא ולא חולק כלום, משמע דאיירי אפילו בנולד באדר בשנה פשוטה, והשנית מעוברת, דנשלם שנתו בסוף אדר ראשון:

וכן ראיתי בספר דברי גאונים כלל צ"ח אות מ"ט שהביא מהגאון חסד לאברהם ח"מ ס"י בשנים שעשו שטר שותפות של שתי שנים ונכתב השטר בי"ב אדר בשנה פשוטה, וככלות השתי שנים היא שנה מעוברת, שהוכיח מתלמוד בבלי שהעיקר כדברי הירושלמי פ"ק דמגילה שהביא הפר"ח א"ח סי' נ"ה דאדר ראשון הוא הוספה והעיבור, ואדר הב' הוא העיקר בחשבון חדשי השנה, ולכן כלה זמן השותפות באדר שני יעו"ש באורך, וספר חס"ל אינו מצוי אצלינו לראות מה דבר באריכות זו, אך ידענו דהרב חס"ל הנז' גם הוא מסכים כסברת הגאון מאמר מרדכי וכסברת מהר"י מינץ ז"ל:

ודע אע"ג דהרב מאמר מרדכי ז"ל הנז' דימה דין זה לדין בר מצוה, שכן כתב מהר"י מינץ דדמי הא להא, ובדין בר מצוה חולק מהר"ש הלוי, אין המוחזק בנ"ד יכול לומר קי"ל כמהר"ש הלוי ז"ל, כי כי מלבד דמהר"ש הלוי יחיד הוא בדבר זה, וכל גדולי אחרונים סברי מרנן כמהר"י מינץ ז"ל, ראשון בקודש הרב פר"ח בסי' נ"ה, וכן נראה הסכמת רבינו חיד"א במחב"ר סוף סי' תרצ"ז, וכן הסכים הגאון חתם סופר א"ח סי' י"ד וכן נכדו בספר חתן סופר, הנה עוד באמת המנהג ברור בדין בר מצוה כסברת מהר"י מינץ, וידוע דאין אומרים קי"ל נגד המנהג, ועוד מהר"ש הלוי לא אמר זה אלא בבר מצוה, ויש מקום בראש לחלק בין נ"ד לדין בר מצוה, ואיכא למימר בנ"ד גם מהר"ש הלוי יודה, ועוד דגם בבר מצוה לא פסיקא ליה למהר"ש הלוי ורפיא בידיה, דהא בסו"ד כתב, ואת"ל דגבי הנער הנולד באדר פשוטה, יצטרך להמתין בשנת י"ג עד אדר הב' וכו' ע"ש, הרי לא פסיקא ליה, וכן הבין בדבריו הגאון חיד"א במחב"ר סי' תרצ"ז דלא פסיקא ליה, ועל כן אין לומר קי"ל:

ומה שטענו הנבחרים הי"ו שהם והחוכר לא ידעו שהשנה מעוברת, ונמצא אדעתא דהכי נגמר הקנין שתהיה השנה נשלמת סוף שבט, אין זו טענה, דמצינו דבר זה מפורש בתשובת הרי"ף ז"ל שהעתיק בס' קצות החושן מן שיטה מקובצת וז"ל, וששאלת ראובן השכיר ביתו לשמעון, בחשבו שהשנה היתה מן י"ב חודש, ונמצאת השנה מעוברת ולא ידע מזה ראובן, יורינו אם יש לו לתבוע שכירות החודש הנוסף אם לאו. תשובה, היודע והבלתי יודע שוים בזה, הלא תראה מה שאמרה המשנה, המשכיר בית לחבירו ונתעברה השנה נתעברה לשוכר, והנה נמצא שהעיבור לא נתחדש אלא אחר שנעשה שטר השכירות, ואמרו נתעברה לשוכר, וכן הדין עכ"ל, נמצא מן ראיה זו דהביא הרי"ף מוכח, אע"ג דהשוכר והמשכיר גמרו המקח אדעתא די"ב חודש, עכ"ז זוכה השוכר בחודש הנוסף ובטלה בזה טענת הנבחרים:

ומה שטענו מצד הכתיבה שכתוב בפנקס של הכולל, גם בזה צדק החוכר בטענתו, דאין תועלת בכתיבה זו שנכתבה אחר שנשלם ונגמר קנין חכירות זו כפי הדין, ואמר לי החוכר שנגמר הקנין שלו מחמת המנהג הידוע, וכבר בשבעה באדר נגמר ונשלם כהוגן, וזכה בחכירות זכיה גמורה:

ושוב אחרי כותבי כל זה, בא לידי ספר שואל ומשיב מהדורא תניינא, וראיתי שם בח"ב סי' כ"ח שדבר גם הוא בענין זה דנ"ד ודבריו עולין כהוגן לחזק דברינו, ואין להאריך יותר בזה, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.