רב פעלים/ב/אורח חיים/מט

רב פעלים ‏ ב אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. הנשים בעיר במביי אחר שידליקו נירות שבת ויברכו ויקבלו שבת בהדלקה, הם הולכים למקום אחר לטבול שם טבילת מצוה, ובהילוכם הם רוכבים בקרון שמנהיגו גוי ע"י בהמות, אם אסור לעשות כן, כיון דהדליקו נרות קבלו שבת עליהם, דקבלת שבת לנשים היא בהדלקת הנירות, או"ד כיון דהולכים לדבר מצוה שרי, מאחר דאין כאן איסור תורה, כי אם רק איסור דרבנן דמשתמש בבהמה, וכדי שלא יחתוך זמורה, וכנז' בש"ע בהגה"ה סעיף י"ח, על כן י"ל כיון שהולכים לדבר מצוה שרי, אבל בחזרה שחוזרים בלילה פשיטה לן דאסור, יוריני ושכמ"ה:

תשובה. אע"ג דקי"ל בש"ע סי' שמ"ב, דכל דבר שאיסורו מדברי סופרים לא גזרו עליו בין השמשות, אם הוא דבר מצוה או דוחק גדול, מ"מ כל זה אינו אלא במי שלא קבל עליו שבת עדיין, אבל אם קיבל שבת מבע"י, בזה איכא פלוגתא בין רבינו שמריה ובין רבינו יואל, דרבינו שמריה ס"ל חמיר זה מדין בין השמשות, ואסור לעשות אפילו לצורך מצוה, ואפילו דבר שאיסורו מדרבנן, אבל רבינו יואל ס"ל דמותר לצורך מצוה באיסור שבות דרבנן. והנה מרן ז"ל בשה"ט סי' רס"א סעיף ד' פסק כרבינו שמריה, ולא הביא סברת רבינו יואל אפילו בלשון יש אומרים, ועיין במג"א ס"ק י"ב, אך בסי' שצ"ג גבי עירוב הביא מרן ז"ל בש"ע את שני דיעות הנז', ודעת המתיר הביא בסתם, ודעת האוסר הביא בשם י"א, וכבר נתחבטו האחרונים בזה, והגאון אשל אברהם בסי' רס"א ס"ק י"ב תירץ, אפשר כאן מיירי ערובי תחומין, ובסי' רצ"ג ביטול רשית קיל טפי, והרב אליה רבא ז"ל חילק כאן מיירי בציבור שקבלו שבת, ולקמן מיירי ביחיד שקיבל שבת וקיל טפי ע"ש. אך הרב מאמר מרדכי ס"ק וא"ו דחה חילוק זה, דמחלק בין יחיד לציבור, והאמת אתו בזה, ובסו"ד כתב כיון שגילה מרן ז"ל דעתו בסי' זה לאסור, לא חש כ"כ בסי' שצ"ג, ודעתו לפסוק כי"א האוסרים עכ"ד. והגאון דגול מרבבה בסי' רס"א חילק, דשם קאמר שקיבל תוספת שבת, דלא קבל אלא איסור עשה, ולכן יש להקל בשבות, ואף שהפליגתא במרדכי שהביא הב"י שם מיירי אחר עניית ברכו, מ"מ המחבר בש"ע נמשך אחר לשון הטור שם, אבל כאן מיירי אחר עניית ברכו, מ"מ המחבר בש"ע נמשך אחר לשון הטור שם, אבל כאן מיירי אחר עניית ברכו, דמן הסתם מקבל קדושת שבת ממש, לכן השמיט דעת המיקל ע"ש:

ודע דמה שהקשו עוד מדין אמירה לנכרי שהתיר מרן ז"ל בסי' רס"א להמקבל שבת מבע"י, המג"א בס"ק ז' חילק, דאמירה קיל טפי, ואין כאן קושיא, והרב מאמר מרדכי בסק"ה נתקשה מסי' רס"ג סעיף י"ז, ושוב כתב דאין התחלה לקושיא זו ע"ש, ובלבוש סי' רס"ג סעיף י"ז מפורש הטעם היטב ע"ש, ועיין עוד באחרונים ז"ל:

והנה נודע, כי הגאון צבי ז"ל בתשובותיו סי' י"א הרבה להשיב על סברת האוסר, וכתב סברת האוסר תמוה מאד, שיהא חמור תוספת שבת שהוא מקבלו ברצונו, ואינו אלא עשה בעלמא מבין השמשות שהוא ספק איסור סקילה ע"ש, והגאון חיד"א ז"ל במחב"ר סי' רס"א דף נ"ד ע"א הביא דבריו, וכתב דאין כאן תימה, ויישב הדבר בטוב טעם, ונאים הדברים למי שאמרם, וכיוצא בזה כתב הגאון מהריק"ש ז"ל בשו"ת אהלי יעקב סי' ב' ע"ש, והרב רביד הזהב הביא תמיהת הגאון צבי ז"ל הנז', וכתב ליישב הדבר ע"פ מ"ש בדגול מרבבה ע"ש. וראיתי להרב בית יאודה סי' כ"ח דף י"ז ע"א, שכתב ומסתברא לן דה"ה נמי בתוספת שמוסיפין מחול על השבות במקום מצוה, דאע"ג דאית ביה עשה מדאורייתא לכמה מרבוותא כמ"ש הב"י סי' רס"א, מ"מ לא גזרו בו על השבות דמצוה במכל שכן מבין השמשות, דאית ביה ספק כרת, ולא גזרו, דאלת"ה איך אפשר לגזור בתוספת שהוא מוקדם, ולא לגזור בבין השמשות המאוחר וכו' ע"ש. ותמהני על דבריו איך לא זכר דדין זה דקבלת שבת הוא פלוגתא דרבוותא, דאיכא דסבר חמור מבין השמשות, ודיעה זו פסקה מרן להלכה בסי' רס"א כנז"ל, וקושייתו שהקשה איך אפשר לנו לגזור וכו', כבר תירצו זאת בטוב טעם. גם מדבריו נראה דבכל גוונא קאמר, אפילו בקבלת ציבור, וזה תימה שהוא הפך כל הנז"ל, והוא איך תירץ הקושיא שיש להקשות מדברי מרן בסי' רס"א על דבריו בסי' שצ"ג:

מיהו חזינן לגדול הוא הגאון חיד"א ז"ל במחב"ר סי' רס"א אות ה', שהביא הקושיא שיש בפסקי מרן ז"ל רסי' רס"א וסי' שצ"ג, והביא חילוק אליה רבא וקיימו בדוחק, ואחר שתירץ לקושיות הגאון צבי ז"ל הוכיח מן שיטה מקובצת דסבר כרבינו יואל ז"ל, וסוף דבר כתב וז"ל, ולענין הלכה הגם דסתמות הפוסקים הראשנים משמען כרבינו יואל, וכמ"ש מהר"ץ, מ"מ אם קבלו ציבור עליהם יש להחמיר, כמ"ש מרן לקמן דין ד', אבל אם קבלו שבת ביחיד יש להתיר כסברת רבינו יואל, וכמו שנראה דעת מרן סי' שצ"ג, וכמ"ש בעניותינו לעיל, דאפשר דגם רבינו שמריה דאסר מודה נמי ביחיד, הגם כי מן הטור ז"ל משמע דאסור אפילו יחיד וכמש"ל עכ"ל ע"ש:

והשתא לפי סברת הגאון חיד"א ז"ל והכרעתו, יש להתיר בנידון השאלה שהוא לצורך מצוה, דהא קבלת האשה בהדלקת הנר היא קבלת יחיד, מיהו כיון דאיכא כמה אחרונים דלא סברי כהגאון חיד"א ז"ל בזה, חושש אני להתיר בזה, ומה גם די"ל דכילהו רבנן לא התירו בזה אלא בדיעבד, היכא דשכח או נאנס ולא עשה המצוה, אבל לכתחילה בנ"ד שהיא יודעת בעצמה שצריכה לילך לבית הטבילה ולרכוב בקרון, ועכ"ז מקבלת שבת בהדלקת הנירות, ורוכבת בקרון אח"כ, הנה בזה י"ל דגם רבינו יואל ודעמיה יורו דאסור למעבד כן, וגם הגאון חיד"א ז"ל יורה בכה"ג אפילו שהוא קבלת יחיד:

גם יש לי עוד טענה אחרת שאין עליה תשובה, והוא דרבינו יואל ודעמיה לא התירו אלא בהיכא דלא אפשר למעבד המצוה, כי אם ע"י חילול איסור דרבנן, אבל היכא דאפשר ודאי לא התירו, ובנ"ד המצוה היא הטבילה, ואפשר שתלך ברגליה עד מקום הטבילה, ומשום טרחא דידה אין להתיר לה, דאין זה נוגע למצוה עצמה, ועוד אפילו אם יהיה באופן דלא אפשר שתלך ברגליה אלא בקרון, עכ"ז אין להתיר דאפשר שתעשה הדבר בהיתר, והיינו שתעשה תנאי בפירוש קודם שתדליק, שאינה מקבלת שבת בהדלקה אלא עד שיאמר החזן ברכו. וידוע הוא דמרן בסי' רס"ג הביא סברת י"א קמא שיועיל התנאי בזה, ואז תוכל לעשות מלאכה גמורה ג"כ, והביא י"א בתרא דאין מועיל התנאי, ורמ"א בהגהה הכריע שיועיל התנאי, אך בעי שיש בזה צורך, וכנז' במג"א ס"ק ך', וכן הסכימו האחרונים שאין לעשות תנאי אלא במקום צורך, ובנ"ד איכא צורך גדול, א"כ תעשה התנאי הנז', ולמה תקבל שבת בסתמא, תעשה תנאי ואז תרכוב בקרון:

על כן צריך להורות לשואל שתעשה האשה תנאי קודם הדלקה, שאינה מקבלת שבת אלא עד שיאמרו הציבור ברכו, ואז תדליק ותרכב בקרון ותלך לבית הטבילה ותחזור לביתה, אך ודאי צריך שתשער היטב באופן שתחזור לביתה ותצא מן הקרון קודם שיאמרו הציבור ברכו, כי מאחר שהתנית שמקבלת שבת כשאומרים הציבור ברכו, אז חל עליה שבת באמירת ברכו ואז אסורה לרכוב בקרון, מיהו אם יש בעיר ב' וג' כיתות מתפללים בזא"ז, תוכל לעשות התנאי בפירוש עד שיאמרו ברכו הציבור של כת האחרונה שבעיר, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

א"ה בעת שהעתקתי תשובה זו לשלחה לבית מערכת הדפוס, ראיתי מ"ש בספר זבחי צדק ח"ב, בשו"ת שבסוף הספר דף י"ב, שאלה כזאת ממש, והוא לא שידד עמקים בתשובת השאלה, ולא זכר שר בכל מ"ש, בתשובה הנז"ל כאשר יראה הרואה, ולכן כתב מה שכתב:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.