רב פעלים/ב/אורח חיים/ד

רב פעלים ‏ ב אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. מי שבא לבית הכנסת וראה הציבור בזמירות, והוא רוצה שיעמוד בתפלת העמידה עמהם בשוה, ואם יתחיל לומר מפרשת העקידה, א"א להשוות עמהם בעמידה, והוא רוצה לקצר באופן שלא יזיק הקיצור שלו ע"פ הסוד, בסדר ותיקון העולמות אשר תיקנו וסדרו החכמי' בתפלת שחרית, מתחלת פרשת העקידה עד הסוף, איך יעשה לדלג מה שאפשר לדלג, ויאמר אז כל הדלוגים שדלג אחר גמר התפלה. גם עוד שואל אם יזדמן שהוא יוצא לדרך ונחפז לצאת, וצריך לקצר, איך יעשה:

שנית באנו לשאול מכבודך, להודיענו ביאור הדברים בברכת השחר שאומרים ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבא, דכפי הנראה אומר ליטלה היינו על שעת מיתה, ולהחזירה בתחיית המתים, ועל זה הוקשה לנו דאין ראוי שיפתח אדם פיו במיתתו בכל יום. באמצע הברכה.

שלישית. תמיהא לן בנט"י ביוה"ך וביום ט"ב, איך הותר ליטול עד קשרי אצבעותיו, מאחר דרוח רעה שורה על הידים, גם על הכפים, כי לכן חייב ליטול בכל יום גם את הכפים עד פרק הזרוע, ושני ימים אלו איך תעקר רוח רעה מעל כפיו של אדם בלי נטילה, וכפי הנראה כיון שיש צורך בנטילה, משום להעביר רוח רעה נמצאת נטילה זו אינה לתענוג ושרי, וכמו שאומרים על נטילת האצבעות, כן יאמרו על נטילת הכפיים:

ואת רבע, יודיענו מורינו אח האם מה קורין אותו בלשון הקודש. על הכל יורינו המורה לצדקה, ושכמ"ה:

תשובה. על שאלה הראשנה, יאמר תחלה לפיכך אנחנו חייבין וכו' עד פסוק שמע ישראל ובשכמל"ו, כי זה חיוב מאד ע"פ הסוד לצורך התפלה, ונקרא ק"ש דקרבנות, אח"כ יאמר יהר"מ ה' או"א שתמחול וכו' ופרשת התמיד ופרשת הקטורת והברייתא של הקטורת, ויסיים רבי נתן הבבלי אומר אף כפת הירדן כל שהיא, ואח"כ יאמר יהר"מ ה' או"א שיהיה שיח שפתותינו חשוב וכו' עד פסוק ושחט איתו וכו', ואח"כ יאמר הודו לה' וכו' עד ובנביאי אל תריעו, אח"כ פסוק אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, ה' צבאות עמנו וכו' ה' צבאות אשרי אדם וכו' ה' הושיעה וכו' אח"כ יאמר ה' מלך וכו' למנצח וכו' ברוך שאמר וכו' מזמור לתודה וכו' יהי כבוד וכו' ואשרי יושבי בתיך וכו' עד ואנחנו נברך יה וכו' אח"כ הללויה הללו אל בקדשו וכו' ויברך דוד עד כמו אבן במים עזים, אח"כ ה' ימלוך לעולם ועד ב"פ, ה' מלכותיה קאים וכי' כי בא סוס וכו' כי לה' המלוכה וכו' ועלו מושיעים וכו' והיה ה' למלך וכו' וברכת ישתבח, ויתחיל יוצר אור ומכאן לא ידלג כלום, ואחר התפלה יחזור ויאמר כל מה שדלג מן פרשת העקידה ואילך אחת לאחת, ופסוקים הודו לה' קראו בשמו אע"פ שכבר אמר התחלתם, עתה יחזור לאומרם, ורק ברכות הזמירות שהם ברוך שאמר וישתבח לא יאמר אותם פעם שנית כאשר אומר עתה המזמורי' אשר דלג, ויאמר שירת הים ג"כ, וכן יעשה כאשר נחפז לצאת לדרך לקצר באופן זה שכתבנו, ובזה יעלה בידו סדר תיקון תפלת השחר ע"פ הסוד כהוגן:

ושאלה השנית על מה שאומרים ואתה עתיד ליטלה ממני וכו', אין הכונה על שעת המיתה, אלא הכונה בזה כמ"ש רבינו זלה"ה בספר פרי עץ חיים דף ט', כי מדת המלכות נוטלת נשמות ישראל בלילה בעת השינה, ומחזרת אותם בבוקר בסוד חדשים לבקרים, ודבר זה הוא טובה גדולה לנשמה כנודע, ולכן כאשר מקיץ האדם מודה ומשבח על הטובה הזאת אשר ישיג בלילה הבאה, והוא מודה על העתיד ואימר ואתה עתיד ליטלה ממני בלילה הבאה, דהיינו שתעלה הנשמה בסוד מ"ן אל מדת המלכות, ולהחזירה בי בבוקר בסוד חדשים לבקרים, וכ"כ רבינו עוד כזאת בשער הכונות דף ע"ז ע"ד, וכ"כ עוד בשער מאמרי רשב"י בביאור אד"ז דף נ"א ע"ב, וז"ל בכל לילה ולילה עולין נשמות התחתונים בסוד בידך אפקיד רוחי, בעת השכיבה במלכות העליונה בסוד חדשים לבקרים רבה אמונתך, ותועלת העליה הוא כדי לחדש הנשמות ההם, ולתת כח בהם ולהאיר בהם, וענין החידוש הזה הוא מה שמחדש ומתקן המוחין של האדם, שהוא בחינת הנשמה שלו היושבת במוח כנודע עכ"ל ע"ש. ובשער הכונות דף ע"ז ע"ד כתב בסוד הפסוק הזה חדשים לבקרים רבה אמונתך, כי המלכות הנקראת אמונה נעשית גדולה ורבה בכל לילה על ידי כל נשמות התחתונים, העולים בכל לילה להכלל בתוכה, כדי להתחדש שם בהיותם בתוכה, ואח"כ בבוקר יוצאות משם מחודשות, וז"ש חדשים לבקרים עכ"ל ע"ש:

נמצא אומר ואתה עתיד ליטלה ממני, הכונה ליטלה ממני בלילה הבאה בעת השכיבה ולהחזירה בי בבוקר, ואם תאמר למה תקנו הודאה זו על תועלת שיש לנשמה בלילה הבאה, ולא תקנו בלשון עבר על תועלת שהיה לה בלילה שעברה, וחזרתה באותו בוקר שהוא עומד בו, שראוי לו להודות להשי"ת שעשה חסד זה עמו, שעלתה נשמתו בעת השכיבה והחזירה לו עתה בעמדו משנתו, שחדש לו נשמתו במוח שלי, הנה דע שבאמת נתקן לשון עתיד כדי לכלול בזה עוד כונה אחרת, והוא כי לעתיד ג"כ יהיה כך, שתקח המלכות נשמות הצדיקים בסוד מ"ן, ויחזרו בהתחדש בשלימות המעולה מאד שאין כמוהו ולכן החכמים מסדרי נוסח הברכות הוסיפו בהודאה זו מלות לעתיד לבא, דהיה די לומר ליטלה ממני ולהחזירה בי, אך הוסיפו מלות לעתיד לבא, כדי לכלול בהודאה זו כונה הב', שצריך לכוין בהודאתינו הזאת, גם על הטובה הנשגבה, אשר תהיה לעת"ל לנשמותינו, דוגמת הטובה הזאת שעושה השי"ת אתנו בכל לילה ויום, ולכך עשו ההודאה. לשון עתיד, שמודה על הטובה שתהיה בלילה הבאה, ובוקר הבא, כדי שיכלל בזה כונה אחרת, להורות על טובה כיוצא בזו שתהיה לעת"ל:

ולכן כתב רבינו ז"ל בספר פרי עץ חיים, בביאור הודאה זו וז"ל, וגם לעתיד יהיה כן ע"ש, ובסידור רבינו הרש"ש ז"ל כתוב סדר הכונה של הברכה הזאת כך, ואתה (מלכות דאצילות) עתיד ליטלה ממני (למ"נ) ולהחזירה בי (בכל בוקר וגם) לעתיד לבא וכו', וכל אלו המילות שהם בתוך ההסגר צריך לכוין אותם האדם במחשבתו, הרי לך כונת הדברים הנז' כאשר כתבנו, ודי בזה:

וע"ד השאלה השלישית בנט"י דיו"כ ויום ט"ב, שאין נוטלים הכף ג"כ, הנה מצאתי להרב המקובל האלקי מהר"י צמח ז"ל, בהגהתו בספר עולת תמיד דף י"ז ע"ב שכתב וז"ל, וביום כיפור אינה שולטת, ובט"ב אינה מקפדת על דבר מועט כזה, כי כל היום שלה בעונותינו עכ"ל, וכונתו לומר דביוה"כ וביום ט"ב אין רוח רעה שורה על הכפים כדי שיצטרכו נטילה, ודי ליטול עד קשרי אצבעותיו:

ואשר שאלת טעם האמיתי של הנטילה בידים דוקא, הנה דבר זה מפורש יוצא בתורתו של רבינו הגדול האר"י זלה"ה, בספר הכונות ובס' עולת תמיד, והוא כי יש באדם עצמו סוד חמשה מיני גבורות, והגבורות האלו הם מתפשטין דרך הזרוע אל סיום האצבעות, ולכן יש חמשה אצבעות ביד ימין, וחמשה אצבעות ביד שמאל, כנגד חמשה אותיות מנצפ"ך, שהם סוד חמשה גבורות הנז', אשר סיום התפשטותם הוא באצבעות, וידוע הוא, כי אותיות מנצפ"ך הם אותיות כפולות, ולכן כנגד זה הם חמשה אצבעות ביד ימין, וחמשה ביד שמאל, והנה כל זה הוא בידים, ועד"ז ג"כ הוא בסיום הקוים ימין ושמאל, שהם בשתי רגלים ימין ושמאל, והיא ע"ד הנז' בשתי ידים, כי בסיומם הם מסתיימים החמשה גבורות, שהם חמשה אצבעות רגל ימין, וחמשה אצבעית רגל שמאל.

ולכן לא יש באדם אבר שיתגלו בו מציאות עשר, אלא באצבעות הידים והרגלים לפי ששם הוא סיום כל הדינין, וזהו טעם הנטילה בידים, והוא לסיבה זאת, כי הנה אין בכל האיברים מי שיוכללו בהם בחינת עשרה בגילוי כמו הידים והרגלים, שהם עשר ועשר אצבעות, וידוע דאין אחיזת החצונים אלא בסיומי הדינין ובקצוותיהן, כי אין להם כח לינק בקדושה מלמעלה כי אם בסיומה למטה, ולכן בלילה בעת השינה שורה רוח רעה על הידים כי שם הוא הסיום, ויש להם יכולת לחיצונים להתאחז שם, ולכן צריך ליטול ידיו במים, שהם בחינת החסד הכולל חמשה חסדים, ועי"כ מתמתקים חמשה גבורות מנצפ"ך הכפולות, אשר בחמש אצבעות יד ימין, וחמשה אצבעות יד שמאל, ואז הקליפות שהיו נאחזות באותם הג' שבחמש אצבעות הכפולים, הם נדחין ומתפרשין ומסתלקים משם, ע"י החמשה חסדים, כי לעולם החסד דוחה ומגרש הקליפה:

והנה לולי הצפרנים אשר הושמו על ראשי אצבעות, היו הידים טמאות לעולם, דהיינו אפילו ביום, אפילו בלא שינה היתה רוח רעה שירה עליהן, אך ע"י הצפרנים אשר הושמו על האצבעות, שהם לבוש קשה מאד, והוא של קדושה, לכן אין שורה רעה עליהם בכל עת, אלא רק בלילה בעת השינה, וגם בכל עת שיכנס לבית הכסא. והא דהצפרנים מגינים היינו דוקא אותם שעל הבשר של האצבעות, אך החלק העודף על הצפרנים שכנגד בשר האצבע, אדרבה צריך לחתכו, כי שם נאחזים הקליפות ויונקים, ולכן צריך ליזהר לחתוך הצפרנים שגדלו יותר מדי, בין באצבעות הידים בין באצבעות הרגלים, וכנז' כל זה בשער הכונות, ובספר עולת תמיד לרבינו מהרח"ו ז"ל יע"ש:

ואם תאמר, א"כ למה אין עושין נטילה לרגלים בכל יום כמו שעושין לידים, מאחר דטעם אחד להם, הנה הרב המקובל מהרש"ך ז"ל בספר יפה שעה, כתב טעם נכון לזה, והוא כי ברגלים נאחזים החיצונים יותר מן הידים, ולכן לתוקף אחיזתם אין לנו כח לדחותם משם, ורק הכהנים בזכות העבודה והמקדש היה להם כח לדחותם משם, ולכן כתיב בהו ורחצו אהרן ובניו ממנו את ידיהם ואת רגליהם, ובזה תבין טעם חיוב רחיצת רגלים ערב שבת, כי זכות השבת יכולה שתגין עכ"ד ע"ש, וראיתי להרב הגדול מהר"ח פלאגי ז"ל בלב חיים ח"ב סי' ה' שפסק, כיון שרחץ רגליו והם נקיים אין צריך נט"י אם נגע בהם, ואחמ"ר אין הדין כן, ובודאי צריך נטילה גם בכה"ג, ומה שהוכיח מבהמ"ק התם שאני, ואין כ"מ להאריך בזה:

וע"ד השאלה הד', הנה מנהג העולם לקרות לאח אמו בשם דודו, ומצינו שהתרגום תרגם דודו או בן דודו יגאלנו אח אבוהי, וכן תרגם בשמואל בפסוק דוד שאול, מיהו בעמוס סי' וא"ו כתוב ונשאו דודו ומסרפו, ופירש הרד"ק דודו אח אביו ומסרפו אח אמו, וכן פירש בס' השרש, וכן פירש במצודות, והרב אבן עזרא ז"ל הביא פירוש זה בשם הריב"ק, וכתב שהוא בלי ראיה, ורש"י ז"ל פירש קרובו ואהובו, וכן התרגום תרגם קריביה. וראיתי בס' המצרף ח"ב סי' קמ"ו שכתב ראיה למ"ד אחי אמו נקרא מסרפו, ולא נקרא דודו, מתלמוד ערוך ביבמות דף נ"ד ע"ב, מ"ש ודודתו פשיטה ליה לתנא דמן האב ולא מן האם, מנ"ל אמר רבא כתיב הכא ערות דודו גילה, וכתיב או דודו או בן דודו יגאלנו, מה להלן מן האב ולא מן האם, אף כאן מן האב ולא מן האם, ואחר המחילה הנה זו ראיה דאח האם אינו נקרא דודו, אבל אין ראיה שנקרא מסרפו, ועיין להרב מהר"א ששון ז"ל סי' צ"ב שכתב בשם תשובת הרא"ש כלל פ"ו סי' ט', דאין נקרא דודו של אדם אלא אח האב, הילכך הקורא לחבירו דודו ודאי קרובו מן האב הוא לענין ירושה ע"כ ע"ש, ויש סמך לדבריו הנז'. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.