רב פעלים/ב/אורח חיים/ה

רב פעלים ‏ ב אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה מי שאוותה נפשו ללכת כל יום מביתו לבית הכנסת בציצית ותפילין, אך הואיל ויש רשות הרבים מביתו לבית הכנסת, שיש שם עוברים ושבים הרבה הן ישראלים הן נכרים, וא"א לו ללבוש התפילין בגילוי, דאינו יכול להצניעם תחת הכובע שלא יהיו נראין לעיני עוברים ושבים, לכן התחכם לעשות תפילין קטנים הרבה זוג אחד בלבד, שיהיו מכוסים בכובע ואין נראין אבל אינו רוצה שישארו עליו תפילין הקטנים האלה בבית הכנסת, אלא ירצה לפושטן אחר בואו לבית הכנסת, ושם ילבש תפילין רש"י ור"ת הגדולים שיש לו ויתפלל בהם, ולכן שואל לדעת בעבור הברכה כיצד יעשה, ועוד שאול שאל האיש ההוא גם בענין הציצית, כי א"א לו ללבוש בביתו טלית גדול שלבשו כל יום בעת תפלה, כי לפי גדלו לא יוכל להצניעו תחת הגלימה כשהולך ברשות הרבים מביתו לבית הכנסת, ולכן התחכם לעשות טלית גדול דק, וגדלו כפי שיעור המספיק לפי"ד שזה יוכל להצניעו ברה"ר תחת הגלימה, וגם על זה שואל בשביל הברכה כיצד יעשה, כי הוא כשבא לבית הכנסת אינו פושט זה הטלית, אלא ישאר תחת הגלימה, ורוצה ללבוש טלית הגדול שיש לו בבית הכנסת, ולברך עליו, ושואל אם יברך בבית הכנסת מאחר שבירך בביתו על טלית זה שהוא תחת הגלימה, והוא עודנו עליו, ועל כל הנ"ז יורינו המורה לצדקה ושמ"ה:

תשובה. על השאלה הראשונה בענין התפילין ראיתי להרב חיי אדם כלל י"ג אות יו"ד שכתב, נ"ל דהמניח תפילין קטנים בביתו, והולך בהם לבית הכנסת, וחולץ ומניח בבית הכנסת גדולים, לא יברך בבית הכנסת מספק, ויותר טוב לברך בביתו על הגדולים ויניחם, ויכוין לפטור הקטנים ויניחם, ואז כיון שמניח בבית הכנסת אותם שכבר בירך עליהם יותר מסתבר שלא לברך עליהם וכו' ע"ש, ואנא עבדא לא ניחא לי בזה, דהלא עיקר קיום המצוה של התפילין היא ההנחה שמניחם פעם שנית, שקירא בהם ק"ש וברכותיה ומתפלל בהם, ואיך על הנחה זו לא יברך, ויסמוך על הנחה של עראי שהניחם בביתו לפי שעה, והלא לסברת כמה פוסקי' ומכללם מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו, לא מהנייא הברכה שבירך בביתו להנחה שמניח בבית הכנסת, יען דלדידהו הליכה מבית לבית חשיבה הפסק, וכנז' בהלכות ציצית, ונמצא לדידהו אם לא בירך בביהכנ"ס על אלו הגדולים שבהם קורא ק"ש ומתפלל, הנה זה קיים מצות הנחת תפילין אלו בלא ברכה, ונמצא זה מגרעות נתן במצוה זו מצד חסרון הברכה. ועיין להגאון תבואת שור ביו"ד סי' י"ט ס"ק י"ז, וכ"ז מה שהחמיר בחסרון הברכה בעשיית המצוה ע"ש, ולכן נ"ל בס"ד לעשות כך, שבבית ילבש תפילין של ר"ת דוקא, ויעשהו קטן כחפצו כדי שיוכל להצניעו ולא יראה חוצה, ובלא"ה אין מברכין על תפילין דר"ת, מפני כי תפילין דר"ת הוא בחינה עליונה, ואין בנו כח למשוך התיקון של הברכה על ידינו, ועיין במחב"ר סי' ל"ג אות ג' ע"ש, על כן ילבש בביתו תפילין דר"ת ולא יברך עליהם, ובבית הכנסת יחלוץ אלו התפילין וילבש תפילין הגדולי' שיש לו שם, ויברך כמנהגו, וידוע שגם על פי הסוד יכול להניח תפילין דר"ת לבדו, דכן מצינו שרבנו האר"י ז"ל היה מניח במנחה תפילין דר"ת בלבד, וכנז' בשער הכונות:

והנה אע"ג דכתב רבינו זלה"ה בשער הכונות שצריך להניח בשחרית תפילין דרש"י קודם תפילין דר"ת, והטעם לפי שבתחלה קודמין ליכנס מוחין דבחינת תפילין דרש"י, ואח"כ נכנסין מוחין דבחינת תפילין דר"ת, וכנז' בספר הכונות דף ט"ו ע"ש, מ"מ מסתבר לומר דרבינו זלה"ה לא קפיד בזה בשחרית, אלא כאשר בא לקיים עיקר מצותן בק"ש ותפלה, שצריך להקדים של רש"י לר"ת, ועוד דהוא איירי בהיכא דבא להניח שתיהם יחד, דבזה צריך להקדים רש"י לר"ת כסדר כניסת המוחין, אבל היכא דלובש ר"ת לבדו בלא רש"י, וגם שאינו לובשו עתה אלא עראי, כדי לצאת מביתו לבית הכנסת בתפילין, ולומר בפתח בית הכנסת פסוק ואני ברוב חסדך בתפילין, וזה חוזר ופושטו מיד בבואו לבית הכנסת ולובש תפילין אחרים כתקנן, ע"פ סדר כניסת המוחין, וקורא בהם ק"ש ומתפלל, אשר בהם הוא מקיים המצוה של הנחת תפילין, ודאי אין קפידה באותם הקטנים שלובש אותם בבית, והרי זה יכול ללבוש ר"ת. לבדו בביתו:

ועל שאלה הב' בענין הטלית גדול יש להשיב, דהנה מלבד הפסק ההילוך שיש מביתו לבית הכנסת, הנה עושה בודאי הסח הדעת בהכרח בין לבישת הטלית הדק שבבית, ובין לבישת הטלית שבבית הכנסת, הן בלבישת התפילין ופסוק ויהי נועם, והן בפסוק שמע ישראל ושאר פסוקים שאומר על המזוזה בפתח ביתו, ופסוק ואני ברוב חסדך בפתח בית הכנסת, דעל כן יוכל לברך בשופי על הטלית שלובש בבית הכנסת, אע"פ שטלית אשר לבש בביתו הוא עודנו עליו, מאחר דהסיח דעתו ואינו לובשו בגלוי אלא תחת הגלימא, ומכוסה מעיניו, דודאי חשיב זה הסח הדעת גמור, ודוקא בהילוך מבית לבית בלי הסח הדעת, דנין שלא לברך משום סב"ל, אבל בנ"ד דאיכא הילוך מבית לבית, וגם הסח הדעת גמור, יש להורות בשופי דיוכל לברך:

וראיתי להרב זרע אמת סי' ב' שהאריך בזה, והרב ז"ל לא פסק שלא יברך אלא רק בהיכא דליכא היסח הדעת, אבל אם הסיח דעתו מודה דיברך ע"ש, ולכן ה"ה בנ"ד דאיכא הלוך מבית לבית והסח הדעת גמור דשפיר מצי לברך:

זאת ועוד מצינו לרבינו האר"י ז"ל שהיה מברך על טלית קטן ביציאתו מבית המרחץ או מן הטבילה, וכאשר העיד על זה רבינו מהרח"ו ז"ל בשער הכונות דף יו"ד ע"ש, והרב כסא אליהו ז"ל העלה כן להלכה לברך על טלית קטן כשיוצא מן המרחץ או מן הטבילה, שסמך בזה על מנהג רבינו האר"י ז"ל, ורק במחליף חלוקו שמסיר טליתו מעליו ומחזירו תכף, דאינו צריך לברך כשחוזר ללבשו, דלא דמי לטבילה ומרחץ, דאיכא הפסק גדול ע"ש, ואנא עבדא במ"א כתבתי דאה"ן במרחץ דאיכא שהות גדול יפה כתב, אבל בטבילה דליכא שהות גדול אין לברך, ורבינו האר"י ז"ל שאני שהיה שוהה בטבילה ועושה כונות הרבה, ואיכא הסח הדעת מחמת הכונות, ולכך היה מברך, משא"כ שאר אדם אין להורות לברך משום סב"ל, ועל כן נ"ל פשוט בנ"ד דאיכא שהות הרבה בין לבישת הטלית בביתו, לבין לבישת הטלית בבית הכנסת, וגם איכא הילוך מבית לבית, וגם איכא הסח הדעת בלבישת התפילין, ובכמה פסוקים ובכונת מצות הילוכו לבית הכנסת וכניסתו שם, דשפיר מצי לברך על טלית השני בבית הכנסת, אע"פ שטלית שבירך עליו בבית הוא עודנו עליו, וזה ברור:

ועוד נ"ל ברור בס"ד לברך בנ"ד, מהא דכתב מר"ן ז"ל בסי' קע"ד סעיף ד', הלכך המבדיל קודם נטילה, יכוין שלא להוציא יין שבתוך הסעודה ע"ש, ועיין להרב ערך השלחן ז"ל, שכתב שם מכאן ראיה למ"ש בסי' ח', דבמקום פלוגתא דרבוותא בספק ברכות, יכוין שלא לצאת בברכה אחת, ואין כאן חשש ברכה שאינה צריכה, כיון דעושה כן לאפוקי נפשיה מפלוגתא, דלא כהרב שמלה חדשה ביו"ד סי' ח', ועוד עיין מ"ש הוא ז"ל ביו"ד סי' ח', ע"ש, ובאמת הגאון תבואת שור ס"ק י"ז נרגש בהא דסי' קע"ד הנ"ז, ועשה חילוק בזה ע"ש, ומ"מ בנ"ד אפשר לומר דגם הגאון תבואת שור יודה, משום דאיכא הילוך מבית לבית, ושאני טובא מנידון דידיה דשחיטה, ולפ"ז בנידון השאלה דידן נמי י"ל, כיון דאיכא פלוגתא בהא דהליכה מבית לבית אי הוי הפסק או לאו, אז יוכל לכתחילה לכוין בברכת הטלית שלובש בביתו, שלא לפטיר הטלית שלובש בבית הכנסת, וכמ"ש מרן ז"ל בסי' קע"ד גבי יין, וכמ"ש הרב פרי חדש בה' שחיטה, ועיי' להרב תבואת שור שם שכתב דמוטב להכניס האדם עצמו בספק גרם ברכה שאינה צריכה, מלהכנס בספק שימנע עצמו מלברך על עשיית המצוה ע"ש, והרי כאן בנ"ד למ"ד הליכה מבית לבית חשיבה הפסק גמור, הנה אז ממילא אם אינו מברך על טלית שלובש בבית הכנסת, אינו מקיים המצוה בברכה, ולכן שרי ליה לכתחילה למעבד הכי לכוין בברכה של הטלית בביתו, שלא לפטור הטלית שלובש בבית הכנסת, ועיין חסד לאלפים בסי' קמ"ד אות ה', ובדברי הרב בן המחבר ז"ל שם, ועיין עולת תמיד סי' כ"ה סק"ז, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.