רב פעלים/ב/אבן העזר/ט

רב פעלים ‏ ב אבן העזר

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. נשאלתי מן מעלת הב"ד יכב"ץ על אודות היקר ה"ר עבדלאה שכר הי"ו ואשתו צלחה בת ששון יחזקאל, אשר מקדמת דנא כתבנו לו מעב"ד, בעבור שאשתו צלחה הנז' מסרבת לילך אצלו לסנגפור, שהוא פטור ממזונות, וגם יכול לישא אשה אחרת, הגם הלום נפשו לשאל הגיע, אם אחר שישא אשה אחרת תוכל אשתו צלחה הנז' ללכת אצלו לעיר סנגפור ולדור עמו שם, ותרצה ממנו שאר כסות ועונה כהלכת נשין יהודאין אם לאו, ואשר אנחנו ב"ד באנו לבית הספק הזה הוא, מפני כי צלחה הנז' לא היתה מקודם מורדת עליו, רק שאומרת שטענה שיש לה חולי ואינה יכולה לעבור בפאפור דרך ים, ועתה אומרת שהלך ממנה החולי, ורוצה ללכת דרך ים, ולא אכפת לה, ואע"פ דעתה נשא אשה אחרת ברשותינו, מפני שלא היה יכול לעמוד בלא אשה, וגם כדי לקיים מצות פו"ר, הנה אם תלך זו ג"כ אצלו ויהיה לו שתי נשים הוא עשיר, ויוכל למיקם בספוק שניהם ולעשות להם שני בתים, או"ד י"ל דמצי לטעון שהוא אינו מחוייב להביא קטטה בתוך ביתו, ומי שיש לו שתי נשים א"א בלי קטטות ומריבות תמיד, וגם אשתו השניה תטעון שאינה רוצה להביא לה צרה בצידה, יואל נא רו"ם כת"ר לחוות דעתו דעת עליון וכו', ושכמ"ה:

תשובה. כעת אין לי פנאי להאריך בזה, ורק נקיטנא בקצרי, הנה אם טוענת שהיא לא מרדה בתחלה, אלא החולי לחץ אותה לתת כתף סוררת לבא אצלו לעיר אחרת, ומחמת כן נתנו לו הב"ד רשות לישא אשה אחרת, ולכך עתה שנסתלק האונס היא מוכנת לילך אצלו ולחזור לשררותה לשבת עמו כמשפט הבנות נשין יהודאין, וכנים המה דברים אלו בעיני הב"ד יכב"ץ, שמתחלה מחמת החילי היתה מסרבת, אז לכאורה יש לדמות ד"ז להא דאיתא בגמרא דיומא דף י"ג בכה"ג שאירע בו פסול ומינו אחר תחתיו, דר"מ סבר ראשון חוזר לעבודתו, והשני כל מצות כהונה עליו, ורי"א ראשון חוזר לעבודתו, ושני אינו ראוי לא לכה"ג ולא לכהן הדיוט, וא"ר יוחנן הלכה כר"י, והקשו התוס' תימה הלכתא למשיחא, ותרצו דנ"מ אפילו בזה"ז לפרנס הממונה על הציבור ועבר מחמת אונס דכשיעבור האונס חוזר לשררותו וגם נוהגין כבוד בשני וכו' ע"ש, וכן מרן בב"י א"ח סוף סי' קנ"ג הביא מן המרדכי שכתב בשם מהר"ם באדם שהיה רגיל בשום מצוה כגון גלילה או בס"ת וארעו אונס ונתנו הקהל המצוה לאחר ואח"כ העשיר ורצה שיחזירו לו המצוה ויתן בשבילה המעות כבתחילה נראה דחוזר למצותו, ויליף לה מדברי התוספות ז"ל מ"ש גבי פרנס וכו' ע"ש:

וכתב הרב הגדול זרע אברהם ז"ל ח"מ סי' כ"א דף ק"מ ע"ד, דיש לכת הקודמים בדברי תוספות אלו מקום עיון, דהא להאי מלתא דפרנס וכיוצא, מן רבי מאיר נמי ילפינן לה, דבהא לא פליגי ר"מ ור"י דכ"ע מודו דראשון חוזר לעבודתו כי פליגי בשני וכו', ובהשקפה הראשנה תירץ דהיה אפשר לומר דמכהן שעבר ליכא למילף לפרנס וכיוצא, דשאני התם דאדעתא דהכי נכנס השני דלמחר יחזור הראשון לעבודתי, דהא ודאי יטהר וסתמו כפירושו, אבל הכא גבי פרנס מאן יימר דיעבור האונס ומתי יעבור, וא"כ למה ידחה השני מפניו, אלא מאי דילפי התוספות הא דפרנס היינו מהא דמודה ר"י שאם מת ראשון השני חוזר לעבודתו וכו'. ועוד תירץ תירוץ שני שסמך עליו, והוא מה דהוצרכו התוספות למילף הא דפרנס מן ר"י ולא מדברי ר"מ, היינו לפי דמדברי ר"מ דאמר שני כל מצות כהונה עליו, דפירושו שמשמש בשמונה בגדים כמו בכה"ג, א"כ גם בפרנס שניהם ישרתו בקודש כי טובים השנים מן האחד, דבשלמא גבי כה"ג קרא ר"מ לראשון משמש ולשני כהן שעבר, כי אנחנו אין לנו כה"ג אחר כנודע, אבל גבי פרנס וכיוצא אתה יכול לקיים שניהם, אמנם מן ר"י שאמר שני ידחה ילפינן שפיר דראשון חוזר לעבודתו ושני ידחה ממקומו, ונכון עכ"ל:

נמצינו למידין מכאן שבביטול האונס יחזור הזכות לבעלים הראשנים, וא"כ גם בנ"ד י"ל לכאורה כיון דזו הראשנה לא מרדה אלא נדחית מחמת אונס, בדין הוא שתחזור לשררותה בביטול האונס, ואדרבה לפי סברת ר"י דקי"ל כוותיה יש לו לדחות השניה לגמרי מפני הראשנה כי השניה לא באה אלא מחמת האונס שהיה לראשנה:

אמנם אחר הישוב נראה בס"ד דזה אינו, דהתם גבי פרנס הנה זה השני כאשר מינו אותו במקום הראשון, לא היה לו שררה אחרת שאבדה ממנו מחמת מינוי זה שמינו אותו, ולא הפסיד כלום ע"י מינוי זה שלא הוציאו מידו כלום מחמת מינוי זה שעשו לו, ועל כן כשחוזר הראשון לשררותו, אין לזה השני תרעומת כלל, דאמרינן ליה מאי אפסדנוך בזה המנוי שנתננו לך ונטלנו אותו אח"כ מנך, הלא אתה לא היה לך כסא דמוריקא מעיקרא אלא אנחנו נתננו לך ואנחנו נטלנו מה שנתננו ומשלך לא הפסדת כלום, ומעת שנתננו לך השררה אדעתא דהכי נתננו, דאע"ג דלא אמרינן לך הכי בפירוש הנה סתמו כפירושו, וכן ה"ה במצות גלילה וכיוצא שהביא המרדכי ז"ל הנז"ל, משא"כ בנ"ד הנה זאת האשה השניה אם לא היה לוקח אותה האיש הזה היתה נשאת לאחר, ואז היתה אצלו עקרת הבית בלתי שום צרה בצידה, ועל כן תרעומת גדולה יש לה בזה אם תבא עתה צרה בצידה, ולאו כל כמיניה להפסידה לדחותה מפני הראשנה, או להביא צרתה בצידה:

ועוד יש לחלק ולומר דלא דמי האי דינא להאי דינא דהתם אין קפידה מצד המצוה או מצד הפרנסות ואין הפרש להקהל בין ראשון לשני, דכמו שהמצוה יכולה להתקיים בזה יכולה להתקיים בזה, וכמו שהפרנסות נעשית עי"ז כן נעשית עי"ז, אבל הכא הא איכא דעת אחרת מקפדת, הוא הבעל עצמו דקפיד בחזרתה של ראשונה אליו דאין לבו רוצה שתהיה אגידה ביה עוד, ואחר שמצא לו מקום פטור להפרד ולהבדל ממנה לא ירצה לחזור להתדבק ולהתקשר בה, אלא רצונו שיתרחק ולא יקרב אליה, דכיון דאדחיה אדחיה וכיון דנתרחקו זמ"ז נתרחקו, כי כך הוא טוב לו ובכך לבו חפץ:

ובספר אשל אברהם למהר"א אפנהיים ז"ל בא"ח סי' נ"ג ס"ק וא"ו כתב, שוחט שהחזיק במלאכתו ומת והניח בנים קטנים והחזיק אחר בה וכשהגדילו תובעים חזקת אביהם אין טענתם טענה, דכיון דאדחי אדחי, וציין על הרדב"ז סי' נ"ט והרשב"א סי' ש' ואהל יוסף סי' ב' ע"ש. ובספר הלק"ט ח"א סי' ט"ל נשאל תוקע שמת ונכנס אחר תחתיו וכשגדל בנו רוצה לירש זכות אביו, והשיב יש לדון כיון דאדחי אדחי דומיא למ"ש הרדב"ז בסי' נ"ט, והכא כבר נכנס אחר במקומו והוא מת כבר, וכן יש לדון שאם באו בני הראשון ובני השני שינתן לבן השני עכ"ל. וכתב שם בנו הרב המני"ח ז"ל שיש לדמות זה להרשב"א סי' ש' והריב"ש סי' קצ"ו והמבי"ט ח"ג סי' ק"ך דכל שהבן ראוי הוא קודם ע"כ ע"ש, ועיין חק"ל א"ח סי' י"ח דף ל"א שהביא דברי הלק"'ט ופלפל בהם והביא כמה ספרים שדברו בענין זה, והעלה על הספק שלו בדין ש"ץ שמת והניח בן קטן, שאבד הבן זכות ירושת המנוי ע"ש ושם דחיית הבן הוא מחמת אונס שהוא קטן ולא הוכשר לשירות זו בע"כ, ועכ"ז אמרינן כיון דאדחי איבד זכותו לגמרי ואינו חוזר וניעור כשיעבור האונס ההוא שיהיה ראוי לשירות:

ואגב אזכיר דראיתי להרב חק"ל ז"ל שם בדף ל"ב ע"ד בד"ה והנכון וכו' שהביא מתשובת מהרש"ך ז"ל ח"ג סי' ל"ו, בדין ירושת המומר דקי"ל המומר יורש את אביו אלא שהחכמים הפקיעו כח ירושה מיניה ותנתן ליורשי המומר הבאים אחריו והעלה דאם נפלה ירושה לפני המומר והפקיעו ירושה מיניה ונתנו הירושה ליורש אחר הבא אחר המומר, אף שאח"כ חזר המומר בתשובה גמורה אינה חוזרת הירושה שהיה נוגע לו דהואיל ואדחי אדחי, וכתב הרב חק"ל דמינה יש ללמוד לקטן שנפל ירושת המינוי לפניו והוא לא חזי כי הוא קטן דאבד לעולם מינוי זה כל שנתנו לאחר ע"ש. והרואה יראה דאין מכאן ראיה כלל, דגבי קטן אנוס היה בדחוי זה, כיון דשורת הדין מחייבת דקטן לא חזי מאי אית ליה למעבד, ולהכי י"ל כיון דעבר האונס חוזר לזכות שלו ולא אבד זכותו לגמרי, אך המומר דחייתו מן הזכות שלו לא אניס בה. כי הוא מרד בדת הקדוש על כן נדחה, והנה הוא דמי לאשה המורדת על בעלה בלתי אונס, ואפשר לומר דמה שסיים הרב חק"ל בסו"ד וכתב שיש מקום לדחות בראיה זו כיון לזה החלוק שכתבתי בס"ד כי פשוט הוא:

ועוד נ"ל בס"ד לדמות נ"ד לדין פועל או קבלן שנאנס בחצי הזמן ולא היה יכול לעשות מלאכה דהדין הוא אם אח"כ עבר האונס שאין יכול להכריח את בעה"ב שיהיה הוא משלים לו מלאכתו כדי לקבל כל שכר המלאכה כולה, אלא הבחירה היא ביד בעה"ב שאם רצה לקבלו להשלים המלאכה על ידו הנה מה טוב, ואם ירצה להשלים המלאכה על ידי אחרים הרשות בידו, כי כן משמע מדברי הטור בח"מ סי' של"ג, והביאו מור"ם בהגה"ה סעיף ה' ומפורש היטב בספר הלבוש ז"ל בזה"ל שכיר או קבלן שנאנס ואחר שעבר האונס חזר בעה"ב וקבלו סתם לגמור מלאכתו ועשו עמו וגמרוה, צריך להשלים להם כל שכרם ואינו מנכה להם כלום דמסתמא מתל להם הואיל וקבלם סתם, אבל אם לא רצה לקבלם אלא בניכוי זמן האונס ינכל לגבות להם וכו' ע"ש, משמע דחזרתם למלאכה תלוי ברצון בעה"ב, וא"כ ה"ה נמי בנ"ד אע"פ שעבר האונס מזאת האשה אינה יכולה לחזור אליו אלא ברצונו הדבר תלוי:

עוד ראיתי להרב חק"ל יו"ד ח"ג סי' פ"ז דף צ"ג ע"ב וע"ג, מ"ש מדברי מהריב"ל ח"ב סי' כ"ב, ועוד הביא מן מהראנ"ח ח"ב סי' ל"א דפליג על מהריב"ל, ושוב כתב נ"ל בנ"ד גם מהראנ"ח יודה דדוקא בשהתה עשר שנים התירו לגרש, דהרי התירו לה שתנשא לאחר ביבמות דף ס"ד דתלינן שלא זכה להבנות ממנה, א"כ ש"מ אינה בת זוגו תלך ותנשא לבן זוגה, אבל בנ"ד דנתברר דאינה ראויה להוניד ואין לה מקום שתנשא לאחר, דרכיה דרכי נועם בכלי שנשתמש בו, דבכלל גמילות חסדים הוא שיקיימנה וישא אשה אחרת עליה, אם לא תרבה בקטטה, זה נ"ל נכון וכו', עכ"ל ע"ש:

והנה כאן בנידון השאלה יכולה היא להנשא לאחר ותבנה ממנו אם תתגרש מזה הבעל, וא"כ לפ"ז בנ"ד כ"ע יודו דלא מכריחין אותו לקיים שתיהן, דהא אפילו באינה יכולה להבנות מאחר, מצדד הגאון חק"ל לומר לא אמרינן ליה שיקיימנה לזאת עם האחרת אלא רק בתנאי אם לא תרבה קטטה בין שתי נשים, ולפי הנראה בזה"ז מוכרח שתרבה קטטה ביניהם, ואת הבעל מטרידים אותו ומבלבלים דעתו ובפרט באותם מקומות, וכ"ש דבנ"ד היא יכולה להנשא ותבנה מאיש, דהדין נותן שיגרשנה ותנשא לאחר, והוא תנוח דעתו מאשה אחת דוקא:

שו"ר להרב מים רבים באה"ע סוף סי' ד' בדף ד' ע"א בד"ה וכל שכתב וז"ל, וכל זה לא אמרנו אלא דוקא כל עוד שתהיה האשה הזאת חוץ מדעתה ושוטיה, אבל אם תשוב לאיתנה הראשון ויחנן ה' לה דעת ובינה כשאר הנשים המיושבות בדעתם לשמור גיטה, אז אם ירצה הבעל לקיימה כמשפט הבנית יעשה לה, שארה כסותה ועונתה לא יגרע כדברי תורתינו הקדושה, אבל אם לא ירצה לקיימה, נראה דיהא רשאי לגרשה כיון דהותרה השבועה דלא ישא אשה אחרת עליה, הותרה נמי ממילא השבועה דלא יגרשנה בעל כרחה, כיון שהכל נכלל בשבועה אחת וכו', עכ"ל ע"ש, וראיתי להרב מ"י ישראל ז"ל בתשובתו שהובאה בספר חיים ושלום אה"ע ח"א סי' וא"ו שסמך על תשובה הנז' והעלה אחר שתתרפא שתשאר הבחירה ביד הבעל ע"ש, גם הרב הגדול מהרח"ף ז"ל שם בדף כ"א ע"ד כתב וז"ל, לענין הלכה יפה הורה רב אחאי גאון הרב הפוסק, דאפילו אם תתרפא, הבחירה ביד הבעל אם רוצה לגרשה בע"כ, כיון שהוחלה השבועה ורק היה מהסס בגרושין בע"כ, דהוא דבר קשה לעשותו ע"ש:

והנה התם בנידון הרב מים רבים איירי בהיכא דעדיין לא נשא אשה שניה, ועכ"ז ס"ל להרב ז"ל בפשיטות, שגם אחר שתתרפא ותעבור הסיבה הרשות והבחירה ביד הבעל אם ורצה לקיימה או יגרשנה בע"כ, ולא אמרינן ליה נהי דהשבועה הותרה, מ"מ אל תבגוד באשת נעוריך זיל והתחבר עמה כיון דנתרפאה ובטלה הסיבה, וא"כ ה"ה בנ"ד לא נכריח להבעל להתחבר עמה מכח טענה זו דעבר האונס, והרי היא רוצה לבא אצלך לעיר סנגפור יע"א, ואפילו שהרב מהרח"ף ז"ל הנז' כתב דמדברים על לבו בלשון רכה מצד דרך הטוב והישר שיתחבר עמה, נראה דבנ"ד יודה דאין כאן עיצה טובה של דרך הטוב והישר, כי ידוע שטבע ומנהג המקומות ההם שדר בהם הבעל קשה מאד הנהגת שתי נשים, ובושה וכלימה דבר זה להבעל ולאשה כידוע במנהגי אנשי אירופא ומקומות ההם שוים בדבר זה, אשר על כן הבעל ידו על העליונה בדבר וזוכה בטענתו, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.