רב פעלים/ב/אבן העזר/ח

רב פעלים ‏ ב אבן העזר

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. נשאלתי מאהוב אחד פה עירנו, והוא כי הר' עבדאל"ה הי"ו, נשא את האשה צלחה בת ששון, פה עיר בג'דאד, ושניהם המה מעיר זו, ויהי מקץ שנתים ימים מזמן הנשואין, ראה הבעל הנז', שלא הצליח בעסקיו בעיר זו, והצלחתו פנתה לו עורף ולא פנים, לכן הוכרח לשאת רגליו, ללכת למדינת הים למצוא עסק שיוכל למצוא בו פרנסתו, ויתיישב בעיר סנגפור יע"א ויעסוק שם במשלוח סחורות מעיר ההיא לארצות אחרות, בעסק קמסיון ושמה הצלחתו האירה לו פנים, ויתנו לו יד סוחרים הרבה לסחור על ידו, והיה מרויח מזה העסק שעוסק בשל אחרים שכר הפ'אטור הנהוג שקורין בערבי חק סאעי, וגם מעסק זה של אחרים שבידו הוא עוסק גם לעצמו, ומדי פעם בפעם בקש מאשתו שתבא אליו לעיר סנגפור יע"א, והיא ממאנת ואומרת לא כי, אלא אלי תבא לעירי ולמקומי, והוא טוען מאחר שבעת שהלך מעיר בג'דאד היה מוכרח לדבר הזה בשביל פרנסתו, ועתה תפס עסק ויהי לו למקור פרנסתו ומחייתו, לא מן השם הוא זה להשליך עסקיו ולקפח פרנסתי, שאם יעזוב את עיר סנגפור ויבא לבג'דאד יפסיד בודאי ריוח זה שיש לו מעסק הקומסיון, כי בבג'דאד לא מצא לו ריוח זה אפילו פ"ק, וצריך לעסוק לעצמו לכיסו דוקא, ומי יודע אם יצליח בעיר זו בעסק שיעסוק לעצמו, ושמא יפסיד ח"ו, ועוד שנית הוא אינו מכיר עתה בטיב המו"מ של עיר בג'דאד המצוי שם בזה הזמן, מאחר שכבר יש לו כמה שנים שיצא ממנה ונשתנה הזמן כידוע, לא כן בעיר סנגפור שיושב בה עתה, הוא יודע בטיב המסחר המועיל במקום ההוא, וגם מחמת עסק הקמסיון שבידו שם יוכל לברור לעצמו מו"מ שהוא קרוב לשכר, והצלחתו מאירה לו פנים שם, ועוד ודאי יגיע לו היזק בממונו כאשר יעזוב העסק ויפרד משם, ועל כן יען שהוא עתה בא בימים, ואין לו בנים הוא תובע לכוף את אשתו שתבא אליו לסנגפור, ואם לא תאבה האשה לבא אליו הוא מוכן לשלוח לה גט, ואם לא תאבה להתגרש, הנה הוא פטיר ועטיר משאר כסות ועינה, והוא ישא אשה אחרת במקומו לקיים מצות פו"ר, ולזאת נפשו לשאל הגיעה, איך שורת הדין נותנת על טענתו ועל דבריו:

ועל דבר שינוי המקומות, ידוע היא שעיר סנגפור היא מלכות אחרת, אך שם יש יושר והנהגה טובה במלכות יותר ממלכות זו, וגם העיר ההיא בטוחה מן גנבים ושופכי דמים, וגזלות וחמסים עשר ידות יותר ממלכות זו, וגם האויר הוא חשוב, וכמה בני אדם מתושבי העיר בג'דאד הלכו ודרו בה במנוחה ושלוה, ונח להם מסביב, הן מצד הממשלה, הן מצד מזג האויר, גם אין בה שום מחסור, מכל דברים הצריכים להנאת האדם, ויותר ממה שיש כאן נמצא שם, גם יש בה בית הכנסת וקהל חשוב בפ"י, ושוחט ומוהל ומלמד תנוקות, אשר הוא ג"כ מילדי עיר בג'דאד, גם קבוע בי דואר מהתם להכא ומהכא להתם בכל שבוע ושבוע, נם ההליכה מכאן לשם בימות החורף בספינה של אש היא בטוחה מאד, כי דרך הים בזה הוא שקט ונח מכל צער וסערה ואין פגע רע כלל:

גם ידוע הוא למעלתך, כי הבעל הנז' לא היה תנאי בינו לבין אשתו שלא יקחנה לעיר אחרת, דאין מנהג בעיר זו לעשות תנאים כאלה, גם עוד לא נשבע לה שלא ישא אשה אחרת עליה, ולא נכתב תנאי זה בכתובה, אפילו בדברים בעלמא, ורק המנהג היא פה עיר בג'דאד, דאינו יכול לישא אשה אחרת עליה בלי טעם וסיבה מספקת, אי לזאת יורינו המורה לצדקה, ושכמ"ה:

תשובה. הנה הגאון תה"ד סי' רט"ו שהביאו מור"ם ז"ל בש"ע סי' ע"ה סעיף א' ס"ל טענת חיסור מזונות מהנייא ליה לבעל לכוף את אשתו ללכת אחריו אפילו מכרך לעיר ומעיר לכרך, היכא דליכא שבועה, והגם דאיכא דפליגי בזה על תה"ד, מ"מ רבו הפוסקים דס"ל כוותיה וכמ"ש הכנה"ג בשמם, ועל כן ודאי הבעל מצי לטעון, קי"ל לפטור עצמו ממזונות ולישא אשה אחרת במקום שנזדמנה לו פרנסתו בריוח, ואע"ג דמרן ז"ל בב"י סי' ע"ה כתב על תה"ד שאין דבריו נראין בעיניו, ואנחנו קבלנו סברת מרן ז"ל, ואין טענת קי"ל עומדת נגד הוראת מרן ז"ל, עכ"ז בנ"ד מצי הבעל לטעון קי"ל מתרי טעמי, חדא דאיכא פלוגתא באחרונים ז"ל אם קבלנו דעת מרן ז"ל גם מ"ש בביתה יוסף, או אם דוקא מ"ש בש"ע בלבד, וכאשר כתבתי בזה במ"א, וא"כ הבעל אומר קי"ל כמ"ד דלא קבלנו הוראת מרן אלא רק מה שפסק בש"ע דוקא, ועוד בדברי מרן ז"ל הנז' שכתב בב"י על תה"ד יש פלוגתא בספרי הפוסקים כי מהריט"ץ ז"ל סי' רצ"ב ס"ל לא פליג מרן על תה"ד בעיקר הדין, אלא רק משום שהתה"ד כתב דין זה בפשיטות כתב מרן ז"ל על זה דלא נראה לו, וכן כתב הרב מים רבים אה"ע סי' י"א בדעת מרן, ועוד יש פוסקים אחרים דהכי ס"ל בדעת מרן דלא פליג על תה"ד בעיקר הדין, ועיין במשכנות הרועים מע' האל"ף סי' צ"ח ע"ש, והגם דמהריק"ש ז"ל ובית יהודה סי' ח', ובירך משה סי' יו"ד, ועוד פוסקים ס"ל דמרן ז"ל פליג על תה"ד, מ"מ כיון דאיכא פלוגתא בזה בדעת מרן ז"ל, מצי הבעל לומר קי"ל כמ"ד לא פליג מרן על תה"ד:

וממה שפסק מרן ז"ל בסי' קנ"ד סעיף ט' אם הדבר ידוע שאין רשאי לעמוד במקום שנשאה מפני סכנת נפשות כופין אותו לגרשה, כי היא אינה צריכה לילך אחריו ע"ש, אין מזה ראיה דפליג על תה"ד, דהא עמדו על זה האחרונים ז"ל ועשו חילוק בין סכנת נפשות לחסרון מזונות, וכתבו בהך דסי' קנ"ד גם תה"ד יודה, ועיין נודע ביהודה ח"א אה"ע סי' ס"ז, ודברי מרדכי גאלאנטי סי' ט' גם חילקו עוד חילוק באופן אחר. ועיין בני משה שלטון סי' ט', ועוד אחרונים, ועיין להרב מהר"ם פארדו ז"ל בתשובה שהובאה בספר כפי אהרן סי' י"ב שהביא דבר זה, והוא יצא לחלק בחילוק אחר, והגם דהרב כפי אהרן בסי' י"ג דחה חילוקו, והסכים דמרן בש"ע סי' קנ"ד הנז' חולק עם תה"ד, יש להשיב על דבריו, ואין עתה פנאי להאריך בזה, ועכ"פ מידי פלוגתא לא נפקא, ומצי הבעל לומר קי"ל כמ"ד דמרן בסי' קנ"ד לא פליג על תה"ד:

והנה ידוע דאע"ג שיש מי שפירש דינו של תה"ד איירי דוקא במלכות אחת שרוצה להוציאה ממדינה למדינה, אבל בשתי מלכיות יודה דלא יכול לכוף, מ"מ מצינו רבים מגדולי הפוסקים דלא ס"ל הכי בדעת תה"ד אלא ס"ל דגם ממלכות למלכות אחרת מוציאה משום חסרון מזונות, ועיין בשו"ת בני משה שלטון סי' ט' מ"ש בזה ע"ש:

פש גבן לברר מה שיש להסתפק בנ"ד, ולומר דנדון תה"ד שאני, דהוא איירי דוקא בהיכא דאין לו פרנסה בעיר שיושבת אשתו כי אם בדוחק עצום, ומצא לו פרנסה בריוח בעיר אחרת, אבל הכא בנ"ד, זה הבעל כבר נשא ונתן בעיר סנגפור זה כמה שנים, והרויח, דאפשר לעת עתה יש בידו קרן שיעור חשוב ומספיק שיוכל לעשות בו מו"מ פה עיר בג'דאד להרויח ממנו פרנסתו בריוח בלא דוחק כלל, ועל כן י"ל כל כהא אפילו תה"ד יודה שצריך לבא לגור פה בג'דאד עם אשתו ואינו יכול לכופה שתבא אצלו, אע"פ שבודאי אם ישאר בעיר סנגפור ירויח הרבה יותר ממה שירויח פה בג'דאד מ"מ בעבור רבוי הריוח שיהיה לו שם ביתרון גדול אינה מחוייבת לבא אצלו לדור שם, וכיוצא בזה הסברה של חילוק זה מצינו להרב מהר"ש גאון ז"ל במשפטים ישרים בסוף סי' מ"ב שכתב וסיים שם בדבריו, אם משום שמרויח שם יותר ממה שמרויח כאן לאו משום הא מצינו שיכול לכופה ע"כ ע"ש, ומדברי הרב ז"ל נתחזק הספק שכתבנו במה שיש לחלק בין דברי תה"ד לנ"ד:

מיהו, נראה דאין לחוש לספק זה בנ"ד, ואין בדברים אלו טענה להרע זכותו של הבעל כלל מכמה טעמי שנבאר בס"ד, חדא, כי הבעל טוען שעיקר הרווחתו בעיר סנגפור הוא מן קמסיון, שהוא חק סאעי שלוקח מן מקח וממכר שעושה בשביל אחרים, שזה הריוח הוא בטוח בידו, וקצוב שאין בו הפסד, ואם ידור פה בג'דאד, לא יהיה לו עסק זה של קמסיון כלל, ואפילו יש בידו משלו קרן מספיק שיוכל לעשות בו מו"מ לעצמו על כיסו וחשבונו מי יאמר שירויח במו"מ זה שעושה לעצמו, ושמא יפסיד, ובפרט כי נראה מו"מ בזמנים אלו בעיר זו הוא קשה ומר וקרוב להפסד ב"מ, משא"כ אם ישאר בעיר סנגפור שיש לו שם עסק של קמסיון שהוא הרווחתו בטוחה שיש לו שכר טרחו שקורין חק סאעי, בין אם יש ריוח במסחר, בין אם יהי' הפסד, כי הוא עוסק לחשבון אחרים, ושכר טרחו לוקח בכל אופן שיהי', ועוד נמי שם בסנגפור גם העסק שעושה לעצמו הוא בטוח וקרוב לשכר יותר מעסק שיעשה פה בג'דאד, יען כיון ששם עוסק בשל אחרים בתורת קמסיון, הנה הוא יש לו הכרה וידיעה היטב בענין המסחר, וממילא יתרמי לי' מיני עסקים שהם קרובים לשכר ורחוקים מן ההפסד, משא"כ פה בג'דאד אם יבא כאן הנה הוא כאפרוח שלא נפתחו עיניו, שאינו יודע הדרך אשר ילך בה והמעשה אשר יעשה, ואינו יודע כדי שישא ויתן עמהם, יען כי זה כמה שנים שעזב את העיר הזאת ויצא ממנה, על כן י"ל שגם מהר"ש גאון ז"ל הנז' יודה בנ"ד, ולא דמי נ"ד לנידון שלו ורב המרחק ביניהם, כאשר יראה הרואה בנידון הרב ז"ל שם:

ועוד איכא טעמא אחרינא בנ"ד לזכות את הבעל בטענתו, והוא מה שטען בשאלה הנז"ל, שאם יעקור דירתו מן עיר סנגפור יהיה לו נזק בעין, מלבד שמפסיד ריוח הקמסיון שהוא ריוח בעין, עוד יהיה לו היזק בממונו בביטול עסקיו וענייניו בפרידתו משם, ונראה שזו היא גמורה אמתלא, וראיה לזה מתשובת רב צמח גאון, שהביא בש"מ לכתובות, וגם הובאה בשו"ת מהר"ם אלשיך ז"ל ושאר בעלי תשובות וז"ל, נשאל רב צמח גאון ז"ל, ראובן יש לו בית במדינתו וסחירתו בה ונשא אשה ממדינה אחרת ויש ביניהם מהלך שני ימים ומחצה כשיעור יהודה והגליל ולאחר זמן אמר לאשתו בואי עמי למדינתי שעסקי וסחורתי בה, ואע"פ שהמדינה שלי קטנה מזו יש בה בית הכנסת ומרחץ וריחים, ויש לה חומה, ולא רצתה האשה לילך מה יש מן הדין, והשיב שאלה זו כבר שאלתם אותה בימי הגאון אבא מארי, וכן צוה וכתבו לכם, שנינו שלשה ארצות לנשואין וכו' וכשמוציאין אין מוציאין אלא מעיר לעיר ומכרך לכרך, ואם אמרה איני יוצאה אין לה כתובה, אבל מעיר לכרך ומכרך לעיר אין מוציאין, ואם אין יוצאה יש לה כתובה, וכן כל מקום שהוא כשיעור יהודה וגליל כך אנחנו עושין, ואם יש בעיר שמוליכה מרחץ ושווקים ושכיחי בה כל מילי, אם אין יוצאה אין לה כתובה עכ"ל ע"ש:

וראיתי להרב מהר"ם פארדו ז"ל בתשובתו בספר כפי אהרן אה"ע סי' י"ב, שהביא תשובת רב צמח גאון הנז', והרבה להקשות בה, ושוב כתב דרב צמח גאון ז"ל הנז' ס"ל כסברת הגאון תה"ד דמאי דקתני אין מוציאין הוא בלא אמתלא, אבל באמתלא אלימתא כמזונות שומעין לו, וה"ה אמתלא דנדון שלו דהיתה ביתו וסחורתו ועסקיו שם במדינתו, א"כ סברה היא דאם ימכור ביתו וסחורתו. וישאר קרח מתמוטט וזו אמתלא היא, וכופין את האשה ללכת עמו, וכי תימא א"כ אמאי הוצרך לומר דוקא שיש שם מרחץ ושווקים ושכיח בה כל מילי, כיון דלדברי תה"ד על כרחין לא שנינו ג' ארצות, לומר שאינו יכול לכופה שתלך עמו מארץ לארץ אלא בלי אמתלא, אבל באמתלא יכול לכופה אפילו מארץ לארץ, ואפילו מכרך לכפר, כיון דפרנסה הויא אמתלא גדולה וכו'. ונראה דיש לחלק, דע"כ לא אמרינן דבן יהודה שנשא בגליל שיכול לכופה אפילו מכרך לעיר, ואפילו לכפר, אלא התם דמקום דירתו ידוע מקודם שנשא וע"מ כן נשאת לו כמ"ש הרמב"ם, אכן באמתלא כזו משום דוחק מזונות ופרנסה שאינו מוצא במקום שנשאה שהותר לו לילך במקום אחר, וכופה את אשתו ללכת עמו אינו מוכרח שיוליכנה למקום ידוע, דמאן דביש ליה בהאי מתא לזיל במתא אחריתי הוא דאמור רבנן, אבל אינו מוכרח שיוציאנה מכרך לכפר דהפרנסה אינה תלויה במקום וא"כ דין הוא שיכול להוציאה לעיר שכמותה והרשות בידו אפילו מארץ לארץ, ורק צריך שיהיה עיר כוותה דשכיח בה כל מילי עכ"ל ע"ש:

נמצא נ"ד דומה להך אמתלא דנידון רב צמח גאון ז"ל, שהוא יש לו בית ועסקים וסחורות בעירו ולא אמרינן למכור ביתו וסחורתו ויבא לדור בעיר של אשתו ושם יעסוק בסחורות, כי בזה אפשר שיתמוטט, וחשיב זה אמתלא גדולה שכופין את האשה ללכת למקום עסקיו וסחורותיו וכן ה"ה בנ"ד, שכבר מצאה ידו עסק טוב בעיר סנגפור, בדרך קמסיון, ויתנו לו יד סוחרים הרבה לסחור על ידו, וגם לעצמו מצא שם מין עסק שיש בו ריוח לעסוק בו, אין אומרים לו לעזוב עסק הקמסיון המצוי לו שם דוקא, ויבא לבג'דאד וישאר קרח מריוח העסק הזה לגמרי, וגם להשליך עסקים שנמצאים לו שם שמצליח בהם ויבא לדור עם אשתו פה בג'דאד בכל זה נזק והפסד בעין הוא אליו, אלא כופין את אשתו ללכת אצלו מעיר סנגפור:

זאת ועוד, אע"פ שהגאון תה"ד ז"ל כתב בזה"ל, אם הדבר נראה לעינים שלא יוכל להתפרנס כאן, ויש לדאוג שיהיו מחוסרים מזונות ופרנסה, ויצטרכו לסבול דוחק וכו' ע"ש, מ"מ מצינו לגדולי הפוסקים שהביאו דבריו לא החליטו דינו וסברתו בכה"ג דוקא, אלא הבינו ופסיקא להו דדינו של תה"ד יש לנו לאומרו גם בהיכא שהוא באמת מרויח בעיר זו שיושבת אשתו, אלא שהוא מרויח במדינה האחרת שיושב בה מה שלא היה מרויח במדינה של אשתו, כי כן מצאתי להגאון מהריב"ל ז"ל ח"א סי' ע"ב שכתב וז"ל, איברא שאם זה האיש ראובן לא היה נשבע ולא היינו באים לדון מכח שבועתו, אלא מתורת דינא שהיה רוצה להוציא מן העיר לכרך באותו מלכות, או ממלכות למלכות, לפי שהיה מוצא להרויח מזונותיו באותה המדינה שהיה רוצה ללכת בה, מה שלא היה מרויח באותה המדינה שנשא את את אשתו, דהדין היה נותן שיכול להוציאה, וכמו שכתב הרב רבי ישראל בתה"ד סי' רט"ו, והאריך הרבה בראיות ברורות, דעל ידי אמתלאה ברורה כזאת שיכול לכופה וכו' עכ"ל ע"ש, ועיין להרב משפטי שמואל סי' ט"ל שכתב וז"ל, וכ"ש אם דחוקה לו השעה, שכאן אינו יכול להתפרנס כהוגן, כאשר כתב בתה"ד סי' רט"ו, עכ"ל:

עוד ראיתי בס"ד למימר טעמא אחרינא בנ"ד, לזכות את הבעל בטענתו, לכוף את אשתו, והוא, כי הגאון ישועות יעקב כתב וז"ל, מקור הדבר בתה"ד סי' רט"ו, וראיה לדבריו מש"ס דמציעא דף ע"א, שלשה צועקין ואינן נענין, מאן דביש ליה בהאי מתא, ולא אזיל למתא אחריתא, א"כ כיון דראוי לעשות כן, בודאי אם היא אינה רוצה, שיכול לכופה עכ"ל, ע"ש. והגאון בית שמואל, סוף סק"ט כתב, ולדעת הריב"ש צ"ל, מ"ש רז"ל מאן דביש ליה וכו', דרך עצה טובה הוא, אבל אינו יכול לכוף על זה ע"ש, ובספר באר היטב הביא גמרא דמציעא הנז' וכתב צ"ע למה לא כפינן לאשתו שתלך עמו למקום אחר ע"ש, ולפ"ז לדעת באר היטב וישועות יעקב איכא הוכחה מגמרא דמציעא הנז' שיוכל לכוף ודלא כהריב"ש, והשתא לפ"ז בטל אותו הספק שנסתפקנו לעיל בטענת הבעל, יען כי בנ"ד זה הבעל הוה ביש ליה בעיר בגדאד, ומשום הכי הלך לעיר סנגפור והצליח שם, וכמ"ש בשאלה הנז"ל, ויהי מקץ שנתים מזמן הנשואין ראה שלא הצליח בעסקיו והצלחתו פנתה לו עורף ולא פנים והוכרח וכו', א"כ זה כבר עשה נסיון וקיים מ"ש רז"ל מאן דביש ליה בהאי מתא לזיל למתא אחריתא, ועלה בידו הנסיון כאשר ארז"ל, והצליח במתא אחריתא היא עיר סנגפור, ועתה איך ישוב לבג'דאד דהוה ביש ליה בה, דאפילו אם עתה יש לו בידו קרן הרבה תחזור הצלחתו לפנות לו עורף, כאשר היתה לו בראשנה קודם שנסע לסנגפור, והוא כבר ניסה הצלחתו בעיר זו מקדמת דנא וברח ממנה, ואיך יחזור לה, ולפ"ז תו לא שייך בנ"ד הספק שכתבנו לעיל בדינו של תה"ד, יען ששם איירי שהוא רוצה ללכת לעיר אחרת שמצא לו מקום שיוכל להתפרנס שם בריוח, אך לא ניסה עדיין, משא"כ בנ"ד שהוא היה לו עסקים פה ולא הצליח וברח לעיר אחרת לקיים עצת חז"ל, ועלתה בידו עצה זו שניסה שם את הצלחתו ומצא שהראתה לו פנים, ואם הרבנים הנז' הוכיחו מגמרא דמציעא הנז' לכוף את אשתו ע"פ העיצה הזאת, כ"ש היכא דעשה נסיון בעצה זו ועלתה בידו בפועל, דודאי יכול לכופה ולא יחזור על קיאו בעיר בג'דאד:

וגם דינו של מהר"ש גאון וחילוקו הנז"ל שאני טובא, כי שם בנדון שלו לא הוה ביש ליה לבעל בההיא מתא שיושבת אשתו, אלא אדרבה כתב שהוא יוכל להרויח שם בטוב, ורק בעיר שמצא יהיה לו ריוח יותר, ועל זה שפיר כתב מהר"ש גאון מה שכתב:

ושוב אח"כ נתבוננתי היטב בדברי הגאון תה"ד וראיתי אע"ג דהוא נקיט בנדון שלו דהבעל היה לו דוחק פרנסה מאד בעיר שהיה דר עם אשתו ומצא לפניו עיר אחרת שיוכל להתפרנס שם בריוח, מ"מ הוא הביא ראיה לנדון דידיה מגמרא דכתובות דף ס"ב, ומן הגמרא הזאת איכא הוכחה גמורה גם למי שהיה מתפרנס בעירו כאדם בינוני, ומצא לו אח"כ עיר אחרת שיוכל להרויח שם הרבה ויתפרנס בהרווחה כעשירים, ג"כ יכול לכוף אשתו לבא שם, כי הרווחה גדולה כזו דמי להרווחה יתירה דעבודת המלך שכתבו התוספות ז"ל, שבזה סתם נשים ניחא להו ומוחלין על יציאתם, שירצו ללכת למקום אחר בעבור זאת ההרווחה, ואשה שלא תרצה בטילה דעתה, ויוכל לכופה משום דאדעתא דסתמא דנשי נשאה, וכמ"ש הגאון תה"ד שם, וא"כ נ"ד שפיר ילפינן ליה מגמרא דכתובות הנז' דיליף מינה תה"ד לנדון שלו מכ"ש, ונדון דידן אע"ג דלא הוי כ"ש, הא איכא הוכחה ברורה מהגמרא הנז' דיליף מינה תה"ד, דאע"ג דבנ"ד לא היה לו דוחק פרנסה פה בג'דאד קודם שהלך לסנגפור, הנה איכא ראיה שפיר מגמרא הנז' שגם בכה"ג יכול לכופה, כי בנ"ד כ"ע ידעי שבעיר סנגפור אית ליה הרווחה טפי, דדמי להך הרווחה דעבודת המלך שכתבו התוספות ז"ל, ואם אומרת האשה לא ניחא לי בהרווחה זו לצאת מעירי בעבורה אין שומעין לה, כי אדעתא דסתמא דנשי נשאה, וכאמור לעיל בשם תה"ד, ועיין להגאון רא"ם ז"ל ס"ק וא"ו. מיהו דע דאין להקשות על דברי מהר"ש גאון ז"ל, מהך דכתובות הנז', דיש לישב דבריו בזה כאשר יראה הרואה:

הנה עלה בידינו בס"ד כמה טעמי תריצי בנ"ד לזכות את הבעל בטענתו שרוצה לכופה לבא אצלו, והגם דאיכא פלוגתא בכל הני מילי, מ"מ הבעל הוא המוחזק בכל הני מילי לטעון טענת קי"ל, וע"ד פיטור המזונות ונתינת רשות לישא אשה אחרת, אם זו מסרבת לבא אצלו, הנה בודאי מאחר דהוא מוחזק בדבר זה לכוף אותה לבא אצלו השתא אם מסרבת לבא, הנה אם תרצה להתגרש הנה מה טוב, ואם לאו אין לה עליו מזונות, ויש לו רשות לפו"ד לישא אשה אחרת במקומה, דלא אפשר להיות בטל מן פו"ר, ובפרט שעדיין אין לו בנים כלל, ועיין במהר"ם אלשיך ז"ל סי' פ"ח, דס"ל במקום שהדין נותן שיוכל לכופה, אז אם תסרב יכול למנוע ממנה שאר כסות ועונה, וכן היא סברת מהר"ם גלאנטי ז"ל סי' נ"ט, וכן דעת מהרשד"ם אה"ע סי' קע"ה, וכן היא סברת מהרש"ך ז"ל ח"ב סי' ל"ו, ולחם רב סי' נ"ה, וכאשר הביא דבריהם בספר משכנות הרועים מע' האלף סי' צ"ח, ועיין בית דוד אה"ע סי' מ"ב, ועיין בחק"ל אה"ע סי' ל"ד, ובני משה שלטון סי' ט', דמותר לו לישא אשה אחרת ע"ש, ואע"ג דבכל זה איכא פלוגתא, מ"מ הבעל יטעון קי"ל בכל הני מילי, ובפרט כי כאן פה עירינו אין שבועה שלא ישא אשה אחרת, אלא רק מנהג הוא דאיכא בזה, ולכן ודאי אם לא תרצה האשה צלחה בת ששון להתגרש, אז בעלה הר' עבדאלה הי"ו פטור ממזונות, ויכול לישא אשה אחרת בסנגפור יע"א שיושב שם, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

וזאת מן המודעים, כי התשובה הנז' שכתבתי בס"ד, הגישה השואל לפני מעלת הב"ד יכב"ץ של פה עירינו בג'דאד, וכתבו הב"ד יכב"ץ מעב"ד להשואל על פי מ"ש בתשובה הנז', וכאשר העלתי בס"ד, והנה אח"ז כתבו לי הב"ד יכב"ץ שאלה אחרת על ענין הנז' על טענה שנתחדשה ובאה מן השואל לפניהם, וזו היא התשובה שכתבתי להם בס"ד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.