רב פעלים/א/יורה דעה/לז

רב פעלים ‏ א יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. נסתפקתי באשה שהוחזקה נדה בשכנותיה, שראוה לובשת בגדים המיוחדים לנדתה, דאינה נאמנת אם תאמר טהורה אני אפילו אם תתן אמתלה, שזו חייבו אותה חכמים לספור ולטבול כדין נדה גמורה, ונסתפקתי בענין ברכה של הטבילה, מאחר שיודעת בעצמה בודאי שהיא טהורה ואינה צריכה טבילה, אם תברך על הטבילה או לאו:

תשובה. קי"ל בש"ע יו"ד סי' י"ג סעיף ב', בן פקועה שהפריס ע"ג קרקע צריך שחיטה מד"ס, משום מראית העין, דאתי לאחלופי בבהמה גמורה כיון שהפריס ע"ג קרקע. וכתב פר"ח ז"ל, שכתב הרש"בא ז"ל בסי' תקכ"ה, בן פקועה שהפריס ע"ג קרקע דשחיטתו מדרבנן, מברכין על שחיטתו, וטעמו כיון דמצוה לשחוט מדרבנן, א"כ שייך שפיר לברך וצונו על השחיטה, ודלא כמשמע מדברי הר"ן בפרק ב"מ, גבי חצר שיש לה שני פתחים שכתב שכיון שאינו מדליק אלא משום חשדא לא מברך אלא אחד פתחא, וליתא, דכיון דמדרבנן צריך להדליק אע"ג שלא הצריכו להדליק אלא משום חשדא דעלמא מצוה דרבנן היא, ומחייב לברוכי עלה, ע"ש וגם הגאון השפ"ד ס"ל דיברך, אלא משום הסברא שדקדק הפר"ח מדברי הר"ן, כתב יותר טוב שיברך על אחר ויכוין לפטור זה היכא דאפשר ע"ש, וכ"כ הגאון ש"ח סעיף ג', ושם בת"ש כתב שגם הר"ן ז"ל יודה בזה שצריך לברך, ודין ב' פתחים דחנוכה שאני, משום דהך דינא אינו שנוי במשנה, ורק הוא מילתא דרב הונא דאמר מסברא דנפשיה, ואין זה כשאר תקנות דרבנן שעשו בהם הרחקה לדאורייתא, והאריך בזה ע"ש, וכן הכו"ף פסק דיברך, וכ"כ מנחת הזבח בקומץ כלל וא"ו, ע"ש:

ברם הגאון פרי תואר ז"ל, בריש סי' י"ט הביא דעת הרשב"א ז"ל בבן פקועה, ודעת הר"ן ז"ל בשני פתחים דחנוכה, וס"ל דיש פלוגתא בזה בין הרשב"א והר"ן, והוא הכריע כהר"ן, דכל מלתא דתקנת חז"ל היתה לצורך אדם, או שלא יחשדוהו כרשע, לא מברכינן, וכתב בסו"ד בר מן דין לו יהיה דהוי ספק שקול אי מברכין או לאו, הא ספק ברכות להקל, ותו דבכל כמין דין חידושא הוא דחדשו חז"ל, דבכל דעביד מצוה דרבנן בעי ברוכי, ולהכי כל דלא אדכר בהדיא בש"ס לא מברכינן, ואנן לא אשכחן בכוליה שתא סדרא, דמברכינן אמצוה דרבנן כה"ג דמראית העין, עכ"ד יע"ש:

והגאון חיד"א ז"ל בברכי יוסף אות ה' כתב, שיש חילוק רב בין דין בן פקועה לדין חנוכה דהר"ן ז"ל, דשם איירי שכבר בההיא שעתא בירך על פתח העיקרי, ולהכי כיון דצריך להדליק בפתח הב' משום חשדא, בדין הוא שלא יברך פעם שנית על זה, כי ברכת העיקר פוטרת הטפלה, ובהא גם הרשב"א יודה דלא יברך, אבל בדין בן פקועה איירי ששחטו לבדו, ולהכי בהא גם הר"ן ז"ל יודה דמברך, ע"ש. ובאמת הרואה יראה דחילוק זה הוא אמתי, וכתב עוד נהירנא שראיתי בספרי האחרונים בני חיי וש"ח וחק לישראל, שחילקו בין זו לההיא דשני פתחים, והמדקדק בדברי פר"ח יראה שגם הוא ידע שיש לחלק בין זו לדינו של הר"ן, דהא כתב ודלא כדמשמע מדברי הר"ן וכו', ושוב הביא דברי הרב פר"ת הנז"ל מה שהכריע שלא יברך, וכתב על זה וז"ל, כבר כתבנו שיש להשוות הרשב"א והר"ן, וכ"ע מודו דיברך בשחיטה דבן פקועה ולא יברך בשני פתחים, גם סברותיו לחלוק על הרשב"א אין מכריעות, כאשר יראה המעיין, ומאחר דהרשב"א רב גובריה אמרה, והרב ב"ח סי' שכ"ט, והרב ט"ז והרב ש"ך והפר"ח בדין זה, והרב מהר"ר יהונתן בדין זה כולם מסכימים לדעת הרשב"א, הכי נקטינן, וגם נקטינן כהר"ן בשני פתחים דלא יברך אלא על חד פתחא, וכ"כ מור"ם לקמן סי' שכ"ח דין א' גבי שתי חלות דאין מברך רק בהפרשת ראשונה, ובא"ח סי' תרע"א כתב כהר"ן, עכ"ל. ועיין עוד מ"ש בספרו מחב"ר בסי' זה יע"ש, ועיין להרב נחפה בכסף ח"ב דף כ"ג ע"ג דהכתב העיקר סברת הרשב"א ז"ל ע"ש:

וראיתי להרב הגדול מהר"ד פארדו ז"ל במכתם לדוד א"ח סי' כ"ג, שנשאל באיש אחד שהוצרך יום א' מימי חנוכה לצאת למקום רחוק קצת, וחשש שלא יוכל לבא לביתו בעונת ההדלקה, ולכן ציוה לבני. ביתו שידליקו עליו, וכן עשו והדליקו בפתח אחד, ולא הספיקו להדליק בפתח השני עד שהגיע האיש לביתו, אם יוכל להדליק בפתח הב' בברכה. ופשיט לה מדברי הרשב"א בבן פקועה, דס"ל דיברך אע"פ דהשחיטה היא מפני מראית העין, ואע"ג דהר"ן ס"ל בשני פתחים לא יברך בפתח הב', כל טעמו של הר"ן הוא משום כיון דהוא עצמו מדליק בשתים בזא"ז, וכבר בירך על הראשונה בדין הוא שלא יברך פעם שנית על השניה, שהיא משום חשדא, משא"כ בהיכא דהוא לא בירך אהך פתחא, ועתה בא להדליק בפתח הב', אע"ג דלא מחייב להדליק אלא משום חשדא, כיון דס"ס מצוה קעביד, דחייבוהו רבנן בזה מברך אפילו להר"ן, וכן בדינא דהרשב"א גם הר"ן יודה דמברך וכו', ועוד שם האריך להשיג על הרב פר"ת ז"ל ע"ש:

והנה באמת הרב פר"ת ז"ל דס"ל שלא יברך בבן פקועה, אינו יחיד בדבר זה, דהא חזינן להגאון חיד"א ז"ל בעצמו בספרו טוב עין סי' ט' אות ב', שהביא מספר בשמים ראש המיוחס להרא"ש ז"ל בסי' רפ"ג, שכתב בפשיטות שלא יברך על השחיטה דבן פקועה, וכתב כיון דאיכא כמה מילי דלא תקנו רבנן לברוכי, על כן אין לברך אלא במידי שקבעו ברכה, וכל דלא ידעינן במידי דרבנן אי שוויוהו מצוה גמורה לברך לא נברך וכו' ע"ש. ועיין בספרו מראית העין דף פ' מ"ש על תשובות בשמים ראש דסמכינן עלייהו ע"ש, נמצא לפ"ז תשובה הנז' של בשמים ראש בין אם היא של הרא"ש, בין אם היא לרב אחד קדמון הא ס"ל בפשיטות דאין מברך, ונמצא פר"ת אינו יחיד בדבר זה:

גם עוד אנא עבדא מצאתי לאדם גדול שנטה ג"כ אחר סברה זו, דראיתי בספר פחד יצחק מערכת הקו"ף בד"ה קטן המסורבל בבשר וכו', שכתב בסוף הדיבור בשם מהר"ר גא"ל ז"ל, דאין מברכין על המילה של תינוק שכבר נימול כראוי, ורק אחר כמה חדשים נכסית כל העטרה ואינו נראה מהול, דצריך למולו משום מראית העין, דמאחר שהמילה נעשית כמצותה מעיקרא, אין מברכין על המילה שיעשו עתה כדי שיהיה נראה מהול בעת קושיו, ע"ש, נמצא גם הוא נוטה אחר סברה הנז' של תשובת בשמים ראש והרב פר"ת ז"ל. וכן ראיתי להגאון יעב"ץ ז"ל בספרו מגדל עוז בדיני מילה בנחל השמיני דף י"א שכתב באות י"ח, כל מקום שצריך לחזור ולמול אין צריך לברך שנית, ומשמע דקאי גם על דין שכתב באות ט"ו יע"ש. גם עוד ראיתי בס"ד להגאון חתם סופר ביו"ד סי' רמ"ח דף ק"ה שכתב וז"ל, אך אי ידעינן שנימול כראוי וחזר ונמשכה ערלתו לאיזה סיבה שיהיה, אינו צריך תיקון אלא מדרבנן, ואז הדין כן, אם חזרה הערלה וחופה כל שיעור העטרה לגמרי, באופן שאין ניכר בהסתכלות כ"ש שהוא נימול, אזי צריכין לחזור ולתקנו באזמל כדינו, אמנם בלא ברכה, כיון דאינו אלא משום מראית העין, אין לברך על דרבנן כזה עכ"ל. ובאמת נפלאתי על הגאון ז"ל בזה, איך כתב כן מסברא דנפשיה, ולא זכר שר דין הרשב"א בבן פקועה, וכל אותם רבים דנמשכו אחריו דס"ל שיברך בכה"ג, ואם דעתו שיש חילוק בזה היה לו להזכיר דבריהם ולחלק. ואיך שיהיה מצינו גם הגאון ח"ס אזיל בשיטה זו בכה"ג דלא יברך, ונמצא ארבעה גדולים אזלין בשיטה זו דאין לברך בכה"ג, והם בעל התשובה של בשמים ראש שהוא קדמון, והרב פר"ת, והרב מהר"ר גא"ל, והרב ח"ס, וכן נראה נמי דעת הרב יעב"ץ ז"ל כאשר כתבתי, ועל הרוב אם נחפש נמצא עוד:

ועתה לענין השאלה דנ"ד, הנה לדעת הרשב"א ז"ל וכל אותם רבים וגדולים דנמשכו אחריו דס"ל דיברך, הנה גם בנ"ד תברך על הטבילה מכ"ש, וגם לאותם גדולים דס"ל כל שהוא משום מראית העין לא יברך, נראה דיודו הכא שתברך, יען דהתם גם רבנן ידעי דאין בזה חיוב ורק תקנו משום מראית העין, אמטו להכי אמרינן לא קבעו זה למצוה גמורה כדי שיהיה עליה ברכה, אך בנ"ד כאשר הטילו חכמים עליה חיוב של טבילה, לא האמינו שהיא טהורה, והטילו עניה טבילה מפני מראית העין, אלא הם דנו אותה לנדה גמורה שאמרו אין נאמנים דבריה, משום דמעשה לא עבדה והנה היא טמאה וצריכה טבילה, נמצא הטילו עליה חכמים מצוה גמורה מאחר דדנו אותה לנדה גמורה, וכל היכא דהטילו עליה מצוה גמורה ודאי צריכה ברכה, כיון דחכמים עצמם דנו אותה לנדה גמורה, והא ודאי לא דמי למה שהטילו חיוב משום מראית העין, דהם יודעים שאין זה צריך שחיטה כלל, ואין זה הילד צריך מילה כלל, דכ"ע ידעי שזה נימול באמת, וזה החצר קיים בו מצות הדלקה באמת, וזה השה הוא נשחט באמת אגב אמו, ורק משום מראית העין או משום חשד הטילו עליו חיוב, הרי הם יודעים שאין זה עושה מצוה גמורה, שכבר קיים ולכן לא חשיבה מצוה זו שהוא עושה אותה משום מראית העין או חשד לברך עליה כשאר מצות גמורות, וזה ברור ופשוט, ולכן נ"ל בנידון השאלה שתברך על הטבילה לכ"ע, וכ"ש לדעת הרשב"א וסיעתו, וזה ברור:

מיהו בדין המילה שהוא חוזר ומל שנית משום מראית העין שנראה כערל, אע"ג דלסברת הרשב"א ז"ל וסיעתו צריך לברך, עכ"ז כיון דלדעת החולקים שהם בעל התשובה של בשמים ראש ופר"ת וכן מהר"ר גא"ל וחתם סופר דאין לברך, אז בדין הוא שלא יברך משום ספק ברכות להקל, מיהו יהרהר הברכה בלבו ועולה לו. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.