רב פעלים/א/יורה דעה/לו

רב פעלים ‏ א יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. אשה עשתה הפסק בטהרה, ולבשה מכנסיים שהיתה מכובסת, ובסוף השבעה נקיים פשטה בגדיה, וטבלה ולבשה בגדים חדשים, ושכבה עם בעלה, ואחר ב' לילות כשבאו לכבס בגדיה שפשטה אותם קודם טבילה, ראו על המכנסיים ההם כתם שאין בו שיעור כגריס, ובאו לשאול מה משפט האשה הזאת אם היא טהורה לבעלה או לאו. ושאלנו אותה אם בדקה המכנסיים קודם שלבשה אותה בשעה שעשתה הפסק בטהרה, ואמרה שלא בדקה אותה, ורק היתה מכובסת ומונחת עם שאר חפציה בבית במקום גלוי, ולא היתה מונחת בתוך תיבה סגורה. גם אמרה בעת כהלכה לבית הטבילה ופשטה בגדיה ולבשה בגדים אחרים, הביאה לביתה המכנסיים ההיא עם הכתונת ושאר בגדים שפשטה אותם, והניחה אותם על מטה אחת של עץ שהיתה מונחת בחצר, והיה עליה ג"כ עוד שאר בגדים שצריכין כיבוס, וגם גוף המטה לא היתה נקיה מאיזה דברים של לכלוך, וגם עוד היה אצלם פועלים עוסקין בבנין, והיו עומדין והולכין ובאין אצל המטה ההיא כי היתה עומדת בחצר, על כן יורנו תשובה על זה, ושכמ"ה:

תשובה. הנה בשיעור הכתם שהוא פחות מגריס, כתב רבינו אליעזר ממיץ ז"ל שאין אנחנו בקיאין בשיעור זה, וכל דלא מוכחא מלתא שהוא דם מאכולת לא סמכינן על זה להתיר, ובתשובת בשמים ראש המיוחס להרא"ש ז"ל, הביא דברי רא"ם ז"ל הנז', וכתב ראיתי רבותי כולם משערים ואינם חשים בדבר, ובהגהות כסא דהרסנא שם האריך בזה ע"ש, וכבר הרב פתחי תשובה בסי' ק"ץ סק"ט, הביא דבריהם הנז' יע"ש:

וראיתי להגאון חתם סופר יו"ד סי' קפ"ב, עשה טעם לדבר זה, שגם בזמנינו שאנו רואין דקטן הוא דם המאכולת, עכ"ז יש לנו לתפוס שיעור כגריס שאמרו חז"ל ע"ש. אך ראיתי להגאון מהרש"ק ז"ל בספר שיורי טהרה דף מ"א ע"ד תשובה ט', שהביא דברי ח"ס סי' קפ"ב הנז', וכתב דבריו תמוהין דא"כ נתלה עד כתרמוס, דהרי במקום דלא שכיחי לתלות במאכולת גזרו אז עד כתרמוס, ולכך אין לדבריו מקום, והדין צ"ע. ועוד שם בדף מ"ו ע"ג בתשובה אחרת כתב, שהוא מחמיר ומשער לפי אומד הדעת, שא"א להיות זה מדם מאכולת השכיח בנינו, דאז הוא מטמא ע"ש. ועוד ראיתי להגאון הנז' בספרו קנאת סופרים דף מ"ג ע"א, בסי' מ"ז, שחזר והחזיק שם בסברתו הנז', וכתב שהוא מחמיר בזה לפי מה שאנו רואים דאין בזמנינו מאכולת שיהא בדם שלה שיעור כגריס, דאיך נתלה במאכולת במה שאנו יודעים דודאי אינו ממאכולת רק מגופה, וכתב שדברי הגאון ח"ס לא נראין לו כלל, ע"ש. ועיין להגאון מהרי"ש בשואל ומשיב קמא ח"ב סי' ק"ה מ"ש בענין זה של הכתמים בזה"ז, ע"ש:

ולכן לענין הלכה ודאי יש לנו לחוש לדברי רא"ם ז"ל בספר יראים הנז', וכן ראיתי להרב לחם ושמלה בסי' ק"ץ בלחם ס"ק י"ט, שהביא לסברת ספר יראים הנז' וחש לה, וכתב בשמלה ס"ק י"ב דכפי הנראה כל הגאונים האחרונים לא ראו את דבריו מדלא הביאוהו, ואולי אם היו רואין דבריו לא היו מקילין וכו' ע"ש. ועוד נמי מצינו להרב שו"ג ז"ל בסי' ק"ץ ס"ק כ"ג שכתב וז"ל, והאידנא נהגו הנשים להחמיר על עצמן, דאפילו לא הרגישה אלא שמצאה כתם בין בגופה בין בבגדיה אפילו פחות מגריס, להמתין חמשה ימים ואח"כ מונין ז' נקיים, כך ספרה לי נו"ב תמ"ב עכ"ל. והנה אע"פ שבעירנו אין אנחנו יכולים לקבוע הלכה זו מחמת המנהג, כי פה עירנו אין לנו מנהג ידוע בדבר זה, דכל אשה שרואה כתם מביאתו למורה לראותו, ואם יתיר יתיר ואם יאסור יאסור, ואין יודעים דין זה של שיעור כגריס, ורק יודעים דלפעמים המורה יתיר מחמת שהכתם קטן, אך אין יודעים כמה שיעורו, ואיך ישער, ובמה ישער, באופן שאין אנחנו יכולין לקבוע הלכה בזה מחמת המנהג, כאשר העידה אשתו של הרב השו"ג על מנהג עירה, הנה עכ"ז אין לנו לסמוך להתיר בפחות משיעור גריס, אם לא נראה לפי אומד הדעת שהוא דם מאכולת, או דם פרעוש בזמן שהפרעושין מצויין והם מלאים דם, או בדם יתוש וכיוצא. מיהו אם נראה לנו בהמעשה שבאה לפנינו איזה צד אחר להתיר בעיקר הדין, אז אם הוא פחות מגריס אע"פ שלאומד הדעת אין זה דם מאכולת, נסמוך להתיר, שיהיה טעם זה סניף גדול להתיר עם אותו צד ההיתר הנראה לנו באותה מעשה:

ובנידון השאלה דידן, ראיתי שיש להתיר בשופי מטעם אחר, והוא כי המכנסיים ההיא לא בדקה אותה קודם שלבשה אותה, והיתה מונחת בגלוי עם שאר חפצים, ולא היתה מונחת תוך תיבה סגורה, ויש לתלות אולי נתעסקו אצל המכנסיים במראות הדומין לכתם ונתלכלכה מהם, או שמא נתלכלכה מן המחיצה שהיתה פרוסה עליה לייבש אחר כיבוס, וזו המחיצה היא על הגג, אשר פה עירינו דרכם לאכול על הגג, ואפשר נתלכלכה המחיצה באיזה לכלוך קרוב לדם ונתייבש, וכאשר פרסו עליה המכנסיים בעודה לחה אחר כיבוס, קלטה המכנסיים מן לכלוך המחיצה ונעשה בה כתם מראה דם. זאת ועוד נמי יש לתלות יותר שנתלכלכה המכנסיים אחר שפשטה אותה בשעת טבילה, והניחתה אח"כ על מטה של עץ שהיא אינה נקיה מן הלכלוכים, וגם היה אצל המטה עוברים ושבים ועסק פועלים וכנז' בשאלה, וא"כ קרוב יותר לתלות בזה, ואין זה דם טמא: והיתר זה נלמד ממ"ש מרן ז"ל בסי' ק"ץ סעיף ט"ל, אין האשה טמאה משום כתם שמצאה בחלוקה, אא"כ היה בדוק לה קודם שלבשתו, אבל אם אינו בדוק לה קודם שלבשתו, ולבשתו בלי בדיקה, ומצאה בו כתם טהורה. ובסעיף ל"ו פסק, בדקה עצמה בעד שאינו בדוק לה, אפילו הניחתו שמור בתיבתה, ומצאה עליו דם טמאה אם יש בו כגריס ועוד, עכ"ל. וכתב הגאון ב"ח בסעיף ל"ו, שיש חילוק בין העד ובין החלוק יע"ש, אך הגאון הט"ז בס"ק כ"ט מיאן בחילוק זה של הב"ח, וס"ל דין קנחה בעד שאינו בדוק, ודין מצאה כתם בחלוק שוין הם, והכו"ף דחה דברי הט"ז והסכים כהב"ח, וסדרי טהרה ס"ק ס"ז הסכים כהב"ח, וכן הסכים עצי לבונה יע"ש, ועיין בית אברהם למהר"א אבלי ז"ל בס"ק ל"ב מ"ש בזה, ואשר העיד הוא והס"ט ז"ל בדברי הכו"ף, אמרתי כונת הכו"ף בזה לומר, כיון שהדרך הוא שאחר שיביאו החלוק מן הכיבוס ישאר בבית אצלם קודם לבישה איזה ימים, דאין הדרך ללבשו תכף בבואו מן הכיבוס, על כן כיון דלא בדקתו בעת שלבשתו, אין כאן חלוק הבדוק, כיון שנשאר מונח בבית ולא היה מונח בקופסא, ולא היה מוצנע, ולהכי יש לתלות אולי נתעסקו אצלו בכתמים ונתלכלך, דכן ראיתי להגאון ר"ז בש"ע סעיף ע"ו וז"ל, וה"ה בחלוק שבבית שלבשתו בלא בדיקה, אע"פ שהיה בדוק לה מתחלה בשעת הכיבוס, כיון שלא הניחתו בקופסא מיד אחר כבוס, ויש לתלות שהעבירתו בשוק של טבחים וכו', ואפילו יודעת שלא העבירתו אלא שיש לתלות בבני הבית שנתעסקו אצלו בכתמים, או שהמתעסקים עברו בצידו וכו' ע"ש, ובסו"ד ציין על כו"ף, ונראה שהבין כונת הכו"ף כמו שכתבתי, וכ"כ הרב חכ"א כלל צ"ט סעיף ל"ח ע"ש. וראיתי להגאון מהרי"ש ז"ל בשואל ומשיב קמא ח"ב סי' ק"ח, שכתב איזה דברים בענין זה על סברת הב"ח וס"ט, ובמחילת כבודו יש לגמגם בדבריו, ואין צורך להאריך כאן בזה:

העולה מכל הנז"ל לנידון השאלה, שלבשה המכנסיים אחר הכביסה בכמה ימים ולא בדקה אותה קודם שלבשה אותה, וגם לא היתה המכנסיים מוצנעת אחר הכביסה תוך תיבה וכיוצא, אלא היתה מונחת בגלוי עם שאר חפצים ששם עוברים ושבים בני הבית, הרי זו יש לה דין חלוק שאינו בדוק, שכתב מרן ז"ל בסעיף ט"ל שאפילו נמצא בו כתם יותר מגריס הרי זו טהורה, דהעיקר לדינא הוא כסברת הב"ח שהסכימו עמו כל גדולי האחרונים, שיש לחלק בין עד שקינחה בו ובין החלוק, וכ"ש בנ"ד שיש לתלות יותר ג"כ, דאחר שפשטה אותו אחר הטבילה, והניחתו על מטה של עץ שיש להם בחצר ששם נתלכלך, די"ל שבזה גם הט"ז יודה דטהורה וכל זה בהיכא דאיכא בכתם כגריס ועוד, וכ"ש מנ"ד דהוא פחות מגריס, על כן עשיתי מעשה להתירה. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.