רב פעלים/א/יורה דעה/כ

רב פעלים ‏ א יורה דעה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. נשאלתי מחכמי הישיבה הי"ו:

מעשה היה שבשלו תבשיל רך של אורז, שקורין בערבי טבי"ך כ'פ'יף, בקדרה חולבת שאינה בת יומא, ונתנו מעט חמאה באופן שהיה בתבשיל ששים כנגדה, והחמאה היתה משקה לח וצלול ושטוח וצף בעין על פני התבשיל ולא היה מעורב עם התבשיל, והביאה האשה כף להגיס התבשיל כדי לערב בו החמאה, ויהי אך תחוב תחבה את הכף בתבשיל ועדיין לא הגיסה, נזכרה שהכף ההוא היה של בשר וסלקתו תכף, והכף היה בן יומו, ואין בתבשיל ששים נגד מה שנתחב ממנו, והיה נראה לעין כל שמן בעין ע"פ הכף, וגם על התבשיל עדיין היה שמן שטוח, וצף בעין על פניו. ועמד השואל ושאל, מה דינו של תבשיל זה והכליס. ולפי הנראה יש לאסור משום דהכף בן יומו, ותכף שנגע בשומן החמאה שבעין ונבלע בו נאסר הכף, ונעשה נבילה וחוזר ואוסר הכל, כיון דליכא ששים כנגדו. ואין לומר כיון דהיה ששים בתבשיל נגד השמן, א"כ מעיקרא נתבטל השמן ואינו אוסר לכף, זה אינו, כי דבר שהוא בעין אין לו ביטול כלל, כמבואר בפוסקים ז"ל בכמה דוכתי, והכא נמי כיון שהיה השמן שטוח בעין על פני התבשיל, לא נתבטל ואוסר את הכף:

ויש לדמות זה למ"ש הט"ז בא"ח סי' תס"ז ס"ק י"ז, דחיישינן שמא נגע הכף בחטה גופה יע"ש. וגם להפוסקים דפליגי על הט"ז, והם אליה רבא ומטה יאודה וערך השלחן וש"פ, דמתירים אפילו נגע הכף באיסור גופיה כמבואר בדבריהם, יש לומר דהכא מודו דאסור, דע"כ לא פליגי אלא התם דמיירי שיש רוטב בתבשיל, והאיסור הוא דבר גיש ומונח בתוך הרוטב, וגם הכף הוא בתוך הרוטב, דא"א שלא יסייע הרוטב לבליעת האיסור בכף, שיותר נח ליבלע האיסור בכולו על ידי הרוטב, מאלו לא היה רוטב כלל, וכיון שכן שהרוטב הוא מסייע לבליעת האיסור בכף, אדרבה יש לנו לומר שהרוטב מבלבל הטעם בכולו, וכנז' בדבריהם ז"ל, משא"כ בנ"ד שהשומן האוסר הוא צלול ועומד למעלה על פני התבשיל, ונח ליבלע בכף על ידי עצמו אף בלא רוטב כלל, א"כ הרי השמן כמאן דמנח בכדא דמי, ויש לנו לומר דתיכף שפגע הכף בשמן בלע ממנו, קודם שנכנס לתבשיל, ונעשה נבילה לכ"ע:

מיהו יש להביא ראיה להתיר, ממ"ש מרן בסי' צ"ה סעיף ג', בדין קערות שהודחו ביורה חולבת, שאם היה שומן באחד מהם, צריך שיהיה במים ששים כנגד ממשות השומן יע"ש, והא הכא השומן הוא בעין, והוא נוגיע בכלי השני, כמ"ש הש"ך ס"ק י"א, ואפ"ה אי איכא ששים במים כנגדו הוא בטל ואינו אוסר להיורה, וא"כ ה"ה בנ"ד, אע"ג דהשמן בעין והכף נוגע בגופו ממש, מ"מ מאחר דאיכא ששים דתבשיל כנגדו, אמרינן שנתבטל וחשיב כאלו הוא מים, ואינו אוסר הכף, והכל מותר:

אך אכתי יש לדחות ראיה זו, די"ל שאני הכא, דהאי יורה כשם שבולעת שומן כך בולעת מים, וא"כ כשיש ששים במים נגד השומן, אז כשבולעת חלק א' שומן בולעת ג"כ ששים חלקים מים, לפי שהשומן הוא חלק א' מששים במים, ומשום הכי היורה מותרת, לפי שאותו חלק א' של השומן שבלעה הוא בטל בששים חלקים מים שבלעה כנגדו, ולכן החלק הבלוע בתוכה לא נעשה נבילה, ולא נאסרה היורה, משא"כ בנ"ד שהכף בלע שמן לבדו בפגעו בו, לכן טעם בשר שבתוכו נעשה נבילה, ונאסר הכף וחוזר ואוסר הכל. וכגון דא צריך לאודעי, שהכף בלא"ה הוא אסור, משום דכשסלקו אותו מן הקדרה היה עליו שמן בעין כנז' בשאלה, ובאותה שעה בולע משמן שעליו ונאסר, דכמו כלי ראשון מחזקינן ליה בההיא שעתא, כמ"ש הש"ך בסי' ק"ז יע"ש, אבל עיקר מטרין הוא על התבשיל ועל הקדרה, שעדיין הדבר ספק אצלינו. ולכן יורינו מורה האמת, ושכמ"ה:

תשובה. מה שכתבתם שיש לדמות נידון השאלה למ"ש הכי"ז סי' תס"ז, דחיישינן שמא נגע הכף בחיטה גופה, אין צורך בדמיון זה, ואין לו מקום לנוח כאן, דהתם לא חזינן שנגעה החיטה בכף עצמו, ורק חששה הוא דחיישינן בכך, ובא הט"ז לחדש סברא מדעתו, כיון דחוששין שמא נגע הכף בחיטה א"כ נאסר, ולא מהני ליה צירוף השאר המונח תוך הקדרה, אבל בנ"ד לאו דרך חששה הוא אלא דרך ודאי, וברור דחזינן בחוש הריאות בחמאה צפה על פני התבשיל, וחזינן נמי חמאה בעין על הכף, והאשה אומרת שתחבה אותו במקום החמאה, ובודאי נגע הכף בחלב עצמו לבדו קודם שנכנס בתוך התבשיל, ועל זה מה צורך להביא ראיה מדברי הט"ז:

ואשר חששתם מסברת הפוסקים המשיגים על הט"ז, והוצרכתם לומר דגם הכא בנ"ד יודו, ונפלאתי בדבריכם אלו, דדברי המשיגים על הט"ז לא נגעי ולא פגעי בהאי ספיקא דנ"ד כלל, דהתם הקשו על הט"ז דמפרש טעמא דאיסורא, משום שמא נגע הכף בחיטה עצמה, ולא היה ס' בכף נגד הכף ונאסר, ועל זה הקשה עליו באליה רבא סי' תמ"ז סק"א, דלפ"ד דכל כהאי גוונא נאסר הכף ולא מהני ליה צירוף מה שבקדרה, א"כ איך עושין מעשה בכל יום כשיש בקדרה כמה חתיכות בשר, ותחבו בו כף חולבת דמצרפין כל מה שיש בקדרה לשיעור ששים, וכדאיתא בכמה דוכתי, והלא לפ"ד של הט"ז איכא למיחש דלמא נגע הכף בחתיכה אחת מן החתיכות ובלעה לבדה ונאסרה, שלא היה בה ששים, ואז אוסרות האחרות, אלא ודאי כל זה הוא ליתא, דאמרינן כל שהוא בקדרה שיש שם רוטב, הכל מצטרף יחד, דהיינו אפילו שנגע הכף בחתיכה אחת לבדה, אפ"ה הרוטב מוליך פליטת הכף בחתיכה ההיא, ובכל החתיכות בשוה, ועל כן הכא נמי אפילו נגע הכף בגוף החיטה, כיון דאיכא רוטב מוליך פליטת החיטה בכף, ובכל מה שיש בקדרה ביחד בהשוואה, אלו הם דברי המשיגים על הט"ז. ובאמת דברים אלו שאמרו דהרוטב מוליך הפליטה בכל החתיכות בשוה, לאו מפי אותם המשיגין על הט"ז גמרינן להו, אלא הם דברים פשוטים ככל הלכות תערובת, בראשונים ובאחרונים בכמה דוכתי, וכן דנין הלכה למעשה בכל עת, ובנ"ד נמי הכי הוא, דאין להחליט פליטת הכף במקום התחיבה דוקא, אלא אמרינן הרוטב משך פליטת הכף ועירב אותה בכל התבשיל כולו בשוה, אך באמת בנ"ד אין לנו עסק בדבר זה שברור הוא דפליטת הכף הולכת בכל התבשיל בשוה, ולא שנא מקום שנתחב הכף מן שאר חלקי התבשיל שבקדרה, ורק הספק דנ"ד הוא, דאמרינן כיון שהחמאה מונחת על פני התבשיל שצפה בעין למעלה, והאשה תחבה הכף במקום החמאה, מוכרח שהכף נגע תחלה בחלב לבדו, כי היה צף לבדו ועומד בפ"ע, ואז תכף נעשה הכף נבילה, ואז הפליטה שלו שהיא נבילה, שהלכה בכל התבשיל כשנתחב בו, אסרה את התבשיל כולו, מפני שאין בתבשיל ששים כנגד הכף, והשתא מה נגעו ומה פגעו דברי המשיגים על הט"ז בזה הספק דנ"ד, כי דבריהם לחוד, וספק דנ"ד לחוד:

ואשר כתבתם ראיה להתיר בנ"ד, מסי' צ"ה ס"ג, בדין קערות שהודחו ביורה חולבת, שאם היה שומן באחד מהם, צריך שיהיה ששים במים כנגד ממשות השומן וכו', והטעמתם ראיה זו מדברי הש"ך ס"ק י"א, הנה על דבריכם אלו תמהתי מאד, דאין כאן ריח ראיה, דהתם השומן היה בקערה, והקערה היתה בתוך המים שביורה, ואיך תהיה היורה נוגעת בשומן שבקערה, אך רק כשהודחה תוכה של קערה במים שביורה, מוכרח שנעתק השומן מן הקערה ונתערב עם המים שפגעו בו, ואם אין במים ששים לבטל השומן, נמצא ממשות של השומן המעורב במים נוגע ביורה, מפני כי המים הם בתוך היורה ונוגעים בה, ועל זה כתב הש"ך השומן פוגע בכלי השני. אבל אם יש ששים במים נגד השומן, אז כשהודחה הקערה באותם המים שנעתק השומן מן הקערה ונתערב בהם, לא יש ממשות שומן באותם המים, כי נתבטל בששים, ונמצא היורה לא נגעה ולא פגעה בשומן כלל, מאחר דנתבטל במים שהיו בתוך היורה, ובאלו אין שם שומן כלל וזה פשוט, וכן תמצא דבר זה מפורש בדברי הרב הגדול מהר"ש עמאר ז"ל, שהביאו הגאון חיד"א ז"ל בשיורי ברכה סי' צ"ד סק"א, בד"ה התוחב וכו', שכתב וז"ל אם אירע שבשלו תבשיל בקדרה חולבת, ונתנו בה מעט חלב שיש בתבשיל ששים נגד החלב, ותחבו כף של בשר בת יומא באותה קדרה של חלב דהכל מותר, לפי שהחלב נתבטל, מאחר שיש ששים במים כנגדו, והוי כמי שאינו, וכאלו אין שם אלא מים לבד, והו"ל. נ"ט בר נ"ט, עכ"ל יע"ש:

ולפ"ז מאי הוכחה איכא מדין זה דסי' צ"ה להא דנ"ד, דהתם מרן ז"ל התיר בהיכא דאיכא ששים במים, דאז השומן נתבטל והיה כלא היה, ונמצא שהיורה לא נגעה ולא פגעה בו כלל, משא"כ בנ"ד דהחלב הוא עודנו בעין עומד בפ"ע על התבשיל, והכף נגע בגוף החלב לבדו, דהא ודאי י"ל דהכף בפגעו בחלב המונח בפ"ע למעלה, נאסר הכף ונעשה נבילה, וכשנתחב למטה בתבשיל אוסרו, ובעי ששים בתבשיל כנגד הכף, יען כי זה הממשות של החלב שעומד ונראה בעין על פני התבשיל בפ"ע, חשיב כמו חתיכה עומדת ומובדלת בפ"ע, שאוסרת כל הנוגע בה, דאע"ג שיש בתבשיל ששים כנגד החלב הזה, מ"מ עדיין לא נתבטל שעדיין לא הגיסו התבשיל כדי שיתערב בו החלב ויתבטל בו אלא הוא עודנו מופרש ועומד בפ"ע, וא"כ בודאי הוא כשפגע הכף בזה הממשות של החלב העומד בעין, נאסר הכף ונעשה נבילה, וממילא אוסר את התבשיל כשנתחב בתוכו ובעי ששים כנגדו:

והנה דבר זה הוא פשוט וברור, ואין צריך לו ראיה, אך הואיל ונסתפקתם בדבר זה, אמינא לכו פוקו חזו מ"ש בש"ע סי' צ"ב ס"ב, בנפל חלב לתוך קדרה של בשר על חתיכה אחת מן החתיכות שבקדרה, שאם לא ניער הקדרה כולה כדי לערבם יפה יפה, אז אע"פ שיש בקדרה ששים כנגד החלב, אין מתבטל החלב בכל אותו המונח בתוך הקדרה, אלא חשיב מובדל ומונח בפ"ע על החתיכה ואוסר אותה, ואע"פ שהכל הוא מונח בתוך הקדרה ההיא, דעומדת על האש ורותחת, דאינו מתבטל אלא עד שיגיס וינער כדי לערב הכל ביחד בידים ע"ש, וא"כ גם הכא בנ"ד, שהחלב עודנו מונח בעין על פני התבשיל שבקדרה, הא ודאי דלא נתבטל בתבשיל שבקדרה, כיון דעדיין לא ניער ולא הגיס, ונ"ד הוא כ"ש, דהא קא חזינן ליה בעין מובדל ועומד בפ"ע על פני התבשיל:

ועוד נמי צאו וראו, מ"ש מרן בסי' ק"ו ס"ב, חתיכה שיש בה חֵלֶב שנתבשלה בקדרה שיש בה ששים לבטל החֵלֶב , צריך ליזהר שלא יסיר שום דבר מהקדרה בעוד חתיכת האיסור בתוכה, דחיישינן שמא תשאר באחרונה בשעה שאין בקדרה ששים לבטל החלב, וגם לא יוציאנה תחלה, שהחלב שבה יאסור אותה, ומה תקנתה יניחנה עד שתצטנן הקדרה, ע"ש. נמצא אין ביטול לדבר העומד בעין, דהתבשיל שבתוך הקדרה שיש בו ששים יועיל לעצמו דוקא, שלא יוכל זה האיסור שעומד אצלו לאסור אותה, כל עוד שיש בו ששם כנגדו, אבל לא יוכל לבטל גוף האיסור לעשותו כאלו אינו בעולם, כאשר חשבו חכמי הישיבה הי"ו שכתבו בזה"ל, מאחר דאיכא ששם בתבשיל נגדו אמרינן כבר נתבטל, וחשיב כאלו הוא מים ואינו אוסר להכף והכל מותר, דזה אינו ניתן להאמר, וכ"ש להכתב, ולא יעלה בדעת כל אדם להסתפק בכך, כי כיון דאנו רואין אותו בעין, איך נאמר כאלו הוא מים וכאלו אינו בעולם, וזה פשוט וברור, ואין צורך להאריך בו:

ודע, דהגם דבנ"ד לא שהה הכף בתבשיל, אלא תכף ומיד כשתחבה אותי בקדרה בתוך התבשיל, נזכרה והסירתו, עכ"ז אמרינן ברגע אחד נעשה נבילה בפגעו בחלב, וברגע אחד אוסר את התבשיל כשנתחב לתוכו, כיון שהקדרה רותחת ועומדת על האש. והנה זה דבר פשוט באיסורין, שאין שיעור בזמן להפליטה ולהבליעה, דקי"ל אם תחב כף בשר בקדרה חולבת, אע"ג דהסיר הכף תיכף ומיד אוסרין איתו, משום דפלט כרגע, ועיין סי' ק"ז סעיף א' דאם עירה הבצים לקערה, ונמצאת בהם אחת טריפה, אוסרין משום דחוששין שמא ביצה הטריפה נשארה לבסוף ולא היה ששים בקדרה לבטל ונאסר מה שבקדרה, וחוזר ואוסר כל מה שבקערה וכו' ע"ש, נמצא אוסרין ברגע אחד, כי ההפרש בין עירה הכל בבת אחת בשפיכה אחת, ובין עירה אותם לאט לאט בנחת הוא רגע קטן, ואפילו המתירין שם, היינו משום דס"ל לא מחזיקינן איסור לומר דנשאר האיסור לבסוף בלא ששים, אבל אי ידעינן שהיה לבסוף ודאי אוסר לכ"ע, וענין זה הוא ברור בכמה הלכות בש"ע, ואין צורך להאריך בו:

ואוסיף לדבר עוד בהנוגע לנידון השאלה, דידוע מחלוקת רש"י ז"ל ור"י ז"ל, בדין דסי' צ"ב ס"ב הנז"ל, בחתיכת בשר שבקדרה אשר חציה למעלה מן הרוטב, וחציה בתוך הרוטב, ונפל עליה חלב למעלה, ואין בחתיכה ששים לבטלה, אבל בקדרה יש ששים לבטל החלב שנפל בחתיכה, דפסק הלבוש שם ס"ב, והט"ז סק"ב לאסור כל התבשיל דבעינן ששים בתבשיל כנגד החתיכה, משום החלק התחתון של החתיכה, כיון דאין בחתיכה ששים לבטל החלב נעשה נבילה, ואוסר כל התבשיל שבקדרה ע"ש. והגם דהש"ך ז"ל חולק בזה, דס"ל דיש ס' כנגד החלב לא בעינן ס' כנגד החתיכה ומותר, מ"מ התם שאני משום דהחלב נפל על חצי החתיכה שחוץ לרוטב, ולא נכנס זה החצי בתוך הרוטב, ועיין כרתי סק"ה מ"ש בסברות הט"ז והש"ך, ועיין להרב פר"ת סק"ה מ"ש בסברות רש"י ור"י, ומה שפלפל בדברי הט"ז והש"ך, ואשר הכריע בזה, יע"ש:

והרב חנוך בית יאודה סי' ל"ז, נשאל בסכין חולבת בת יומא, שנתחב בקדרה רותחת אצל האש לתוך חתיכת בשר, והעלה בה את החתיכה מן הקדרה, ונתנה לתוך קדרה אחרת צוננת, ונגד תחיבת הסכין שנתחב בבשר יש ששים בקדרה הראשונה, וכנגד חתיכת בשר הנתחב בסכין ההיא אין ששים לא בקדרה הראשונה ולא בקדרה השניה, והביא הרב ז"ל בתשובתו הך דסי' צ"ב ס"ב הנז"ל, וכתב וז"ל, והנה לדעת ר"י שהביא הטור שאם מקצתה בתוך הרוטב אז הרתיחה מערבת כל הקדרה, והכל מצטרף לבטל החלב וכו', אלא דלדעת רש"י כפי מה שפירש הט"ז סק"ב, שבמקצתה תוך הרוטב שמקצת החתיכה שלמעלה לרוטב נאסר, ואח"כ נאסר חלק התחתון מהעליון, ועוד אוסר כל הרוטב עד כל מה שבתוכו, עד ס' נגד כל החתיכה, הנה בנ"ד כשהוציא החתיכה חוצה מוכרח עד שלא הוציא כולה שהיה מקצתה ברוטב ומקצתה חוץ לרוטב ויאסר הכל, ואע"ג שבכל טיפה שנפלה על החתיכה שבתוך הרוטב והוציא אותה חוצה אין לומר כן, היינו משום דהתם כבר נתבטלה הטיפה, ושוב אינה נאסרת דאינו חוזר ונעור. אבל בנ"ד שבהוציאו החוצה עדיין הסכין תחוב בה, והו"ל כאלו באותו רגע שקצתה חוץ לרוטב וקצתה בתוכה, נפלה טיפה עליה, ואוסרת הכל לדעת רש"י, כפי פירוש הט"ז, עכ"ל ע"ש:

נמצינו למידין עוד מכל הנז"ל, שגם בנ"ד נמי שהיה ס' בתבשיל נגד החלב, ולא היה ששים נגד הכף, נימא ג"כ כיון שהכף פגע תחלה בחלב, אז תכף ומיד באותו הרגע בלע מן החלב ונעשה נבלה, וכשנתחב הכף בתבשיל אסר את התבשיל, כיון דליכא בתבשיל ששים נגד הכף שנתחב בו, ואע"פ שסילקה את הכף במהרה, הנה ברגע אחד שנגע בחלב נאסר, וברגע אחד שנתחב בתבשיל אוסר את התבשיל, כיון שהקדרה רותחת ומונחת על האש:

מיהו הא דאנחנו אוסרין בנ"ד את התבשיל כמדובר, היינו דוקא אם האשה אומרת שתחבה את הכף במקום שהיתה החמאה מונחת, שאז ודאי נגע הכף תחלה בחמאה קודם שנכנס בתוך התבשיל, אבל אם אומרת שברור לה שלא תחבה הכף במקום שהיתה החמאה, אלא תחבתו מן הצד, והחמאה היתה באמצע או בצד הב', הנה בכה"ג אע"ג דחזינן חלב בעין על הכף, אמרינן האשה לא שלפה ומשכה הכף מהקדרה ביושר, אלא הוצאתו מוטה וראש הכף עלה במקום שעומדת שם החמאה ונתלכלך בה, אבל לעולם לא נגע בחמאה קודם שנכנס לתוך הקדרה:

אמנם ודאי צריך שתאמר שברור לה הדבר בכך, ויחקור וידרוש ממנה באר היטב, באופן שיהיה ברור שלא פגע הכף בחלב קודם שנתחב, ואע"ג דקי"ל כל מלתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה, כל כהא שהוא אומר ברי על מעשה שלו ולאו על אחרים, שהמעשה קרובה לזמן השאלה סמכינן עליה, אם אומרת דבר ברור. ובתשובה אחרת כתבתי בס"ד, בענין זה דכל מלתא דלא רמיא עליה דאיניש באורך, אך אם האשה אינה אומרת ברי לי בכך, חיישינן שמא הכניסה הכף במקום החמאה, ופגע בחמאה קודם שנכנס לתוך התבשיל, ועיין בסי' ק"ז בט"ז סק"ג, שכתב אם יש ספק בדבר אם עירה בפעם אחת, משמע בטור להחמיר, וכ"כ או"ה יע"ש, ובנ"ד אי הוה איסור דרבנן, צ"ע בזה, ואין עתה פנאי להאריך:

ומ"מ צריך לחקור מן השואל, אם זו החמאה שהניחה האשה בקדרה על פני התבשיל, היתה יס"ב בעת שתחבה הכף בקדרה, כי יזדמן שתחבה הכף בקדרה תכף ומיד, אחר שהניחה החמאה, דעדיין לא נתחממה החמאה חום שהיס"ב, גם לפעמים יזדמן דמורידין הקדרה מעל האש, ומניחין אותה על הקרקע, ואח"כ מניחין בה החמאה, ומגיסין התבשיל, וידוע מ"ש הש"ך בסי' ק"ה סוף סק"ה, דאם אין היס"ב אפילו בכלי ראשון והוא עודנו על האש אינו אוסר, ועיין ערך השלחן אות ה', ופתחי תשובה סק"ו, ועיין ת"ח כלל כ"ג דין ג' ומנח"י שם, ולכן צריך לחקור על החמאה אם היתה יס"ב. וכל זה כתבתי בנחיצה רבה, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.