רב פעלים/א/יורה דעה/כא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רב פעליםTriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png יורה דעה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


כתב הגאון חיד"א ז"ל, בשיורי ברכה סי' צ"ד אות א' בשם הרב הגדול מהר"ש עמאר ז"ל, דאם תחבו כף של בשר או של איסור בקדרה של היתר, שכתבו הפוסקים שצריך לשער בכל הכף, דע דהיינו דוקא כשנתחבה בתוך האיסור, שכל מה שבקדרה היה אסור כולו, כגון שהיה חלב לבדו מתבשל בקדרה הראשונה שנתחבה הכף בה, שאז כל מה שבלעה הוא איסור, ולא ידעינן כמה בלעה, ואנחנו משערים בדעתינו שבלעה כמוה, אבל אם התבשיל היה של היתר מתבשל בקדרה, ונתערבו חלב או איסור, ותחבו שם הכף ונאסרה תכף מפני זה, ואח"כ תחבוה בקדרה של היתר, אז אין צריך לשער כנגד כל הכף, אלא אנחנו משערין בדעתינו כאלו נלקח חלק מאותו תבשיל כשיעור, דהיינו אם יש בכימות הכף ליטרא, ד"מ אנחנו חושבין כאלו נפל ליטרא אחת מאותו תבשיל איסור לתוך היתר, ואח"כ אנחנו חוזרין וחושבין כמה הגיע מן האיסור, מאותה ליטרא של התבשיל. המשל בזה, הרי שבקדרה אחת היו מבשלים עשרה ליטרין של תבשיל, ונפל אותו הכף בקדרה של היתר, בודאי שאין צריך לשער אלא כנגד אוקי"א אחת שיש בו, דהא קי"ל אין חתיכה נעשית נבילה, ולכן כף זו אף שנחשוב שכולה נתחבה, הרי ליטרא בתבשיל של אותה קדרה, ואין צריך לשער אלא כנגד מה שבלעה, וכן כתב המרדכי להדיה בפרק כל הבשר סי' תרצ"ז וכו' ע"ש. והרב ערך השלחן בסי' צ"ד אות ב' הביא דבריו הנז', וכתב נראה ברור באיסור צלול דאין משערים אלא לפי חשבון, כיון שהאיסור מעורב עם ההיתר, וכ"כ האו"ה כלל כ"ד דין ז' וכו' ע"ש, ועיין ט"ז סי' צ"ב ס"ק כ"ד ומש"ז שם, ועיין חו"ד בביאורים סי' ק"ג סק"ו ועיין מנחת יעקב כלל פ"ה אות כ"ו, ועיין ספר יהושע סי' ס' דף מ"ה, וכתב הרב כנפי יונה בסי' צ"ד דף ע' ע"ג וז"ל, ומ"ש בספר מ"י כלל פ"ה ס"ק כ"ו, ודאי אמת הוא, דמאי דכתב הטור דעת ר"ב, לא כתבו כי אם לשער אותו הנבלע בו מחדש, לפי ערך הבלוע, וכפי מ"ש הש"ד, דודאי בדבר הלח אמרינן שהבולע מתערב בשוה, ונמצא לפ"ז לא חשבינן לאיסור אלא לפי חשבון, ואם נתבשל בו אח"כ באופן שאין בו לפי חשבון הבלוע כדי נ"ט שרי, עכ"ל:

עוד כתב הרב כנפי יונה ז"ל שם, וז"ל מיהו בגופא דהאי דינא צ"ע, ולא ראיתי לרבותי נהגי הכי, אלא בקטניות ניתן בתוכה (י"ב טעות לשון) הוי חשבי שבלע כף שמגיס בו כל הזתים, ואם אח"כ הוי מגיס בו קדרה של בשר, הוי צריכים ס' כנגד כל אותו החלב, וצ"ע בזה, למה לא נחשוב כפי חשבון, דהרי קי"ל לח בלח יש בילה, כמ"ש הרמב"ם בה' תרומות וכו' שאין מחשבין אלא לפי חשבון מדומע שבו, והכי מסקינן בש"ס אליבא דר"ה, דיין ושמן יש בילה, וגם בזבחים וכו', וכן פסק בטור בה' חלה וכו', וכ"פ בת"ה סי' ק"ץ, וכ"פ בש"ד, וכ"כ האו"ה כלל ל"א סי' ג', וכן משמע לקמן סי' צ"ה סעיף ה', וצ"ע. ולא דמי למ"ש באו"ה כלל כ"ד ברביעית חלב שנפל וכו', דשם מיירי בנתן כולן בתבשיל של בשר עכ"ל. ומה שציין על סי' צ"ה הוא בסעיף ג' בדין קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת, דאפילו ליש אוסרים היינו משום שהקערות נוגעות במחבת, ולכן לא ס"ל דאין לשער כסף לפי חשבון, כי אם דוקא באיסור שאינו מתערב, דחיישינן שנגע הכף באיסור עצמו ונאסר ממנו, ולא בתבשיל שבקדרה, ועיין בערך השלחן שציינתי עליו לעיל. ואגב אורחאי ראיתי להרב ערך השלחן סוף סק"ב, שהביא דברי רבינו חיד"א ז"ל בשיו"ב, מ"ש בשם פני אריה סי' מ"ח, בתבשיל שנתנו בו חמאה אחד מארבעים, והגיסו בכף, ושוב תחבו הכף בבשר, והקשה הרב הנז' דלכ"ע אין הכף נאסר אלא לפי חשבון אחד מארבעים וכו' ע"ש, וצ"ל דאין כאן קושיא, דנידון הנז' איירי בתבשיל גוש שפגע הכף בחלב עצמו קודם שנכלל, ולכן צריך לשער כנגד כל החלב, ומ"ש דאין להתיר משום נ"ט בנ"ט על היכא דנתחב ברוטב, היינו שבא לפלפל ולהסביר לשואל, דלא שייך הכא היתר דנ"ט בנ"ט, ולכן הגאון חיד"א ז"ל לא העיר כלום על דבריו, אע"ג דבסמוך העתיק האי דינא דמהר"ש עמאר ז"ל דמשערין לפי חשבון:

והנה ודאי לענין הלכה, סברה זו דמהר"ש עמאר היא אמיתית, דא"א לומר שהכף בלע את הכל, אלא צריך לשער לפי חשבון, ודבר זה מוסכם מכל הפוסקים קמאי ובתראי, וכן שמעתי מעט"ר הרב מור אבי זלה"ה, שהרב הגדול מרן זקיני רבינו משה חיים זלה"ה כך היה מורה כמה לשער לפי חשבון, ועל כן גם אנחנו נוהגים להורות לענין מעשה תמיד ע"פ נכבון, והיינו למשל אם היה מתבשל בקדרה אלף דרה"ם חמם או שאר רוטב, ונפל לתוכה מאה דרה"ם חלב, דאז לילש הרוטב והחלב יחד, וכל דרה"ם אשר בקדרה יש בו עשרה חלקים רוטב, וחלק אחד חלב, ואח"כ תחב שם כף אשר כמותו הוא מאה דרה"ם, דקי"ל שהוא בולע בכמותו, דהיינו מאה דרה"ם מן הרוטב הנז', וזה המאה דרה"ם אשר לקח הכף מכיס השותפות שבקדרה היא מעורבת רוטב וחלב, וצריך לחשוב באלו המאה דרה"ם שבכף כמה חלקים רוטב, וכמה חלקים חלב, והחשבון האמיתי הוא כך, שיש תשעים דרה"ם וארבעה עשר חבאיי וחצי רוטב, ותשעה דרה"ם וחבאיי וחצי חלב, יען דכל דרה"ם הוא ט"ז חבאיי, ואם נפל הכף הזה בבשר צריך ששים כנגד תשעים דרה"ם וחבאיי וחצי בלבד:

ואם תשאל, למה לא נכנים הקדרה ג"כ בחשבון עם הרוטב, ונאמר כשם שלקח הרוטב מן החלב, כך לקחה הקדרה כפי כמותה. הנה נ"ל בס"ד דאיכא טעמא רבא בזה, והוא דמצינו בטור וש"ע סי' צ"ט סעיף א', בחתיכת נבילה שיש בה בשר ועצמות, שנפלה לקדרה של היתר, עצמות האיסור מצטרפים עם ההיתר, אבל גוף הקדרה אינה מצטרפת לא עם האיסור ולא עם ההיתר ע"ש. והטעם דאין הקדרה מצטרפת, הנה מ"ש הגאון פרישה הוא דוחק, אך הרב פר"ת פירש הטעם, דאין הרוטב מוליך האיסור ומכניסו בשוה, אלא אל מה שהוא כולו בתוך הרוטב, או בתוך ההבל, שהרוטב או ההבל מכסין אותו מכל צדדיו, ולכן מצטרפין העצמות, כיון שהם מונחים כולם בתוך הרוטב או תוך ההבל, והאיסור מתפשט בשוה גם אל תוכם, וה"ה אם היתה קדרה של חרס מונחת תוך הרוטב נמי מצטרפת כיון שהיא בתוך הרוטב, או בתוך ההבל מכל צד, משא"כ הקדרה עצמה שנתבשל בה האיסור, הנה בפניה החיצונים לא שלטו הרוטב או ההבל, דאין שולטין אלא בקליפתה הפנימית, ולכן אינה מצטרפת, דאין האיסור מתפשט בשוה גם אל חלק החיצון של הקדרה שאינו לא ברוטב ולא בהבל, כדי שיצטרף לבטל האיסור, עכ"ד, והגאון מש"ז הביא דבריו אלו וכן ראיתי להגאון פני אריה ז"ל סי' צ"ט שנתקשה ג"כ בזה, דאין הקדרה מצטרפת, וכתב טעם הפרישה הוא דחוק, אך הטעם הואזה שכתבנו בשם הפר"ת, ושני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, ולפ"ז גם בענין דנ"ד נמי מובן הטעס, כיון דאין הרוטב או ההבל שולט בקדרה אלא בקליפתה הפנימית ולא שלטו בפנים החיצונים, לכן אין מצרפים הקדרה לתת לה חלק מן החלב עם הרוטב שבתוכה, משא"כ הכף נכנס כולו מסביב בתוך הרוטב מכל צד. ואם תאמר אה"ן, נשער בדעתינו לתת חלק כנגד כמות פני הקדרה מבפנים דוקא, זה אינו, כיון דא"א לשער זה באמיתות, והוי מילתא דאתיא לידי טעות, דכל אחד יעשה השערה לפי דעתו, ויהיו חלוקים זע"ז, לכך גזרו חז"ל שלא נשגיח בקדרה לגמרי, ולא יהיה לה חלק בשותפות זו, וכאשר מצינו לחז"ל שאמרו כלי שבלע איסור ולא ידעינן כמה בלע, דמשערין בכוליה שנחשוב כולו איסור, כדי שלא תהיה תורת כל אחד מסורה בידו, וכן הענין כאן, מטעם זה הוציאו את הקדרה משותפות החלוקה משום דאזלי לחומרא:

ודע דאם בתוך הקדרה הראשונה שהיה בה אלף דרה"ם מים ומאה דרה"ם חלב, תחבו כף חדשה, או שתים ושלש כפות, וכולם חדשים, ואח"כ כל אותו התבשיל שהיא אלף דרה"ם מים ומאה דרה"ם חלב נפל בתוך קדרה של בשר, לא אמרינן שנתמעט מן החלב מכח אותם הכפות שנתחבו בתערובת הנז' שבלעו מן החלב לפי חשבון, ולכן לא נצריך ששים בקדרה השנית כנגד כל המאה דרה"ם חלב, אלא נגבה משיעור חלב שיעור בליעת הכפות לפי כמותם, דזה אינו, אלא לעולם בעינן ששים כנגד כל המאה דרה"ם חלב, ואין פוחתין כלום משום בליעת הכפות, והטעם משום דכפי האמת אין הכף בלע כפי כמותו, ולא אחד ממאה, ורק תקנת חז"ל היא זו שגזרו בכך לומר שבלע כפי כמותו, משום דלא ידעינן למיקם עלא דמילתא בהשערת שכלינו, ועשו גזרה זו לחומרא, דעינינו הרואות שאין בכף הזה ממשות של תבשיל כלל, ורק קצת משוהין בלוע בו, וכיון דגזרו בכך להחמיר, אנחנו לא נאמר דבר זה להקל שנחשוב שזה בלע כפי כמותו, ונפחות מן שיעור החלב כנגד בליעתו, דבאמת עינינו הרואות שלא בלע אפילו אחד ממאה מכמותו, ואם חז"ל אמרו דבר זה להחמיר בשביל התקנה, אנחנו לא נבנה על זה בנין להקל, הפך מה שנראה בחוש הריאות, אלא גם אנחנו אזלינן לחומרא, ולא נפחות כלום משיעור החלב בשביל בליעת הכפות אפילו משהו, דאם באנו לשער בזה לפחות מעט כפי השערת השכל, לא נוכל למיקם עלה דמלתא, ולכך לא נפחות בעבור בליעת הכפות אפילו משהו, כן נ"ל, וזה ברור:

עוד בענין זה שאנחנו עסוקין בו, ראיתי להרב פר"ח בסוף סי' צ"ח, שהביא מן או"ה סוף כלל כ"ד וז"ל אפילו שני כפות של שני איסורין, שנתחבו בקדרה של היתר, ואין בתבשיל לבטל שום אחד מהם בלתי צירוף חבירו, המאכל מותר, דאין לחלק ולומר שאחד יפליט ולא חבירו. ולא דמי לטעם קדרה שאין מבטל טעם כף של איסור, דהתם הוו שני מינים כלי חרס ועץ, והם מטעם דמה שבלע בקדרה יש בו ג"כ קצת מטעם איסור של הכף, עכ"ל או"ה, ולדבריו אם הקדרה של היתר היא של מתכת, והכף של איסור שתחב בה הויא נמי של מתכת, מצטרף גוף. הקדרה לבטל טעם הכף האיסור, שהרי הם מין אחד, וזה תימא דלא לישתמיט חד פוסק לאשמעינן חידושא כהאי. גם מ"ש דמה שבלע בקדרה יש בו קצת טעם איסור, זה אינו, ואין לדבריו עיקר, אלא כי היכי דהקדרה אינו מצטרף לבטל האיסור, ה"ה לשני כפות שאין אחד מצטרף לבטל חבירו, אלא עיקר הדין הוא לשער נגד אחד מהם וכו'. וכן מצאתי בספר ל"ח בפרק נ"ה סי' קפ"ב, שהביא דין זה של או"ה, וכתב בשם הר"מ שהשיג עליו וכו' ע"ש, ומכל הדברים הנז"ל יוצא לנו חידושי הלכות בענין זה שאנו עסוקים בו, ובתשובה אחרת כתבתי איזה פרטים בענין דנ"ד, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.