רב פעלים/א/אורח חיים/יא

רב פעלים ‏ א אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה. מנהג העולם לומר בקידוש שבת דשחרית קודם סברי מרנן, פסוק על כן בירך ה' את יום השבת ויקדשהו, וקשיא לן והלא זה חצי פסוק, וקי"ל כל פסוקא דלא פסקיה מרע"ה לא פסקינן. יורינו ושכמ"ה:

תשובה. חצי פסוק זה נזכר בדברי רבינו ז"ל, בספר פרי עץ חיים דף פ"ט ריש פרק ז' ע"ש. וראיתי להרב חסד לאלפים בסי' רפ"ט שכתב, משמע שמפקפקין בזה שהוא חצי פסוק, ולכן צריך לומר הפסוק כולו יע"ש, והרב כף החיים סי' ל"ו אות ל"ח זכר דבריו, וסיים או יאמר הפסוק כולו או לא יאמר אפילו החצי יע"ש. ואני אומר מאחר דאמירת חצי פסוק זה הובאה בספר פרי עץ חיים שהם דברי רבינו הגדול אר"י החי זלה"ה, דרוח אלקין קדישין ביה, אין לפקפק בהם כלום, כי מי יחוש יותר ממנו. ואע"ג דאמירת פסוק זה לא נזכרה בשער הכונות שסידר מהרש"ו ז"ל, ומצינו להגאון חיד"א ז"ל בשיו"ב א"ח סי' תצ"ג, בענין פטירת רשב"י זיע"א ביום ל"ג לעומר, שנזכרה בספר פרי עץ חיים ולא נזכרה בשער הכונות כתב שאין לסמוך על זה כ"כ, התם שאני, כי גם בספר פרי עץ חיים לא נזכר דבר זה בכל ספרי פע"ח, שיש דפוסים שלא נזכר בהם ד"ז, ועוד התם מצא טעם לטעון משום דבספר הכונות נחית לעשות שייכות לאותו היום עם רשב"י, ואמאי לא זכר שם גם דבר זה, והן אמת כי על זו הטענה יש פה להשיב, עכ"ז נראה דודאי יש לסמוך על ספר פע"ח באמירת חצי פסוק הנז', וכן נהוג עלמא, על כן חובה עלינו ליישב הדבר:

והנה על סדר ק"ש שעל המטה, שאומרים עד כי אתה ה' מחסי שהוא חצי פסוק, אין להקשות כלום, יען שזה פסוק של כתובים, וליתיה לכלל זה בכתובים, וכמ"ש מג"א סי' תכ"ב סק"ח בשם הכלבו יע"ש, ברם על פסוק תפול עליהם אימתה שאומרים בברכת הלבנה עד ידמו כאבן, יש להעיר, דפסוק תורה הוא, ועל זה אפשר ליישב, דאומרים אותו דרך תחנה ובקשה, ולכן לא קפדינן בהכי, ועיין נשמת אדם כלל ה' אות ב', שנתעורר על מ"ש במוסף ר"ה ה' צבאות יגן עליהם, והוא חצי פסוק, ותירץ דדרך תפלה מותר ע"ש, ועיין סה"ק רב ברכות דף נ"א, שנתעוררתי מפסוק יום השישי שאומרים קודם ויכלו בקידוש ליל שבת, וחשבתי לומר כיון דמזכירים שתי תיבות בלבד אין חשש, ודוגמא לזה בענין השרטוט בגיטין דף וא"ו, א"ר יצחק שתים כותבין שלש אין כותבין, נמצא שתי תיבות אין בהם שיעור פסוק, ולכן גם לענין זה אין לחוש על מ"ש יום השישי, ברם על מ"ש פסוק על כן בירך ה' וכו' צריך ליישב הדבר:

ואחר החיפוש בס"ד, ראיתי להגאון חתם סופר בא"ח סי' יו"ד, שהביא מספר מגן גבורים שנזכר בו חידוש מספר יכין ובועז, דהיכא דאיכא אתנח או זקף קטון פסקינן, ואין קפידה בזה ע"ש. וספר יכין ובועז מצוי אצלינו, וראיתי דכן יכתוב שם בחלק ב' סי' ב' דפסיק טעמים הלכה למשה, ולכן כל היכא דאיכא אתנ"ח או זקף קטון חשיב פסקיה משה ואין כאן חשש, וד"ז הוא הגהת הרצב"ש שם יע"ש, ונראה טעם זה נכון ויציב, וגברא רבא אמר מילתא דמיתבא דעתא ומסתבר כוותיה:

והשתא לפי הכלל הזה נתיישבו כל המקומות שזכרנו לעיל ישוב נכון, כי בתיבת השביעי יש אתנח, והרי פסקיה מרע"ה, ומן על כן בירך וכו' חשיב פסוק בפ"ע, ואין זה חצי פסוק, וכן פסוק ידמו כאבן יש אתנח בתיבת כאבן, וכן בפסוק כי אתה ה' מחסי יש אתנח, מיהו בפסוק זה לא יש קושיא בלא"ה, משום דהוי של כתובים, וכן נמי בפסוק ויברכו שם כבודך בנחמיה ט' יש אתנח בתיבת העולס, אבל בפסוק ה' צבאות יגן עליהם דמוסף ר"ה, ופסוק ה' שמעתי שמעך יראתי שאומרים בהטבת חלום ג"כ לא יש אתנח, וזה נתרץ בתירוץ נשמת אדם, או נביאים שאני:

והנה ע"פ הקדמה זו דספר יכין ובועז, נתיישבה הקושיא שהקשיתי בסה"ק רב ברכות על אמירת ויעבור בטעמים ליחיד, דהוי כקורא בתורה, ששם בתיבת וחטאה יש אתנח, ונמצא שם פסקיה מרע"ה לפסוקא, ואומר היחיד רק תיבת ונקה מן הפסוק שאחריו, ובתיבה אחת אין חשש כלל הנז', והוא ישוב נכון. גם בזה מצאתי טעם נכון לרבנים הדרשנים בשבת הגדול, שאומרים הנושא מצות תאכל במקום קדוש בחצר אהל מועד יאכלוה, וקשא והלא זה חצי פסוק, ובזה ניחא כי קודם תיבת מצות יש אתנח, ונמצא מצות תאכל וכו' הוא פסוק בפ"ע, וצריך להשגיח הדרשנים בזה בשאר דרושים בפסוק הנושא:

ודע כי נרגשתי עוד בענין אחד, והוא בסדר הלויה, שהמנהג הוא שאומרים המלווים חמשה פעמים פסוק הנה אנכי שולח מלאך לפניך, וכו' ומשיירים בו שתי תיבות של אשר הכינותי, ונמצא פוסקים בתיבת המקום, ושם לא יש אתנח, ואמרתי לתרץ בזה כתירוץ נשמת אדם, דהם אומרים זה הפסוק דרך תחנה ותפלה:

מיהו נ"ל בס"ד דלא סמכינן על טעם יכין ובועז לומר חצי פסוק אלא רק בהיכא דאיכא אתנח' אבל במקום שיש זקף קטן לא פסקינן, והיינו משום דאתנח מצינו משפטו דומה ממש לסוף פסוק, וכמ"ש בס"ד בזה במקום אחר בענין נקוד המלה לנקדה פעם בסגו"ל ופעם בקמץ כמו, אֶבן אָבן, גֶפן גָפן. עֶבד עָבד, בֶֶטן בָּטן, וכיוצא בזה טובא, שאם היא בסוף פסוק ממש, וכן אם היא בטעם אתנח, יהיה נקוד שלה בקמ"ץ ליפוי הלשון, נמצא שוה תיבה שיש בה אתנח עם תיבה שהיא סוף פסוק ממש, דמשפט אחד להם לענין זה, משא"כ בזקף קטן ליתיה להאי כללא, דאינו שוה עמהם בזה, ולכן לא סמכינן לענין פיסוק הפסוקים בהיכא דאיכא זקף קטן, ורק בהיכא דאיכא אתנח חשבינן ליה פסקיה מרע"ה, והשי"ת יאיר עינינו בתורתו אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.