רב פעלים/א/אורח חיים/טו

רב פעלים ‏ א אורח חיים

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הנה בסה"ק רב ברכות דף ס"ז, הבאתי ענין הצמוקים שדרכם לתתם במים בתוך החבית, ובכל יום ויום צריך לטרוף בהם בכח כדי לשקעם בתוך המים, כי דרכם לעלות ולצוף ע"פ המים, ואם לא יערבם בידים וישארו צפים שלשה ימים יפסידו במקומות אלו שיש חום הרבה, ובפרט בקיץ כאשר יזדמן שבת ושני ימים טובים ביחד בזא"ז, והעלתי שם בס"ד להתיר משום הפסד לשקעם ביו"ט, אך לא ישקעם ויערבם כדרכו בחול, אלא ישקעם בשינוי ובנחת ע"ש. והנה ודידינו הרב החסיד מהר"ר אליהו מני נר"ו, כשהגיע לידו סה"ק הנז' כתב לי, הנחת צמוקים ביום שבת לעשותו שורבי"ת, הרב מו"ק אסר משום כובש שהוא תולדת מבשל דאורייתא, וטל אורות דף ל"ח וס"ה ס"ל דכבוש הוא איסור דרבנן ומשום סחיטה הב"ח התיר, וא"כ לפקד"ן דלא מבעיא להרב מו"ק דאסור לעשות מלאכה גמורה, אלא אפילו למאן דהתיר הוא דוקא ברוצה לאכלם בשבת, שזה לא נקרא כובש דאין דרך כבישה בשעה אחת והוי כמניח סוכר במים אבל בכהאי גוונא כדי להיות יין אח"ז, פשיטא לי שהוא אסור, וחלילה להתיר, ואין הזמן מספיק להאריך ולהביא ראיות שהוא אסור, דכל משכיל יודה לאמת שהוא מלאכה גמורה, ואין לומר שכבר הם שרויים ואין עושין אלא כדי להוריד, שכבר הוא אומר שאם אינו מוריד אותם מתקלקלים, ונמצא שהוא כובש, ויש חשש סוחט, ועיין בסי' רנ"ב בדין לשרות שעורים כדי לעשות שכר, ובפרט שכבר פשט איסורו, ואין להתיר בעבור הפסד, כן נ"ל, עכ"ל נר"ו. וכל מה שכתב ידידנו הרב החסיד הנז' נר"ו בזה דבריו תמוהים אצלי, אך באמת אנכי קצרתי הענין בסה"ק רב ברכות הנז', ולא הרחבתי הדיבור בזה כראוי, ועתה צריך אני לברר הדברים ברחבה, ונוסיף עליהם לחזק ההיתר, בראיות גמורות בס"ד:

ואען ואומר, הנה בשריית הצמוקים במים בשבת עצמו, הרב המוסמך מהריט"ץ ז"ל התיר לגמרי, וכתב דלא דמי הא למשרה חיטים או שעורים במים. והרב נסים רוזלייו ז"ל אסר, שדימה זה לשריית חיטים ושעורים. וכבר הרב בני חיי בסי' רנ"ב הביא דבריו ודחה אותם, וטעמו ונימוקו עמו דדוקא בחיטי ושערי אסור משום דמקדח ודמי לזורע, וכן זרע פשתן חייב משום לש, אמנם שריית הצמוקין במים לא לישה איתא ולא צמיחה איתא, וא"כ מאיזה טעם יהיה אסור. ושוב כתב דלבו מהסס מטעם אחר דמטרח באוכלא הוא, ואח"כ דחה גם חשש זה, דהא התירו בזאת ביינמולין, דהיינו יין ישן ודבש ופלפלין, ועוד מצינו כמה דברים שהתירו למטרח באוכלין, אע"ג דבלא"ה ראויין לאכילה, ומנהג פשוט בכל ישראל להתיר החאבייא"ר על ידי שמן ולימוניי"ס, אע"ג דטרחא יתירה הוא להתיך בכף וכו', וכ"ש בשריית הצימוקין שמתכוין לרככן ע"י המים, ושילקטו המים טעם הצמוקין דשרי, ומנהג פשוט בכל ישראל ליתן את הזירדליש במים בשבת כדי לרככן, וכדי שהמים יהא קולט טעמן, ואין פוצה פה ומצפצף, עכ"ל:

והרב מחב"ר בסי' ש"ך כתב, שהרב מו"ק אסר שריית הצמוקים במים כמ"ש רב נסים ז"ל הנז' ולאו מטעמיה, ולא פירש לנו הטעם. וספר מו"ק אינו מצוי אצלינו, ומדברי ידידינו הרב החסיד הרא"ם נר"ו הנז' נראה דאסר מו"ק משום כובש, ובאמת תמיהא לי דהא קיי"ל אין כבוש כמבושל אלא אחר כ"ד שעות רצופים, וכנז' ביו"ד סי' ק"ה, ואלו השורין צמוקים בשבת רוצים לשתות המים שלהם באותו היום, ומצינו להגאון ב"ח ז"ל שהתיר ליתן הענבים ביין בשבת, וכתב שאין בזה משום סוחט, ונראה דכן הוא הסכמת המג"א ז"ל ולא חשו משום כובש, וגם הט"ז דפליג על הב"ח בסי' ש"ך ס"ק ג' הוא משום דס"ל דיש בזה איסור סוחט, ולא אסר משום כובש. וראיתי להגאון שלחן עצי שיטים בסי' ג', שכתב בשריית הצמוקים בשבת לעשות משקה יש איסור דרבנן משום כובש ע"ש, ומדבריו משמע דהאיסור הוא משום דאין כונת השורה לשתותם בו ביום, אע"ג דהם ראויים לשתותם בו ביום, וגם בזה אינו אוסר אלא מדרבנן, והרב ברכות המים הביא דין הצמוקין הנז' ולא חש בזה אלא רק משום עובדין דחול, ורפייא בידיה ע"ש. ועוד ראיתי בסוף ספר חיים וחסד, קונטרוס אחד מרבני ירושלים הקדמונים, שהתירו לשרות בשבת צמוקין ואפרקסים ודומיהן ע"ש, ובודאי אי הוו חזו להו אותם האחרונים הנז' לא הוו פליגי עלייהו:

נמצא אפילו שריית הצמוקין במים בשבת עצמו, רבו המתירים והם ראשונים וגדולים, ונידון דידן הצמוקים היו שרויין כבר במים ונתנו טעם יין במים, ונתבקעו קודם שבת, כי אחר ששראום ג' וד' ימים במים ונתבקעו הם צפים, ולכך רוצין לשקען בידים כדי שלא יהיו נפסדים אם ישארו ג' ימים צפים למעלה מן מי היין שבחבית, ומפני שבהיותם צפים למעלה ואינם משוקעים בתוך מי היין שבחבית יחמיץ הלחלוחית שבקרבם ומתקלקלים, ואז הם יקלקלו גם את מי היין שבחבית, ולכן יש לומר דאפילו אותם האוסרים לשרות צמוקים במים בשבת משום כובש, מודים בכה"ג דליכא ענין כובש, כיון דנכבשו קודם ונתרככו ונתבקעו, ורק רוצה לשקעם במי היין שבחבית כדי שלא יתקלקלו:

על כן בסה"ק רב ברכות כתבתי דאין חשש בזה, אלא משום שהוא מתקן הצמוקין שלא יהיו נפסדים, ומחמת פסידא התרתי לשקעם בנחת ובשינוי שלא כדרכו בחול, וגם בכה"ג לא התרתי אלא ביו"ט ולא בשבת, כי בשבת אין צריכין לכך, שאם ישארו יום אחד כך לא יתקלקלו, ורק בהיות שני ימים טובים עם שבת, אם ישארו שלשה ימים כך יתקלקלו מחמת אויר עירינו החם:

גם הרואה יראה, דחששות דחשו בצימוקין בשבת משום כובש ליכא ביו"ט, דהותר לבשל בו לצורך היום, ואלו מי היין שבחבית שהצמוקין נותנים טעם בהם הם ראויין לשתותן בו ביום, ואם לא ישקע הצמוקין הצפין למעלה יתקלקלו, וממילא יהיו מקלקלין גם את מי היין שבחבית, ועל כן אני תמיה בדברי ידידינו הרב החסיד נר"ו מה טעם מצא לאסור בנ"ד דאיירי ביו"ט משום כובש, וכתב שהיא מלאכה גמורה. גם מה שציין בדבריו על סי' רנ"ב בדין לשרות שעורים, לא ידעתי מה רצה לחדש בזה, והלא כל האחרונים דחו בשתי ידים מה שדימה מהר"ר נסים ז"ל דין הצמוקים לדין השעורים וטעמם ונימוקם עמם דלא דמי באמת כלל, וכאמור לעיל:

העולה מכל האמור, נידון דידן ביו"ט לית ביה חשש כובש ולא שאר חששות, ורק אית ביה חשש שזה המשקע הצמוקין בחבית כונתו לתקן צמוקים אלו שלא לצורך אותו היום, ועל זה הבאתי בס"ד ראיות בסה"ק רב ברכות להתיר משום פסידא, ועתה אוסיף להביא ראיות עוד בעזה"י, והוא כי המג"א ז"ל בסי' ת"ק ס"ק י"ג התיר לעשות ע"י גוי משום פסידא, ובסי' ש"ז סוף ס"ק ז' כתב וז"ל, נ"ל דבמקום הפסד גדול יש להתיר שבות על ידי גוי אפילו כדרכו, ושבות ע"י ישראל שלא כדרכו, עכ"ל, ואנחנו התרנו בנ"ד ע"י ישראל בשינוי שלא כדרכו שעושה בחול:

ועוד נ"ל בס"ד להביא ראיה ממ"ש מרן ז"ל בסי' שכ"א סעיף י"א, מותר להשקות את התלוש כדי שלא יכמוש, ומשמע שם להדיא אע"פ שאין בדעתו לאכלו בו ביום אלא למחר, ורק צריך שיהא ראוי לאכלו בו ביום, ובנ"ד נמי היין שבחבית ראוי לשתות ממנו בו ביום, והצמוקין מוסיפין בו טעם מתוכם:

גם עוד נ"ל להביא ראיה בס"ד מדין בשר ששהה בלי מליחה, ויום השלישי היה בשבת, דיש מתירין לשרותו בשבת, ויש אוסרין, ורבו המתירין בזה משום פסידא, כגון שהוא חנווני דאם ימכור בשביל לצלותו דוקא יהיה לו בזה הפסד, ועיין תוספת שבת ועדות ביעקב שהביאו הבאה"ט, ועיין שבות יעקב ונו"ב ועוד אחרונים, והגם דקי"ל להלכה כסברת המתירים ע"י גוי, מ"מ בנ"ד דלא מכשר ע"י גוי, וגם דעושה בשינוי, י"ל דכ"ע מודו דשרי משום פסידא, ובהיכא דחל יום שלישי בי"ט, עיין פר"ח סי' ת"ק מ"ש מספר פני משה ועיין בשו"ת, וי"ל בנ"ד כ"ע יודו דשרי:

גם עוד נ"ל בס"ד להביא ראיה חזקה להתיר בנ"ד, ממ"ש מרן ז"ל בסי' תצ"ח סעיף וא"ו, בהמה מסוכנת דירא שמא תמות והוא אכל כבר ואין צריך לה, אסור לשחטה אא"כ יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי, ומפורש בבית יוסף כל שיש שהות לאכול אע"פ שאינו אוכל מותר, דמשום הפסד התירו לו בכך, כן כתב הרב המגיד, וכ"כ הר"ן ז"ל וכו', וגם הרשב"ם פסק כן בפ"א מהלכות יו"ט, אפילו גמר בלבו אין צריך, אלא כיון שיש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי שרי, עכ"ד מר"ן בב"י, ועיין מאמר מרדכי ושו"ת, ועל כן ה"ה נ"ד דאותם המים ראויים לשתות בו ביום, והצמוקין מוסיפין בהם טעם בו ביום, דשרי משום פסידא אע"פ שאין רצונו לשתות מהם בו ביום, ונ"ד הוי כ"ש דהא מלאכה זו אפילו אם היה עושה אותה בשבת לית בה איסור תורה, והרי זו ראיה ברורה בעזה"י. והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.