קרן אורה/שבת/קכב/ב

קרן אורה שבת קכב ב

דף קכ"ב ע"ב ובעז"ה נתחיל לפרש פרק כל הכלים

אמר רב יהודא קורנוס של אגוזים לפצע בו אגוזים. יש לדקדק מאי קמ"ל מתניתין פשיטא דמותר לטלטל דבר שמלאכתו להיתר לצורך היתר וי"ל דקמ"ל דביחוד בעלמא מע"ש סגי אפילו הי' קורנס של נפחים א"נ אתי לאשמעינן התירא דכלי שמלאכתו להיתר גופא דמתחלה נאסרו כל הכלים כדתניא בברייתא לקמן והתוס' ז"ל הקשו דרב יהודא אדרב יהודא מהא דאמר ר"י בפ' כירה שרגא דמישחא שרי לטלטולי ותירצו דהכא מלאכת היתר היא מלאכה גרועה אבל לצורך מלאכה חשובה מודה רב יהודא דשרי לטלטולי ולפ"ז הא דמקשה אביי לרבא ממדוכה ועלי צ"ל דפשיטא ליה לאביי דאין בהם צורך למלאכה חשובה וזה דוחק קצת ועוד דא"כ מאי פריך הש"ס לקמן לרבא דאמר כלי שמלאכתו לאיסור נמי שרי' לצורך גופו ומקומו מהא דעלי ומדוכה דילמא שאני עלי ומדוכה דמלאכת היתר שלהם הוי מלאכה גרועה. וזה י"ל כיון דס"ל לרבא דאפילו לצורך מקומו ג"כ מותר א"כ אמאי אין מטלטלין מדוכה ועלי לצורך מקומו ועוד דלא גרע צורך גופו דמדוכה מצורך מקומו. ובזה יש לישב הא דפריך אביי לרבא לקמן ולא פריך לנפשיה כמו שהקשה לרבה דאפשר לומר דאביי ס"ל כרב יהודא דלצורך מלאכה גרועה לא שרינן כלי שמלאכתו לאיסור וא"כ לדידי' אתי שפיר אבל לרבא דמתיר אפילו לצורך מקומו א"כ מדוכה ועלי אמאי אסור ולפי שיטתם אפ"ל הא דאמר רב יהודא לעיל שרגא דנפטא אסור היינו נמי משום דלא חזי אלא לכסויי בי' מנא והוי מלאכה גרועה אבל מ"מ פשטי' דהש"ס לא משמע כן כשיטתם ז"ל דסתמא אמרינן קסבר רב יהודא דבר שמלאכתו לאיסור אסור לצורך גופו ונראה עיקר בזה כשיטת בעהמ"א ז"ל דרב יהודא מפרש לה לסתמא דמתניתין הכי משום דמשמע ליה דת"ק פליג אר' יוסי דאמר כל הכלים ניטלין ע"כ מוקים לה רב יהודא בתלתא תנאי ת"ק דנוטל אדם קורנס ס"ל דלא שרינן אלא כלי שמלאכתו להיתר אבל כל שמלאכתו לאיסור אסור אפילו לצורך גופו ור' יוסי ס"ל כל הכלים ניטלין אפילו כלי שמלאכתו לאיסור ור"נ ס"ל דאפילו כלי שמלאכתו להיתר לא שרי אלא לתשמישו המיוחד לו אבל איהו גופיה להלכה ס"ל כר' יוסי דאפילו כלי שמלאכתו לאיסור מותר לצורך גופו והיינו הא דפ' כירה ועדיין צ"ע ועיין פירש"י ז"ל לעיל גבי קיואי שפי' דלא הוי מלאכתו לאיסור משום דמיוחד נמי למלאכת היתר משמע דהכריחו לזה מימרא דרב יהודא בשמעתין דכלי שמלאכתו לאיסור הכל אסור והתם מתיר רב יהודה כלי קיואי אלא ש"מ דלא חשיבא מלאכתו לאיסור ועי' במ"מ פרק כ"ו מה' שבת מש"כ בזה. ויש לדקדק לרב יהודא מאי אירי' לפצע בו את האגוזים היינו לצורך הא כלי שמלאכתו להיתר ניטלין אפילו שלא לצורך למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אם לא שנאמר דהא דתנן לקמן ניטלין לצורך ושלא לצורך ד' ר' יוסי הם אבל ת"ק ס"ל דאין ניטלין אלא לצורך אלא דא"כ היינו ר' נחמי' ובירושלמי פסק רב יהודא כר' נחמי' ואמרי' נמי התם דמתניתין דנוטל אדם קורנוס אתיא כר' נחמי' דאמר אין ניטלין אלא לצורך ויש לחקור עוד בזה דלכאורה לר"ש דלית ליה מוקצה אין טעם לאסור כלי שמלאכתו לאיסור וכבר הערתי בזה לעיל פ' כירה בלשון רש"י ז"ל לקמן בסוף מכילתין דמשמע מלשונו דזה תליא בפלוגתא דר"י ור"ש במוקצה אבל נראה דהכא אפילו לר"ש יש טעם לאסור דהא מתחלה נאסור טלטול כל הכלים מחמת גדר ובסוף לא התירו אלא כלי שמלאכתו להיתר אבל כלי שמלאכתו לאיסור לא התירו וה"נ צ"ל איפכא דאפילו לר"י דאית ליה מוקצה הכא בכלי שמלאכתו לאיסור אין כאן מוקצה דהא רבא ס"ל במוקצה לטלטל כר' יהודא ואפ"ה ס"ל דכלי שמלאכתו לאיסור מותר לצורך גופו ומקומו ועי' לעיל בפ' במה מדליקין בתוס' גבי שופר וחצוצרות שהאריכו בזה וע"ש בד"ה הא ר"י מש"כ והא רב ס"ל כר"י במוקצה הי' נראה דצ"ל רבא דרב במוקצה לטלטל ס"ל כר"ש כדאיתא בפרק מפנין ועי' ברי"ף בביצה שפסק בעלי כהאי לישנא דאוקימנא מחמה לצל אבל לצורך גופו ומקומו מותר וכתב הר"ן ז"ל שם מ"ט דב"ש דאסרו הא כלי שמלאכתו לאיסור שרי לצורך גופו היינו משום דהוי טרחא. ולפי מאי דאיתא בירושלמי ובתוספתא במכילתין דב"ש ס"ל כר' נחמי' בלא"ה אתי שפיר דאין תשמישו המיוחד לו ודו"ק היטיב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף