קרן אורה/עירובין/סז/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרן אורה TriangleArrow-Left.png עירובין TriangleArrow-Left.png סז TriangleArrow-Left.png א

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
קרן אורה

שינון הדף בר"ת


דף ס"ז ע"א

גמרא שכח א' מן החיצונה וודאי פנימית מותרת דאחדא לדשא כו' וע"י ביטול כר"ע שפירש"י ז"ל והקשו התוס' אמאי אסרי חיצונה אפנימית הא לא אמרו דיורין להחמיר ותירצו דהכא אפנימית פשעה והקשה מהרש"א ז"ל א"כ בשכח א' מן החיצונה ל"ל טעמא דאחדא לדשא תיפוק לי' דלא אמרו דיורין להחמיר והכא הפנימית לא פשעה ותי' דר"ע ס"ל דבעי ביטול או ס"ל דאמרו דיורין להחמיר וקשה דא"כ ל"ל להש"ס למימר לקמן טעמא דרבנן משום דאחדא לדשא תיפוק לי' משום דלא אמרו דיורין להחמיר וכי תימא דהיינו הך א"כ רב יהודא ורב ששת לעיל כתנאי אמרי לשמעתייהו ול"נ דלא דמי להא דלעיל דשני החיצונות הניחו עירובן באמצעית בזה לא אמרינן דיורין להחמיר שיאסרו החיצונות אהדדי אבל הכא דהניחו עירובן יחד וודאי עירוב מרגילה לתוכה וכ"ע מודו דאמרינן דיורין להחמיר ודו"ק:

שם גמרא וכי שכח אחד מן הפנימית כו' ליבטיל לבני פנימית כו' כמאן כר"א כו' יש לדקדק הא לר"א נמי הא דא"צ לבטל לכאו"א הוא משום דבעין יפה מבטל ודעתו לבטל לכולהו כמו שפירש"י לעיל בסוף עושין פסין וא"כ אכתי הוי ביטול רשות מחצר לחצר ולקמן בעי לה אביי מרבה אי צריך לבטל לכאו"א ונראה מכל הסוגיא שם דלא תליא כלל בפלוגתא דר"א ורבנן ואפ"ל דאביי ס"ל דלא תליא כלל בפלוגתא דר"א ורבנן דהתם טעמא אחרינא איכא דבית בלא חצר לא דיירי אינשי לר"א ולרבנן לא עביד אינש דמסלק נפשי' לגמרי והא דקא מיבעי' לי' הוא מטעם אחר אי נימא דסגי במה שמבטל לא' כיון דהוא עירב עם האחרים ממילא נעשה הכל רשות אחת במה שביטל לו לבד או דילמא עירוב לא מהני לרשות שזכה ע"י ביטול וכמו שפי' רש"י ז"ל שם ולפ"ז י"ל דרב הונא ברי' דרב יהושע אזיל בשיטתי' דאביי דסגי בביטול לא' לחוד ולהכי פריך ליבטול לבני פנימית ורבא משני לי' לדבריו כמאן כר"א אבל בעיקר הדין אפילו לר"א הוי ביטול מחצר לחצר אלא דלשון כי קאמינא לא משמע כן. ויש לדקדק לאביי דס"ל דאין צריך לבטל לכאו"א תיקשי לי' מהא דשתיהן אסורות בשכח אחד מן הפנימית. והריטב"א ז"ל כתב דארישא דנתנו עירובין בחיצונה ג"כ תיקשי כן למ"ד אין צריך לבטל לכאו"א ודלא כמש"כ התוס' לחלק וא"כ תיקשי לאביי מכולהו בבא דברייתא ועוד דהא תנינן להדיא במתניתין סוף פירקין נתנו עירובין במקום אחד ושכח אחד מהן ולא עירב שתיהן אסורות וצ"ל כמש"כ התוס' ז"ל לעיל בד"ה כיצד דאביי יפרש שתיהן אסורות עד שיבטל אבל ברייתא א"א לפרש כן דאמאי חיצונה אסורה לרבנן ואפ"ל דמחצר לחצר אביי נמי מודה דצריך לבטל לכאו"א וכעין זה כתב הריטב"א ז"ל ודו"ק:

שם גמרא אני אומר מבטלין והמנונא אמר אין מבטלין שיטת רש"י ז"ל בזה דפליגי אפילו אי הוי מצי למיגר מאתמול ורב המנונא ס"ל כיון דא"א לערב אלא ע"י שכירות שפיר הוי בכלל אין מערבין ופי' כן משום דלא ניחא לי' לפרש דקאי אאתא נכרי בשבת כיון דהש"ס סתמא קאמר וכן משמע מהא דאמרינן לקמן דכללא דכל שנאסר למקצת שבת אתי לאתויי מת נכרי בשבת ואם נפרש דקאי דווקא היכא דאתי בשבת א"כ מנ"ל דאתי למעוטי מת נכרי דליכא אלא חדא דילמא לא אתי למעוטי אלא אתי נכרי בשבת דבעי תרתי אלא ש"מ דס"ל דכללא דווקא דכל שנאסר למקצת שבת נאסר לכולו חוץ ממבטל רשות. ולהכי קאמר דאתי למעוטי מת נכרי דאפילו הי' מאתמול ולא שכרו ממנו ובשבת מת אפילו הכי אינו יכול לבטל כיון דנאסר למקצת שבת במה שלא שכרו ממנו ומה שהקשו התוס' מהא דפשיטא לעיל באתי נכרי מאתמול דשוכרין ומבטלין י"ל דלשמואל דתלי טעמא באין מערבין א"כ כי אתי מאתמול הוי מצי לערובי אבל רב אסי דאמר לא נשכור ס"ל דאין שוכרין כלל בשבת בכל גוונא וכפשטי' דברייתא דכל שנאסר למקצת שבת וקמיבעי לי' לרב חסדא אליבי' דילמא דווקא תרתי לא עבדינן אבל חדא ביטול לחוד עבדינן ולא הוי בכללא דכל שנאסר כו' או דילמא ל"ש כן נראה נכון ליישב שיטת רש"י ז"ל אלא דמ"ל בד"ה אני אומר לא משמע כן. וכן נראה מלשון הרמב"ם ז"ל דבכל גוונא פליגי דז"ל בפ"ב מה' עירובין הלכה י"ג ב' ישראלים וכותי הדרים בחצר אחת שוכרין ממנו בשבת חוזר האחד ומבטל רשות לשני וכן אי מת כותי בשבת ולא ביאר דמיירי באתא כותי בשבת מזה נראה שדעתו ז"ל דפליגי בכל גוונא ועיקר הרבותא הוא דלא אמרינן כל שנאסר למקצת שבת כו' וליכא נ"מ בין אתא נכרי מאתמול או אתא בשבת אלא דלפ"ז הא כבר כ' ז"ל להאי דינא בהלכה י"ב דשוכרין מן הכותי בשבת וממילא שמעינן דיכולין לבטל אח"כ דאל"כ מאי מהני השכירות ולמה חזר וכתב להאי דינא בהלכה י"ג וצ"ע ובירושלמי פליגי נמי בשכירות בשבת ולמ"ד שוכרין מוסיף מברייתא דכל שנאסר כו' חוץ ממבטל ומשכיר ע"ש והתוס' ז"ל פירשו דמיבעי לי' היכא דאתי נכרי בשבת והם ז"ל פי' נמי דמ"ד אין שוכרין היינו רב אשי מחמת קושיא אחריתי ולד' ז"ל יש לדקדק אמאי לא קאמר הש"ס דדווקא לענין שכירות פליג אבל בביטול מודה ול"ל לחלק בין תרתי לחדא וכן משמע לעיל דרב אסי ס"ל דאין שוכרין בשבת. וכדפריך עלי' מהא דשוכר במערב וגם עיקר הספק שהי' להם הוא מטעם זה אי כמערב דמי או כמבטל רשות דמי ורב אסי ס"ל דכמערב דמי וא"כ ודאי בכ"ג אין שוכרין ודו"ק היטב:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף