קרן אורה/נזיר/סד/ב

קרן אורה נזיר סד ב

דף ס"ד ע"ב

גמ' אמר רב המנונא נזיר ועושה פסח שהלכו בקה"ת בז' שלהם טהורין הכא קמ"ל רב המנונא דלענין פסח נמי איתמר הך סברא דבחזקת טמא טמא וקמ"ל דאם נטמא בשביעי אחר טבילה כבר נטהר מטומאה ראשונה ואין לו עוד חזקת טומאה ומתיב רבא ממתניתין דירד ליטהר כו' טמא והיינו משום דמשמע ליה לרבא דלרב המנונא טהור כל שנטמא בשביעי אפילו קודם טבילה להכי פריך ליה ממתניתין דבשביעי ג"כ עדיין בחזקת טומאה הוא ואמר ליה רב המנונא מודינא לך בנזיר שמחוסר תגלחת ואפילו נטמא בטומאת התהום לאחר טבילה עדיין בחזקת טומאה הוא כיון דמחוסר תגלחת טומאה וכתבו התוס' ז"ל דהא דאמר רב המנונא נזיר שהלך בשביעי טהור היינו בשביעי אחר שגילח והרמב"ם ז"ל לא כתב להך מילתא דאפילו לאחר טבילה קודם תגלחת הרי הוא בחזקת טומאה אלא כתב בלישנא דמתניתין ירד לטבול כו' וי"ל דרב המנונא דקאמר דקודם תגלחת חשיב בחזקת טומאה היינו דסבירא ליה דמתחיל למנות נזירות טהרה משביעי אחר התגלחת אבל קודם התגלחת עדיין בחזקת טומאה הוא אבל למאן דס"ל דאינו מתחיל אלא אחר הבאת קרבנות א"כ תגלחת לא מהני כלל ומיד אחר טבילה יצא מחזקת טומאה דלא מסתבר שיהיה בחזקת טומאה עד יום השמיני שראוי להביא קרבן:

ובאותו ענין יש לדקדק בדברי הירושלמי שהבאתי לעיל דקל שאתה מקיל בנזיר טהור דאזלינן בתר ידיעה אתה מחמיר בנזיר טמא דאם נתוודע לו אחר זריקה שנטמא בתוך טומאתו בקבר התהום אזלינן ג"כ בתר ידיעה לחייב עליו קרבן בפ"ע ואמאי אזלינן הכא בתר ידיעה כיון שנטמא בתוך ימי טומאתו אין לה דין טוה"ת דחזקת טמא טמא ובנזיר טהור כה"ג ג"כ לא אזלינן בתר ידיעה ואולי י"ל דשיטת הירושלמי הוא דהא דתנן שחזקת טמא טמא היינו דוקא בספק טומאת התהום ואפילו נודע לו קודם גילוח קל הוא טומאת התהום בספיקו אבל אם היה בחזקת טמא מחמרינן בספיקו והיינו אם נודע קודם גילוח אבל אם נודע לאחר גילוח אפילו נטמא ודאי בטוה"ת אינו סותר ולא שייך בזה להעמיד על חזקתו ואפילו אם היה בחזקת טמא אינו סותר ועדיין צ"ע:

עוד ראיתי בירושלמי בשמעתין דאמרי הדא מתניתא דלא כרבי יאשיה דאמר טומאה טמונה הנזיר מגלח עליה ועיין בפ"מ ופירושו דחוק. ונראה דגרסי' טומאה כו' אין הנזיר מגלח ופריך ממתני' דאם נמצא משוקע בקרקע המערה טמא ומשני דמתניתין מיירי בכנגד הטומאה ור' יאשיה מיירי מן הצד ואידך משני דמי קתני טמא ומגלח טמא ואינו מגלח ונ"מ דאין עולין לו ימי הטומאה וגם לטומאה כז איתמר הילכתא דקבר התהום ודו"ק:

גמ' יכול לא תביא על לידה שלפני מלאת אבל תביא על לידה שלאחר מלאת ותיפטר משתיהן כו' ופי' רש"י ותוס' ז"ל דקאי על ולד שלישי שהוא אחר מלאת מראשון ותוך מלאת משני ע"ש ודבר זה מחלוקת ר' יהודה ורבנן היא בכריתות וכ' בש"מ דהך ברייתא אתיא כרבנן דהוי תוך מלאת לשני ואמר רב כהנא דמש"ה מיפטר בקרבן אחד משום דמחסרא קרבן ולא יצא שעה שהיא ראויה להביא קרבן ופריך לידה שלאחר מלאת נמי מיחסרא הערב שמש ופי' דמי לא מיירי שלא טבלה לאחר שבועיים ומשני אביי שמשא ממילא ערבא ולא מיבעי טבילה דלא מיחשב חסרון דבידו לטבול אלא אף הערב שמש לא חשיב חסרון וקשיא לי טובא בשיטה זו חדא דגבי פלוגתא דר"י ורבנן בכריתות שם משמע דבסברא בעלמא פליגי אי ולד שני כמאן דאיתיה אי לא ולאו בקראי פליגי ועוד דמאי קאמר רב כהנא משום דמיחסרא קרבן הא שאני התם דכל לידה הוי בתוך מלאת ואע"ג דלידת השלישי הוי אחר מלאת הראשון מ"מ תוך מלאת של שני הוא וכל לידה של תוך מלאת ילפינן התם מקרא דאינו מביא אלא קרבן אחד ומאי פריך מחסרון הערב שמש דהוי לאחר זמנו. ואע"ג דמיחסר טבילה והערב שמש מ"מ יצא שעה שראויה להביא קרבן ועי' פסחים ד' צ' דאמרינן התם דחסרון טבילה חמיר יותר מחסרון הערב שמש והא לא תיקשי דלא אמרינן התם דחסרון טבילה הוי חסרון אלא מדרבנן דילמא פשע וזה לא שייך הכא לאיפטורי מקרבן לידה השניה ובהערב שמש הוא דס"ד דהוי חסרון מדאורייתא כיון דאין בידו:

אבל מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' מחוסרי כפרה נראה דמפרש להא שמעתא באנפא אחריתא שכ' שם הלכה ה' דיולדת אינה מביאה קרבנה תוך מלאת ואפילו הביאה ולדות הראשונים תוך מלאת של ולד זה לא יצא והשיג עליו הראב"ד ז"ל שם מ"ש מחטאת חלב ודם שהטמא משלח אותה ונראה דהרמב"ם ז"ל יצא לו מהאי ברייתא והכי מפרש לה יום מלאת תביא. תוך מלאת לא תביא. יכול לא תביא על לידה שלפני מלאת. אבל הביא על לידה שלאחר מלאת בתוך מלאת של לידה זו ותיפטר משתיהם ת"ל ובמלאת כו'. תוך מלאת לא תביא אפילו על לידה שלאחר מלאת ואמר רב כהנא מ"ש הכא דמיחסרא קרבן ומש"ה אינה מביאה אפילו על לידה שלאחר מלאת בתוך ימי מלאת של שני כיון דמיחסרא קרבן מלידה שניה אינה ראויה להקריב גם על לידה ראשונה שלאחר מלאת התם נמי בשאר טמאים דמשלחין קרבנותיהם הא מיחסרא הערב שמש ואמר ליה אביי שמשא לאו חסרון הוא דממילא ערבא אבל היכא דמיחסרא קרבן אינה ראויה להקריב אפילו קרבנות שכבר נתחייבה ובזה א"ש קושית הראב"ד ז"ל מטמא דמשלח קרבנותיו ובלא"ה השגתו ז"ל צ"ע דהא מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל דהא דטמא משלח קרבנו היינו דווקא טמא שרץ דלא מיחסר אלא הערב שמש וחזי לאורתא. אבל טמא מת אין משלח קרבן כלל ול"ד פסח וא"כ פשיטא דיולדת תוך מלאת אינה משלחת קרבנותיה אלא דהא גופא צ"ע מנ"ל להרמב"ם ז"ל הא דטמא מת אינו משלח קרבנות ומש"כ הכ"מ ז"ל מהא דזבחים דאמר ר"ל דאין טמא מת משלח קרבנותיו הא מוכח התם דלענין פסח מיירי וטמא שרץ חזי לאכילה לאורתא. אבל טמא מת לא חזי לאכילה והיינו בתוך ז' ימי טומאה וכדפריך התם לזקני דרום דאמרי דטמא מת משלח קרבנות הא כתיב לפי אכלו והדברים ארוכים בזה וצ"ע רב שם בשמעתא דזבחים עכ"פ פירושא דשמעתא נראה ברור דמפרש לה הכי ועי' בתוס' פסחים ד' ס"ב ובתוס' מ"ק פ' אלו מגלחין גבי הא דבעי התם מצורע מהו שישלח קרבנותיו ועיין בכ"מ שם בה' מח"כ:

והא דאיצטריך קרא ללידה שלאחר מלאת דאינה מביאה תוך מלאת של שני י"ל בתרי אנפי או דלא ילפינן אלא בכה"ג דילדה השני תוך מלאת דראשון וקמ"ל דאינה יכולה להביא קרבן אפילו לאחר שישלמו ימי מלאת דראשון כל שהוא תוך מלאת של שני דסד"א דיביא קרבן ותיפטר את שתיהן כיון דאחר מלאת דראשון הוא קמ"ל אבל אם לא ילדה השני עד אחר השלמת ימי מלאת של ראשון אפשר בכה"ג יכולה להביא קרבנה מלידה ראשונה אפילו תוך מלאת של שני אבל א"כ ע"כ ברייתא אתיא כר' יהודה דס"ל ולד ראשון גורם והקרבן בא על הראשון כשילדה שנים אחד בתוך מלאת של חבירו א"כ איצטריך שפיר קרא דלא תביא קרבנה תוך מלאת השני אבל לרבנן דאמרי ולד שני גורם ועיקר קרבן על השני בא א"כ פשיטא דאינה מביאה תוך מלאת אפילו על הראשון וע"כ כי איצטריך קרא ללידה ששלמו כבר ימי מלאת קודם לידה השניה וקמ"ל דאפ"ה אינה מביאה תוך מלאת של שני. אלא דקשה לפ"ז היכי ס"ד למימר דתביא על לידה שלאחר מלאת ותיפטר את שתיהן ואמאי תיפטר כיון דלידה שניה היה אחר מלאת ראשון הא כבר ילפינן מקרא דזאת תורת היולדת לחייב על כל לידה ולידה ועי' בילקוט דלא גרס ותיפטר שתיהם ע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף