קרן אורה/נזיר/סד/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף |
ת"ר כל הניטלין והנגררין ספיקן טמא מפני שהן כמונחין ויש לטומאה מקום והנזרקין ספיקן טהור חוץ מכזית מן המת והמאהיל ע"פ הטומאה מבואר בברייתא דנזרק הוי כמו צפה על פני המים ודברי התוס' ז"ל דמספקא להו בנזרק באויר אי הוי טומאה צפה כמבואר בדבריהם בד"ה צפה אינן מובנים ועיין תוי"ט בפ"ד דטהרות וכן ביאר הר"ש ז"ל למתניתין דריש פ"ד שם הזורק טומאה לבין הככרות כו' ואידך מתניתין השרץ בפי חולדה כו' הכל מפני שאין לטומאה מקום דבפי חולדה גרע מנגרר ע"י אדם וכן כתב שם הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה ולכל זה מקור אחד משום דהוי טומאה צפה כמבואר בדברי הר"מ והר"ש ז"ל שם אלא דשם בפרק הנ"ל תנן התם ספק שרצים בכלל ספיקות שטיהרו חכמים ספק שרצים כשעת מציאתן וכתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה ובחיבורו פרק ט"ו מהלכות אבות הטומאה היינו אם זרק שרץ לבין הככרות ספק נגע ספק לא נגע טהור הואיל ומצא הטהור שאינו נוגע בטומאה ואין אומרין שמא נגע בו ואח"כ נפל בצידו אלא הרי הן כשעת מציאתן עכ"ל וקצת קשה למה ליה האי סברא דכל הטומאות כשעת מציאתן הא בלא"ה טהור דהוי טומאה צפה ובתוספתא תני איזהו ספק שרצים זה ספק הנזרקים. אבל לא תני התם כשעת מציאתן כלישנא דמתניתין וספק שרצים דמתניתין משמע כפירוש הר"ש ז"ל ועוד לדברי הרמב"ם ז"ל למה חשיב להו מתניתין בתרתי ספק טומאה צפה וספק שרצים כיון דחד טעמא להו מפני שאין לטומאה מקום ונראה קצת מדברי הרמב"ם ז"ל דהא דמטהרינן באין לטומאה מקום לאי חד טעמא הוא עם טומאה צפה דגבי טומאה צפה כתב בפי"ד דלא אמרו אלא בשרץ לבד דכתיבי קראי גביה ומשמע דבנבילה ג"כ לא מטהרינן ספק טומאה צפה ואילו בטומאה שאין לה מקום היינו דרך זריקה בנבילה ג"כ טהור כמש"כ בפט"ו שם:
והתוס' ז"ל כתבו כאן דטומאה צפה טהור גם במגע המת וכן כתב הר"ש ז"ל בפ"ד דטהרות וכן מבואר בירושלמי דלא נאמרה טומאה צפה אלא בשרץ וכן השיב רבי לבר פיקא כשהשיב לו ממתניתין ומשמע שם דטומאה צפה ונזרקים חד מילתא היא ע"ש אבל מדברי הרמב"ם ז"ל לא משמע כן וכן משמע מפשטא דמתניתין ירד לטבול ונמצא מת צף על פני המערה דטמא וכמש"כ רש"י ז"ל בעצמו לעיל בד"ה צפה אינו מטמא לענין שרץ והתוס' ז"ל מוכרחים לפרש כן לפי גירסתם לקמן בבעיא דרמב"ח מת בכלי כו' וכן באידך בעיא מת ע"ג שרץ כו' אבל הרמב"ם ז"ל גרס שרץ בכלי כו' וכן שרץ ע"ג מת כו' ועיין בפי"ד שם בהגהה בכ"מ שכתב לא ידעתי למה שינה רבינו לשון הבעיא שרץ בכלי ובגמרא גרסינן מת בכלי כו' ולא ידעתי תמיהתו הלא הדבר מוכרח דגרס הכי בש"ס לפי שיטתו דלא טיהרו אלא בשרץ בלבד אבל במת ליכא למיבעי כלל:
וראיתי שם בפט"ו הלכה ח' שכתב הרמב"ם ז"ל וכל אלו הספיקות שטיהרו חכמים אפילו ברה"י מפני שאין בהן דעת לישאל והשיג עליו הראב"ד ז"ל אלא צ"ל אע"פ שיש בהן וכתב הכ"מ ז"ל דכדברי הרמב"ם ז"ל משמע בחולין דף ט' דשרץ בפי חולדה קרי לה אין בו דעת לישאל ומ"מ יפלא היכי מצינן למימר דכל הספיקות לא טיהרו אלא באין בו דעת לישאל הא מבואר שם בדברי הרמב"ם ז"ל ובמתניתין דטהרות דבאדם שירד למים מטהרינן טומאה צפה. וכן בשרץ בפי חולדה ועברה בין הטהורים ולענ"ד נראה דהרמב"ם ז"ל לא נתכוין כלל על הספיקות שנתבארו בהלכות הראשונות אלא דבהלכה ח' שם ביאר ספק רשות הרבים שטיהרו חכמים ג"כ וברה"י טמא ובא ליישב אמאי לא חשיב במתניתין ג"כ ספק שאין בו דעת לישאל. לזה כתב וכל אלו הספיקות שטיהרו חכמים אפילו ברה"י מפני שאין בהם דעת לישאל ג"כ בכלל ספק רה"ר הוא משום דחד טעמא להו דלא ילפינן מסוטה אלא רה"י ויש בו דעת לישאל אבל רה"ר או אין בו דעת לישאל אפילו ברה"י לא ילפינן דלאו דומיא דסוטה הוא וכמש"כ הרמב"ם ז"ל שם בפרק ט"ז וסוגיא דחולין עיין בתוי"ט ז"ל שם בפ"ד דטהרות:
גמ' בעי רמב"ח כו' ולפי גירסתנו איפשטא כל הני בעיות לחומרא ושרץ מונח בין בכלי בין על גבי מת או נבילה או שרץ ואפילו על נבילה שנימוחה וש"ז הכל חשיב כמונח על קרקע ולא הוי בכלל טומאה צפה רק במונח על מי חטאת סלקא בתיקו והרמב"ם ז"ל כתב בשרץ ע"ג שרץ בפשיטות לקולא דהוי כטומאה סמיכתא:
וע"כ צ"ל דגירסתו היתה כן וכמש"כ הכ"מ ז"ל שם וקצת סיוע לדבריו ז"ל דלנוסחא דילן דבעיא דשרץ ע"ג שרץ איפשיטא גם כן לחומרא כיון דמפסקי מהדדי א"כ למה ליה למיבעי בתר הכי שרץ ע"ג נבילה שנימוחה ואמאי לא קאמר שרץ ע"ג שרץ שנימוח מאי דמהאי קסליק אבל לדברי הרמב"ם ז"ל א"ש דבשרץ ע"ג שרץ פשיטא דכטומאה סמיכתא היא וליכא למיבעי אלא ע"ג נבילה שנימוחה:
ובעיקר בעיא דרמב"ח דמונח בכלי או ע"ג שרץ ונבילה לא הוי טומאה צפה יש לדקדק מ"ש שרץ בפי חולדה דחשיב לה אין לטומאה מקום וחד מילתא הוא עם טומאה צפה לשיטת הר"ש וכמש"כ לעיל ואמאי לא נימא דבפי חולדה הוי כמונח והרי לענין שבת מצינו איפכא דאגוז בכלי וכלי צף על פני המים לא הוי הנחה כדאמרינן בריש שבת דבתר כלי אזלינן ואילו נחה בפי כלב חייב כדאמרינן בסוף הזורק ועיין תוס' ריש שבת שם בד"ה אגוז ע"ג מים ותראה שיש לחלק ולדברי הרמב"ם ז"ל דהא דאין לטומאה מקום לאו חדא מילתא היא עם טומאה צפה בלא"ה א"ש ודו"ק:
רש"י בד"ה או בתר מיתא אזלינן לגירסתו הסברא מהופכת כאן לענין שבת דהתם אי בתר כלי אזלינן לא הוי כמונח ואי בתר אגוז אזלינן הוי כמונח דהא אגוז מונח בכלי והכא אמרינן איפכא דאי בתר כלי חשיב כמונח ואי בתר מיתא לאו כמונח הוא וגירסת התוס' ז"ל ניחא יותר קצת:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |